סיור בעקבות הצפרדעים הירושלמיות

כזבל דאשתקד

ויהי ביום השלישי לשביתה, נכון יותר יהיה לומר, היום החמישי, שכן בשכונות מסוימות כבר הריחו עובדי התברואה את השביתה המתקרבת ונמנעו מלפנות אשפה כבר ביום שישי. 

הדבר היחיד שמזכיר את המצב הנוכחי בעיר הקודש הוא השלג דאשתקד, עם פרט אחד קטן ולבן שעושה את ההבדל הגדול.

משום מה שום דבר במראה הנוכחי, ססגוני ככל שיהיה, אינו מלבב. שקיות מלאות אשפה, קרטונים, ושאר זבל מכל סוג שהוא מאכלסים כל פיסת אספלט אפשרית. לא נעים לחיות כאן.

***

מחכים לגאולה

כשיצאתי לדרכי בעקבות הריח, לא תיארתי שהמעבר יהיה קשה כל כך.

רחובותיה הצפופים של גאולה, נעשו צפופים עוד יותר, האשפה ממלאת כאן את החלל הסביבתי, ונניח לרגע לריח, לא ממש חוויה לצעוד כאן רגלית, גם לא בנסיעה איטית.

אימהות נושאות עגלות נאלצות לפלס לתמרן בינות להררי האשפה, וכשהן כבר מצליחות להגיע לכביש, הן מגלות שגם כאן המצב לא עביר. כמו תמיד, ימצאו כאלו שינצלו את האווירה המצחינה, ויעשו שביתה לעצמם: "אם בין כך הכל כאן לא במקום, מדוע שלא נפיק את המקסימום וננצל את המצב עד תומו", הם אומרים לעצמם, קמים ועושים מעשה.  

בעיצומו של כיכר השבת, המקום שכבר ידע כמה וכמה שביתות ומכולות אשפה שרופות, ניצב צפרדע שכבר מזמן איבד את צבעו הירוק. מן הסתם, אין לו קשר לשביתה הנוכחית, הוא ממלא כאן את תפקידו (לא) נאמנה לאורך השנה כולה, הפעם, יצא לו להזדהות עם השביתה.

***

 אחינו תושבי 'בית ישראל' הנתונים בצרה ובשביתה

הלאה מכאן, במאה שערים הצרה גם כך, הופכת השביתה לצרה של ממש. בעוד ועבור העוברים והשבים, זו עוד סיבה (לא) טובה להפנות אצבע מאשימה כלפי העיריה שאינה ממלאת את תפקידה, הרי שעבור רבים מן התושבים, מדובר בשאלה של איכות חיים מול כמות זבל בלתי נתפסת. 

הנהיגה לאורכו של הרחוב, שמהווה אתגר מורכב ושיעור חי בנהיגה מונעת גם בימי שגרה, הופכת למורכבת עוד יותר. ההליכה על גבי המדרכות הופכת כאן לבלתי אפשרית כמעט, ואת תפקידן ממלא עתה הכביש. 

מכאן ועד לגבולה של בית ישראל, נוגפות ה'צפרדעים' כל פינה אפשרית, את נקודת המפגש של רחובות 'שומרי החומות' ו'העמלים', ממלאים עתה הררי הזבל ותימרות האשפה.

אם את הנסיעה לכאן עוד צלחתי איכשהוא בינות להררי האשפה, הרי שמכאן ואילך הופכת מלאכת הזיהוי לבלתי אפשרית. ניתן אמנם בעזרת חוש הריח להצביע על מיקומה האפשרי של המכולה, אולם, אין שום דרך להוכיח זאת. מה שברור, המושג 'אשפה טמונה' מקבלת כאן משמעות נוספת.

***

למרבה האופטימיות, יש מי שמוצאים נקודת אור במציאות העגומה השולטת בסביבה, "תאר לך שברקת היה מחליט לקום ולהשבית את העיר בסתם יום קיץ לא בהיר, אתה מסוגל לדמיין את התוצאות?" משתף אותי עובר אורח בעל חוש ריח מתקדם.

"אני יודע שכולם מחפשים איך לנגח את ראש העיר, בשונה מכולם, אני דוקא חושב שמגיע לו צל"ש על כך שבחר לעשות זאת דוקא ביום קר שכזה, מגיעה לו וגם למזג האוויר על ההתחשבות", הוא מנסה לצנן את האווירה, הצוננת גם כך.

"מה הוא רוצה הפעם?" שואל את עצמו יהודי ירושלמי בא בימים, תוך שהוא נאלץ להסיט את הילוכו וגם את ראשו מפינת הזבל, ומפלס לעצמו איכשהוא דרך בינות להררי האשפה, שאת חלקה גררו כלי הרכב אל מרכז הכביש.

"גם כך", הוא משתף אותי, "השירות שלו לא משהו. הוא טוב בלהרים פרויקטים ומיזמים כאלו ואחרים. ההתנהלות היומיומית היא לא הצד החזק שלו. לא יתכן שאנחנו נהפוך לבני ערובה שלו, בכל פעם שיקלע למצוקה פוליטית מול משרד האוצר".

"בשביל מה אני משלם ארנונה", הוא שואל, "בשביל לעזור לו לנהל עוד קרב פוליטי מול כחלון?!, מעניין מה יקרה כשאנחנו נחליט על שביתה מתשלום הארנונה", הוא זורק רעיון אל האשפה, וממהר להסתלק מהמקום.

***

עתידה הצחנה להתפשט על פני המסילה כולה

בדרכי אל התחנה הבאה במסלול השביתה, בקשתי להתרשם ממצב התברואה בשכונה הערבית הסמוכה 'שיי'ח ג'ארח', למרבה האבסורד דוקא כאן המציאות מצחינה פחות מהמצופה, ורושם השביתה אינה מורגש. המציאות השגרתית פועלת הפעם דוקא לטובתם. בשונה מן השכונות ברוכות הילדים, כאן מתבצע איסוף הסבל באמצעות עגלות אשפה קטנות יותר, כך שכמויות הזבל הנערם ליד עגלת האשפה אינן עולות על גדותיהן. 

"אם אתה רוצה להתרשם מקרוב בתוצאותיה של השביתה", ממליץ לי ידיד, "קפוץ לביקור ב'אגריפס', מה שקורה שם פשוט בלתי נתפס".

"בלתי נסבל" זו הגדרה עדינה למה שמתרחש כאן. הכניסה אל שוק 'מחניודא' הסמוך, חסומה כמעט לחלוטין. אפשר שבשוק עצמו התארגנו לפינוי עצמי, ו'הסחורה' הובלה לכאן אחר כבוד. בפועל, מי שמשלם את 'הפינוי' הכפוי, אלו הם נוסעי האוטובוסים שאינם יכולים לעבור כאן, ונאלצים לבצע עיקוף בדרכים חילופיות, הנוסעים בהתאם, נאלצים לחשב מסלול מחדש.

אלו שסברו לתומם כי בדיוק לשם כך נועדה הרכבת, התבדו הפעם. מתברר שהירושלמים, במיוחד אלו ש'מחניודא' התברכה בהם בכמויות נדיבות, החליטו לקחת את השביתה צעד אחד קדימה. הם עשו שביתה לעצמם, ופינו את האשפה אל פסי המסילה, הבלגן בהתאם. אף כי גם כך המראות הנשקפים מהחלונות אינם מעודדים יציאה מן הרכבת.

כשהבינו במשטרה שעתידה השביתה להתפשט על פני המסילה של העיר כולה, החלו נראים רכבי משטרה כשהם מקדמים את פני הצחנה, ומפלסים את הדרך לקראת הגעת הרכבת. 

*** 

ויסורו הצפרדעים ממני ומעמי

אם השביתה מכוונת כנגד משרד האוצר, מתבקש שרישומה יהיה ניכר היטב בקרית הממשלה, אלא שבניגוד למראות שמייצרת האשפה באזורי המגורים, התמונה כאן מריחה אחר לגמרי.

עשרות רבות של משאיות לאיסוף אשפה, הפכו כאן למוצגי מחאה, במסע יח"צני, מתוכנן ומתוקשר היטב, התבקשו הנהגים להחנותן לכל אורכו של רחוב קפלן משני צדיו.

כי בירושלים, למי שאינו יודע, גם בזמן שביתה העובדים מחויבים להגיע בזמן לעבודה, להחתים את כרטיסי הנוכחות כראוי, ואז לצאת ולהשתתף בפעולות המחאה ה"ספונטניות" המאורגנות היטב בידי ראש העיר ברקת, אנשיו ושליחיו.

בהתחשב בכך שהרחוב כאן רחב יותר, ומכולות האשפה אינן מהוות חלק בלתי נפרד מריהוט הרחוב, ופקחי החניה גם הם נוטלים חלק בשביתה, הרי שהנזק שהן מחוללות מסתיים בעצם חנייתן כאן, על חשבון אלו שאולי רצו להפיק רווח כל שהוא מהשביתה הכפויה.

יתכן בהחלט שכחלון פגש בהן בדרכו אל המשרד, יתכן גם שהח"כים נתקלו בהן בדרכם אל המשכן. מן הסתם, בכך הסתיים מבחינתם הסיוט.

הנסיעה בינות לשני טורי המשאיות, מזכירה את הנסיעה ב'גאולה', הרהרתי, ובכל זאת, הבדל אחד ישנו, כאן אלו משאיות אשפה נטולות ריח, שם, מתחננים העוברים והשבים בפני ראש העיר כי יסיר את הריח העולה מן 'הצפרדעים' מן הבתים, מן הרחובות ומן השכונות.

***

אם לא נעלה את הדאגה לירושלים על סדר יומנו...

המקום הכי טבעי לסיים את מסלול הייסורים של הירושלמים, הוא ליד ביתו של ראש העיר בשכונת 'בית-הכרם'.

נסיעה קצרה בשכונה מביאה אל המסקנה הפשוטה: שווה לגור כאן, גם בעתות שביתה.

זה לא שחלילה השביתה לא הגיעה לכאן, אבל היא בקושי מורגשת, הסיבה לכך פשוטה בתכלית: המציאות הרווחת כאן לאורך השנה כולה, יחד עם תנאי תברואה נאותים, מקדמים את פני הרעה.

בשביל שזה יקרה גם בשכונות נוספות, ובכדי שניתן יהיה להיערך בהתאם בטרם ימחזר ראש העיר שביתה נוספת, מומלץ לשלוחינו בעירייה להוסיף לסל הדרישות הקואליציוני את הדאגה לנראותה של עיר הקודש - משוש התבל, למען לא נאלץ להעלות שוב את צחנתה

כזבל דאשתקד

בשעה שהירושלמים ציפו להתעורר לבוקר מושלג שיכסה את הבירה בלבן, הם התאכזבו לגלות כי העיר שחוברה לה יחדיו מכוסה בערימות אשפה שלא פונתה על ידי עיריית ירושלים וזאת  בשל המאבקים מול שר האוצר כחלון.

כתב קוקר שיצא הבוקר לשטח גילה לתדהמתו  ערימות של זבל בכל פינה, באיזור שוק מחנה יהודה האשפה הגיעה אף לגובה של כחמשה מטרים, וכך, במקום לחגוג עם הלבן, התושבים בעיקר נאלצו לאטום את האף.

תושבים וסוחרים בירושלים מאשימים את ניר ברקת שלא עושה שום דבר למען התושבים, ונאבק מול שר האוצר החברתי על חשבון התושבים ועובדי עיריית ירושלים שחלקם אף פוטרו אתמול על ידי ראש העיר, "ראש העיר עסוק ביח"צנות במקום לדאוג לתושבים - העיר פקוקה כל היום ומליאה בזבל", אומר לנו אחד הרוכלים בשוק.  

שביתת הרופאים בבית החולים 'הדסה' - האם גם עובדי הניקיון ישבתו?

רשמי סיור במסדרונות ובמבואות בית החולים הדסה - עין כרם

על רקע משבר הגירעון והכוונה לפטר עובדים, הכריזו רופאי בית החולים 'הדסה' בירושלים על עיצומים.
בביקורי האחרון במקום (לצרכי ביקור חולה), הטרידה אותי השאלה: האם גם עובדי הניקיון ישבתו?
אין מדרכי אמנם לחוות את דעתי בנושאי בריאות, שבהם אין לי שיג ושיח. אולם, בהתחשב בעובדה שניקיון ובריאות הולכים פעמים רבות יחד, בלתי נמנע הדבר, כי עם הגעתי למקום שכזה, 'אתקל' דוקא בפן ההיגייני של בית החולים ומבואותיו.
ממבט שטחי של 'פציינט' לא כרוני, נראה כי אכן הנהלת בית החולים נותנת את הדגש המתבקש, בכל מה שקשור לתחום.
זה כולל, כאמור, לא רק את המרחב הבנוי, כי אם גם את הכניסות השונות אל בית החולים. למען האמת, אפילו למעשנים, יותר נכון, למאפרים, דואגים כאן. שלטים המוצבים במקומות המועדים לפורענות, מבקשים להזכיר למאפר הסדרתי כי: 'הגינה אינה מאפרה', וגם כי 'החצר אינה מאפרה'.
גינת בית החולים, הינה פינת חמד נאה לכשעצמה, המצדיקה ביקור בפני עצמו - גם אם הנכם בריאים לחלוטין. אין שם כמעט אבן מיותרת, (כמעט) כל אחת מן האבנים המשולבות, נושאת על גבה שם של תורם זה או אחר. כולן יחד יוצרות שביל נאה ומכובד, שערכו (ולא רק הכספי) מצדיק בהחלט את קיומו.
דמותם של הדובים הידידותיים לסביבה, המשמשים כמיכלי אשפה, רק מעצימים את תחושת החוויה, ומקילים מן הסתם על תחושת המבקרים במקום.
כנראה שלא לחנם זכתה 'הדסה' ב-5 'כוכבי יופי' מטעם 'המועצה לישראל יפה'. בשביל המאמץ ההסברתי והחזותי בלבד, מגיע לה.
המאמצים הנעשים למען הניקיון והסדר הטובים, אכן מורגשים כאן בכל פינה. שלטים משלטים שונים, מבקשים להזכיר לשוהים ולמבקרים כי עליהם לחטא \ לרחוץ ידיהם, לפני כל מגע עם החולה וסביבתו.
והיכן ישתו המבקרים \ החולים קפה? ארגון 'דרכי מרים' חשב על כך וסיפק מענה מתאים.

דרכי מרים', שלא תדעו מצרות (אלא אם כן בכוונתכם להצטרף לשורות המתנדבים), הינו ארגון שנוסד על ידי הרב ישראל וינגרטן ז"ל, והוא מספק הסעות עבור החולים ובני משפחותיהם.

ראשיתו של הארגון, אי שם, לפני מספר שנים, כאשר בשכנותו של ר' ישראל, התגורר ילד שבגופו קיננה מחלת הסרטן, ר' ישראל ניגש אליו והודיע לו: 'בכל פעם שאתה נזקק להגיע אל בית החולים, אתה מוזמן להתקשר אלי, ולצרפני אל הנסיעה'. במעשה זה, כך ידע מנסיונו המר (אחר שרעייתו נפטרה ממחלה זו), הוא מיקל על סבלו של החולה, באופן שלא יתואר. נסיעה גררה נסיעה, מקרה גרר מקרה, מעגל הנסיעות התרחב, וכבר התעורר צורך לצרף אנשים נוספים אל מעגל התנועה. מפה לאוזן, מן המשפחה וחוצה לה, עברה השמועה: 'דרושים מתנדבים להסעת חולים ובני משפחותיהם, הנזקקים להגיע אל בית החולים הדסה'. נסיעה אחת של פעם בשבוע, ועוד נסיעה, יצרה מאגר גדול של מתנדבים המוכנים להטות שכם, ולתדלק בטוב ליבם את פעילות הארגון.
שלא תזדקקו, אבל אם כבר נאלצתם להגיע לכאן, דבר ראשון, תירגעו. אין כל סיבה שלחץ הדם יעלה. עוד רגע יהיה הקפה מוכן.  רק עשו טובה, בטרם תחלו בתהליך ההכנה, זכרו: 'לקחתם שתי כוסות? הכפלתם את הוצאות העמותה!'

בימים שבהם 'הדסה' מדממת, ישמשו דבריי הכנים, כצרי למכתה, ויביאו מזור לקופתה הדוויה.