איכות הסביבה מול נוחיות האדם

מאמר זה מכיל דיון פורה שהתקיים בפורום 'מטפחת סופרים' שבאתר 'אוצר החכמה', לאחר שהצגתי בו שאלה שהתעוררה בעקבות תגובה שהתקבלה כאן בבלוג. אשמח אם הדיון העניני יוכל להמשיך ולהתנהל כאן:

 

 

הצגת השאלות לדיון:

 

מקורותינו עמוסים כידוע בחובת השמירה על הבריאה, ישנם ציטוטים למכביר המורים על החשיבות הגדולה שנתנה התורה לענין זה. העולם המערבי, כידוע, מרבה לעסוק כיום בענין המיחזור. למצויים מעט בתחום, ידוע, כי זהו אחד מן התחומים הכלל עולמיים הבוערים והמודברים ביותר.

ממבט ראשון, נראה, כי לתורה ולציבור בני התורה אין הענין נוגע כמעט מסיבות אלו ואחרות. גם אם כן, ודאי שאינו ממוקם במקום גבוה בסולם העדיפויות. אבקש את חברי הפורום לתת את דעתם הענינית לשאלות הבאות:

א. האם ניתן / צריך לראות בתופעת ה'מיחזור' משהו שקשור לחובת השמירה על הבריאה, או שמא אין לראות בו כחלק מחובה זו? (ובאשר לטענות על בזבוז משאבים, זיהום ושאר מרעין בישין הנגרמים כתוצאה מצריכת יתר, עלינו לראות בהם תוצאה בלתי נמנעת של צורת החיים המודרנית).

ב. אם אכן נמצא כי דעת התורה מעודדת את תופעת המיחזור, מדוע לא נשמע כל קול בענין זה בבתי מדרשותינו (חיפוש במאגר 'אוצר החכמה' הניב 0 תוצאות כמעט)? אודה מראש לכל תשובה \ דעה \ הכוונה ענינית בענין.

 

תגובה א':

 

יש לדון בנושא זה בזהירות המתבקשת, כיון שכאמור מקורותינו כמעט ואינם עוסקים בנושא:

א. דבר ברור, לעניות דעתי, שהשחתת הטבע ובזבוז וכילוי המקורות הרי הם נגד מה שציוותה התורה 'לשבת יצרה', שהרי (כמו שכתבת) אם לא נקפיד בתכלית השמירה על העולם שסביבנו, הרי תוך זמן מועט יחסית לא יוכלו להתקיים כל מיני הבריאה, נגד תכלית בריאת העולם, יישוב העולם.

ב. מאידך, יש להימנע ממה שרבים מעמי הארץ מחשיבים 'שמירה על הטבע' כערך עליון ומטרה בפני עצמה. לא כן היא דעת תורה, אלא בוודאי שמטרת הבריאה כולה וכל מיני בעלי החיים הם לשימוש ותועלת האדם, ולא להיפך. כלומר, שאין שימור הטבע מטרה - כי אם אמצעי, ולכן, יש לשקול במאזני הדעת ובבירור מוחלט שאכן הסיבה היא לא 'שמירת הטבע' פר-סה, כי אם בכדי לשמר את קיום העולם והמין האנושי.

ג. הסיבה הפשוטה, וכמדומני שהיא ברורה לכל בר דעת, שלא מצינו בדברי חז"ל על אודות ענין זה, כי בכלי הטכנולוגיה שהיו בידיהם, עד לפני כמאה וחמישים שנה לא היה בכוחם (כמעט) להשחית ולקלקל את מה שעשה הבורא, רק מעט מזעיר, באופן שלא השפיע לטווח הארוך, וממילא, לא היה צורך להזהיר על כך. אבל לא חלילה שאין לכך חשיבות.

כמדומני שבחיפוש נכון ימצאו מאמרי חז"ל לרוב המזהירים את האדם שיתקן את מה שקיבל מן הבורא ולא חלילה ישחית, כי בכוחו לתקן ולהשלים (כביכול) את מה שברא הקב"ה, וגם ביכולתו להשחית רח"ל, ברוחניות כמו גם בגשמיות.

תגובתי לתגובה א':

 

תודה רבה. ראשית, מסכים עם כל מילה. שנית, לעצם הענין, הייתי שמח למצוא התייחסות לכך בדברי פוסקי \ בעלי המחשבה בדורותינו. שלישית, יטען הטוען: עם כל הכבוד למיחזור, 'המטרה' ובהקשר זה - מניעת בלבול הראש עולה בחשיבותה על האמצעי שהפך לטרנד עולמי, שמבקש לשדד מערכות טבע.

כאן צרפתי את התגובה שנכתבה על ידי 'אנונימי' כתגובה למאמר שפרסמתי בענין:

" 'הירוקים' אמנם לא המציאו את הפעילות הירוקה, התורה הייתה שם קודם. אך, ה'ירוקים' לכל גווניהם דואגים בצורה אקטיבית לסביבה בה הם חיים ושומרים עליה. לצערי, אלו אשר טוענים לפעול לפי התורה לא תמיד עושים מספיק, אם בכלל, כדי לשמור על כדור הארץ נקי. הערים החרדיות לרוב בראש טבלת הערים המלוכלכות ביותר, ותרבות הכלים החד פעמיים היא מהמזהמות הגדולות של הטבע. יש לפעול ולעבוד לפי רצון לעשות טוב כפי שכתוב בתורה, ולא רק להתגאות בכך ששם זה כתוב קודם אבל להתנהג בצורה הפוכה. *כל זאת נאמר לא כתקיפה אלא כהתבוננות".

 

תגובה ב':

 

ראוי לציין את 'חרדים לסביבה' וארגונים נוספים הפועלים בנושא. כמובן, יש לזכור את המדרש הידוע בו משתמשים כל אנשי איכות הסביבה, אלא שמעיון בו נראה שהכוונה הפשוטה היא שלא לעבור עבירות.
"ראה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עוותו, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך, ולא עוד שאת גורם מיתה לאותו צדיק, משל משה רבינו למה הדבר דומה, לאשה עוברה שהיתה חבושה בבית האסורים, ילדה שם בן גדלה שם ומתה שם, לימים עבר המלך על פתח האסורים כשהמלך עובר התחיל אותו הבן צווח, ואומר אדני המלך כאן נולדתי כאן גדלתי באיזה חטא אני נתון כאן איני יודע, אמר לו בחטא של אמך, כך במשה כמו שכתוב הן האדם היה כאחד כתיב הן קרבו ימיך למות (קהלת רבה, פרשה ז')".

 

הצגת חומר נוסף הקשור לענין:

 

בחיפוש באוצר העליתי את מאמרו של הרב רוזן. נדמה שהוא די ממצה את הענין. מסקנת דבריו בודאי אמורה לקבל הסכמה רחבה - 'אי אפשר לדרוש מאדם דרישות מוגזמות הנוגעות למידת חסידות'! (בקרוב אשתדל אי"ה להעלות את עיקרי המאמר).

 

תגובה ג':

 

איכות הסביבה מול נוחיות האדם

 

כל סערת המיחזור התעוררה לאחר שהתחכם האדם ושיבש את העולם בהמצאותיו הסינטטיות, הטבע כשלעצמו ממחזר את עצמו באופן המושלם ביותר - 'אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱל' אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים'.

 

תגובתי לתגובה ג':

וכיצד עלינו לנהוג בהתאם למציאות בשטח?

 

תגובה ד':

 

מן הראוי לזכור, כי התחכמות זו של האדם לשבש את העולם בהמצאות סינטטיות, האריכה את תוחלת החיים פי שנים ויותר, כך שאולי בכל זאת לא כדאי לזלזל בה כל כך.
"וכבר היה מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם? אמר לו : של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?! אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם. אמר לו : למה אתם מולין ? אמר לו : אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא. הביא לו רבי עקיבא שיבולים וגלסקאות. אמר לו : אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים?"

 

עד כאן דברי חברי הפורום הנ"ל. מכאן ואילך שלוחה הבקשה ונתונה הרשות והתודה מראש לקוראי הבלוג להוסיף את הערותיהם העניניות.