מאמר זה,
שודר לפני כעשרים שנה בערוץ 7 במסגרת הפינה 'יש שואלים' והודפס בשעתו בעלון 'ישע
ימינו' שראה אור בחודש ניסן של שנת התשע"ג.
***
"חג
הפסח קרב ובא, ההכנות לחג מגיעות לשיאן. מנקים את הבתים, קונים דברים חדשים, מה
עושים עם כל הזבל, ועם כל הדברים הישנים שצריך לזרוק? כמובן מוציאים אותם לפחי
האשפה ולמכולות האשפה שבכל אזור.
אבל מה
עושים כאשר הפחים והמכולות של האשפה התמלאו ואין מקום בתוכם? מה השאלה? שמים את
הזבל על יד המכולות, או על יד הפחים.
כאן למעשה
טמונה האשפה, סליחה, הבעיה - אדם מתכוון לעשות מצוה, לנקות את הבית לפסח, ובמקום
לעשות מצוה יתכן שהוא עושה עבירה חמורה יותר. שכן המניח אשפה ברשות הרבים, שלא
במקומה המיועד, והיא מתפזרת בגלל הרוח, או מפני שבעלי חיים חטטו בזבל - והוא מתפזר
ברשות הרבים, אם מי שהוא יתקל בזבל ויינזק או יטנף, נמצא שהמשליך את האשפה גרם נזק
לאחר, מבלי שהוא יכול לתקן את עוולתו, ומבלי יכולת לבקש סליחה.
מן הראוי
לוודא כי ניקיון ביתנו הפרטי לא יבוא על חשבון נקיונם של אחרים.
איך
מוודאים שאכן הדברים מתבצעים כנדרש? נמנעים מלהשתמש לשם השלכת האשפה בילדים קטנים
- שעם כל רצונם הטוב, קורה לא אחת שאינם יודעים או אינם יכולים לפתוח את מכסה פח האשפה.
משכך, האשפה נותרת בחוץ, במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב, היא בכלל אינה עושה את הדרך
לשם, כי אם נופלת היכן שהוא הרבה לפני, ומתפזרת לכל עבר.
***
עובדה מצערת
היא, כי למרות שרובם מתאמצים לשמור על נקיון רשות הרבים, ונזהרים מאוד שלא ללכלך
אותה. למרות זאת, בגלל כמה יחידים שאינם נזהרים, נראה הרחוב בהתאם.
בידינו
הדבר איך תראה השכונה שלנו, איך יראה הרחוב שלנו. מחזה מבייש הוא, למצוא במהלך חג
הפסח שאריות של חמץ ברשות הרבים. הבית אמנם נקי מכל שהוא של חמץ, אולם, בחוץ ניתן
למוצאו בנקל.
אין מדובר
כלל בפן ההלכתי של הענין, כי אם על הצורה שבה נראית הסביבה שלנו".
***
חיזוק
לדברים, מוצא הכותב במודעה (אזהרה) שפורסמה ביום י' לחדש אדר של שנת התשנ"ג -
זמן קצר קודם לכתיבת המאמר, עליה חתומים חברי 'בית דין צדק לכל מקהלות האשכנזים,
של העדה החרדית [ועד העיר לקהלת האשכנזים] בעיר הקודש ירושלים תובב"א' (תיבנה
ותכונן במהרה בימינו אמן):
אזהרה
"למותר
להודיע ולהזהיר האיסור להוציא מרזבים או צנורות לרשות הרבים - שדרכם נשפכים מים על
המדרכות או על הכבישים, הן בצינורות ממי גשמים והן בצינורות מהמרפסות בנקיון הבית,
וקילוחי המים גורמים לנזקין ברכוש, וסכנה בגוף ליחיד ולרבים. ויש שקילוח המים גורם
לאדם לירד מהמדרכה לכביש במקום שסכנה לעמוד שם, או לילך באמצע הכביש, ובכלל איסור
חמור הוא 'לגזול' דרך רשות הרבים.
על כן
חובה על כל מי שלא נזהר בהנ"ל לתקן זאת מיד, ומכאן ולהבא להיזהר מאד בזה,
וכמובא בחז"ל: 'מחובת הבי"ד להזהיר לתקן המכשולות בדרכים, ועל חומר
העוון ר"ל (רחמנא ליצלן), וכל מי שבידו לסייע לתיקון המכשול הנ"ל הרי זה
בכלל מזכי הרבים, ואין ערוך לשכרו, ודור שבן דוד בא מתקנין את הדרכים לקראת ביאת
גוא"צ בב"א (גואל צדק במהרה בימינו אמן)".
(על
החתומים):
הביד"צ דפעיה"ק תובב"א (חברי בית
דין צדק דפה עיר הקודש),
נאם: ישראל משה בלאאמו"ר הגה"ק
מהרי"ץ זצוק"ל דושינסקי
נאם: ישראל יעקב פישר
נאם: בנימין ראבינאוויטץ
