'והייתם נקיים מה' ומישראל'

התבוננות בהליכותיהם של גדולי ישראל, מציבה בפנינו תמונה מרהיבה ובהירה, בה אנו מגלים עד כמה ראו חשיבות בהקפדה על הסדר והנקיון.

אף אותם דברים הנראים ממבט ראשון כשוליים לכאורה, כאשר הם נבחנים במבט התורה, הרי שההתייחסות אליהם, אף היא מקבלת מבט שונה.

בין הדברים הכלולים במידה זו, ניתן למנות את ההקפדה על נקיות הבגדים, נקיון הסביבה, וכמובן את השמירה על חפצי הקודש ועל בתי הכנסת ובתי המדרש.

 

החובה לצאת ידי הבריות  
 

"רבי שמואל בר נחמן [אמר] בשם רבי יונתן, בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, בתורה מניין? דכתיב (במדבר ל"ב, כ"ב): 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. בנביאים מניין, דכתיב (יהושע כ"ב, כ"ב): 'אל אלוקים ה' וגו' וישראל הוא ידע'. ובכתובים מניין, דכתיב (משלי ג', ד'): 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם'"(ירושלמי שקלים, פרק ג', הלכה ג').

הרי לנו כי החיוב לישא חן בעיני הבריות, להתחשב בדעתם (כאשר היא עולה בקנה אחד עם דעת התורה) ולנהוג באופן הראוי והמכובד בעיניהם, יש בו מעבר לאי הנעימות - אשר פעמים והיא נובעת מחוסר ביטחון או חולשה אנושית, גן ובעיקר חובה כלפי הבורא וכלפי יצירי כפיו שנבראו בצלמו.

רצון הבורא הוא כי אנשים ינהגו בינם לבין עצמם באופן הראוי, הן בכדי שתערב עליהם השהיה זה לצד זה. הן בכדי שיוכלו להיות נקיים מכל הבחינות (כמבואר בדברי המפרשים).   

אין ספק, שבראש ובראשונה, מחויב לכך האדם כפועל יוצא של מחויבותו, לייצג נאמנה את אלוקיו בהתנהגותו עלי אדמות, לקדש את שמו יתברך, ולשמש דוגמא ומופת לבריות - שיוכלו להצביע עליו ולומר 'ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו...' (יומא פ"ו. ובלשון דומה בילקוט שמעוני דברים ו' רמז תתל"ח, ושם ירמיהו ג' רמז רס"ט).

מקור נוסף לחיוב זה ניתן למצוא בדברי חז"ל: "אדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום [פירוש: שיהיה נקי מכל צדדי החשד מן  הבריות, כשם שהוא נקי מה' אשר לו נגלו כל המצפונות והנסתרות, כך יהא נקי מן ידי הבריות, שלא יוכלו לומר: 'אפשר הוא עושה כך או כך'. וכשיראה להתנהג בכדי שלא יליזו עליו מכל וכל, אז הוא נקי מה' ומישראל מכל פינות החשד - ירושלמי שקלים, פרק ג', הלכה ב', וב'פני משה']".

אין צריך לומר כי התנהגות הפוכה מזו, תגרור בהכרח יחס הפוך כלפי האדם - וממילא יגרום בכך לחילול שם שמים, וישמש דוגמא שלילית כאדם שאינו נוהג כשורה, ויתירה מכך - דוגמא שלילית - כיהודי שאינו נוהג כשורה.

שמירה על ההיגיינה מבלי להיסחף אחריה

יש לדעת כי בעוד ובעבר לא היתה המודעות לנושא ההיגיינה גבוהה בקרב האוכלוסיה הכללית, הרי שאצל היהודים היתה ניכרת הקפדה יתירה בדבר מאז ומעולם, זאת כתוצאה מהוראות התורה ומן ההלכות השונות הקשורות לנושאים אלו. אכן, בימינו הפך הדבר לנחלת הכלל, ולחלק בלתי נפרד מתפיסת העולם. האפשרויות לשמירה על ההיגיינה התרבו, כתוצאה מהתקדמות ברווחת החיים.

יחד עם זאת, בחברה הכללית, כבר הפך הדבר מזמן, מסתם צורך בסיסי - קיומי, למשהו אובססיבי ולמרכיב עיקרי בתרבות. ההיסחפות אחר כל הקשור לטיפוח החיצוני של האדם וסביבתו, כבר חורגות לגמרי מן הפרופורציה ומגבול הטעם הטוב.

המדע בעקבות התורה

את מה שגילתה האוכלוסיה הכללית באיחור - בעקבות ההתפתחות המדעית, גילתה לנו התורה מאז ומקדם, ובעקבותיה גילו לנו חז"ל: כי הימצאות הלכלוך מהווה סיבה לרוב המחלות, לגידול החיידקים, לריחות בלתי נעימים ולשאר מרעין בישין. כך מוצאים אנו בזוהר (דברים רע"ג): 'סם המוות שורה על ידים מזוהמות'.   

אמנם, אין תורתנו זקוקה לחיזוקים, ובפרט לאלו הבאים מן החכמים הבאים מן החוץ. מכל מקום, יש בדברים המובאים בזה לאלפנו בינה: עד כמה דואגת התורה אף לצרכינו הבסיסיים ביותר, וכיצד הדבר משתלב עם החיובים השונים שנצטווינו בהם. 

יודעי העיתים מספרים: כי רשעי בני עמנו לגלגו בפני הקיסר פרנץ יוזף (קיסר אוסטריה, 1848-1916, אשר ביקר בארץ ישראל בחודש כסלו התר"ל) על דיני תורתנו הקדושה. בין היתר הציבו בפניו את אותן ההלכות הקשורות להנהגות הנדרשות מן היהודי בבית הכסא ובבית המרחץ. מה רבה היתה הפתעתם, כאשר, לא זו בלבד שהקיסר לא ראה בכך כל פחיתות. להיפך, הוא התפעל מאד, ושאלם: 'האמנם, גם לכך יש ליהודים הוראות מפורטות?!'

תופעה מעניינת התרחשה בשנת התרע"ב ב'דרזדן', שם התקיימה תערוכה שעסקה בכל מה שקשור להיגיינה. הקהילה המקומית נטלה אף היא חלק בתערוכה. בין היתר הוצגו על ידם מיני המזון העולים על השולחן היהודי, ואף ענין השבת והמקוה קיבלו בה מקום מכובד. החכמים והמלומדים שבקרו בתערוכה, גילו התפעלות נוכח היחס שמגלה התורה כלפי דברים אלו.

מלכת רומניה 'ברמן סילווה', כתבה בשנת תרס"ז: 'היהודים נשתמרו עד הנה חזקים ומאוחדים, בריאים וחסונים, תודות למחוקקם הגדול, שלא קם כמותו בעולם. אילו קיבל כל העולם את תורת משה, היה ניצל ממחלות רבות'.

ד"ר פראנק בספרו 'משטרת הבריאות' מוצא: כי הלכות הבריאות של משה רבנו, עולות בדיוקן ובמעשיותן על כל תקנות הבריאות שבעולם'.

גם בימי הביניים - מוכיח ד"ר פרייס: 'השפיעה המשנה במובנים רבים על הרופאים הערביים המפורסמים, 'אבן-סינה' ו'אבול-כסים''.