סיור בעקבות הצפרדעים הירושלמיות

כזבל דאשתקד

ויהי ביום השלישי לשביתה, נכון יותר יהיה לומר, היום החמישי, שכן בשכונות מסוימות כבר הריחו עובדי התברואה את השביתה המתקרבת ונמנעו מלפנות אשפה כבר ביום שישי. 

הדבר היחיד שמזכיר את המצב הנוכחי בעיר הקודש הוא השלג דאשתקד, עם פרט אחד קטן ולבן שעושה את ההבדל הגדול.

משום מה שום דבר במראה הנוכחי, ססגוני ככל שיהיה, אינו מלבב. שקיות מלאות אשפה, קרטונים, ושאר זבל מכל סוג שהוא מאכלסים כל פיסת אספלט אפשרית. לא נעים לחיות כאן.

***

מחכים לגאולה

כשיצאתי לדרכי בעקבות הריח, לא תיארתי שהמעבר יהיה קשה כל כך.

רחובותיה הצפופים של גאולה, נעשו צפופים עוד יותר, האשפה ממלאת כאן את החלל הסביבתי, ונניח לרגע לריח, לא ממש חוויה לצעוד כאן רגלית, גם לא בנסיעה איטית.

אימהות נושאות עגלות נאלצות לפלס לתמרן בינות להררי האשפה, וכשהן כבר מצליחות להגיע לכביש, הן מגלות שגם כאן המצב לא עביר. כמו תמיד, ימצאו כאלו שינצלו את האווירה המצחינה, ויעשו שביתה לעצמם: "אם בין כך הכל כאן לא במקום, מדוע שלא נפיק את המקסימום וננצל את המצב עד תומו", הם אומרים לעצמם, קמים ועושים מעשה.  

בעיצומו של כיכר השבת, המקום שכבר ידע כמה וכמה שביתות ומכולות אשפה שרופות, ניצב צפרדע שכבר מזמן איבד את צבעו הירוק. מן הסתם, אין לו קשר לשביתה הנוכחית, הוא ממלא כאן את תפקידו (לא) נאמנה לאורך השנה כולה, הפעם, יצא לו להזדהות עם השביתה.

***

 אחינו תושבי 'בית ישראל' הנתונים בצרה ובשביתה

הלאה מכאן, במאה שערים הצרה גם כך, הופכת השביתה לצרה של ממש. בעוד ועבור העוברים והשבים, זו עוד סיבה (לא) טובה להפנות אצבע מאשימה כלפי העיריה שאינה ממלאת את תפקידה, הרי שעבור רבים מן התושבים, מדובר בשאלה של איכות חיים מול כמות זבל בלתי נתפסת. 

הנהיגה לאורכו של הרחוב, שמהווה אתגר מורכב ושיעור חי בנהיגה מונעת גם בימי שגרה, הופכת למורכבת עוד יותר. ההליכה על גבי המדרכות הופכת כאן לבלתי אפשרית כמעט, ואת תפקידן ממלא עתה הכביש. 

מכאן ועד לגבולה של בית ישראל, נוגפות ה'צפרדעים' כל פינה אפשרית, את נקודת המפגש של רחובות 'שומרי החומות' ו'העמלים', ממלאים עתה הררי הזבל ותימרות האשפה.

אם את הנסיעה לכאן עוד צלחתי איכשהוא בינות להררי האשפה, הרי שמכאן ואילך הופכת מלאכת הזיהוי לבלתי אפשרית. ניתן אמנם בעזרת חוש הריח להצביע על מיקומה האפשרי של המכולה, אולם, אין שום דרך להוכיח זאת. מה שברור, המושג 'אשפה טמונה' מקבלת כאן משמעות נוספת.

***

למרבה האופטימיות, יש מי שמוצאים נקודת אור במציאות העגומה השולטת בסביבה, "תאר לך שברקת היה מחליט לקום ולהשבית את העיר בסתם יום קיץ לא בהיר, אתה מסוגל לדמיין את התוצאות?" משתף אותי עובר אורח בעל חוש ריח מתקדם.

"אני יודע שכולם מחפשים איך לנגח את ראש העיר, בשונה מכולם, אני דוקא חושב שמגיע לו צל"ש על כך שבחר לעשות זאת דוקא ביום קר שכזה, מגיעה לו וגם למזג האוויר על ההתחשבות", הוא מנסה לצנן את האווירה, הצוננת גם כך.

"מה הוא רוצה הפעם?" שואל את עצמו יהודי ירושלמי בא בימים, תוך שהוא נאלץ להסיט את הילוכו וגם את ראשו מפינת הזבל, ומפלס לעצמו איכשהוא דרך בינות להררי האשפה, שאת חלקה גררו כלי הרכב אל מרכז הכביש.

"גם כך", הוא משתף אותי, "השירות שלו לא משהו. הוא טוב בלהרים פרויקטים ומיזמים כאלו ואחרים. ההתנהלות היומיומית היא לא הצד החזק שלו. לא יתכן שאנחנו נהפוך לבני ערובה שלו, בכל פעם שיקלע למצוקה פוליטית מול משרד האוצר".

"בשביל מה אני משלם ארנונה", הוא שואל, "בשביל לעזור לו לנהל עוד קרב פוליטי מול כחלון?!, מעניין מה יקרה כשאנחנו נחליט על שביתה מתשלום הארנונה", הוא זורק רעיון אל האשפה, וממהר להסתלק מהמקום.

***

עתידה הצחנה להתפשט על פני המסילה כולה

בדרכי אל התחנה הבאה במסלול השביתה, בקשתי להתרשם ממצב התברואה בשכונה הערבית הסמוכה 'שיי'ח ג'ארח', למרבה האבסורד דוקא כאן המציאות מצחינה פחות מהמצופה, ורושם השביתה אינה מורגש. המציאות השגרתית פועלת הפעם דוקא לטובתם. בשונה מן השכונות ברוכות הילדים, כאן מתבצע איסוף הסבל באמצעות עגלות אשפה קטנות יותר, כך שכמויות הזבל הנערם ליד עגלת האשפה אינן עולות על גדותיהן. 

"אם אתה רוצה להתרשם מקרוב בתוצאותיה של השביתה", ממליץ לי ידיד, "קפוץ לביקור ב'אגריפס', מה שקורה שם פשוט בלתי נתפס".

"בלתי נסבל" זו הגדרה עדינה למה שמתרחש כאן. הכניסה אל שוק 'מחניודא' הסמוך, חסומה כמעט לחלוטין. אפשר שבשוק עצמו התארגנו לפינוי עצמי, ו'הסחורה' הובלה לכאן אחר כבוד. בפועל, מי שמשלם את 'הפינוי' הכפוי, אלו הם נוסעי האוטובוסים שאינם יכולים לעבור כאן, ונאלצים לבצע עיקוף בדרכים חילופיות, הנוסעים בהתאם, נאלצים לחשב מסלול מחדש.

אלו שסברו לתומם כי בדיוק לשם כך נועדה הרכבת, התבדו הפעם. מתברר שהירושלמים, במיוחד אלו ש'מחניודא' התברכה בהם בכמויות נדיבות, החליטו לקחת את השביתה צעד אחד קדימה. הם עשו שביתה לעצמם, ופינו את האשפה אל פסי המסילה, הבלגן בהתאם. אף כי גם כך המראות הנשקפים מהחלונות אינם מעודדים יציאה מן הרכבת.

כשהבינו במשטרה שעתידה השביתה להתפשט על פני המסילה של העיר כולה, החלו נראים רכבי משטרה כשהם מקדמים את פני הצחנה, ומפלסים את הדרך לקראת הגעת הרכבת. 

*** 

ויסורו הצפרדעים ממני ומעמי

אם השביתה מכוונת כנגד משרד האוצר, מתבקש שרישומה יהיה ניכר היטב בקרית הממשלה, אלא שבניגוד למראות שמייצרת האשפה באזורי המגורים, התמונה כאן מריחה אחר לגמרי.

עשרות רבות של משאיות לאיסוף אשפה, הפכו כאן למוצגי מחאה, במסע יח"צני, מתוכנן ומתוקשר היטב, התבקשו הנהגים להחנותן לכל אורכו של רחוב קפלן משני צדיו.

כי בירושלים, למי שאינו יודע, גם בזמן שביתה העובדים מחויבים להגיע בזמן לעבודה, להחתים את כרטיסי הנוכחות כראוי, ואז לצאת ולהשתתף בפעולות המחאה ה"ספונטניות" המאורגנות היטב בידי ראש העיר ברקת, אנשיו ושליחיו.

בהתחשב בכך שהרחוב כאן רחב יותר, ומכולות האשפה אינן מהוות חלק בלתי נפרד מריהוט הרחוב, ופקחי החניה גם הם נוטלים חלק בשביתה, הרי שהנזק שהן מחוללות מסתיים בעצם חנייתן כאן, על חשבון אלו שאולי רצו להפיק רווח כל שהוא מהשביתה הכפויה.

יתכן בהחלט שכחלון פגש בהן בדרכו אל המשרד, יתכן גם שהח"כים נתקלו בהן בדרכם אל המשכן. מן הסתם, בכך הסתיים מבחינתם הסיוט.

הנסיעה בינות לשני טורי המשאיות, מזכירה את הנסיעה ב'גאולה', הרהרתי, ובכל זאת, הבדל אחד ישנו, כאן אלו משאיות אשפה נטולות ריח, שם, מתחננים העוברים והשבים בפני ראש העיר כי יסיר את הריח העולה מן 'הצפרדעים' מן הבתים, מן הרחובות ומן השכונות.

***

אם לא נעלה את הדאגה לירושלים על סדר יומנו...

המקום הכי טבעי לסיים את מסלול הייסורים של הירושלמים, הוא ליד ביתו של ראש העיר בשכונת 'בית-הכרם'.

נסיעה קצרה בשכונה מביאה אל המסקנה הפשוטה: שווה לגור כאן, גם בעתות שביתה.

זה לא שחלילה השביתה לא הגיעה לכאן, אבל היא בקושי מורגשת, הסיבה לכך פשוטה בתכלית: המציאות הרווחת כאן לאורך השנה כולה, יחד עם תנאי תברואה נאותים, מקדמים את פני הרעה.

בשביל שזה יקרה גם בשכונות נוספות, ובכדי שניתן יהיה להיערך בהתאם בטרם ימחזר ראש העיר שביתה נוספת, מומלץ לשלוחינו בעירייה להוסיף לסל הדרישות הקואליציוני את הדאגה לנראותה של עיר הקודש - משוש התבל, למען לא נאלץ להעלות שוב את צחנתה

כזבל דאשתקד

בשעה שהירושלמים ציפו להתעורר לבוקר מושלג שיכסה את הבירה בלבן, הם התאכזבו לגלות כי העיר שחוברה לה יחדיו מכוסה בערימות אשפה שלא פונתה על ידי עיריית ירושלים וזאת  בשל המאבקים מול שר האוצר כחלון.

כתב קוקר שיצא הבוקר לשטח גילה לתדהמתו  ערימות של זבל בכל פינה, באיזור שוק מחנה יהודה האשפה הגיעה אף לגובה של כחמשה מטרים, וכך, במקום לחגוג עם הלבן, התושבים בעיקר נאלצו לאטום את האף.

תושבים וסוחרים בירושלים מאשימים את ניר ברקת שלא עושה שום דבר למען התושבים, ונאבק מול שר האוצר החברתי על חשבון התושבים ועובדי עיריית ירושלים שחלקם אף פוטרו אתמול על ידי ראש העיר, "ראש העיר עסוק ביח"צנות במקום לדאוג לתושבים - העיר פקוקה כל היום ומליאה בזבל", אומר לנו אחד הרוכלים בשוק.  

משלחנו של מבקר העיריה

נדמה כי אין צורך להשקיף על עירית ירושלים מחלונותיו הגבוהים של משרד מבקר-המדינה. גם אין צורך לטפס עד לשם בכדי 'לגלות' כי ישנם 'ליקויים' בהתנהלותה של העיריה.

לא כך היינו מצפים שתיראה עיר הבירה שלנו, גם העיר היקרה. אבל, עובדה, צאו לאחד מרחובותיה של העיר, חפשו את הניקיון. קשה להאמין שתמצאו אותו.

מה לעשות, ככה זה, ירושלים כלילת היופי, אינה מצדיקה כיום, מבחינת יופייה החיצוני, את התואר שניתן לה לפני אלפי שנים.

***

האם יש מה לעשות בכדי לשנות את המצב? כנראה שלא.

מניסיוני האישי, אוכל לומר, כי ניסיתי כמעט הכל. הקדשתי לענין הכאוב הזה, עשרות רבות, אולי מאות שעות, בהתנדבות מלאה כמובן. עם מי לא ניסיתי לדבר. אל מי לא כתבתי. לצערי, אפילו חרס מלוכלך לא העליתי בידי.

התחושה הרווחת כיום הינה, שאין עם מי לדבר. תאמרו 'זו תחושה שלך, ולך תסתדר איתה'?

אז ככה, כאדם שמעורה בחברה, וכמי שנקיונה של העיר הזו - ובפרט של השכונה שבה אני מתגורר, ניצב בראש סדר עדיפויותיו, יוצא לי לשוחח על הענין עם לא מעט אנשים.

אנשים מזהים אותי כפעיל סביבתי, פונים אלי, ומשיחים את דאגתם. כבר כתבתי על כך, כנראה גם עוד אכתוב על כך רבות.

כאמור, לא שאני מאמין שמשהו באמת ישתנה בעקבות כך. אולם, לפחות, אדע כי ניסיתי לעשות משהו.

בכדי שיתחולל שינוי אמיתי, מהותי, המערכת צריכה להזדעזע, בינתיים לא נראה שזה הולך להתרחש.

***

עד אז, אשוב שוב לאותן נקודות תורפה, אנסה להציף אותן, גם להפיץ אותן, לכל מי שמוכן יהיה להקדיש בשבילן אפילו דקה.

השינוי המיוחל, מסתבר, שלא יבוא בצורה זו. אבל לפחות ידעו מי שצריכים לדעת, איך העיר הזאת מתנהלת.

אתם מוזמנים לצאת איתי שוב לסיור ווירטואלי בחוצות העיר. אתחיל כדרכי ב'הר-נוף', השכונה שבה אני מתגורר. הנה, מדגם קצר ולא ממצה על קצה הלכלוך, של עובדות, שאת חלקן לקטתי בצדי הדרכים, וחלקן זרמו אלי, במהלך הימים האחרונים:

פיזור פליירים, הדבקת מודעות על מכולות אשפה, הדבקה פיראטית ועוד

הייתם מצפים מעירייה שמטפחת את סביבתה כי תקצה ולו מעט משאבים על מנת להתמודד עם מגפה שכזאת. בפועל, גם אם נעשה משהו בענין, כנראה שלא הרבה.

בכוונה אינני מתייחס לשכונות כמו 'גאולה', או 'מאה שערים', שם מדובר במגפה של ממש, שמסופקני מאד אם ניתן יהיה אי פעם לפתור אותה.

הדבקת מודעות על קירות / פיזור פליירים ועוד כהנה תופעות מגונות, הפכו לצערי ולבושתם, לחלק בלתי נפרד מהדי. אנ. אי. שלהן. הן מבחינתי, מצויות בשלב זה מחוץ לתחום שטח ביקורתי. אם כי יש להניח, שגם להן מצוי פתרון כל שהוא.

רצוני להתייחס דוקא לשכונה כמו 'הר-נוף'. שכונה מבוססת יחסית, וממילא אמורה להיות גם מטופחת. אך לא. ממש לא.

אציג כאן מדגם מייצג של מראות שכיחים, שבהם נתקל כל עובר ושב, לאורך ולרוחב השכונה:

מכולות אשפה רבות חשופות למרחב, הסירחון והזוהמה השוררים בסביבתם - בהתאם (לפני כשלוש שנים, דובר על כך שהן תוחלפנה בפחים טמוני-קרקע, בנתיים זה לא קרה. אפשר שזה יקרה במהלך שנת 2016, אם אכן, יתרחש התרחיש, אהיה מן הראשונים לפרסם את הנס ה(לא)גלוי.

כידוע, מנהג עתיק ולא מכובד ישנו בעיר-הקודש - במסגרתו מנצלים כל שטח פנוי להדבקת מודעות. חביבות מיוחדת ישנה למכולות האשפה, הן הראשונות לשמש כפלטפורמה לקיומו של המנהג הלא חביב.  

מכולות אשפה, הלא מצויות לרוב בשכונתנו. סיור שטחי מציג תמונה מכוערת שבה בלתי ניתן כמעט למצוא מכולה שאינה מכוסה מכביש ועד ראש, במודעות ענק.

האם מישהו בעירייה ניסה להתמודד עם התופעה? מתי, אם בכלל, נקנסו אותם מדביקי מודעות פיראטיות על השחתת רכוש ציבורי?! מסופקני.

שאלתי, ואני שואל את עצמי השכם והערב: הזאת היא העיר ירושלים - זו האלופה בהענקת דוחו"ת על כל צעד ושעל?! זו שמשכילה לייצר מקורות הכנסה 'מקוריים'.

האם זו העיר, שכל כך חשוב לה מצבן של חצרות ומקלטי הבתים המשותפים - בהן היא עורכת ביקורות חדשים לבקרים, ומאיימת / קונסת תושבים תמימים וקשי-יום על לכלוך שהצטבר בחצרותיהם?!

אם אכן כל כך חשוב לה לעירייה המצב הסביבתי, מדוע לא תפעל ביחס לכיעור ההולך ומצטבר ברחובות השכונה. מדוע להיטפל לחצרות - שבהן הלכלוך אינו מפריע לתושבים, ויתכן שאף לא לדיירי הבתים?!

שמא תשקיע העירייה אותם משאבים גם בתחום הדבקת המודעות, שפרטי האחראים להדבקתן מתנוססים על גביהן!

משום מה, וזאת אני אומר בזהירות, ישנה תחושה לא נעימה באוויר, כי מישהו שם למעלה, אינו מעוניין בפתרון הבעיה.

שמא תאמרו, 'הבעיה טמונה רק ב'לוחות-המודעות' הפיראטיות'. ממש לא. מדביקי המודעות בלוחות המורשים - שלפי מיטב הבנתי, פועלים על פי זיכיון, מחוללים אף הם את שלהם.

מדובר בתופעה מוכרת: המדביקים משתרעים על הלוח אחת למספר ימים ובוחנים את מצבו. אם הוא עמוס מדי במודעות ישנות, אחת דינן להיתלש באחת, ולהיות מושלכות אל הרצפה - בצורת פלטה גדולה ומגושמת.

'מי ינקה?' שאלתי אותם לא אחת. 'אחת ל... אנחנו מנקים', השיבו. עד אז, וגם לאחר מכן, ניתן להבחין בשכבות-גסות לא מעטות שכאלו, כשהן מושלכות בסביבת לוח-המודעות. בדרך כלל, בצורה מוצנעת יחסית, מאחורי הלוח.

ומה אומרים על כך בעירייה? הנצחתי יותר מפעם אחת את התופעה המכוערת, שלחתי את הממצאים אל האחראי על הפיקוח. הוא הבטיח שיחזור. אני ממתין.

גם אצלי הם ימתינו באותו מקום לא מכובד, לצד קטעי וידאו לא מעטים, שבהם נראים מדביקים פיראטיים כשהם בעיצומה של המלאכה. חלקם עושים זאת על גבי גדרות המקיפות שטחי בניה, חלקם על ארונות חשמל. אם מישהו יזקק להם פעם, ידע כי הם שמורים אצלי בנאמנות.   

***     

ומה יש לי לחדש בתחום פיזור הפליירים?

הנה, דוגמה קטנה מיום שישי האחרון. תחושת בטן ספרה לי כי הולך להיות חם היום. הלכי הרוח בקרב הציבור-החרדי יצרו אצלי תחושה כי מישהו, יגיח מאי שם מתי שהוא - כחצי שעה בטרם כניסת השבת, ישליך מה שישליך תוך כדי נסיעה פראית, ויעוף לדרכו.

אנחנו, נשאר עם הסחורה המזוהמת לאורך השבת כולה, ועם ספיחיה - גם לא מעט ימים לאחריה.

כאזרח טוב, סמסתי למי שסברתי כי בידו מצוי הפתרון לבעיה. ידעתי אותו כי קיימת סבירות גבוהה להשלכת פלאיירים.

נכון, ניחשתם יפה. הכל עבד כמתוכנן. הפליירים הושלכו. איש לא הפריע להם בעבודתם.

כנראה שקשה לפקחים לעזוב את ההכנות לשבת, בשביל איזה כמה אלפי מודעות מעצבנות - שאגב, אינני מצליח להבין את פועלי הניקיון, איך הם לא הופכים עולמות בכדי למגר את התופעה. אין לי הסבר שיניח את הדעת.  

אני רק מהרהר לעצמי: מה היה קורה אילו, מישהו היה מחליט להרים דוקא בשעות אלו מרפסת או משהו דומה. איפה היו אז הפקחים?!

***

רבות עוד יש לי לכתוב על מצב השכונה שלנו בפרט, ועל מצבה של ירושלים בכלל.

נקודות תורפה רבות ממתינות לטיפול נאות, אמנה בקצרה כמה מהן:

·       טיפול שטחי ולא מקצועי בפניות העושות את דרכן למוקד 106

·       מוקדי לכלוך ואשפה, שאינם זוכים לטיפול לאורך תקופות ארוכות.

·       טאטוא לא מקצועי ושטחי של צדי הכבישים.

·       הגדרת שטחים לא מעטים ברחבי השכונה כ'פרטיים'. מדובר בתופעה מוכרת ומקוממת. 'פרטי', זה אומר, שרחוב איקס אינו זכאי לטיפול שוטף, משום שכך הוגדר בעת הקמת השכונה. אז מה אם דייריו משלמים את מלוא סכום הארנונה המושת עליהם. הם גרים ברחוב 'פרטי', ושיסתדרו. אולי בערב פסח יגיעו אליהם. עד אז, שימשיכו ללכלך חופשי. 

 

לאלו ועוד תקוותי להתייחס בהרחבה בבוא העת.

*** 

לעת עתה, אסתפק ברשימה זו, שתצטרף מן הסתם לקודמותיה. אינני תולה תקוות גדולות בשינוי המצב הנוכחי, אולם, לפחות אשיח את מצוקתי ואתרום את חלקי בהנצחת התופעה המכוערת.

תקווה גדולה שוכנת בלבי, כי אזכה לחזות מתי שהוא בבוא גואל לציון, ובמציאת פתרון לבעיותיה הקשות של העיר.

עד אז, אולי אנסה להתקדם שלב נוסף - העלאת נתונים למדיה החזותית. אולי היא זו שתזרז את הטיפול, ותביא לשינוי המצב הנוכחי.    

***

מתי ניקו כאן בפעם האחרונה?

 

 

וכאן?

 

הפניה לא טופלה

 

 ציטוט מתוך ראיון שנערך עם הרב יוסף דייטש -

סגן ראש עירית ירושלים במגזין 'משפחה'

זו הרשומה המאה שאני גאה להציג כאן. היא גם זו שתחתום כנראה את שנת התשע"ה. אני מקווה להשתמש בה, בכדי לבוא חשבון נוקב עם כמה וכמה 'תופעות' - שקשורות אמנם לציבור החרדי, אבל לשם שינוי, הפעם, התביעה אינה מכוונת רק כנגדו.

בניגוד לרשומות קודמות, הפעם, בחרתי להציג את 'התמונה' המלווה את הרשומה, דוקא בראשיתה. במה שונה זו מקודמותיה? אני מקווה שבסוף המסה הנוקבת, התמונה הכללית תתבהר.

***

אתחיל דוקא מהסוף.

לפני יומיים נחה בתיבת הדואר שלי הזמנה מאת המינהל הקהילתי בשכונתי, וזו לשונה:  

"...ביום שלישי ה- 08/09/0215 בשעה 9:00 בבוקר יתקיים מפגש עם... מפקח נפת מערב, וצוות עובדי הנפה העובדים בשכונה. המפגש יתקיים במינהל הקהילתי... ברכות לשנה החדשה והכרת תודה על השנה שחלפה. נוכחותכם תכבד את האירוע...".

תגובתי להזמנת הכבוד כללה את הדברים הבאים:

"...תודה על ההזמנה... יש לי בטן מלאה עליהם... לא נראה לי שיהיה מוצלח שאגיע לשם. מכיוון ששבעתי מדיבורים של כל מיני.... אני לא מאמין שמשהו יזוז. עם כל הכבוד למפגש שכזה - שהוא בהחלט דבר יפה בפני עצמו. יש לי בעיה עם כל צורת העבודה בשכונה, אני מרגיש שהכל (לא) מגיע מלמעלה-מבנין העיריה. מי שצריך לחטוף על הראש אלו הם האנשים למעלה, עד שלא אצליח להזיז אצלם משהו, לא נראה לי שיזוזו דברים בשטח. אני מלא בהבטחות מזה כמה שנים: 'שישלחו לשכונה תגבורת וכו' וכו' '. בפועל, לא ממש נראה שמשהו זז. לפיכך, אני מעדיף שלא להגיע לפגישה נוספת - בכדי שלא לשמוע עוד הבטחות סרק - שלא נראה לי שימומשו. מצטער שאני תקיף, אבל זו תוצאה של ההתנהגות בשטח, ובכדי שמשהו ישתנה אצלי בענין, אני זקוק למעשים ולא לדיבורים".   

עד כאן דבריי המדברים בעד עצמם. 

*** 

אשוב מעט לאחור, אל סוף השבוע החולף. עת נתקלתי בראיון שנערך עם הרב יוסף דייטש - סגן ראש עיריית ירושלים, במגזין 'משפחה'.

תחילה אדגיש, אני מעריך ומוקיר את פועליו המבורכים של דייטש. הוא שליח ציבור נאמן ומוערך, ולא רק על בני הציבור החרדי בעיר, כיאה לאיש עשייה מובהק.

אבל, עם כל הכבוד לאיש, ובכפוף להסכמתי לתוכן הדברים שהשמיע בנוגע לשיתוף הפעולה עם ציבור שולחיו (כמצוטט בפתיחת דבריי). אני מבקש (לא) להסיט את הדיון למחוזות עלומי-שם. ואסביר:

אכן, אין ספק, לציבור החרדי יש הרבה מה להתקדם בתחום שמירת הסביבה ונקיונה. אני הראשון (כמעט) שמתריע וחוזר ומתריע על כך בפומבי. כתבתי, ואני עוד מקווה לכתוב, ולהפנות את הזרקורים לכל אותן פינות חשוכות.

במטותא, הרב דייטש, אינני בא לחלוק על העובדות שאותן אתה מציג 'שיפרנו באופן מאסיבי את פניה של ירושלים'.

יחד עם זאת, במבחן התוצאה, עירית ירושלים נחלה כישלון חרוץ. על כך אין ויכוח. מי שבכל זאת מעוניין לעשות זאת, אשמח לצרפו אלי לסיור ללא תשלום בשטח. איזה שטח שירצה, כולל, לא הרחק מביתו של ראש העיר היקר.

מכובדי, הרב דייטש. נניח, לו יהי, כי אכן הציבור החרדי אשם במצבו. שכונותינו נראות כפי שנראות, ואנו אשמים בכך. נניח. האם אנו אשמים גם במצבן של שכונות שאין לנו בהן דריסת רגל?! כנראה שלא.

מדוע בכל זאת מבחן התוצאה מספק ציון 'כושל' לעירית ירושלים? הבה ואערוך לך סיור וירטואלי במסדרונות מקבלי ההחלטות. אני מקווה שאסייע לך לרדת לשורשי הבעיה.

***

דומני, כי אינני זקוק לתעודת הערכה על פעילותי בתחום הסביבתי. תשעים ותשע הרשומות הקודמות מדברות בעד עצמן.

מזה כמה שנים טובות, שאני מקדיש ממיטב זמני לטובת הענין. אני משתדל לעשות ככל הניתן, על מנת להעלותו לסדר היום הציבורי-חרדי. אני 'חופר' בשטח, עוקב אחר תופעות שונות הראויות לטיפול, ולא רק מתחת לאף שלי. ויש כמותן הרבה, הרבה מאד.

***

הרב דייטש, חברי מועצת עירית ירושלים, מנהלי האגפים, מכובדיי כולם, איש כפועלו הטוב יבורך, אינני בא לחלוק לכם ציונים. אבל... אנא, נסו לענות לי על השאלה המציקה והמתבקשת מאליה: מדוע העיר שלנו נראית כפי שהיא נראית?!

נכון, ראש העיר שלנו, עושה המון למען העיר הזאת. אין עליו. איש עשייה מדהים. הוא עשה, עושה ויעשה המון דברים גדולים למען העיר היפה שלנו. אבל בדברים הקטנים, הוא נשאר קטן. כאן, הוא פשוט נוחל כישלון חרוץ.

כאן, זה: צדי המדרכות שמנקי הרחובות מלטפים אותם בנחת, בלי יותר מדי מאמץ. ומי מדבר על העשבייה הממלאת אותם לכל מלוא העין!  

כאן, זה: סביבות מכולות האשפה מעלות הצחנה ועמוסות המודעות - המכערות את הסביבה ונוטעות תחושה של עולם שלישי- תופעה מגונה שביחס אליה, כתבתי ועוד אכתוב אם ירצה השם, שעל אודותיה קבלתי הבטחות מכאן ועד כיכר ספרא - שהענין יזכה לטיפול ולתשומת לב מרובה, ובנתיים חלפו להן כמה שנים עם (כמעט) אפס תוצאות.

כאן, זה: הגדרות התוחמות שטחי בנייה הפזורים ברחבי העיר, שהופכים, כמו 'שטחי פרסום' נוספים - ארונות חשמל, תמרורים, תחנות, מתקני מחזור ומה לא, לשטחי זבל תעשייתי.

מי אשם? החרדים? האשפה? המדיניות הסלחנית? היכן אתם אנשי אגף הפיקוח - כשצריכים אתכם באמת?!

מתי פעם אחרונה לכדתם על חם מדביקי-מודעות פיראטיים? הלוואי הייתם מקדישים חצי מהזמן ומהבריאות שאני מקדיש לענין הזה.

אתם הרי יודעים לתפוס על חם עברייני בנייה. אז מדוע כאן אתם נוחלים כשלון חרוץ?! לו הייתם מקדישים לענין הזה חצי משרה, דיינו!

מתועדים אצלי שיחות / מעקבים / הבטחות - שניהלתי בשטח מול מדביקי המודעות ומול גורמי עירייה שונים. האם השתנה משהו בעקבות זאת? כמעט מאומה!

***

האמת, אני די מיואש, אינני נוטע תקוות מרובות לשיפור המצב. ראש העיר, כך נראה, ימשיך להצליח בתחומים שבהם הוא אלוף הביצוע: מופעי רחוב, תחרויות, מרתונים, תרבות וספורט, כל מה שקשור להפיכתה של העיר שלנו למצליחה בתחום התיירותי. אבל, התושבים הקטנים, להם הוא לא ממש יכול לעזור.

נכון להיום, זהו המצב הנתון בשטח. למי לא פניתי, את מי לא ניסיתי לעניין בסחורה החלודה שלי. כנראה שאני לא מהווה איום על איש.

מה לא ניסיתי: שלחתי מיילים, הטרדתי טלפונית, נדנדתי בלי סוף. אפילו הסטודנטים של מוקד 106 כבר למדו לזהות את הנודניק, שיושב להם על הווריד.

גם לשכת ראש-העיר דאגה ליידע אותי כבר מספר פעמים: שהפניה שלי תזכה לתשומת לב מרובה. תודה לך לשכה יקרה.

ישנו דוקא אחד בשם קלרמן, נדמה לי סגן ראש-העיר, שהתייחס אלי פעם או פעמיים, אפילו ניסה לקדם מספר רעיונות שלי. משום מה נדמה לי שגם הוא נתקל בקיר עמוס בחוסר מודעות למתחולל בשטח. כך שכנראה גם הוא התייאש.

***

חברים, אתם לא עובדים אצלי. אבל, אתם כן מופקדים על שמירת נקיונה של העיר הזאת - העיר שחכמים הגדירו אותה כ'יפה נוף משוש תבל'.

אז נכון שלחרדים יש הרבה מה לעשות בתחום. ישנן שכונות שפשוט לא נעים להסתובב בהן, ואין כוונתי להתייחס אליהן כאן. הן הראשונות לסבול, וכל עוד לא תצא יוזמה מתוכן, גורלן נחרץ כבר.

אולם, מה תאמרו על שכונה כמו שלי, שכונת הר-נוף, שכונה שפועלת בתוכה מזה מספר שנים - קבוצת מתנדבים (די מיואשים) המנסים להזיז משהו בשטח, ללא כל הצלחה?!

אני, כמו מרבית התושבים כאן משלמים מדי חודש סכומים נכבדים לטובת שיפור חיינו. אנא, ידעו אותנו להיכן הכסף שלנו מוזרם.

בבקשה, רק אל תמכרו לנו את הסחורה השחוקה - שכבר נמאס לנו לקנות אותה: "...סליחה, איפה, ברחוב הקבלן? כן, זהו רחוב 'פרטי' ". מה פרטי? מי פרטי? אני יכול לבוא ולהניח שם קרוואן? או "... כן, בבקשה, על מה אדוני מדבר... רחוב רוז'ין, מדוע רכב הטאטוא אינו מגיע לשם? כן, כי זהו רחוב 'פרטי' ". הכל 'פרטי'? גם המדרגות המובילות מרחוב 'שאולזון' לרחוב 'אגסי' פרטיות?! ולכן הזבל שם נערם בכמויות!?

הכל 'פרטי'? יש משהו 'ציבורי'? אם כן, אנא, דאגו לו בהתאם. ובבקשה, נמאס לנו לקבל שיחות ממוקד 106 המספרות לנו על כך ש'אדוני, הפניה טופלה'.

לידיעתכם. הפניה לא טופלה. היא בסך הכל הוסרה מסדר היום. וגם על כך יש לי תיעוד - המלמד על צורת העבודה בשטח.

אבל, אני מבטיח לעשות הכל אם ירצה השם, על מנת שהיא תטופל. אם לא השנה, אז שנה הבאה. היא עוד תטופל.

אגב, אני גם יודע לומר תודה כשצריך. תוכלו להתרשם מכך באמצעות רפרוף ברשומות סמוכות.

שתהיה לכולנו שנה נפלאה, ונקיה.    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נאמן נקיון למוד נסיון

למר ניר ברקת

שלום רב

ראשית הרשה לי לברך אותך לרגל הצטרפותך למעגל 'נאמני- הנקיון', זאת, בנוסף, לתפקידך כראש העיר ירושלים.

כמו רבים אחרים (אני מניח), הגיעה אלי השמועה על הסמכתך ל'נאמן-ניקיון' בעיר ירושלים - זאת לאחר שהשתתפת בהשתלמות 'נאמני-ניקיון' מטעם 'המשרד להגנת הסביבה' ו'המחלקה לאיכות הסביבה בעירייה', שאותה יזם נאמנך הנמרץ, מחזיק תיק 'איכות-הסביבה' מר אריה קינג.  

נהניתי מן היוזמה הברוכה, שנדמה כי עליה ועל שכמותה אמרו: 'מוטב מאוחר מאשר לעולם לא'.

קורת רוח מרובה נגרמה לי נוכח הידיעה כי בעקבותיך, יעברו בחודשים הקרובים גם מאות מבין עובדי העירייה הכשרת 'נאמני-ניקיון', ויצטרפו אף הם בהתנדבות לשמירה על ניקיון העיר.

יודע אני כי זמנך יקר, על כן לא אלאה אותך בקריאת יתר הפרטים שכללה אותה ידיעה משמחת.

ברשותך, אפנה אותך רק לדברים שנאמרו בשמך, כפי שנמסר:

"ראש העיר ברקת אמר במעמד הסמכתו: כי 'מערך הניקיון בירושלים נמצא בעיצומו של שדרוג משמעותי ביותר. הגדלנו את התקציבים, הרחבנו את מערך הניקיון ואיסוף האשפה, אנו מפתחים את המרחב הציבורי והגינות בעיר ומשפרים את איכות החיים בה'.

'נאמני הניקיון הם הזרוע הארוכה של העירייה בשמירה על ירושלים נקיה והם מהווים מכפיל כח', הוסיף ברקת.

כל תושב צריך להתייחס למרחב הציבורי כמו אל ביתו הפרטי וכך כולנו יחד נשמור על ירושלים נקיה".

***

יקירי ראש העיר, בשם ציבור 'נאמני-הנקיון' הוותיקים (עליהם אני זוכה להימנות מזה כחמש שנים), הרשה לי לברך אותך על הצטרפותך למועדון מכובד זה.

כולי תקווה, כי אכן תצלח דרכך החדשה לתפארת העיר ירושלים וכלל תושביה, וכי תזכה לשמש שליח נאמן במסגרת מלאכת הקודש שנטלת על עצמך בהתנדבות מלאה.

אני מרשה לעצמי להניח, כי קדמה להחלטתך החשובה והנכונה, בדיקה עמוקה של (אי) המתרחש בשטח - שעליו הבעת את הסכמתך לפקוח את עיניך.

אני מרשה לעצמי לנחש גם, כי הדבר נעשה - למרות הקושי העצום הכרוך בדבר, ומן הסתם גם בניגוד לעצות שונות שקבלת מיועצים שונים - שבקשו להניא אותך מליטול על עצמך מטלה נוספת.

היו, מן הסתם, מבין 'נאמניך' שטענו, כי: 'למה לו לראש-העיר להכניס את ראשו לתחום שעלול לבוא על חשבון זמנו העמוס, וכי לא בהכרח ימצא בלוח זמנו העמוס לעייפה, די זמן ומשאבים שיצדיקו את העול הנוסף שעטה על כתפיו'.

טוב עשית כי לא שעית לדבריהם. אין כמו מתן דוגמה טובה לתושבים, מאשר ראש-העיר עצמו - העושה יד אחת עם כלל התושבים, למען הפיכתה של עירנו הייחודית, למקום - שאולי אי פעם יהיה נחמד לחיות בו.

***

יחד עם זאת, מרשה אני לעצמי כתושב נאמן בכלל, וכ'נאמן-נקיון' בפרט, לחלוק עמך את רשמיי מתקופת היותי מוכתר בכתר שמו הטוב של 'נאמן-הנקיון הירושלמי ה(לא)מצוי'.

בנוסף, מכיוון שאין עמדי די נתונים בכדי להשיב לעצמי על השאלה: האם מצאת לנכון לעיין בפרטים שכללה פנייתי הקודמת אליך.

על כן, מרשה אני לעצמי להציג בפניך שוב את תסכולו העצום של מי שלמרות רצונו העז המלווה אותו במשך שנים רבות - לשנות ולו במשהו את פניה של שכונתו, נתקל הוא בחומות עבות ובלתי עבירות של התנגדות ובירוקרטיה שוחקת ומורטת.

אינני יודע, האם ניסית אי פעם - ממעמדו של אזרח פשוט, להזיז משהו שקשור לתחום הניקיון בעיר. יתכן מאד שכן.

אם לא ניסית, הרי שלפחות מגיעה לך הזכות להיות שותף לחוויה הלא נעימה - הכרוכה בניסיונות הבלתי נלאים הנלווים לשאיפה שכזו, שהינה כמעט חסרת סיכוי כל שהוא - לבוא לידי מימוש בפועל.

***

שוב, יודע אני כי זמנך יקר. על כן, החלטתי למנוע ממך את פריסתה של היריעה הרחבה כולה.

אסתפק, לעת עתה, בהצגת המסקנות העולות מתוך ניסיון אישי, כושל ומכאיב של שנים רבות ומתמשכות, כפי שהוא בא לידי ביטוי במכתבי (כנראה) האחרון מסוגו - שמוען לקבוצת תושבים מתנדבים ותמימים - שכפי הנראה טרם חוו על בשרם די ניסיונות כושלים:

"לחברי 'גוף המתנדבים' בשכונת הר-נוף שלום רב:

בהמשך להודעה הקודמת, מצורפים בזה עיקרי הדברים שאותם אנו מעונינים להעלות בפגישה המתוכננת ליום ב' הקרוב - ט' בתמוז התשע"ד (14 / 07 / 07).

"כאמור, מטרת הקמת הארגון הינה: לפעול לטובת קידום תחום הנקיון וחזותה של השכונה. 

באופן טבעי מתבקש היה - כי נוכל לצפות מגוף עירוני כה נבכד, כי יספק את השירותים הנחוצים והאלמנטאריים הבסיסיים, מבלי שתידרש התערבות של התושבים - הנובעת מיחס של אי אמון וחוסר שביעות רצון באופן כללי, מן המצב הנתון בשטח.

רבים מאתנו סוחבים עמם - ובצדק, מארצות מוצאם, הנחות עובדתיות שונות. הם היו מצפים כי כך יבואו הדברים לידי ביטוי גם בשכונתנו. בפועל, הדברים רחוקים מלהיות משביעי רצון.

יהיו שיטענו: 'גוף כה גדול, מתוקן ומתקדם, כמו 'עירית ירושלים', אמור לעבוד על פי מדדים קבועים וידועים'.

אפשר להוסיף על כך ולטעון: 'מדוע שכונה כמו הר-נוף, שמרבית תושביה משלמים את מס הארנונה במלואו, אינה זוכה לתגמול בהתאם?'

אלו הן טענות צודקות בהחלט. אולם, בפועל, צורת עבודתה הנוכחית של העיריה, אינה עולה בקנה אחד עם רצון התושבים.

עם כל הרצון הטוב לשנות את פני הדברים, עלינו להכיר בעובדה המציאותית, ולפעול בהתאם.

אין זה אומר כי עלינו להרים ידים. אולם, בהחלט, עלינו להתאים את הציפיות לנתוני עבודתה של העיריה בשטח - תוך חתירה מתמדת לשינוי המצב. 

בדיוק לשם כך נועד 'המינהל-השכונתי' - האמור לפעול יחד עם תושבי השכונה לשינוי המצב הנתון. התרשמותנו היא, כי אכן 'המינהל' מעורה במתרחש בשטח, הוא פועל בדרכים שונות בקרב גופים שונים בעיריה לשיפור המצב.

לא כולם יסכימו עם הנחה בסיסית זו. אולם, למרות הכל, נדמה כי המינהל בהחלט עושה מאמצים לשינוי המצב הקיים, גם אם לא כולם באים, מסיבות שונות, לידי ביטוי בשטח. אף כי, אין ספק, בהחלט יש עוד מקום רב לשיפור המצב. 

יחד עם זאת, נשמעות טענות שונות כלפי המינהל, הן מצד התושבים והן מצד העיריה, כי חסרה מודעות בקרב התושבים בכל מה שקשור לשמירה על נקיון השכונה - עובדה שאמנם אין בה בכדי לפטור את העיריה ממילוי תפקידה, אולם, היא בהחלט משליכה על רצונה לפעול לשיפור המצב.

נכון או לא? זו המציאות שעמה אנו מתמודדים, ובדיוק לשם כך, ראוי שיקום גוף מתנדבים, אשר יפעל לשינוי המצב.

במהלך שיחות שקיימנו עם מנכ"ל המינהל, בהן נכחו גם מספר חברי הנהלת המינהל, הוצגה בפנינו התרשמותם מראש-העיר – שזה לא מכבר ערך סיור מקיף בשכונה - כי הוא אכן נחרץ בדעתו לקדם את עניני השכונה (כמו שכונות נוספות), תוך הקצאת משאבים נוספים שיתרמו לשינוי המצב הנוכחי.

הרוח הרווחת נכון להיום בקרב המינהל הינה, כי אי"ה בשנתיים הקרובות, תתמקד עבודת המינהל בשיתוף העיריה.

תמונת המצב כפי שהיא משתקפת מנייר העבודה שהוכן על ידי המינהל, ואשר הוצג בפני גורמים שונים בעיריה, תוכל לשמש לנו כפלטפורמה להצבת יעדים, שאותם נציב בפנינו כארגון פעיל.

על מנת שאכן נוכל לסייע למינהל לממש את כוונותיו הטובות, אנו מבקשים לכלול בין יתר מטרותיו של הארגון:

מעורבות משמעותית ועקבית של תושבים בנעשה בשכונה - שתיצור מצב שבו לא תוכל העיריה להתעלם מקיומנו.

דיווח עקבי למוקד 106 על בעיות שונות ומפגעים שונים ובכללם: הזנחת ניקיון, עומס במכולות האשפה, חוסר רצינות בעבודתם של פועלי הנקיון, תליית מודעות-פיראטיות הגורמות לכיעור השכונה ושלל נושאים אחרים, שמן הסתם מטרידים את מנוחתכם.

בנוסף, יהיה עלינו לפעול בשיתוף 'המינהל' להגברת המודעות בקרב תושבי השכונה, למען שיפור החזות הכללית והשמירה על הנקיון במרחב הציבורי. לשם כך נזדקק לעזרתם של דוברי שפות שונות, ובעלי רעיונות שונים, שיחד איתם נוכל להוציא את הדברים אל הפועל.

כאמור, באסיפה הקרובה יועלו לדיון: דרכי פעולה שונות, רעיונות שונים לייעול, ובה גם יקבעו היעדים והמטרות שאותם נציב בפנינו.

כמו כן, נבקש להציע במהלכה את חלוקתה של השכונה לאזורים שונים, שעליהם יופקדו אחראים מטעמנו, לטובת פיקוח ודיווח על הנעשה בהם (ובעיקר על מה שלא נעשה בהם) מבחינה תברואתית וחזותית. 

בנוסף, המינהל מזמין אתכם להביע את חוות דעתכם בנוגע ל'נייר-העמדה' שהכין, להוסיף או להעיר משלכם, על מנת לשפר את עמדתנו מול העיריה, ובכדי שניתן יהיה להתמקד בצורה טובה ביותר, ברשימת הנושאים הדורשים טיפול.

בתקוה לשינוי המיוחל

ישעיהו גרין

***

יקירי ראש העיר, זוהי, אם כן, לקראת סיום, תמצית הדברים שאותם מבקש אני להציב בפניך.

כפי שנוכחת מן הסתם, אינה קלה מלאכתו של 'נאמן-הניקיון', על אחת כמה, כשמדובר ב'נאמן' שכבר מזמן התגלעו בקיעים רחבים באמונתו כמו בנאמנותו - בכל מה שקשור לאפשרות - שאי פעם יזכה לחזות בעיניו בשינוי כל שהוא במגמת ההזנחה המתמשכת.

עם כל זאת, בטרם צאתך לדרכך החדשה, רואה אני לעצמי את החובה ואת הזכות, להציג בפניך את הדברים כפי שהם נראים בעיניו של תושב - שיצא גם הוא לפני מספר שנים לדרך מעין זו - שאליה הנך חפץ לצאת עתה.

שלוחה מכאן ברכתי הנאמנה להצלחתך. עזה תקוותי כי קשריך הענפים עם הניצבים בראש מחלקותיה ואגפיה השונים של העירייה, אכן יפיקו ממך את המיטב.

אין לי ספק. לא קלה תהיה המלאכה. עם כל הרצון הטוב - המקנן בך - מן הסתם, תאלץ לחוות רגעים קשים של תסכול.

תמצא את עצמך מן הסתם גם ברגעי משבר לא מעטים, שבהם תאמר לעצמך: 'מדוע, למען השם, הכנסתי את עצמי מרצוני הטוב - לתחום כאוב זה'.

אף על פי כן, חזקה עליך מכובדי, וכבר הוכחת את עצמך, כי היכן שהנחת את כל כובד משקלך, חוללת שינויים מפליגים.

אנחנו, יקירי ראש-העיר, נהיה שם ובכל מקום, כשתזדקק לנו.

דרך צלחה  

ישעיהו גרין - תושב נאמן וכאוב

 

היו ימים...

התקבל באדיבותו של הסופר ר' בנימין קלוגר