יום שני, 30 במרץ 2020

תחל פריחה וברכותיה





בס"ד


'עונת הפריחה' - בשני מובניה, נפתחה רשמית עם יציאתו לדרך של חודש ניסן, חודש האביב.
כמדי שנה, עם התחדש עלינו הראשון לחודשי השנה, מתחדשת מול עינינו גם הבריאה המלבלבת.
החורף המבורך שחלף עלינו, מתעורר מתרדמתו, ויחד עמו האילנות הטובים הצובעים את העולם בגווניהם העשירים ומשתלטים על הסביבה.
שאו עיניכם סביב וראו את הפלא המופלא, המורגש בכל פינה.  



ה'לוטם השעיר' צובע את יער ירושלים בגוונים מרהיבים

***
ממש במקביל, הבריות הטובות, פורחות גם הן.
בשפה העברית של ימינו, ל'פריחה' ישנה גם משמעות אחרת, שלילית, ולאו דוקא זו שמזרק וביקור במרפאה הם ההמשכים הלא-נעימים שלה.
המשפט "זה עושה לי פריחה" לא בדיוק מתכתב עם הפריחה של עולם הצומח, ובכל זאת, זוהי תופעה שמתרחשת אצל רבים מאתנו בימים אלו ממש.
חג הפסח קרב ובא, ההכנות לחג מגיעות לשיאן. הניקיון, שהוא בבחינת חובה שהזמן גרמה, הופך למצער עבור רבים למטרד סביבתי, זאת, על אף היותו אורח רצוי - המשמש כהכנה למצוה, ולחלק בלתי נפרד מאורח החיים היהודי בכל עת ובכל שעה.
****
היה זה לפני כחמש עשרה שנה, במסגרת ביקור שערכתי בביתו של יהודי מדור העבר, איש ספר והגות, תושב שכונת 'זכרון משה' הירושלמית, אשר את ביתו נהגתי לפקוד מעת לעת.
תוך כדי שיחה על דא ועל הא, ניתר האיש ממקומו, פנה לארון הספרים, שלף ממנו את כרך 'מדע' של 'משנה תורה' להרמב"ם, פתח ב'הלכות דעות' והחל מקריא בפניי את דבריו של הרמב"ם הנוגעים לצורת מלבוש הראויה לתלמיד חכם והמסתעף ממנה. 
דבריו שנאמרו בטון כאוב ועניני מצאו מסילות לליבי - שכבר היה מוכשר קודם לכן לדון ולבקש פתרונות לנושא כאוב זה.
כפי הנראה ישנם חוץ ממני עוד כמה 'משוגעים לדבר', הרהרתי אז לעצמי. 
***
במבט לאחור, אפשר שזוהי נקודת הזמן שממנה הפכתי למלקט סביבתי. 
מיני אז נתתי את ליבי ואת עיניי לתור אחר כל ציטוט שהוא, העשוי להיות לי לעזר בשאיפתי 'לעשות סדר' בתחום זה של הנקיון, הסדר והיופי לאור התורה.
תרתי ולקטתי, ועדיין מלקט אני, וצובר על שלחני עוד ועוד ציטוטים ומקורות, מאמרים ומעשיות, ואף קוריוזים - חלקם משעשעים, החל מגדולי חכמנו לאורך הדורות, ועד, להבדיל, כותבים ובעלי דעות, שבטאו את דעתם בנושא.
המסקנה העולה מן הדברים: מלקטים רבים קדמוני, הנושא העסיק מאז ומקדם רבים וטובים, ובכל זאת, הצגת מדגם חלקי ובלתי ממצה של אותם ליקוטים, אפשר שתהיה בה תועלת בבחינת דבר בעתו מה טוב.
***
נקיון בניחוח עתיק

'נתיבות חיים' - הוא שמה של חוברת ישנה שידעה ימים יפים יותר, שזימנה לי יד ההשגחה באקראי, במסגרת פינוי מחסן ישן אי שם בשכונה ירושלמית.
הפעם האחרונה שבה הודפסה היתה ככל הנראה, לפני מאה ושלושים שנה ב'ווארשא'.
היא חוברה, כפי שמספר המעתיק, על ידי פראפעססאר 'ד"ר מעד. קארל רעקלאס', ונעתק עברי מאתי 'א.ב.ן שפירא איש ביאליסטאק...', "להתעורר גופו לתמורת היסודות, ועל ידה נתענג חיים טובים וננוב בשיבה טובה דשנה ורעננה...".
סגנון הכתיבה משמר ניחוח עתיק, שנדמה כי אבד עליו הכלח במחוזותינו. המציאות המשתקפת מתוך החיבור, אף היא אינה אקטואלית ברובה. ובכל זאת, כדרישת שלום רחוקה מאותם ימים ועתיקים, בהחלט ראוי הוא החיבור לציטוט.   
"נתיבות החיים", כותב המעתיק, "מורה לאדם נתיב ישר איך להתנהג בכלכלתו ובמעשיו, למען נצור בריאות גופו ונפשו, ולדעת לבחור בטוב ולמאוס ברע - לפי חוקי תורת 'ההגיענע' ".



***
"טוב איש בריא אולם, מעשיר וידוע חולי, חיי-בשרים נבחרים מזהב. ונפש בריאה מהון עתק. אין כל אשר לעומת אשר גוף בריא, ואין כל שמחה לעומת שמחת הלב בו", מצוטטים דברי 'בן-סירא'.
תחת הכותרת 'אויר טוב וצח', כותב המחבר:
"האוויר יסובבנו בכל מקום עלי אדמות, ומראשית עד אחרית- ימינו יחיינו. הלא מאכלנו אך כשלוש או ארבע פעמים ביום, אבל נשימותינו הן לאלפים ולרבבות ביום אחד, כי ברגע אחד ננשום מן 16 עד 24 נשימות, וביום כעשרים וחמש אלף נשימות. ישנם תחלואים אשר ירבו מספר הנשימות (כמו בתחלואי הקדחת). הנסיון יורנו לדעת ערך הנשימה: אנשים רבים ישארו בחיי חיותם ימים אחדים בלי אוכל ומשקה, אבל אם נפסקה נשימתם לערך חמישה רגעים ימותו כרגע.
אויר טוב וצח אשר לא נשחת, דרוש לגופנו יותר ממזון טוב ונכון. אויר טוב וצח, אויר נקי וטהור, הוא אך האוויר אשר לא נשחת על ידי הנידפת קיטורים ואדים באושי-הרוח, אגמי מים ויון מצולה, ביצה ואחו, על ידי צואת בעלי חיים ועל ידי הבל פיות אנשים רבים ואדי בשרם, וגם על ידי שלהבת הנרות ועששיות, שריפת העצים ואבק.
האוויר הטוב הוא רק הבלתי מריח כלל ובלתי נראה לעיניים! אויר חדרים - הסגורים תמיד על מסגר, משחת הוא. על כן צריכים לפתוח לעתים לא רחוקות חלונות ודלתי הבתים לרווחה לחדש את האוויר ולהוציא ישן מפני חדש (פרישע)".
***
"האבק הוא לאבן נגף ולצור מכשול לבריאות יושבי ערים הגדולות", ממשיך הפראפעססאר לאלפנו בינה, "בית נוכל לטהר מאבק, אם אך נשמור את הבית ונחזיקו בטהרה ובנקיות. אך מי שאינו מטהר בגדיו ונעליו מאבק ומעפר חוצות טרם בוא הביתה, איננו מנקה את התנור מפיח הכבשן, ואיננו זהיר בהלכות טהרות בכל פרטיה, או מי שביתו הוא בית מלאכה לדברים המעלים אבק, אבדה לו כל תקוה לשאוף אויר צח וטהור.
אך גם האויר היותר טוב, צח ונקי וטהור, והמעון היותר גדול ורחב ידים, כאין וכאפס המה בפעולתם ובסגולתם, אם האויר הזך איננו גם בגוף האדם ובדמו, וכמו שהמעון צריך להיות מחודש כפעם בפעם, להוציא ממנו את האויר המשחת ולהכניס תמורתו אויר צח, כן גם הריאה צריכה להתחדש.
וטוב מאד לשיח, לשיר ולצחוק בקול רם, כי על ידי זה תהיה הנשימה עמוקה ותשאף אויר רב וצח אל הריאה", תורם לנו המחבר מעצותיו המחכימות.
עוד הוא מייעץ:
"רחיצת הגוף מדי יום ביומו לא לבד כי תועלתה גדולה לענין טהרה ונקיות, כי גם לענין שטיפת העור, למען יהיו פתחי השקדים פתוחים לרווחה להוציא כל חלאה וזוהמא מהגוף.
תורת הגוף תצוונו לרחוץ לא לבד הידים והפנים, כי אם כל הגוף, לכל הפחות פעם אחת בשבוע, וטוב לתת היתרון למים הקרים להקשות הגוף לבל יסכן בתחלואי התקררות, וטוב מזה לעשות בחורף אמבטאות ממים פושרים ובקיץ לרחוץ במי היאור.
ראשית, צריכים לשית לב אל טהרת הידים (אנחנו היהודים נשמור את המצוה הזאת יותר מכל העמים). מובן מאליו, כי הידים מיד שנגעלו דרושות להיות משוטפים ומשופשפים, החלאה מתחת הצפרנים - מרוחק, הצפרניים - מטוהרות, השער- מסורק מקלעות וחפשי מנוצות, בהמצוות האלה מצווים גם תינוקות של בית רבן.
טהרה ונקיות, חליפות האויר, תנועות חפשיות רבות ביום באויר הצח, מנוחה נכונה, מזון טוב ומזין, ומתעכל מהר עם משקה טוב וטהור, ועבודה בחריצות כפים, הם המה האמצעים הפשוטים היותר טובים והטבעיים לעורר תמורת היסודות, לחזק ולאמץ להחלים ולהשגיא בריאות כל איש ואיש ולהחיות בהם נפש כל חי", עד כאן מניחוחותיו העתיקים של איש בייאליסטאק.
***
כמה עשרות שנים לאחר מכן, באלול של שנת התרפ"ב, ראתה אור בירושלים חוברת דקה העונה לשם 'אל התלמיד'.
מהדורתה השניה - זו שהזדמנה לידי - הראשונה שיצאה לאור על ידי 'הוצאת משען לתלמודי תורה בארץ ישראל' (הלשכה הראשית בירושלים), במסגרת 'סדרת חוברות לבני הנעורים', ראתה אור לפני כמעט שבעים שנה, בחודש שבט של שנת התש"ט.
מחברה הוא הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי, מי שנודע כמחבר פורה של ספרי הלכה והגות, בנוסף לעמידתו בראש מוסדות 'עץ חיים'.
***
מהדיר החוברת המנוקדת, רבי ישעיהו אריה דבורקס, מביא בפתחה דברים אחדים: "אנו מוסרים פה בידיכם מחברת יקרה מאת מחבר יקר. במחברת זו אצור ניסיון כביר של חכם התורה וחכם החיים, והיא נועדה לחניכי תלמודי-התורה. היא כתובה בלב מלא אהבה לתלמידים ובשפה קלה ומובנת".
הבט נא אל האנשים שכבר באו בימים, וראה מה רבו השינויים, שנשתנו זה מזה, רבים מהם גדולים וטובים, צדיקים, אהובים וברורים, נוחים ומכובדים, ורבים קלי ערך, שחברתם שנואה. המקור לניגודים - הוא חינוך ילדותם. כל אחד ואחד מהם נתחנך על פי דרכו, וגם כי הזקין לא סר ממנה.


***


ט"ו פרקים מכילה החוברת, כל אחד מהם, מתפרס על שני עמודים לא גדולים. פרק ו' נושא את הכותרת - 'נקיון סדר ומנוחת הנפש', ומפנה אל התלמיד את הדברים הבאים:
"אל תלכלך בגדיך ופניך, ולא תתראה בניוולך, חפציך ובגדיך יהיו תמיד נקיים, ולא ימצא עליהם רבב ולכלוך, ומכל שכן על גופך.
הסדר - אין גבול לערכו. המסודר יש לו תמיד פנאי, ומעשיו מצליחים, אף שאיננו אץ ורץ. והמבוהל נחפז וממהר ותמיד אין לו פנאי, ואינו מצליח. האיש שלא התרגל בילדותו לסדר ומשטר, סובל הרבה בגדלו ואין נחת לו. הסתגל מימי הילדות לחיות חיים מסדרים. פשטת בגדיך- הנח אותם תמיד במקום מיוחד. לתרמיל ספריך וחפציך בחר לך מקום מיוחד, ואל תפזרם במקומות רבים. אל תשנה מקומותיהם פעם בפעם, אל תחוס על השעה הקצרה, שאתה מבטל לסגור בגדיך וחפציך - הפסד שעה קצרה זו ימנע ממך אחר כך הפסדן של שעות הרבה.
אל תבלבל מעשיך זה בזה, ולא יתבלבלו גם דבריך ומחשבותיך. וכבר אמר רבי זונדל סלנטר זצ"ל (ממייסדי תלמוד התורה 'עץ חיים'): 'המבולבל בהנחת חפציו, והבלתי מסודר במעשיו, מבולבל גם במחשבתו ולא רק בעניניו החומריים, אלא גם בעניניו הרוחניים, וקשה לו לצמצם את מחשבתו גם בעבודת ה' - זו תפלה.
הסדר מוביל למנוחת הנפש, המאשרת את חיי האדם".
בחיתומה של החוברת מצויה אגרת הפונה אל ההורים, באמצעות י"ד נקודות, שאותן מבקש המחבר כי יאמצו לעצמם:
בנקודה י"ב מתבקשים ההורים - 'להשגיח שיתרגל בסדר ונקיון, ולא ללכלך ולא לקלקל ולשבר'.

***

ועוד ניחוח מירושלים של פעם.

בשכונת 'משכנות שאננים', שכונת 'הקדש' במקורהּ - השכונה היהודית הראשונה שמחוץ לחומות, נקבעו תקנות שתכליתן בעיצוב אורח החיים של תושבי השכונה החדשה. תקנון דומה, נקבע גם בשכונות החדשות שקמו לאחר מכן, ואשר צעדו בעקבותיה.
התקנות הקפדניות הפכו לחלק בלתי נפרד מתהליך בניין השכונות החדשות, והותאמו במיוחד לצורכי האנשים והשכונות, להלן אותן תקנות הנוגעות לניקיון החצרות והבתים:
5. כל איש ואיש מיושבי משכנות שאננים יצווה על עושי רצונו לטהר את ביתו בכל יום יום מכל אשפה, ומכל דבר אשר אינו טהור. גם להזות מים טהורים על פני רצפת חדרי ביתו, לכל הפחות פעם אחת ביום.
6. כל איש ואיש מיושבי משכנות שאננים יצווה על אנשי ביתו לבלתי השלך כל אשפה לפני הבית חוצה, ויטהרו את כל המקומות סביב למשכנותם, וישליכו האשפה למקום המוכן לו, ויכסו אותו תיכף ומיד.
9. צריך לטהר פעמיים בכל יום את בית-הכנסת ובית המדרש, וייזרקו מים על פני הרצפה לכל הפחות פעם אחת ביום, טרם שייאספו שם הבאים להתפלל
12. בית הטבילה ומקווה המים צריך להיות נקי מכל לכלוך, ולא ייראה שם שום דבר לכלוך וטיט.



מודעה שפורסמה במאה שערים בשנות התש"נ.


***

גם בבני ברק היו ימים...

חוברת שהזדמנה לידי לא מכבר, מספרת את סיפורה של העיר בני ברק במלאות כ"ה שנים לקיומה.
החוברת פרי מעשי ידיו של אחד ממקימיה ומראשיה הראשונים, רבי יצחק גרשטנקורן, הינה בעלת ניחוח עתיק, וכוללת סקירה נרחבת בתחומים שונים, המסופרים מכלי ראשון - של מי שחווה על בשרו את חבלי היצירה מאז ימי הקמתה הראשונים ולאורך עשרים וחמש שנותיה הראשונות.
עלעול בין דפי החוברת הפגיש אותי עם סיפורה המרתק של חבורה, שמנתה כמה עשרות יהודים יראי שמים מיוצאי פולין, שלא נטלו לעצמם כל הנחה, על מנת להגיע אל המטרה שאותה הציבו בפניהם - הקמתה של מושבה בארץ הקודש על טהרת הקודש.
בני החבורה, בעלי מקצועות מכובדים, זנחו מאחוריהם חיים נוחים ומרווחים, בני משפחה קרובים, ושאר מנעמים שסיפקה להם ארץ מכורתם, הפכו עם הגעתם לעמילי כפיים, המיישמים בעשר אצבעותיהם הלכה למעשה את מצוות ישובה של ארץ הקודש. קשיים רבים היו מנת חלקם של הראשונים, הם נאלצו להתמודד דבר יום ביומו עם מציאות מורכבת וקשה, אליה לא היו מודעים כלל, ואשר נפשם לא הורגלה אליה עד כה. למרות הכל, ברכת השם שליוותה אותם, יחד עם עקשנות ראויה לשמה, הפכו תוך שנים לא ארוכות את משאת נפשם למציאות מבורכת, שאת פירותיה אוכלים בניהם ובני בניהם עד ימינו אנו, בחלוף תשעים שנה ויותר מאז הקמתה.


***
חלק בלתי נפרד מחזונם המבורך, בו ראו תנאי הכרחי לקיומה של מושבה (שהפכה עם השנים לעיר גדולה), היתה הדאגה למראה המטופח והנאה של העיר. ידעו הם היטב כי קיומן של פינות נוי ומרגוע לאורכה של העיר, הינן דבר הכרחי ומתבקש בהתהוותה של עיר מוצלחת ומשגשגת. כך, החלו ליישם עם עלייתם על הקרקע, כבר בימיה הראשונים של המושבה ליישם את משנתם הסדורה. את הרשמים מאותם ימים בראשית מיטיב לתאר הרב גרשטנקורן (שמלבד היותו איש מעש, נודע לא מעט בשמו הטוב כאיש ספר, וכמי שניחן בעט סופרים מבורכת).
תחת הכותרת 'הנטיעות הראשונות', הוא מספר את סיפור המעמד שהפך ליום חג במושבה: "...תלאות מתלאות רבות ושונות היו מנת חלקנו בשנים הראשונות, אולם בברכה אחת התברכנו והיא: 'מידת אופטימיות מרובה', אותה אמונה בלתי נשברת, כי סוף סוף יהיה טוב. זו אשר נסכה בנו אומץ להמשיך ולסחוב בעול בנינה וביסוסה של המושבה, עד שהגענו לאותן השנים, כאשר הנחנו יסודות לרוב המפעלים הקיימים עד היום בבני ברק. לא הסחנו את דעתנו אף משפורה של המושבה בנטיעות ושדרות נוי. כבר אז עלה בדעתנו ליצור פנת מרגוע במושבתנו, ובבוא עונת הנטיעה בחורף (של שנת) התרפ"ה, ערכנו חגיגת ט"ו בשבט עממית, אף יצאנו, אנשים, נשים וטף, עם הרב דמתא (רב העיר) בראש, לנטוע את שדרות רבי טרפון - אותה שדרה נאה מרובת צל המובילה כיום מרחוב רבי עקיבא ל'הר השלום'...".



***
חלפו להן ארבע עשרה שנות עשייה, בנייתה של המושבה מתקדמת ללא הרף, גם מספר תושביה גדל במקביל. שמה הטוב כבר יצא לתהילה ולתפארת למרחקים. היא תופסת לעצמה מקום של כבוד בין יתר המושבות שפארו באותה עת את ארץ הקודש. מצבה הכלכלי אף הוא נעשה בחסדי שמים מבוסס דיו, לא מעט בזכותם של בתי חרושת שונים שהוקמו על ידי תושביה - אשר חלקם העתיקו יחד עמם מארץ מולדתם את עסקיהם המשגשגים.  יחד עם שגשוגה של העיר, לא זונחים פרנסיה את טובת התושבים, ובעיקר את הדאגה לרווחתם ולצלילות דעתם. תחת הכותרת 'נטיעות', מספר הרב גרשטנקורן את סיפורם של אותם 'איים ירוקים' המפארים את המושבה:
"בט"ו בשבט (של שנת) תרצ"ט, נעשה צעד ראשון בנטיעת עצים ברחוב רבי עקיבא (רחובה הראשי של המושבה, מאז ועד הלום), עד בית החרושת 'דובק' (שכבר הספיק מאז להיעלם מן הנוף), (ובהמשך) בשנות 1942-1947, נוצרו מספר איים ירוקים קטנים, ונטעו גינות קטנות בתוך מרכז המושבה. כתוצאה מסדור של תכנית בנין-ערים, נוצרו שטחים נוספים למטרה זו, שנרשמו על שם המועצה, המגיעים ל-45 דונם". אלו הם השטחים לגינות (נכון) ליום 1.5.49, הרשומים על שם המועצה:

על יד שיכון 'הפועל המזרחי' - 4150
אזור התעשייה טקסטיל -  2600
חורשה - 7600
על יד רחוב יהושע - 630
שכונת קרית הישיבה - 10465

שכונת נויפלד-בלחטובסקי - 2970
כביש פתח תקוה-תל אביב -  1000
על יד הר שלום - 10450

ההר הגדול - 4780 
בסך הכל - 44645 ממ"ר
***
מתברר שמעמד הנטיעות ביום ט"ו בשבט, הפך למעין מסורת במושבה. כך עולה מתוך התיאור הבא: "בט"ו בשבט של (שנת) תש"ז, נוטע גן ציבורי על שטח של 13 דונם במדרון הר שלום שברחוב יהושע, גן זה יקרא 'בית ונחלה', על שם החברה הראשונה שיסדה את 'בני-ברק', ושמסרה את השטח למטרה זו. לפי התכנית יבנה בו אמפיתיאטרון ל-400 איש, מגרשי משחק לילדים, אגם מלאכותי - על יד מפל מים שירד מהגבעה של הר-שלום ובית-עם. הגן הזה יפתח לקהל עוד השנה".
***
אם הזדמנתם לבני ברק בימים אלו, בחלוף שישים ושמונה שנים מאז ראתה החוברת אור עולם, ומשום מה לא זיהיתם את כל אותם שטחים ירוקים שפורטו לעיל. דעו, כי אין זה אלא כשל טכני. היה ועדיין יש הרבה רצון טוב, להפוך את המושבה, שבינתיים הפכה לעיר, למקום ירוק ופורח. מקום שנעים לחיות בו, כפי שמגיע למקום, שמתגוררים בו בני תורה.   

***


ועוד טעימה קטנה מבני-ברק של פעם.
זוהי עוד מודעה 'תמימה' למראה - לכאורה, אותה מצאתי תוך כדי נבירה בעיתון ישן - בן שלושה עשורים ויותר שנפל ברשתי. היא מתיימרת אמנם 'לצאת בקריאה גלויה אל בעלי החנות, שלא עלינו 'קבעו את שלט החנות בצורה הפוכה'. ובכל זאת, ללא ספק, הקוריוז עשה את שלו: מעניין כמה אנשים טרחו לבוא ולבדוק בעיניהם האם אכן השלט עדיין הפוך?! ובדרך אגב, אם כבר, אז כבר, נכנסו לחנות, לבדוק עם (או בלי) המוכר, מה הסיפור עם השלט? ומה הקשר בינו לבין תכולת החנות. זהו בהחלט גימיק שיווקי מוצלח, שעונה על דרישות ה'אסתטיקה' השלטת בענף.

***
לקראת סיום, קפיצה קטנה לחו"ל וטעימה מעלת ניחוח מחייו של גדול בישראל, ראש ישיבה רחימאי ודמות מרתקת ומעוררת השראה.
הוא נקרא בפי כל: 'ר' שלמה'.
הוא הוכר כתלמיד חכם, חריף ובקי. נואם בחסד עליון ובהתלהבות בלתי מצויה. יועץ נבון, איש סוד ורב-אמן בהקשבה לזולת.
אך יותר מכל דבר אחר, הוא היה 'רבי' - מורם ורבם של המוני מעריציו. הוא חינך דורות של תלמידים איך לחיות וכיצד לגדול, וחשף בפניהם יהדות מלאת הנאה וסיפוק. מבטו החד והמיוחד על כל אדם באשר הוא - לראות את הגדלות הטמונה בו, עוד בטרם הבחין בה בעצמו - לימד את תלמידיו להעריך את הודה, את זיוה ואת הדרה של נשמתם.
הסיפורים השזורים בין פרקיו נוגעים ללב, מעוררים מחשבה חיובית, ומרתקים ברבגוניות בה צבע במכחולו האנושי את נשמת האדם.
סיפורו של רבי שלמה פרייפלד, הוא סיפורו של אדם יחיד ששינה את חייהם של אלפי אנשים.
רבי שלמה יסד את ישיבת 'שאר ישוב' בשנת תשכ"ז, בתקופה סוערת ופרשת דרכים בדברי ימי עם ישראל, הישיבה הייתה לאבן שואבת עבור נשמות תועות ומבקשות דרך, מהם בני ישיבה ומהם 'חדשים מקרוב באו' לשורות היהדות נאמנה, לכל אחד מהם מצא את המפתח המתאים לפתוח את סגור ליבם ולהעלותם על מסילתם.
באמצעות פקחותו, בהירותו וחמימות, כשהוא חמוש בחזון ומעוף וחגור בלהט אש קודש, הפיח רוח חיים באלפי תלמידים.
***
בעוברי בין בתרי הספר צדו את עיני מספר אנקדוטות מחייו שהיו שלובים ואחוזים בחיי הישיבה, יש בהן בכדי להקנות מבט מרהיב על יחסו של גדול בישראל - בעל רגש ואיכפתיות במידה גדושה, לחשיבותם של הנקיון והסדר בחייו של היהודי בכלל, ובחייהם של בני ישיבה בפרט:
'שאר ישוב', שמה של הישיבה הוצע על ידי הרבנית (בת הר"ר יעקב מאיר כהן, אחייניתו של הגאון רבי אהרן כהן ראש ישיבת חברון), שבקיאותה בדברי הנביאים היתה רבה. היא הצביעה על מילות הפסוק בישעיהו 'אתה ושאר ישוב בנך...'.
הישיבה מצאה לה בית בבנין הישן של 'אגודת ישראל' ב'פאר-ראקאווי'.
אחד מקווי היסוד של רבי שלמה היה שהבחורים יתרמו ממרצם ויהיו אחראים גם לאחזקה הפיזית של הישיבה. הוא רצה שהם ירגישו בישיבה כאילו היא ביתם. היה זה דבר שבשגרה לראותו כשהוא נוטל חלק במאמץ לפאר את הישיבה. 
הוא נהג לשלם בכדי להסיר כתובות גרפיטי מבנינים סמוכים לישיבה. הוא חש כי עצם היותם של בני הישיבה עדי-ראיה לביזוי ופגיעה בכבוד רכוש הזולת, יש בה משום השפעה שלילית על בני התורה.    
שנה אחת, כשהישיבה הגיעה למעון הקיץ שלה, התלוננה הטבחית כי המטבח מטונף להחריד. עוד באותו לילה בזמן שהיא כבר פנתה לשנתה, אסף רבי שלמה קבוצת בחורים והוביל אותם אל המטבח. הוא הפשיל שרוולים והחל לחלק תפקידים. בכוחות משותפים טאטאו, שטפו, שפשפו וקרצו.
הם גם פטפטו והתבדחו בניהם, ובשעה שהתלמידים התענגו על קרבתם לרבם, הוא ניצח על המלאכה: מחמיא לזה, מסייע לזה, ומעיר על עבודתו של השלישי. נוכחותו מילאה את המטבח, והוא הפך את המבצע לחוויה מהנה.
כאשר נשלמה המלאכה הודה להם והוסיף: "יתכן שאנחנו נחשבים לישיבה עניה, אך אין זאת אומרת שלא נהיה ישיבה נקיה...".
אחד התלמידים מספר: אותו לילה חרות בזכרוני בבהירות - יותר מכל החוויות שחוויתי בשנות הישיבה. הזכות להיות שעות עם הרבי באווירה הרגועה ההיא, העניקה לי תחושה של אושר עילאי".
"הוא לימד אותי נימוסי שולחן", נזכר תלמיד נוסף, "היה זה לאחר סעודת ליל שבת שסעדתי בביתו, "הוא קרא לי הצידה וביקש לשוחח עמי בפרטיות: 'הבחנתי שאתה אוכל את מרק-העוף אגב השמעת רעש', אמר לי בנעימות, 'בקרוב תחפש כלה, ונשים רגישות במיוחד לרעשים מסוג זה. בוא ואלמד אותך איך אוכלים מרק...'".
הוא שח פעם לתלמיד: "כשאשתי (רעייתו של רבי שלמה מזיווג ראשון) חלתה, שוחחתי עם הרבי שלי - הרב הוטנר, והדברים שאמר לי הם שסייעו לי למעשה לעבור את התקופה הקשה הזו. לילה אחד, כשהרבנית היתה כבר חולה מאד, הוא התקשר בטלפון לאשת אחד התלמידים מעצבת פנים מוכשרת ובפיו בקשה: "גשי בבקשה לביתנו ותייפי אותו, קני וילונות יפים, תלי ציורי שמן, עשי ככל שתוכלי על מנת שתהיה לרבנית אווירה נעימה, היא מגיעה מבית החולים ואני רוצה שזה יהיה מיוחד". למרבה הצער עוד באותו לילה נפטרה הרבנית.
לדידו, היכולת לתת, היא תכונה בסיסית אצל תלמיד חכם, הוא סיפר פעם שהיותו ילד למד בבית המדרש ביום שישי אחר הצהרים, והנה, הבחין איך כאשר הגיע השמש והחל גורר כסאות לבית הכנסת, ניגשו אליו מספר בחורים שלמדו שם, לא לפני שסגרו את ספריהם וניגשו לעזור לו, 'אלו היו תלמידי חכמים', נהג רבי שלמה לומר.
אברך, אחד מתלמידיו, החליט שמכיוון שלרוב האברכים בישיבה יש זקן, מן הראוי שגם הוא יגדל.
יום אחד, עבר רבי שלמה בין הטורים בבית המדרש, עצר ליד מקום מושבו והורה לו: 'תתגלח'.
'רבי', שאל האברך, 'מדוע שונה אני מיתר חבריי בעלי הזקנים?' 'הדבר עלול להפריע לאשתך, ואז הנמיך את ראשו, לחש באוזנו והוסיף, 'יגדל לך זקן מצחיק'.
 רק לאחר שביקש האברך את רשות אשתו, נתן גם רבי שלמה את הסכמתתו.
במלאות שנתיים לנישואיו עם רעייתו בזיווג שני, היה הוא כבר חולה והתקשה לצאת מן הבית, הוא רצה להפתיעה.
על אף שבמשך היום אירח זרם גדול של מבקרים והוגשו להם כוסות קפה רבות, כשהיא הגיעה הביתה היו הכוסות שטופות ומסודרות כראוי.

*** 
מן הראוי לחתום סקירה זו מעין הפתיחה בדבריו של הגאון מוילנא לתלמידו רבי יהושע השיל בעל 'מצמיח ישועה' בטרם יצא דרכו לארץ ישראל, בהם מובעת משאלתו הכבירה:
"...יזכני ה' יתברך לנטוע במו ידי עצי פרי בסביבות ירושלים לקיים 'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם' ".
('חזון ציון' לרבי יוסף ריבלין, עמוד 139).
***
ברכת האילנות

מ
כמידי שנה, עם התחדש ניסן פותחת משפחת אלפי משכונת הר נוף הירושלמית את גינתה המלבלבת ומזכה את הציבור בברכת האילנות בהידור


לא נותר אלא לאחל שתתחדש עלינו הבריאה לטובה ולברכה, מתוך בריאות הגוף והנפש, שלווה ורוגע, הנצרכים לנו כל כך בימים אלו. 


יום רביעי, 25 בדצמבר 2019

הערים החרדיות - מהמטופחות ביותר בישראל




מתוך 118 רשויות מקומיות, קיבלו שבע ערים חרדיות את פרס "כוכבי היופי" בתחרות שערכה המועצה לישראל יפה. שתיים מהן - ירושלים, בה מתגוררים חרדים רבים ובית"ר-עילית - קטפו גם את הפרס הראשון
אמונה וטיפוח הולכים ביחד, כך אפשר לפחות להסיק מתוצאות התחרות "קריה יפה בישראל יפה" שנערכה השנה. במסגרת טקס סיום התחרות שנערך השבוע, העניקה "המועצה לישראל יפה" את מירב הפרסים לכל שבע הערים החרדיות שהתמודדו עבור ההשקעה, היופי והטיפוח. 

ירושלים, בה קיימת אוכלוסיה חרדית גדולה ובית"ר-עילית זכו בפרס הראשון, "דגל היופי" - יחד עם חמישה יישובים נוספים שאינם נמנים על המיגזר החרדי - ובנוסף קטפו גם את "כוכבי היופי" (חמישה כוכבים כל אחת). תושבים רבים בירושלים יחלקו, מן הסתם, על על דעתה של הוועדה ויטענו כי לעירייה יש עוד דרך ארוכה לעשות בכל הקשור לטיפוח העיר בכדי לזכות בפרסים כגון אלו.
מודיעין עילית, קרית יערים, אלעד ועמנואל זכו גם הן בחמישה כוכבים ורכסים בארבעה. 118 רשויות מקומיות לקחו חלק בתחרות, אשר תוצאותיה עשויות להשפיע על הדעה הרווחת בקרב אזרחים רבים, לפיה הציבור החרדי אינו משקיע ומטפח את יישוביו.
קריית יערים. משקיעים בטיפוח

"לעומת מגזרים אחרים, מדובר בתופעה חיובית ומרעננת במיוחד, המוכיחה כי הציבור החרדי דואג לאיכות הסביבה ולסביבה נקיה יותר מכל מגזר אחר בישראל", אמר יצחק פינדרוס, יו"ר פורום הערים החרדיות במרכז השלטון המקומי וראש עיריית בית"ר-עילית.

"זו תעודת כבוד לציבור החרדי ולהנהגת הרשויות החרדיות, המוכיחים כי במאמץ, השקעה והסברה נכונים, כולל שיתוף פעולה מלא של ציבור התושבים, ניתן – וגם חובה – לשמור על סביבה נקיה שנעים לחיות בה".
העיר בית"ר-עילית מתמודדת שנים רבות על קבלת כוכבי היופי. במשך שמונה שנים ברציפות קיבלה העיר חמישה כוכבים והשנה, לראשונה, זכתה בפרס היוקרתי של "דגל היופי", כאות הוקרה ועידוד על מאמציה המרוכזים לשמירת איכות החיים, הסביבה והאסתטיקה של העיר.








יום שישי, 19 באפריל 2019

מי יבריח את העכברים


מכת (אין) צפרדע | האם מהפכת 'הפחים הטמונים' הפכה את החתולים, שנותרו ללא מזון, לאלימים ומסוכנים (ומי יבריח את העכברים)?

כתבתה של נ'. קצין בעיתון יתד נאמן

חתול (רעב)
מה הוא אומר

עידן 'הפחים הטמונים', שחוללו מהפך סביבתי מבורך, מביא בעקבותיו תופעת לוואי לא פשוטה: תושבים מבוהלים מדווחים על חתולי-רחוב מורעבים שמחפשים אוכל ומטילים חיתתם על בני אדם. מכת עכברים קשה ברמת בית שמש, ממחישה מה יקרה אם וכאשר החתולים ייכחדו. ועוד לא דיברנו על הבעיה הגדולה באמת של איסור צער בעלי חיים! # גם אם קהיליית מאכילי החתולים אינה בדיוק כוס החלב שלנו, קשה להקל ראש במצוקה הכפולה של בני האדם ושל החתולים # ד"ר אסף בריל, הווטרינר הראשי של ירושלים, והזואולוג פרופ' יורם יום-טוב, מנתחים את התופעה ומסבירים כיצד נגיע לאיזון # וגם: פתאום קולה של נציגת עולם החתולאים על הצורך בחתולים, כבר לא נשמע הזוי בכלל
***
זה קרה ביום שני האחרון, בבניין סטנדרטי בשכונת רמות. י' ירדה לקומת הקרקע, תוך שהיא מפתיעה אורחים בלתי קרואים שפלשו ללובי. הפעם, לא היו אלה קוראי-חינם שהתבלבלו ביום, אלא אוכלי-חינם של ממש, שחיטטו במרץ בארגז המשלוחים שהושאר לזמן מה למטה. הם היו זוג, אחד שחור ואחד לבן, ומה שהפתיע היה העובדה שהם לא טרחו לחונן אותה במבט, לא כל שכן לנוס על נפשם. י' לא העזה לעשות צעד קדימה, עד להגעתו של דייר שסילק באומץ ראוי לשבח את זוג הפולשים. גם אז, לקח לה זמן להירגע. "עקבתא דמשיחא, אפילו החתולים נהיו עזי פנים", זעקה הגברת.
השכן, המשכים מדי בוקר לוותיקין, הוסיף שמן למדורה ותיאר כיצד עדת חתולים שממתינה בשעה מוקדמת למשאית של תנובה, עטה על מוצרי החלב שמושארים לרגע קט על המדרכה. ואם לא די בזאת, תבוא בתו שיצאה אחר הצהרים עם הילדים לגינה ותעיד, כיצד נשרכה אחריהם חתולה רעבה שהריחה את הגבינה שבאמתחתם, ולא משה מהם עד שזרקו אליה את הגביע. דיירים נוספים הגיעו ובמקום התפתח דיון נסער. מה גורם פתאום לחתולים להתנהג בצורה כה מוזרה?
למעשה, הנוכחים היו תמימי דעים באשר לשורשה של התופעה האל-טבעית הזאת: הפחים הטמונים המשוכללים שהותקנו באחרונה בשכונה, שמנשלים את החתולים ממקור מחייתם. הכל בירכו על החידוש המרענן, שמבטיח סביבה נקייה והיגיינית. מאידך, פה טמון החתול...
היטב סיכמה את הדיון אחת הדיירות שהתוודתה בהיסוס: "אתמול בערב ירדתי להוריד את הזבל, התקדמתי לעבר הטמון - ומצאתי את עצמי מוקפת בחתולים מורעבים שעיניהם כבויות. הם הביטו בי בארשת מאשימה, מודעים היטב לתכולתה של השקית. את האמת, לא יכולתי לעמוד בתחינה שבעיניהם, וגם קצת פחדתי. השארתי את השקית ונמלטתי מהמקום, מעדיפה להסתכן ברוגזם של האנשים על הלכלוך, מאשר בשריטות של חתול ובעיקר, בעבירה דאוריתא של צער בעלי חיים".
העיקר שחסר מן הדיון, היה כתב ההגנה של נציג הולכי על ארבע. לו פתחו משמים את פי החתול, היה זה מתאר את בוגדנותם הדו-פרצופית של בני האנוש, שבייתו אותו ותירבתו אותו, הרגילו אותו לדו קיום קולינארי ולתפריט עשיר ומגוון להפליא - ופתאום עזבו אותו לאנחות ונעלו בפניו את מקור השפע, מנגד יראה ועיניו כלות ושמה לא יבוא. מרעיבים אותו, ועוד מצפים ממנו לצאת באפס-כוחות לצייד של חולדות-ענק שיכולות לבלוע אותו בקלות בלי מלח ובלי פלפל, כי זה הרי מקור פרנסתו המוצהר ומשלח ידו!
***
'תכנית להאכלת החתולים'
הפחים הטמונים, שחוללו מהפך סביבתי מבורך, אכן עושים לחתולים חיים קשים. גם אם קהיליית מאכילי החתולים ושוחרי זכויות החיות, הבה נודה, לא בדיוק תואמת לטעמנו, קשה להקל ראש במצוקה הכפולה של אדם וחתול. תמונתו הבלתי נשכחת של מרן המשגיח הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצוק"ל, שדאג למזוג חלב לחתול רעב שהובא לישיבה כדי ללכוד עכברים, ממחישה את חשיבותו של נושא צער בעלי חיים. שבצידו - צערם של בני האדם החשים מאוימים מחמת רעבונם של החתולים ובאם אלה ייכחדו - שגשוגם הצפוי של העכברים.
פחים טמוני קרקע, למעשה, אינם כבר בגדר חידוש. כך גם הביקורת כנגד תופעות הלוואי שלהם. בראשון לציון, למשל, וגם בנס ציונה וברחובות, יצאו פעילים של ארגון "ראשון אוהבת חיות" ועמותת "תנו לחיות לחיות" כנגד הפחים החדשים שמהווים "מלכודות מוות לחתולים" כבר ב- 2009, עם החלפתם של הצפרדעים בטמונים. גם אז, טענו הפעילים כי הכחדת חתולי הרחוב תגרום להתפשטות חולדות ועכברים נושאי מחלות. מאז, יותר ויותר רשויות מקומיות עוברות בהדרגה לפחים טמונים שיתרונותיהם אינם מוטלים בספק.
בחודשים האחרונים, בעקבות החלטתה של עיריית ירושלים לעבור לפחים טמונים שיהפכו את העיר לסביבה אסתטית יותר, יצאו פעילים "למען חתולי ארמון הנציב" למיתקפת נגד. האגרסיביים יותר טענו כי מדובר על "תוכנית שטנית" לחיסול אוכלוסיית חתולי הרחוב. לטענתם, "מאז החלטת בג"צ ב- 2004 שאסרה על המתת חתולי רחוב, הרשויות חיפשו דרך לעקוף אותה - על ידי התקנת פחים טמונים שמהווים 'תאי גאזים' לחתולים שנופלים פנימה והרעבת החתולים", מאשימים פעילים.
בעיריית ירושלים, בתגובה, הודיעו על תוכנית חדשה להאכלת החתולים, בהשקעה של 100 אלף ש"ח בשנה. "עיריית ירושלים תשמור על האיזון בין איכות החיים של התושבים לבין חתולי הרחוב באמצעות טיפול ולא באמצעות הזנחה", הודיע ראש העיריה משה ליאון. ההחלטה גררה ביקורת משני צידי המיתרס: מגיני החתולים אינם רואים בכך פתרון מספק, ולעומתם - אנשי טבע ואקולוגיה חוששים שהבעיה רק תתרחב. תחנות האכלה לחתולים, מזהיר עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע, יגרמו לגידול במספר חתולי הרחוב ובמקביל ימשכו חיות אחרות כמו כלבים משוטטים, חולדות ושפני סלע, מחד, ויסכנו חיות אחרות שהחתולים יטרפו כמו ציפורים וחיות בר מוגנות.
***
להתראות חתול, שלום עכבר
לא רק בירושלים. הרב מ.ש. מרכסים, מספר על מציאות מדהימה שבה תושבים, מבוגרים כילדים, חיים בחודשים האחרונים בחרדות מפני פלישת חתולים מזי רעב. "הם מסתובבים בכל מקום בחיפוש אחרי אוכל. קשה להאשים אותם, בסוף הקיץ החליפו את כל הפחים לטמונים - והחתולים נותרו רעבים. הבניינים כאן מדורגים אז הם מטפסים, נכנסים למרפסות ומשם לבתים, קופצים על השולחן, על השיש. הם נואשים. מישהו הסריט איך הם מצליחים אפילו לפתוח דלתות זכוכית. רק לפני שבוע, בסעודת שבת באחת המשפחות, מישהו הניח את הדגים על השיש, וכשחזרו למטבח ראו חתולה רובצת על הדגים! הילדים שלי רועדים מפחד, לפני שהם נכנסים למטבח הם מוודאים אם אין חתולה...".
מעבר לפחדים, מדגיש הרב ש', ישנה תחושה קשה של צער בעלי חיים. "אנחנו רחוקים מלתמוך באוהבי החיות, אבל התחלנו לשים שאריות אוכל ליד הפחים. קשה לראות את החתולים מסתובבים רעבים. ומלבד זאת, אנחנו זקוקים להם, להשמדה של מזיקים - נחשים, עקרבים, עכברים. ראינו בעינינו איך חתולים טורפים נחשים. זה יישוב הררי, ויש באיזור גם שועלים וחזירי בר. בקיץ שעבר אברך הוכש מנחש צפע. זאת גבעה חדשה, בכל יישוב חדש 'מייבאים' חתולים, גם לקריית ספר בראשיתה הביאו ארגזים עמוסים בחתולים כפתרון נגד מכת העכברים. אבל אם החתולים יגוועו מרעב, מי יצוד את המזיקים?!"
ברמת בית שמש ג', שכונה חדשה יחסית, הטמונים כבר עשו את שלהם: אין אפילו חתול אחד לרפואה... והעכברים, כצפוי, חוגגים. למרות כל ההדברות. לא שלא היו שם חתולים בעבר, אבל להקות של כלבים ש'התפראו' (כלבי בית שהפכו לכלבי פרא) - טרפו את רובם, והנותרים גוועו ברעב עקב המעבר לטמונים.
"אנחנו סובלים ממכת עכברים קשה מאוד! בבית הכנסת שנמצא בקרוואן, כבר התרגלו שעכברים מתרוצצים בין רגלי המתפללים. מזל שעזרת נשים נמצאת בקומה שנייה... הגעתי מירושלים לגור כאן, שם יש שפע חתולים - ומעולם לא נתקלתי בעכבר או חולדה בשטח ציבורי. עד שבאתי לבית שמש, הכרתי עכברים רק מהתצוגה של הזוחלים בגן החיות..." - מספר הרב מ', אב לשלושה ילדים מבועתים. לא מהחתולים אלא מהעכברים ומהכלבים.
הרקע - בית שמש היא יישוב שנבנה בקצב מואץ ביותר. בשנים הראשונות, סבלו התושבים מלהקות של כלבים טורפים, אנשים חששו לצאת בלילה מהבית... לאחר מספר מקרים שבהם תושבים פונו לבית החולים עקב פגיעתם של הכלבים, פתחה העיריה במבצע לחיסול הכלבים. וכמובן, ארגוני בעלי חיים פנו לביהמ"ש שהוציא צו מניעה. ממש לפני כניסת הצו לתוקף, מספר מ', ראש העיריה גייס עם צוות מתוגבר שהצליח לצוד חלק גדול מהכלבים. אלה שנשארו, טורפים את החתולים. "החשש שלנו הוא שכעת עם המעבר לטמונים, מעט החתולים שנותרו ינטשו את המקום ואוכלוסיית העכברים תשגשג"...
***
'ככה נראית עיר מתקדמת'
חתולים מטילים את חיתתם על תושבי העיר? ד"ר אסף בריל, הווטרינר העירוני הראשי של ירושלים, חושב שכמו כל דבר בחיים, האמת היא באמצע, "בין מקרה קיצון כפי שתיארתם לבין המצב ההפוך. תושבים בירושלים מתלוננים רבות על שהעיר לא נקייה, בחלק מהשכונות רמת הניקיון והשמירה של התושבים על הסביבה, לא היתה במיטבה. לכן העיריה קיבלה החלטה מקצועית, בשיתוף כל האגפים הרלבנטיים  - תברואה, וטרינריה, איכות סביבה, ללכת לכיוון של הטמנת אשפה".
"אנחנו לא ראשונים בתחום זה, אבל זה הפתרון הנכון, ככה אמורה להיראות עיר מתקדמת ומודרנית. מעבר להיגיינה, היום מדברים על עיר חכמה שבה הפחים משדרים את מצבם, האם הם מלאים או חצי ריקים, ואז פינוי האשפה יהיה בתדירות הנכונה. זה כבר קיים, וזה הכיוון שהולכים אליו!"
***
אולי לפני שממריאים עם טכנולוגיות עתידניות, תדאגו קודם שאנשים ישימו את הזבל בתוך הפחים...
ד"ר אסף בריל: "עם הזמן הציבור יתחנך, יפנים את השינויים, חינוך זה לדורות. למה אנשים משאירים זבל מחוץ לפחים? זו שאלה מצוינת. אדם בונה לו ארמון וזורק את הפסולת מעבר לגדר כאילו זה כבר לא קשור אליו. יש משפחות ששולחות ילדים לשפוך זבל, והילד עוד לא בגובה שמגיע למכסה של הפח... יש אנשים שלא רוצים להשליך לחם, אז תולים אותו בשקית על הפח כאילו 'אם תליתי לא זרקתי'... יש נורמות מקובלות, אחרי הכל אנחנו לא שבדים ולא סקנדינבים, אנחנו מזרח תיכונים".
***
מעבר לצער של האנשים, יש כאן במובהק גם צער בעלי חיים...
"אנו מודעים לכך שעם המעבר לפחים טמונים, עלול להיווצר מצב - בטח בשלבי הביניים - שיתקיים מחסור מסוים במזון לאוכלוסיית בעלי החיים בכלל ולחתולים בפרט. כל עוד נעשה שימוש בצפרדעים, היתה בעיה שה'צפרדעים' הפתוחים סיפקו כמויות אוכל בלתי מוגבלות - וזה הביא להתפרצות בכמות בעלי החיים בעיר, לא רק חתולים אלא גם חולדות, שועלים ובעלי חיים נוספים. החולדות אמנם חיות בביוב אבל גם הן ניזונות מזבל פתוח. זה מצב בלתי נסבל, ומצד שני - לכל הדיעות יש בעיה של מחסור באוכל בגלל הטמנת האשפה.
"לכן, ראש העיריה יצא בהכרזה ובכוונה, שבתקופות המעבר, בשכונות שבהן מטמינים פחים, ובשיתוף מתנ"סים עמותות וכו', העיריה תציב תחנות האכלה שמיקומן ומספרן ייקבע לאחר שנלמד את הנושא, כדי לסייע לבעלי החיים - בעיקר לחתולים - בתקופת המעבר ובכלל. הנושא הזה די חדש, אין הרבה ניסיון בתחום בארץ, אבל הוא מגובה בנוהל של משרד החקלאות לטיפול בחתולי רחוב.
"יכול להיות שיהיו חתולים שיצמצמו להם את מקורות האוכל. מצד שני, המצב הנוכחי של מאות טונות אשפה שזמינה לכל חתול, עורב ושועל, לא יכול להימשך".
תושבים מרגישים מאוימים, מדווחים על כמעט-תקיפה...
"אני לא מכיר מקרים כאלה. בשכונות שהוטמנו, לא ראיתי מגמה של עלייה בתלונות על נשיכות או שריטות. כל שנה מעבירים להסגר 400-500 כלבים וחתולים, ביחס של שני שליש ושליש. יש שכונות שמוטמנות כבר שנה, כמו ארמון הנציב, גבעת משואה, נווה יעקב ופסגת זאב - ואין עלייה במקרים כאלה. נראה שמדובר באנקדוטה של חתול תקף ילד וייחסו אותה לפחים הטמונים ולרעב. אני לא רואה קשר ישיר. כל שנה מדווחים בין 100-200 אירועים של שריטות מחתולי רחוב, ואין עלייה במקרים. לשמחתנו, בניגוד לכלבים שכאשר הם במצוקה הם עלולים לתקוף, חתולים שמרגישים מצוקה מנתקים מגע ובורחים. אני לא חושש שבעקבות הרעב חתולים יתחילו לתקוף. הם יעדיפו לברוח".
ומה באשר לחשש שעכברים ישגשגו באין מפריע, כפי שקורה בערים אחרות?
"חוץ ממיקי מאוס, חתולים לא באמת תוקפים עכברים. הם אוכלים הכל, זה כן, מציפורי שיר וזוחלים ועד בעלי חיים שהולכים ונעלמים כמו זיקיות. מי אמר שזה רע? כל אחד והאג'נדה שלו. חובבי זוחלים יגידו שזה רע, חובבי חתולים יגידו שהם צריכים לאכול. בכל מקרה, ההתמודדות שלנו מול עכברים וחולדות היא לא באמצעות טיפוח חתולים. עכשיו ערב פסח, בסוף עוד נגיע לחד גדיא, נביא חתולים לאכול עכברים, ואז כלבים לתקוף חתולים, זאבים לתקוף כלבים וכן הלאה...
"חתולי רחוב הם לא הפתרון. רוב החולדות נמצאות בביובים, עיקר ההתמודדות היא באמצעות הדברה עירונית שיטתית, היגיינה וניקיון סביבתי. לא על ידי שיחרור בלתי מבוקר של חתולים. חתול לא יטריח את עצמו לרדוף אחרי חולדה, מה גם שהחולדות שלנו ממש גדולות... החולדות גם הן ניזונות מהזבל, כך שהדברה של ביובים וסילוק הזבל באמצעות הטמנה, עוזרים גם לזה. בכל מקרה, בלי קשר לחתולים, אפשר להתמודד מול מכת עכברים. אם יש אצלכם עכברים, תתקשרו 106".
@1הזיאולוגים מותחים ביקורת חריפה על האכלת החתולים, מחשש להשלכות.@2
"הם צודקים במאה אחוז, למעט דבר אחד: אנחנו צריכים להתחשב גם באחרים. יש גורמים נוספים עם דעות ורצונות משלהם, כמו חובבי חתולים, צריך להתחשב. וחשוב לקחת את הדברים בפרופורציה: צפרדע פתוחה מכילה טונה וחצי אשפה זמינה לעכברים, שועלים, חזירי בר וחתולים. אתה מטמין את האשפה בפח טמון ששומר על הניקיון ומונע נגישות לבעלי חיים, ובמקביל שם פינת האכלה עם קילו וחצי של מזון. זה בטל בשישים... יש כיוונים נוספים שמבטיחים שהמהלך יהיה יעיל, למשל - לדאוג שההאכלה תתבצע בשעות הבוקר, עד הערב המזון ייגמר ואז תנים ושועלים ובעלי חיים שפעילים בלילה, פחות יגיעו למזון.
אגב, רוב אוהבי החתולים שמאכילים אותם ודואגים להם, עושים את זה מתוך חמלה לחתולים החלשים והרעבים. הם עצמם, לא מאושרים מכך שיש ריבוי חתולים בעיר, הם היו מעדיפים שלא יהיו חתולים. בטווח הארוך, אוכלוסיית החתולים תתאזן על מספר קטן בהרבה, ואוהבי החתולים ישמחו לראות 10 חתולים ברחוב במקום 50-100 שרובם חולים ורעבים... האינטרס של כולם הוא לשמור על עיר נקייה ומצד שני על עיר עם חמלה והתחשבות בכולם".
@5
@1פרופ' יורם יום-טוב,@2 זואולוג רב תחומי וראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אינו חושש להביע עמדה נחרצת נגד האכלת חתולים. "בארץ משום מה אנשים ונשים מאכילים חתולים. אמרתי משום מה, כי אני זואולוג לא פסיכולוג. ככל שמאכילים יותר - יהיו יותר חתולים כי יתרבו יותר. אלה שמאכילים אותם, לא לוקחים את זה בחשבון. הם חושבים, יצור חי שסובל, לא נאכיל? אז למה שלא יאכילו חולדות עכברים ג'וקים נבצר מבינתי, למה להפלות...
כשיש יותר מדי חתולים, זה גורם לבעיות שונות. הם טורפים חיות קטנות, בעיקר ציפורים, זוחלים, יונקים קטנים, אפילו לאו דווקא כשרעבים. הם חיות טורפות. הם מלכלכים, הופכים פחים, מפזרים אשפה, רבים על זבל - זה מיטרד. העיריות החליטו להקטין את הבעיה על ידי מעבר לפחים טמונים. זה רעיון טוב, אבל חובבי החתולים הקימו קול צעקה, שאם יהיו פחים טמונים יהיה פחות אוכל. אז למה לא לפזר את האשפה בכל מקום שיהיה להם מספיק אוכל", הוא מעיר באירוניה. 
"ראש עיריית ירושלים החליט להשקיט את המצפון ולהקים תחנות האכלה לחתולים. זה בזבוז גמור, כי אם כל המטרה היא לצמצם את כמות החתולים - לתת להם אוכל זה לעשות את ההפך. מה באמת יקרה אם לא יתנו להם אוכל? מי שלא יסתדר, לא יוכל להגר ולא ימצא אוכל, מצבו הגופני ילך ויידרדר, הוא ימות. כן, זו המציאות, אלה החיים. גם אני אמות, אבל לא היה נכון להעלות את הנקודה הזאת, כי אין השוואה בין חיות לבני אדם. זו קטגוריה אחרת, לפחות בעיני רוב בני האדם... מה יקרה לחתולים אם לא יהיה אוכל? חלק ילכו למקום שיש. מי שלא יכולים להגר, מצבם ילך ויורע והם ירעבו למוות. אחת הדרכים להקטין את ריבוי החתולים היא לצמצם את הדרישה המזונית שלהם. החזקים ישרדו כמו שקורה בטבע עם כל חיית בר".
@1אנחנו בייתנו אותם. האדם לא אמור לדאוג להם?@2
"אם היו לנו משאבים לאין סוף, היינו מאכילים את כולם, ואז תוך שנים מעטות כדור הארץ היה מתכסה חיות ולא היה לנו מקום לחיות".
@1מה לגבי החשש שבאין חתולים, העכברים יחגגו, כפי שאירע בבית שמש?@2
"מי אמר שזה מה שיקרה? מי שמדווח לך מבית שמש, לא ערך ניסוי מבוקר. אלה השערות בעלמא. אם יש טמונים ואין לעכברים אשפה, ממה יחיו, למה שיהיו עכברים? עכברים מגיעים היכן שיש אשפה. ומי אמר שהחתולים יצודו את העכברים? חתולים יכולים לאכול עכברים, אבל אם יש אוכל אחר יותר זמין, אוכל שלא עלול לנשוך אותם, ולא צריך להוציא אנרגיה כדי לצוד אותו, הם מעדיפים אותו. אם אין מזון זמין באזור, אין לי ספק שהיו מגיעים חתולים מהשכונות הסמוכות ומתפרנסים מהעכברים.
איך קורה שחתולים ועכברים חיים בכפיפה אחת? אם פחי האשפה זמינים לחתולים, ואנשים זורקים אשפה ברחוב, זה מה שקורה. החתולים אפילו לא רודפים אחרי העכברים. יש להם אוכל זמין אחר".
במקום להקים תחנות האכלה לחתולים, מסכם פרופ' יום-טוב, צריך לחנך את הציבור לא להאכיל חתולים. "שמים טמונים, וכל אדם שזורק אשפה ברחוב צריך לקנוס אותו. ואין צורך לדאוג בגלל העכברים - גם העכברים ייעלמו אם לא יהיה להם מזון".
@5 החתולים והסטיגמה
השיח בנושא ה"חתולאות", חצה זה מכבר את גבולות ההיגיון והפך לנושא רגשי טעון במיוחד. לצד ארגונים למען בעלי חיים תמצאו לא מעט ארגונים שמתמקדים בחתול עצמו: אגודת חובבי החתולים, העמותה למען החתול, עמותת גירגורים, העמותה למען חתולי רחוב בירושלים, אגודת חובבי החתולים חיפה ואפילו ארגון שהוקם למען חתולי ההתנתקות, וזאת מלבד מאכילי חתולים פרטיים מטעם עצמם... הדיון, כבר אמרנו, עשוי להישמע הזוי לאוזניים 'נורמליות', כאשר החובבים מתעקשים שזכויותיהם של החתולים אינם נופלות ואולי גוברות על זכויות בני האדם.
@1ריבי מאייר,@2 מראשי הפעילים בתחום ומי שהקימה את העמותה למען החתול שהגיעה בזמנו עד לבג"צ כדי להשיג הכרה בחתולים כ"חיה מוגנת" שאסור להשמידה, מנסה לתקן את הסטיגמה שנוצרה סביב חובבי החתולים. "לחתולים יש מקום קריטי באקולוגיה של בני האדם. ביהדות יש את מצוות צער בעלי חיים וגם במקומות אחרים, כולם שומרים עליהם ודואגים להם. דואגים להם - כי רק חתולים שבעים צדים מזיקים!"
"החתולים הם חיות טריטוריאליות, הם שומרים על הטריטוריה ולכן מומלץ מאוד לטפח אותם ולדאוג לתת להם מזון, מים וכו', כדי שבתמורה, הם ישמרו על השטח מפני פלישה של מכרסמים ונחשים. הם חגורת הגנה סביב האדם. כשעמדתי בראש העמותה למען החתול, הגענו לבג"צ וקיבלנו פסיקה שאסור לפגוע בחתולים - לטובת האדם. הם שומרים עלינו מפני מזיקים, וצריך לטפל בהם - כי חתול שגווע מרעב לא יוכל לעשות כלום. הפעילים בירושלים מנסים לעשות שינוי לטובת האדם והחתול גם יחד. כך מתמודדים עם הבעיה בעולם המודרני. בכלל, המינוח היום הוא @1חתולים בקהילה@2, לא חתולי רחוב - וזה משדר שחתולים הם לא בגדר משהו שלא רצוי. יש להם תפקיד, הבורא יצר אותם ונתן להם תפקיד. אבל צריך לעשות פעילות כדי שיחזירו לנו בתמורה".
@1אתם מתקוממים כנגד המעבר לפחים טמונים, אבל האם עדיף לחיות מוקפים בזבל המפרנס כמויות בלתי נתפסות של חתולים?@2
@1מאייר:@2 "אנחנו בהחלט לא נגד הטמונים, אבל צריך לדאוג שלא יהוו מלכודות מוות, שלא יגרמו לסבל לחתולים. דבר שני, צריך לארגן פינות האכלה ומים, ולמנוע התרבות חתולים לא על ידי הרעבה אלא בצורה מקצועית, כמו שנהוג כיום בהרבה ערים גדולות. בירושלים אמנם החליטו על הקמת פינות האכלה, אבל הקצו סכומים מאוד קטנים, שזה יותר בגדר יחסי ציבור... אנשים פרטיים שנותנים לחתולים שיירי מזון - זו התחלה, אבל חשוב מאוד ללמד את הציבור שלא לעשות את זה בצורה שתזהם או תגרום לפגיעה אלא בצורה נקייה ומסודרת".
@1הזואולוגים, טוענים שהאכלת חתולים רק מדרדרת את המצב, ובכלל חתולים אינם המענה כנגד מכרסמים. בשביל זה, לדבריהם, יש הדברה.@2
מאייר: "זואולוגים הם אנשי אקדמיה, הם לא באים מהשטח. הם מסתכלים במבט מאוד צר, כאילו חתולים צדים בעלי חיים קטנים יותר, ולא רואים את התמונה הרחבה. הם לא מבינים שככל שמיטיבים עם חתולים זה לא גורם לפגיעה בטבע, ולא צריך להשמיד אף אחד. הם לא קולטים שהמזיק מס' 1 לטבע הוא האדם! הם נטפלים לחתולים מכל מיני אינטרסים כמו להשיג מילגות ומחקרים... עכברים צריך להדביר? הדברה = מוות, שגורם לוואקום בטבע. במקום להדביר, צריך להתמודד נכון מבחינה אקולוגית".
@1לפי העדויות של אלה מאיתנו שחיים בערים ללא פחים טמונים, השורצות חתולים וגם עכברים וחולדות, כמו בני ברק, החתולים של ימינו לא בדיוק ממלאים את תפקידם... עובדה: זה לא חזון בלתי נפרץ לראות חתול וחולדה נוברים יחד באשפה בערימת זבל בשובה ובנחת, ממש וגר חתול עם עכבר...@2
מאייר: "בגדול, חתולים לא צדים עכברים כדי לאכול אותם, הם מגרשים אותם מהטריטוריה שלהם. כשיש להם מזון הם חזקים ויכולים ורוצים להגן על הטריטוריה שלהם. בערים שיש פינות האכלה מסודרות - אין בעיה של מכרסמים. בשכונות חדשות, יכול לקחת זמן עד שהמצב מגיע לאיזון. לא מדובר בהתנהגות של חתול בודד, אלא קבוצות של חתולים. אני עוסקת בתחום בצורה מקצועית מזה 30 שנה, יש מחקרים, אלה דברים מוכחים".