משלחנו של מבקר העיריה

נדמה כי אין צורך להשקיף על עירית ירושלים מחלונותיו הגבוהים של משרד מבקר-המדינה. גם אין צורך לטפס עד לשם בכדי 'לגלות' כי ישנם 'ליקויים' בהתנהלותה של העיריה.

לא כך היינו מצפים שתיראה עיר הבירה שלנו, גם העיר היקרה. אבל, עובדה, צאו לאחד מרחובותיה של העיר, חפשו את הניקיון. קשה להאמין שתמצאו אותו.

מה לעשות, ככה זה, ירושלים כלילת היופי, אינה מצדיקה כיום, מבחינת יופייה החיצוני, את התואר שניתן לה לפני אלפי שנים.

***

האם יש מה לעשות בכדי לשנות את המצב? כנראה שלא.

מניסיוני האישי, אוכל לומר, כי ניסיתי כמעט הכל. הקדשתי לענין הכאוב הזה, עשרות רבות, אולי מאות שעות, בהתנדבות מלאה כמובן. עם מי לא ניסיתי לדבר. אל מי לא כתבתי. לצערי, אפילו חרס מלוכלך לא העליתי בידי.

התחושה הרווחת כיום הינה, שאין עם מי לדבר. תאמרו 'זו תחושה שלך, ולך תסתדר איתה'?

אז ככה, כאדם שמעורה בחברה, וכמי שנקיונה של העיר הזו - ובפרט של השכונה שבה אני מתגורר, ניצב בראש סדר עדיפויותיו, יוצא לי לשוחח על הענין עם לא מעט אנשים.

אנשים מזהים אותי כפעיל סביבתי, פונים אלי, ומשיחים את דאגתם. כבר כתבתי על כך, כנראה גם עוד אכתוב על כך רבות.

כאמור, לא שאני מאמין שמשהו באמת ישתנה בעקבות כך. אולם, לפחות, אדע כי ניסיתי לעשות משהו.

בכדי שיתחולל שינוי אמיתי, מהותי, המערכת צריכה להזדעזע, בינתיים לא נראה שזה הולך להתרחש.

***

עד אז, אשוב שוב לאותן נקודות תורפה, אנסה להציף אותן, גם להפיץ אותן, לכל מי שמוכן יהיה להקדיש בשבילן אפילו דקה.

השינוי המיוחל, מסתבר, שלא יבוא בצורה זו. אבל לפחות ידעו מי שצריכים לדעת, איך העיר הזאת מתנהלת.

אתם מוזמנים לצאת איתי שוב לסיור ווירטואלי בחוצות העיר. אתחיל כדרכי ב'הר-נוף', השכונה שבה אני מתגורר. הנה, מדגם קצר ולא ממצה על קצה הלכלוך, של עובדות, שאת חלקן לקטתי בצדי הדרכים, וחלקן זרמו אלי, במהלך הימים האחרונים:

פיזור פליירים, הדבקת מודעות על מכולות אשפה, הדבקה פיראטית ועוד

הייתם מצפים מעירייה שמטפחת את סביבתה כי תקצה ולו מעט משאבים על מנת להתמודד עם מגפה שכזאת. בפועל, גם אם נעשה משהו בענין, כנראה שלא הרבה.

בכוונה אינני מתייחס לשכונות כמו 'גאולה', או 'מאה שערים', שם מדובר במגפה של ממש, שמסופקני מאד אם ניתן יהיה אי פעם לפתור אותה.

הדבקת מודעות על קירות / פיזור פליירים ועוד כהנה תופעות מגונות, הפכו לצערי ולבושתם, לחלק בלתי נפרד מהדי. אנ. אי. שלהן. הן מבחינתי, מצויות בשלב זה מחוץ לתחום שטח ביקורתי. אם כי יש להניח, שגם להן מצוי פתרון כל שהוא.

רצוני להתייחס דוקא לשכונה כמו 'הר-נוף'. שכונה מבוססת יחסית, וממילא אמורה להיות גם מטופחת. אך לא. ממש לא.

אציג כאן מדגם מייצג של מראות שכיחים, שבהם נתקל כל עובר ושב, לאורך ולרוחב השכונה:

מכולות אשפה רבות חשופות למרחב, הסירחון והזוהמה השוררים בסביבתם - בהתאם (לפני כשלוש שנים, דובר על כך שהן תוחלפנה בפחים טמוני-קרקע, בנתיים זה לא קרה. אפשר שזה יקרה במהלך שנת 2016, אם אכן, יתרחש התרחיש, אהיה מן הראשונים לפרסם את הנס ה(לא)גלוי.

כידוע, מנהג עתיק ולא מכובד ישנו בעיר-הקודש - במסגרתו מנצלים כל שטח פנוי להדבקת מודעות. חביבות מיוחדת ישנה למכולות האשפה, הן הראשונות לשמש כפלטפורמה לקיומו של המנהג הלא חביב.  

מכולות אשפה, הלא מצויות לרוב בשכונתנו. סיור שטחי מציג תמונה מכוערת שבה בלתי ניתן כמעט למצוא מכולה שאינה מכוסה מכביש ועד ראש, במודעות ענק.

האם מישהו בעירייה ניסה להתמודד עם התופעה? מתי, אם בכלל, נקנסו אותם מדביקי מודעות פיראטיות על השחתת רכוש ציבורי?! מסופקני.

שאלתי, ואני שואל את עצמי השכם והערב: הזאת היא העיר ירושלים - זו האלופה בהענקת דוחו"ת על כל צעד ושעל?! זו שמשכילה לייצר מקורות הכנסה 'מקוריים'.

האם זו העיר, שכל כך חשוב לה מצבן של חצרות ומקלטי הבתים המשותפים - בהן היא עורכת ביקורות חדשים לבקרים, ומאיימת / קונסת תושבים תמימים וקשי-יום על לכלוך שהצטבר בחצרותיהם?!

אם אכן כל כך חשוב לה לעירייה המצב הסביבתי, מדוע לא תפעל ביחס לכיעור ההולך ומצטבר ברחובות השכונה. מדוע להיטפל לחצרות - שבהן הלכלוך אינו מפריע לתושבים, ויתכן שאף לא לדיירי הבתים?!

שמא תשקיע העירייה אותם משאבים גם בתחום הדבקת המודעות, שפרטי האחראים להדבקתן מתנוססים על גביהן!

משום מה, וזאת אני אומר בזהירות, ישנה תחושה לא נעימה באוויר, כי מישהו שם למעלה, אינו מעוניין בפתרון הבעיה.

שמא תאמרו, 'הבעיה טמונה רק ב'לוחות-המודעות' הפיראטיות'. ממש לא. מדביקי המודעות בלוחות המורשים - שלפי מיטב הבנתי, פועלים על פי זיכיון, מחוללים אף הם את שלהם.

מדובר בתופעה מוכרת: המדביקים משתרעים על הלוח אחת למספר ימים ובוחנים את מצבו. אם הוא עמוס מדי במודעות ישנות, אחת דינן להיתלש באחת, ולהיות מושלכות אל הרצפה - בצורת פלטה גדולה ומגושמת.

'מי ינקה?' שאלתי אותם לא אחת. 'אחת ל... אנחנו מנקים', השיבו. עד אז, וגם לאחר מכן, ניתן להבחין בשכבות-גסות לא מעטות שכאלו, כשהן מושלכות בסביבת לוח-המודעות. בדרך כלל, בצורה מוצנעת יחסית, מאחורי הלוח.

ומה אומרים על כך בעירייה? הנצחתי יותר מפעם אחת את התופעה המכוערת, שלחתי את הממצאים אל האחראי על הפיקוח. הוא הבטיח שיחזור. אני ממתין.

גם אצלי הם ימתינו באותו מקום לא מכובד, לצד קטעי וידאו לא מעטים, שבהם נראים מדביקים פיראטיים כשהם בעיצומה של המלאכה. חלקם עושים זאת על גבי גדרות המקיפות שטחי בניה, חלקם על ארונות חשמל. אם מישהו יזקק להם פעם, ידע כי הם שמורים אצלי בנאמנות.   

***     

ומה יש לי לחדש בתחום פיזור הפליירים?

הנה, דוגמה קטנה מיום שישי האחרון. תחושת בטן ספרה לי כי הולך להיות חם היום. הלכי הרוח בקרב הציבור-החרדי יצרו אצלי תחושה כי מישהו, יגיח מאי שם מתי שהוא - כחצי שעה בטרם כניסת השבת, ישליך מה שישליך תוך כדי נסיעה פראית, ויעוף לדרכו.

אנחנו, נשאר עם הסחורה המזוהמת לאורך השבת כולה, ועם ספיחיה - גם לא מעט ימים לאחריה.

כאזרח טוב, סמסתי למי שסברתי כי בידו מצוי הפתרון לבעיה. ידעתי אותו כי קיימת סבירות גבוהה להשלכת פלאיירים.

נכון, ניחשתם יפה. הכל עבד כמתוכנן. הפליירים הושלכו. איש לא הפריע להם בעבודתם.

כנראה שקשה לפקחים לעזוב את ההכנות לשבת, בשביל איזה כמה אלפי מודעות מעצבנות - שאגב, אינני מצליח להבין את פועלי הניקיון, איך הם לא הופכים עולמות בכדי למגר את התופעה. אין לי הסבר שיניח את הדעת.  

אני רק מהרהר לעצמי: מה היה קורה אילו, מישהו היה מחליט להרים דוקא בשעות אלו מרפסת או משהו דומה. איפה היו אז הפקחים?!

***

רבות עוד יש לי לכתוב על מצב השכונה שלנו בפרט, ועל מצבה של ירושלים בכלל.

נקודות תורפה רבות ממתינות לטיפול נאות, אמנה בקצרה כמה מהן:

·       טיפול שטחי ולא מקצועי בפניות העושות את דרכן למוקד 106

·       מוקדי לכלוך ואשפה, שאינם זוכים לטיפול לאורך תקופות ארוכות.

·       טאטוא לא מקצועי ושטחי של צדי הכבישים.

·       הגדרת שטחים לא מעטים ברחבי השכונה כ'פרטיים'. מדובר בתופעה מוכרת ומקוממת. 'פרטי', זה אומר, שרחוב איקס אינו זכאי לטיפול שוטף, משום שכך הוגדר בעת הקמת השכונה. אז מה אם דייריו משלמים את מלוא סכום הארנונה המושת עליהם. הם גרים ברחוב 'פרטי', ושיסתדרו. אולי בערב פסח יגיעו אליהם. עד אז, שימשיכו ללכלך חופשי. 

 

לאלו ועוד תקוותי להתייחס בהרחבה בבוא העת.

*** 

לעת עתה, אסתפק ברשימה זו, שתצטרף מן הסתם לקודמותיה. אינני תולה תקוות גדולות בשינוי המצב הנוכחי, אולם, לפחות אשיח את מצוקתי ואתרום את חלקי בהנצחת התופעה המכוערת.

תקווה גדולה שוכנת בלבי, כי אזכה לחזות מתי שהוא בבוא גואל לציון, ובמציאת פתרון לבעיותיה הקשות של העיר.

עד אז, אולי אנסה להתקדם שלב נוסף - העלאת נתונים למדיה החזותית. אולי היא זו שתזרז את הטיפול, ותביא לשינוי המצב הנוכחי.    

***

מתי ניקו כאן בפעם האחרונה?

 

 

וכאן?

 

הפניה לא טופלה

 

 ציטוט מתוך ראיון שנערך עם הרב יוסף דייטש -

סגן ראש עירית ירושלים במגזין 'משפחה'

זו הרשומה המאה שאני גאה להציג כאן. היא גם זו שתחתום כנראה את שנת התשע"ה. אני מקווה להשתמש בה, בכדי לבוא חשבון נוקב עם כמה וכמה 'תופעות' - שקשורות אמנם לציבור החרדי, אבל לשם שינוי, הפעם, התביעה אינה מכוונת רק כנגדו.

בניגוד לרשומות קודמות, הפעם, בחרתי להציג את 'התמונה' המלווה את הרשומה, דוקא בראשיתה. במה שונה זו מקודמותיה? אני מקווה שבסוף המסה הנוקבת, התמונה הכללית תתבהר.

***

אתחיל דוקא מהסוף.

לפני יומיים נחה בתיבת הדואר שלי הזמנה מאת המינהל הקהילתי בשכונתי, וזו לשונה:  

"...ביום שלישי ה- 08/09/0215 בשעה 9:00 בבוקר יתקיים מפגש עם... מפקח נפת מערב, וצוות עובדי הנפה העובדים בשכונה. המפגש יתקיים במינהל הקהילתי... ברכות לשנה החדשה והכרת תודה על השנה שחלפה. נוכחותכם תכבד את האירוע...".

תגובתי להזמנת הכבוד כללה את הדברים הבאים:

"...תודה על ההזמנה... יש לי בטן מלאה עליהם... לא נראה לי שיהיה מוצלח שאגיע לשם. מכיוון ששבעתי מדיבורים של כל מיני.... אני לא מאמין שמשהו יזוז. עם כל הכבוד למפגש שכזה - שהוא בהחלט דבר יפה בפני עצמו. יש לי בעיה עם כל צורת העבודה בשכונה, אני מרגיש שהכל (לא) מגיע מלמעלה-מבנין העיריה. מי שצריך לחטוף על הראש אלו הם האנשים למעלה, עד שלא אצליח להזיז אצלם משהו, לא נראה לי שיזוזו דברים בשטח. אני מלא בהבטחות מזה כמה שנים: 'שישלחו לשכונה תגבורת וכו' וכו' '. בפועל, לא ממש נראה שמשהו זז. לפיכך, אני מעדיף שלא להגיע לפגישה נוספת - בכדי שלא לשמוע עוד הבטחות סרק - שלא נראה לי שימומשו. מצטער שאני תקיף, אבל זו תוצאה של ההתנהגות בשטח, ובכדי שמשהו ישתנה אצלי בענין, אני זקוק למעשים ולא לדיבורים".   

עד כאן דבריי המדברים בעד עצמם. 

*** 

אשוב מעט לאחור, אל סוף השבוע החולף. עת נתקלתי בראיון שנערך עם הרב יוסף דייטש - סגן ראש עיריית ירושלים, במגזין 'משפחה'.

תחילה אדגיש, אני מעריך ומוקיר את פועליו המבורכים של דייטש. הוא שליח ציבור נאמן ומוערך, ולא רק על בני הציבור החרדי בעיר, כיאה לאיש עשייה מובהק.

אבל, עם כל הכבוד לאיש, ובכפוף להסכמתי לתוכן הדברים שהשמיע בנוגע לשיתוף הפעולה עם ציבור שולחיו (כמצוטט בפתיחת דבריי). אני מבקש (לא) להסיט את הדיון למחוזות עלומי-שם. ואסביר:

אכן, אין ספק, לציבור החרדי יש הרבה מה להתקדם בתחום שמירת הסביבה ונקיונה. אני הראשון (כמעט) שמתריע וחוזר ומתריע על כך בפומבי. כתבתי, ואני עוד מקווה לכתוב, ולהפנות את הזרקורים לכל אותן פינות חשוכות.

במטותא, הרב דייטש, אינני בא לחלוק על העובדות שאותן אתה מציג 'שיפרנו באופן מאסיבי את פניה של ירושלים'.

יחד עם זאת, במבחן התוצאה, עירית ירושלים נחלה כישלון חרוץ. על כך אין ויכוח. מי שבכל זאת מעוניין לעשות זאת, אשמח לצרפו אלי לסיור ללא תשלום בשטח. איזה שטח שירצה, כולל, לא הרחק מביתו של ראש העיר היקר.

מכובדי, הרב דייטש. נניח, לו יהי, כי אכן הציבור החרדי אשם במצבו. שכונותינו נראות כפי שנראות, ואנו אשמים בכך. נניח. האם אנו אשמים גם במצבן של שכונות שאין לנו בהן דריסת רגל?! כנראה שלא.

מדוע בכל זאת מבחן התוצאה מספק ציון 'כושל' לעירית ירושלים? הבה ואערוך לך סיור וירטואלי במסדרונות מקבלי ההחלטות. אני מקווה שאסייע לך לרדת לשורשי הבעיה.

***

דומני, כי אינני זקוק לתעודת הערכה על פעילותי בתחום הסביבתי. תשעים ותשע הרשומות הקודמות מדברות בעד עצמן.

מזה כמה שנים טובות, שאני מקדיש ממיטב זמני לטובת הענין. אני משתדל לעשות ככל הניתן, על מנת להעלותו לסדר היום הציבורי-חרדי. אני 'חופר' בשטח, עוקב אחר תופעות שונות הראויות לטיפול, ולא רק מתחת לאף שלי. ויש כמותן הרבה, הרבה מאד.

***

הרב דייטש, חברי מועצת עירית ירושלים, מנהלי האגפים, מכובדיי כולם, איש כפועלו הטוב יבורך, אינני בא לחלוק לכם ציונים. אבל... אנא, נסו לענות לי על השאלה המציקה והמתבקשת מאליה: מדוע העיר שלנו נראית כפי שהיא נראית?!

נכון, ראש העיר שלנו, עושה המון למען העיר הזאת. אין עליו. איש עשייה מדהים. הוא עשה, עושה ויעשה המון דברים גדולים למען העיר היפה שלנו. אבל בדברים הקטנים, הוא נשאר קטן. כאן, הוא פשוט נוחל כישלון חרוץ.

כאן, זה: צדי המדרכות שמנקי הרחובות מלטפים אותם בנחת, בלי יותר מדי מאמץ. ומי מדבר על העשבייה הממלאת אותם לכל מלוא העין!  

כאן, זה: סביבות מכולות האשפה מעלות הצחנה ועמוסות המודעות - המכערות את הסביבה ונוטעות תחושה של עולם שלישי- תופעה מגונה שביחס אליה, כתבתי ועוד אכתוב אם ירצה השם, שעל אודותיה קבלתי הבטחות מכאן ועד כיכר ספרא - שהענין יזכה לטיפול ולתשומת לב מרובה, ובנתיים חלפו להן כמה שנים עם (כמעט) אפס תוצאות.

כאן, זה: הגדרות התוחמות שטחי בנייה הפזורים ברחבי העיר, שהופכים, כמו 'שטחי פרסום' נוספים - ארונות חשמל, תמרורים, תחנות, מתקני מחזור ומה לא, לשטחי זבל תעשייתי.

מי אשם? החרדים? האשפה? המדיניות הסלחנית? היכן אתם אנשי אגף הפיקוח - כשצריכים אתכם באמת?!

מתי פעם אחרונה לכדתם על חם מדביקי-מודעות פיראטיים? הלוואי הייתם מקדישים חצי מהזמן ומהבריאות שאני מקדיש לענין הזה.

אתם הרי יודעים לתפוס על חם עברייני בנייה. אז מדוע כאן אתם נוחלים כשלון חרוץ?! לו הייתם מקדישים לענין הזה חצי משרה, דיינו!

מתועדים אצלי שיחות / מעקבים / הבטחות - שניהלתי בשטח מול מדביקי המודעות ומול גורמי עירייה שונים. האם השתנה משהו בעקבות זאת? כמעט מאומה!

***

האמת, אני די מיואש, אינני נוטע תקוות מרובות לשיפור המצב. ראש העיר, כך נראה, ימשיך להצליח בתחומים שבהם הוא אלוף הביצוע: מופעי רחוב, תחרויות, מרתונים, תרבות וספורט, כל מה שקשור להפיכתה של העיר שלנו למצליחה בתחום התיירותי. אבל, התושבים הקטנים, להם הוא לא ממש יכול לעזור.

נכון להיום, זהו המצב הנתון בשטח. למי לא פניתי, את מי לא ניסיתי לעניין בסחורה החלודה שלי. כנראה שאני לא מהווה איום על איש.

מה לא ניסיתי: שלחתי מיילים, הטרדתי טלפונית, נדנדתי בלי סוף. אפילו הסטודנטים של מוקד 106 כבר למדו לזהות את הנודניק, שיושב להם על הווריד.

גם לשכת ראש-העיר דאגה ליידע אותי כבר מספר פעמים: שהפניה שלי תזכה לתשומת לב מרובה. תודה לך לשכה יקרה.

ישנו דוקא אחד בשם קלרמן, נדמה לי סגן ראש-העיר, שהתייחס אלי פעם או פעמיים, אפילו ניסה לקדם מספר רעיונות שלי. משום מה נדמה לי שגם הוא נתקל בקיר עמוס בחוסר מודעות למתחולל בשטח. כך שכנראה גם הוא התייאש.

***

חברים, אתם לא עובדים אצלי. אבל, אתם כן מופקדים על שמירת נקיונה של העיר הזאת - העיר שחכמים הגדירו אותה כ'יפה נוף משוש תבל'.

אז נכון שלחרדים יש הרבה מה לעשות בתחום. ישנן שכונות שפשוט לא נעים להסתובב בהן, ואין כוונתי להתייחס אליהן כאן. הן הראשונות לסבול, וכל עוד לא תצא יוזמה מתוכן, גורלן נחרץ כבר.

אולם, מה תאמרו על שכונה כמו שלי, שכונת הר-נוף, שכונה שפועלת בתוכה מזה מספר שנים - קבוצת מתנדבים (די מיואשים) המנסים להזיז משהו בשטח, ללא כל הצלחה?!

אני, כמו מרבית התושבים כאן משלמים מדי חודש סכומים נכבדים לטובת שיפור חיינו. אנא, ידעו אותנו להיכן הכסף שלנו מוזרם.

בבקשה, רק אל תמכרו לנו את הסחורה השחוקה - שכבר נמאס לנו לקנות אותה: "...סליחה, איפה, ברחוב הקבלן? כן, זהו רחוב 'פרטי' ". מה פרטי? מי פרטי? אני יכול לבוא ולהניח שם קרוואן? או "... כן, בבקשה, על מה אדוני מדבר... רחוב רוז'ין, מדוע רכב הטאטוא אינו מגיע לשם? כן, כי זהו רחוב 'פרטי' ". הכל 'פרטי'? גם המדרגות המובילות מרחוב 'שאולזון' לרחוב 'אגסי' פרטיות?! ולכן הזבל שם נערם בכמויות!?

הכל 'פרטי'? יש משהו 'ציבורי'? אם כן, אנא, דאגו לו בהתאם. ובבקשה, נמאס לנו לקבל שיחות ממוקד 106 המספרות לנו על כך ש'אדוני, הפניה טופלה'.

לידיעתכם. הפניה לא טופלה. היא בסך הכל הוסרה מסדר היום. וגם על כך יש לי תיעוד - המלמד על צורת העבודה בשטח.

אבל, אני מבטיח לעשות הכל אם ירצה השם, על מנת שהיא תטופל. אם לא השנה, אז שנה הבאה. היא עוד תטופל.

אגב, אני גם יודע לומר תודה כשצריך. תוכלו להתרשם מכך באמצעות רפרוף ברשומות סמוכות.

שתהיה לכולנו שנה נפלאה, ונקיה.    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כך מתמודדים בבני ברק מול תופעת מדביקי המודעות הפיראטיות

 

 

מעניין יהיה להמתין ולראות האם גם עירית ירושלים תאמץ מדיניות קשוחה זו בתחום פרוץ זה. או, שהסיפור הזה, כמו שהוכח עד היום, גדול על 'מדינת ירושלים'! כנראה שהרבה יותר קל לייבא לכאן תחרויות בינלאומיות ושאר אטרקציות, מאשר פשוט לטפל בבעיות הקיום. התוצאות (לא) נראות היטב בשטח. חבל מאד.

 

מי ירים את הסככה

שני מכתבים אלו, הופיעו במדור 'רשות הרבים' של עיתון 'יתד נאמן', הראשון שבהם מכיל דברי תודה לישראל קלרמן סגן ראש העיר ירושלים, שסייע בהסרת המיטרד, שפגם בהנאתה של משפחת ולדנברג מ'יפי הנוף וההיסטוריה בת אלפיים השנים הנשקפים לעיניה בהוד קדומים ממערות הסנהדרין'.

ולדנברג פנו לקלרמן, וכדרכו, הפעיל את צוות עוזריו המסור, והכל על מקומו בא בשלום, לאחר אי אלו עיכובים והליכים בירוקרטיים מצויים.

***

המכתב השני מפרגן קצת פחות, ואף יוצר ציפיות. במקרה, או שלא, הוא נכתב על ידי, והוא כולל בקשה לטיפול במטרד שכונתי, שכבר חלפה עליו למעלה משנה, ועדיין לא בא על פתרונו. צרפתי יחד את שני המכתבים, כי יתכן מאד שאם קלרמן יראה את הראשון, הוא יגלה גם את זה שבא אחריו. ומי יודע, אולי גם כאן יהיה זה הוא שישחזר שוב את 'הפתרון הסופי'. בהצלחה קלרמן.  

 

למה רק בפסח?

ערב פסח, כמעט מאחורינו. זה הזמן להגיד תודה לעירית ירושלים, ולערים נוספות. על המאמצים הגדולים שנעשו על ידה להפוך את תקופת הניקיון - המלכלכת והמדהימה הזאת, לנעימה וסבילה. אני מעלה כאן הצעה לסדר (ולניקיון)- אולי כדאי היה לשקול לשכפל את ערב החג הזה גם לערב חג הסוכות, ואולי סתם לאמץ איזה שהוא יום שגרתי של חול, היכן שהוא באמצע לוח השנה, ולהפוך אותו לחגיגת ניקיון. מקובל מימי קדם, כי אחרי כל חג, מגיע 'אחרי החג'. הלוואי שנזכה לגרור עמנו את האווירה החגיגית גם לימים שאחרי. בינתיים, שיהי לכולנו חג שמח, כשר ונקי.

איפה הייתם כל השנה?!

 

לומר שלא התרגשתי? לא יהיה לגמרי נכון. בכל זאת, סוף סוף, קצת נקיון, ולפחות מדברים עליו. מועצת רכסים, ועירית ירושלים, מבקשות ליידע את הציבור באמצעות עיתון 'יתד נאמן' שהופיע ביום ו', ז' בניסן התשע"ה, על היערכות אדירה לקראת חג הפסח הקרב ובא, ועוד כל מיני מילים מרהיבות.
מה קורה בפועל? יש עוד הרבה מה לעשות, ולא רק בערב פסח. ובכל זאת, טוב מאוחר מאשר אף פעם. אם אכן יורגש שינוי אמיתי בשטח - בירושלים לפחות, אני מקווה להיות הראשון שידווח עליו. עד אז, אמשיך לעקוב, ובעיקר להתלונן.

 

 

 

 

 

כך לא בונים גדר

כהמשך לרשומה הקודמת, ממנה ניתן להתרשם, כי הדבקת המודעות הפיראטיות מעסיקה את המופקדים על נקיונה של העיר.
מצורף מכתב שאותו הפניתי לסגן ראש עירית ירושלים. אם יחול שינוי כל שהוא בשטח, אדווח כאן אם ירצה השם.

לכבוד עירית ירושלים

באמצעות סגן ראש העיר הרב ישראל קלרמן

הנידון:

חקיקת חוק-עזר עירוני - שיחייב כל יזם / קבלן המגדר את שטח הבניה הנמצא תחת שיפוטו, לצפות את גדר המתכת בציפוי ידידותי לסביבה ונעים לעין.

להסברת חשיבותו של חוק זה אשתמש בהמחשה מן השטח:

אקח כדוגמה את שכונת הר-נוף בה קיימים שני אתרי בנין, את שניהם תוחמות גדרות לכל אורכם.

מבדיקה של המצב הנתון בשטח, עולה המציאות הבאה:

אחת הגדרות עמוסה לעייפה לכל אורכה במודעות ובשרידי מודעות מסוגים ומצבעים שונים.

האחרת, לעומת זאת, אשר הוצבה במקומה פרק זמן נכבד דיו לפני חברתה, נותרה מעורטלת לחלוטין מכל מודעה שהיא. פלא עצום. איך קורה דבר כזה?

פשוט מאד. היזם ואולי מנהל הפרויקט או כל מישהו אחר שחכמתו עמדה לו, יתכן, אף שכלל לא עמדה בראש מעייניו הדאגה לגדר עצמה, כי אם לשטח שאותו היא מקיפה, ואולי כאקט של פרסומת בלבד. קם ועשה מעשה - עטה על הגדר מעטה צבעוני, מרהיב עין ונחמד למראה. כל כך יפה, עד כי אפילו כל בני שבט המדביקים פוסחים עליו במהלך מסלולם לעטיפת השכונה בשלל מודעות קודרות. פשוט מדהים.

מתברר, שמדביק המודעות המצוי, כשהוא נתקל בגדר מושקעת חוזר לאחוריו. הוא הרי אינו מעוניין להשחית סתם כך. כי אם פשוט לבצע את מלאכתו לשביעות רצון מזמין המודעה.

מדוע הוא בכל זאת מדביק ללא אבחנה על גדרות שטחי-הבניה, הרי הן לא יועדו מלכתחילה לשם כך?

ההסבר לכך, פשוט מאד: יש צורך בראשון ש'יפרוץ' את הגדר - שיחליט להפוך אותה ללוח מודעות. הבא אחריו כבר יעשה את הצעד המתבקש מבחינתו - הוא יצרף מודעה נוספת לזו הקיימת. עם הזמן תהפוך הגדר ללוח מודעות (לא) רשמי.

מדובר במחזה נפוץ ושכיח במחוזותינו, שנדמה כי לא יועילו כל הסברים, על מנת לעוקרו מן השורש.

המציאות מדברת בעד עצמה - רק גדר מושקעת ונעימה לעין, תמנע מאותם מדביקים מלבצע את זממם.

מבירור שערכתי עולה, כי בארצות הברית לדוגמה, הדבר מעוגן בחוק. הקבלן / היזם מחויב לדאוג לכך שהגדר תהיה 'שקופה' - ככל הנראה מסיבות נוספות של שקיפות וכדומה.

נדמה כי הגיע הזמן לחולל את השינוי המתבקש. לא יעלה על הדעת כי תושבים סמוכים לאתרי בניה יסבלו פעמיים לכל אורך תקופת הבניה - גם מעצם הבניה וכל הכרוך בה, וגם מתופעות לוואי נוספות הנגזרות מן המציאות הנתונה בשטח. מדוע עליהם להשלים עם מציאות שנכפתה עליהם - בה הם מוצאים עצמם ביום בהיר, מתגוררים מול אתר בניה, שמלבד כל הטרדות וחוסר הנעימות שנגרמים ממנו, הגדר שמקיפה אותו לצרכי בטיחות - באופן רשמי, הופכת לאתר הנצחה של פסולת נייר מוזנחת?!

ומכאן להצעת הייעול:

אולי ניתן למחזר את התופעה, להפוך אותה למודל לחיקוי ולעשות בה שימוש נוסף במקומות נוספים - כל זאת, כאמור, באמצעות חקיקת חוק-עזר עירוני, שיחייב את היזמים בהתקנת גדרות שיתנו פתרון הולם לבעיה. 

מכאן יוצאת הקריאה לחברי מועצת העיר: אנא, טלו לידכם את היוזמה המבורכת -להפוך את עיר הבירה שלנו, לעיר יפה, נקיה ואסתטית יותר. בידכם הדבר. תושבי העיר יעריכו את פועלכם המבורך, והצלחתכם בחיסול נורמות פסולות ומכוערות, תציב אתכם במקום מכובד בספר דברי הימים של עירנו המשגשגת.  

***

 כך נראית גדר מושקעת (סליחה על הרזולוציה הנמוכה)

 

כך נראות גדרות לא מושקעות, המשמשות כלוחות מודעות, והופכות את הסביבה למשהו שמזכיר מחנה פליטים ממוצע.

 

בתקווה להתגשמות החלום

ישעיהו גרין

 

 

 

פניה נואשת - העתק מכתב שנשלח על ידי לדובר עירית ירושלים

 

 

דובר עירית ירושלים

שלום רב

אודה לקריאת פנייתי היוצאת מלב כואב

על אף שפנייתי הקודמת אליך, לא זכתה לצערי למענה, אני מרשה לעצמי לפנות אליך שוב, וכפי הנראה גם בפעם האחרונה בענין זה. מבחינתי, הדד ליין מתקרב. אם לא יורגש שינוי בשטח, ולא אקבל מענה מספק לטענותיי, אאלץ למצוא בימות ציבוריות שונות לשטיחתן ברבים.

לטובת הענין, אציג את עצמי בקצרה, אני "נאמן נקיון" מושבע, למרות היותי אדם עסוק ולא משועמם (עיתונאי, במשרה מלאה, לצורך הענין), בשבילך, אפילו חרדי.

נושא הניקיון בכלל וחזותה של עירנו בפרט, בוער בעצמותיי. אני מבזבז בעבורו זמן ומשאבים יקרים. בשכונתי הר נוף, כבר למדו להכיר אותי. בין היתר, אני נוטל חלק פעיל בישיבות וועדת הסביבה, וקשור לפעילים נוספים המנסים להזיז דברים בשטח.

לצערי, אני חש תסכול עמוק, וכלוחם עצמאי מול מערכות כבירות, שאינן סופרות אותי. מה לא עשיתי עד כה, עם מי לא נפגשתי, אלו הבטחות לא חלפו דרך אוזניי. בפועל, המצב בשטח, מתסכל, מבייש וממלא אותי ברצון עז לעשות משהו - שלצערי הגדול איני מוצא לו שותפים בעיר הזאת.

 לא אחת אני חושב לעצמי: "אני, האזרח הקטן, החרדי - שלכאורה (מבלי להיכנס לנבכי הענין) אמור שלא להיות איכפת לו איך נראית הסביבה שלו, מנסה להפוך ללוחם צדק בעיר - שבראשה ניצב מהפכן בסדר גודל עולמי. אדם, שמסמן מטרה, והיא מקבלת ביטוי בשטח תוך שעות ספורות. האם אני, הקטן, צריך לייעץ לו מה לעשות עם מצב הנקיון בעיר הגדולה והמכובדת הזאת?!

יודגש, אינני מאיים, אני פשוט חרד למצב הנוכחי של העיר. אני חולף במסגרת עבודתי בשכונות רבות, אני פשוט מזועזע מהמצב הקיים בשטח.

עיקר תסכולי נובע מהעזובה וההפקרות השולטים בתחום הדבקת המודעות הפיראטיות, ובפרט בעת שכזאת, ככל שמועד הבחירות הולך וקרב.

זמני קצר, אני מניח שגם זמנך. לפיכך לא אלאה אותך בסיפורי מעשיות. רק אספר בקצרה, כי אני מנהל על בסיס יומי מרדפים אחר מדביקי מודעות ומשליכי פלייארים. אני מתעד אותם, מפזר מיילים המכילים סרטונים שבהם הם נראים תוך כדי עבודתם לכל עבר, לצערי, כלום לא זז.

אני שבע מהצהרות, וחדלתי מלתת בהן אמון. אני זקוק נואשות לשינוי בשטח.

על מנת להתרשם ממידת כנותי, אציין, כי בעבר, לפני כשנה, ניהלתי מלחמת התשה מול קק"ל - בעקבות כריתה מוגברת של עצים ביער ירושלים. למזלי, הם קלטו מהר כי אני דורש את טובתם, מאז הפכנו לידידים, עד כי אפילו נטלתי חלק בפרוייקט סביבתי שהם בצעו כאן באזור.

אני מאחל לעצמי, לעירית ירושלים, ולעומד בראשה, לעשות יחד עסקים טובים.

אנא, אני פונה אליך נרגשות, גאל אותי בהקדם מן המצב הנוכחי. אני מעוניין ליטול חלק בשינוי, ויפה שעת אחת קודם.

 לקראת סיום, יש לי עוד הרבה מה לומר ולכתוב. אני בשיאה של תקופת לחץ בעבודה. למרות זאת, נחיצותו של הענין, אינה יורדת מסדר יומי ומתודעתי.

אני פונה אליך בקריאה נרגשת, כנראה אחרונה מסוגה, אנא, הפוך אותי לידיד של מחלקת שיפור פני העיר, לא היה מזיק גם לראש העיר – מחזיק תיק איכות הסביבה בפועל לערוך איתי היכרות קצרה. הוא רק ירוויח מכך. די לי בשיחה בת חמש דקות עמו, על מנת להעלות בפניו תכנית יעול מהפכנית בעלות אפסית.

אני מלא תקווה כי פנייתי המדממת תעשה את דרכה אל הכתובת הנכונה בהקדם המיידי.

לתגובתך המהירה והעניינית אודה

ישעיהו גרין

 נ.ב. עד כה לא התקבלה כל

 

***

כך נראית חוליית הדבקת מודעות פיראטיות בזמן אמת

 

זה מה שעושים כשנדמה שכבר אין מה לעשות

 

 

תמונה זו עשתה את דרכה אלי מאת תושב שכונת הר-נוף בירושלים. האיש, פעיל חברתי מוכר בתחום, מתוסכל מאד מהיחס המזערי שלו הוא זוכה מצד הגורמים הרשמיים בעירייה. נוהג להוציא מעת לעת את תסכולו ברשות הרבים.

לפנינו, מוצגת דוגמה שכזאת. לדבריו, עשה זאת רק לאחר הבטחות חוזרות ונשנות מצד אגף הפיקוח בעירייה - שיעשו הכל על מנת להסיר את המפגעים ממכולות האשפה.

הזמן שפרח מאז אותן הבטחות - שפרחו גם הן, גרם לו לשנות כיוון.

ימים יגידו. אם יהיה משהו מעניין, אשוב ואעדכן אם ירצה השם.