שביתת הרופאים בבית החולים 'הדסה' - האם גם עובדי הניקיון ישבתו?

רשמי סיור במסדרונות ובמבואות בית החולים הדסה - עין כרם

על רקע משבר הגירעון והכוונה לפטר עובדים, הכריזו רופאי בית החולים 'הדסה' בירושלים על עיצומים.
בביקורי האחרון במקום (לצרכי ביקור חולה), הטרידה אותי השאלה: האם גם עובדי הניקיון ישבתו?
אין מדרכי אמנם לחוות את דעתי בנושאי בריאות, שבהם אין לי שיג ושיח. אולם, בהתחשב בעובדה שניקיון ובריאות הולכים פעמים רבות יחד, בלתי נמנע הדבר, כי עם הגעתי למקום שכזה, 'אתקל' דוקא בפן ההיגייני של בית החולים ומבואותיו.
ממבט שטחי של 'פציינט' לא כרוני, נראה כי אכן הנהלת בית החולים נותנת את הדגש המתבקש, בכל מה שקשור לתחום.
זה כולל, כאמור, לא רק את המרחב הבנוי, כי אם גם את הכניסות השונות אל בית החולים. למען האמת, אפילו למעשנים, יותר נכון, למאפרים, דואגים כאן. שלטים המוצבים במקומות המועדים לפורענות, מבקשים להזכיר למאפר הסדרתי כי: 'הגינה אינה מאפרה', וגם כי 'החצר אינה מאפרה'.
גינת בית החולים, הינה פינת חמד נאה לכשעצמה, המצדיקה ביקור בפני עצמו - גם אם הנכם בריאים לחלוטין. אין שם כמעט אבן מיותרת, (כמעט) כל אחת מן האבנים המשולבות, נושאת על גבה שם של תורם זה או אחר. כולן יחד יוצרות שביל נאה ומכובד, שערכו (ולא רק הכספי) מצדיק בהחלט את קיומו.
דמותם של הדובים הידידותיים לסביבה, המשמשים כמיכלי אשפה, רק מעצימים את תחושת החוויה, ומקילים מן הסתם על תחושת המבקרים במקום.
כנראה שלא לחנם זכתה 'הדסה' ב-5 'כוכבי יופי' מטעם 'המועצה לישראל יפה'. בשביל המאמץ ההסברתי והחזותי בלבד, מגיע לה.
המאמצים הנעשים למען הניקיון והסדר הטובים, אכן מורגשים כאן בכל פינה. שלטים משלטים שונים, מבקשים להזכיר לשוהים ולמבקרים כי עליהם לחטא \ לרחוץ ידיהם, לפני כל מגע עם החולה וסביבתו.
והיכן ישתו המבקרים \ החולים קפה? ארגון 'דרכי מרים' חשב על כך וסיפק מענה מתאים.

דרכי מרים', שלא תדעו מצרות (אלא אם כן בכוונתכם להצטרף לשורות המתנדבים), הינו ארגון שנוסד על ידי הרב ישראל וינגרטן ז"ל, והוא מספק הסעות עבור החולים ובני משפחותיהם.

ראשיתו של הארגון, אי שם, לפני מספר שנים, כאשר בשכנותו של ר' ישראל, התגורר ילד שבגופו קיננה מחלת הסרטן, ר' ישראל ניגש אליו והודיע לו: 'בכל פעם שאתה נזקק להגיע אל בית החולים, אתה מוזמן להתקשר אלי, ולצרפני אל הנסיעה'. במעשה זה, כך ידע מנסיונו המר (אחר שרעייתו נפטרה ממחלה זו), הוא מיקל על סבלו של החולה, באופן שלא יתואר. נסיעה גררה נסיעה, מקרה גרר מקרה, מעגל הנסיעות התרחב, וכבר התעורר צורך לצרף אנשים נוספים אל מעגל התנועה. מפה לאוזן, מן המשפחה וחוצה לה, עברה השמועה: 'דרושים מתנדבים להסעת חולים ובני משפחותיהם, הנזקקים להגיע אל בית החולים הדסה'. נסיעה אחת של פעם בשבוע, ועוד נסיעה, יצרה מאגר גדול של מתנדבים המוכנים להטות שכם, ולתדלק בטוב ליבם את פעילות הארגון.
שלא תזדקקו, אבל אם כבר נאלצתם להגיע לכאן, דבר ראשון, תירגעו. אין כל סיבה שלחץ הדם יעלה. עוד רגע יהיה הקפה מוכן.  רק עשו טובה, בטרם תחלו בתהליך ההכנה, זכרו: 'לקחתם שתי כוסות? הכפלתם את הוצאות העמותה!'

בימים שבהם 'הדסה' מדממת, ישמשו דבריי הכנים, כצרי למכתה, ויביאו מזור לקופתה הדוויה.

 

 

 

 

   

'והייתם נקיים מה' ומישראל'

התבוננות בהליכותיהם של גדולי ישראל, מציבה בפנינו תמונה מרהיבה ובהירה, בה אנו מגלים עד כמה ראו חשיבות בהקפדה על הסדר והנקיון.

אף אותם דברים הנראים ממבט ראשון כשוליים לכאורה, כאשר הם נבחנים במבט התורה, הרי שההתייחסות אליהם, אף היא מקבלת מבט שונה.

בין הדברים הכלולים במידה זו, ניתן למנות את ההקפדה על נקיות הבגדים, נקיון הסביבה, וכמובן את השמירה על חפצי הקודש ועל בתי הכנסת ובתי המדרש.

 

החובה לצאת ידי הבריות  
 

"רבי שמואל בר נחמן [אמר] בשם רבי יונתן, בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, בתורה מניין? דכתיב (במדבר ל"ב, כ"ב): 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. בנביאים מניין, דכתיב (יהושע כ"ב, כ"ב): 'אל אלוקים ה' וגו' וישראל הוא ידע'. ובכתובים מניין, דכתיב (משלי ג', ד'): 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם'"(ירושלמי שקלים, פרק ג', הלכה ג').

הרי לנו כי החיוב לישא חן בעיני הבריות, להתחשב בדעתם (כאשר היא עולה בקנה אחד עם דעת התורה) ולנהוג באופן הראוי והמכובד בעיניהם, יש בו מעבר לאי הנעימות - אשר פעמים והיא נובעת מחוסר ביטחון או חולשה אנושית, גן ובעיקר חובה כלפי הבורא וכלפי יצירי כפיו שנבראו בצלמו.

רצון הבורא הוא כי אנשים ינהגו בינם לבין עצמם באופן הראוי, הן בכדי שתערב עליהם השהיה זה לצד זה. הן בכדי שיוכלו להיות נקיים מכל הבחינות (כמבואר בדברי המפרשים).   

אין ספק, שבראש ובראשונה, מחויב לכך האדם כפועל יוצא של מחויבותו, לייצג נאמנה את אלוקיו בהתנהגותו עלי אדמות, לקדש את שמו יתברך, ולשמש דוגמא ומופת לבריות - שיוכלו להצביע עליו ולומר 'ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו...' (יומא פ"ו. ובלשון דומה בילקוט שמעוני דברים ו' רמז תתל"ח, ושם ירמיהו ג' רמז רס"ט).

מקור נוסף לחיוב זה ניתן למצוא בדברי חז"ל: "אדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום [פירוש: שיהיה נקי מכל צדדי החשד מן  הבריות, כשם שהוא נקי מה' אשר לו נגלו כל המצפונות והנסתרות, כך יהא נקי מן ידי הבריות, שלא יוכלו לומר: 'אפשר הוא עושה כך או כך'. וכשיראה להתנהג בכדי שלא יליזו עליו מכל וכל, אז הוא נקי מה' ומישראל מכל פינות החשד - ירושלמי שקלים, פרק ג', הלכה ב', וב'פני משה']".

אין צריך לומר כי התנהגות הפוכה מזו, תגרור בהכרח יחס הפוך כלפי האדם - וממילא יגרום בכך לחילול שם שמים, וישמש דוגמא שלילית כאדם שאינו נוהג כשורה, ויתירה מכך - דוגמא שלילית - כיהודי שאינו נוהג כשורה.

שמירה על ההיגיינה מבלי להיסחף אחריה

יש לדעת כי בעוד ובעבר לא היתה המודעות לנושא ההיגיינה גבוהה בקרב האוכלוסיה הכללית, הרי שאצל היהודים היתה ניכרת הקפדה יתירה בדבר מאז ומעולם, זאת כתוצאה מהוראות התורה ומן ההלכות השונות הקשורות לנושאים אלו. אכן, בימינו הפך הדבר לנחלת הכלל, ולחלק בלתי נפרד מתפיסת העולם. האפשרויות לשמירה על ההיגיינה התרבו, כתוצאה מהתקדמות ברווחת החיים.

יחד עם זאת, בחברה הכללית, כבר הפך הדבר מזמן, מסתם צורך בסיסי - קיומי, למשהו אובססיבי ולמרכיב עיקרי בתרבות. ההיסחפות אחר כל הקשור לטיפוח החיצוני של האדם וסביבתו, כבר חורגות לגמרי מן הפרופורציה ומגבול הטעם הטוב.

המדע בעקבות התורה

את מה שגילתה האוכלוסיה הכללית באיחור - בעקבות ההתפתחות המדעית, גילתה לנו התורה מאז ומקדם, ובעקבותיה גילו לנו חז"ל: כי הימצאות הלכלוך מהווה סיבה לרוב המחלות, לגידול החיידקים, לריחות בלתי נעימים ולשאר מרעין בישין. כך מוצאים אנו בזוהר (דברים רע"ג): 'סם המוות שורה על ידים מזוהמות'.   

אמנם, אין תורתנו זקוקה לחיזוקים, ובפרט לאלו הבאים מן החכמים הבאים מן החוץ. מכל מקום, יש בדברים המובאים בזה לאלפנו בינה: עד כמה דואגת התורה אף לצרכינו הבסיסיים ביותר, וכיצד הדבר משתלב עם החיובים השונים שנצטווינו בהם. 

יודעי העיתים מספרים: כי רשעי בני עמנו לגלגו בפני הקיסר פרנץ יוזף (קיסר אוסטריה, 1848-1916, אשר ביקר בארץ ישראל בחודש כסלו התר"ל) על דיני תורתנו הקדושה. בין היתר הציבו בפניו את אותן ההלכות הקשורות להנהגות הנדרשות מן היהודי בבית הכסא ובבית המרחץ. מה רבה היתה הפתעתם, כאשר, לא זו בלבד שהקיסר לא ראה בכך כל פחיתות. להיפך, הוא התפעל מאד, ושאלם: 'האמנם, גם לכך יש ליהודים הוראות מפורטות?!'

תופעה מעניינת התרחשה בשנת התרע"ב ב'דרזדן', שם התקיימה תערוכה שעסקה בכל מה שקשור להיגיינה. הקהילה המקומית נטלה אף היא חלק בתערוכה. בין היתר הוצגו על ידם מיני המזון העולים על השולחן היהודי, ואף ענין השבת והמקוה קיבלו בה מקום מכובד. החכמים והמלומדים שבקרו בתערוכה, גילו התפעלות נוכח היחס שמגלה התורה כלפי דברים אלו.

מלכת רומניה 'ברמן סילווה', כתבה בשנת תרס"ז: 'היהודים נשתמרו עד הנה חזקים ומאוחדים, בריאים וחסונים, תודות למחוקקם הגדול, שלא קם כמותו בעולם. אילו קיבל כל העולם את תורת משה, היה ניצל ממחלות רבות'.

ד"ר פראנק בספרו 'משטרת הבריאות' מוצא: כי הלכות הבריאות של משה רבנו, עולות בדיוקן ובמעשיותן על כל תקנות הבריאות שבעולם'.

גם בימי הביניים - מוכיח ד"ר פרייס: 'השפיעה המשנה במובנים רבים על הרופאים הערביים המפורסמים, 'אבן-סינה' ו'אבול-כסים''.