השנה עושים 'סדר': החמץ לאש, הנילון לפח

עמותת 'עולמקום' הפעילה בתחום איכות הסביבה, יוצאת בקריאה להפסיק את שריפת הניילונים והאריזות השונות עם החמץ!
אין שום סיבה הלכתית לשרוף גם את הניילונים, ניתן להשליך אותם לפחי האשפה.
הסיפור של העיר חיפה מראה 'יפה' לצערנו את ההתאמה הסטטיסטית בין זיהום אוויר למחלות נשימתיות, סרטן ועוד רח"ל...אין צורך להיות חכם גדול בכדי
להבין שפיקוח נפש של זיהום אוויר, חשוב יותר משריפה מיותרת של ניילונים.
יש אנשים המנסים להסביר את העצלנות להוציא את החמץ מהאריזות והשקיות שלו במסווה הלכתי - די לעשן השחור ממדורות שריפת החמץ!
הפלסטיק למיחזור והחמץ לשריפה...

 

ובמקום הראשון... בני ברק

גידול של עשרות אחוזים בנתוני המיחזור בערים החרדיות

'תאגיד אל"ה' העוסק בהטמעת חשיבות המיחזור בציבור הישראלי ובמגזר החרדי, מסכם בימים אלה את השנה החולפת, 2015, שהצטיינה בפעילות מרגשת, צבעונית ועם מיחזוריות עמוסות לעייפה. מנתונים שפרסם התאגיד עולה, כי הציבור החרדי מפנים את חשיבות מיחזור בקבוקי הפלסטיק כדי לשמור על איכות הסביבה, וממלא את המיחזוריות במיליוני בקבוקים ובהרבה רצון טוב.

מראשית פעילות התאגיד ב2001 ועד תום הרבעון הרביעי של שנת 2015, נאספו ע"י תאגיד המיחזור אל"ה כ- 8.3 מיליארד בקבוקי משקה משפחתיים (ליטר וחצי) ומיכלי משקה בפיקדון, אשר הועברו למיחזור.

סך מכירות הבקבוקים המשפחתיים הסתכם בתום רבעון הרביעי של 2015 בכ- 715 מיליון בקבוקים. מתוך מכירות אלו נאספו ומוחזרו במהלך 2015 כ- 54% בקבוקים שהם כ- 17 אלף טון. במהלך 2015 התקין התאגיד 1,084 מחזוריות בנוסף ל- 13,432 המיחזוריות שהותקנו מעת התיקון בחוק (תחילת 2010). סה"כ פזורות ברחבי הארץ מעל ל- 21,500 מיחזוריות.

גם במגזר החרדי נרשמה עליה משמעותית. נתונים שנאספו בערים אלעד, ביתר, בני ברק, כפר חבד, מודיעין עילית, עמנואל וקרית יערים מבשרים, כי העיר עם המיחזור הרב ביותר לשנת 2015 היא העיר 'אלעד' - אשר מחזרה ב 30% יותר, לעומת 2014.

העיר בה ממחזרים הכי הרבה בקבוקים זו בני ברק, אשר נאספו בה 158.4 טון בשנת 2015, והמיחזור הגבוה ביותר לנפש נעשה בכפר חב"ד, בו מחזרו התושבים כ- 1.12 ק"ג לנפש.

במהלך הרבעון השלישי של שנת 2015 העלה התאגיד בכלי המדיה השונים את קמפיין "בקבוקים לא נופלים בפח רק במיחזורית". בערים החרדיות כיכב במקביל קמפיין הקיץ "ממחזרים וזוכים", בו התבקשו התושבים להשליך בקבוקי משקה משפחתיים ריקים ומסומנים למיחזורית הקרובה למקום מגוריהם, כשמדי שבוע הגרילו אופנים ותלושי קנית ספרים.

בתום הפעילות הוכרזה העיר אלעד כזוכה הגדולה, לאחר שנמדד בה הגידול הגבוה ביותר בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (יולי-אוגוסט 2015, אל מול יולי-אוגוסט 2014). העיר הגבירה את מיחזור בקבוקי המשקה המשפחתיים ב-95 אחוזים, וזכייתה הביאה לילדי העיר פעילות סוכות מלהיבה ששולבה בלונה פארק ומתקנים מתנפחים.

קמפיין "ממחזרים וזוכים" לווה בפרסום, יח"צ וקד"מ מסיביים שהציפו את חשיבות המיחזור. הפעילות התוססת זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב בכל העיתונות החרדית הארצית והמקומית. באתרי האינטרנט החרדיים ובתחנות הרדיו "קול ברמה" ורדיו "קול חי" .

וזה לא הכל, בחנוכה ערך התאגיד שת"פ חגיגי עם רדיו קול חי תחת הכותרת: "מחזרת, נתפסת, הרווחת".

הפעילות נערכה בשידור חי בשכונות ובערים החרדיות, כשניידת השידור של רדיו קול חי מחלקת סופגניות לילדים הממחזרים.

בנוסף נערך בבית הספר משה שרת בחולון טקס "אות המיחזור". בטקס שהתקיים בנוכחות השר להגנת הסביבה, מר אבי גבאי, יו"ר התאגיד הגב' נחמה רונן ומנכ"ל אל"ה מר חיים זרביב. הוענקו גביעי זכייה לתלמידי בתי ספר וגני הילדים שיאני מיחזור. בין הזוכים היו גם בתי ספר חרדיים.

חיים זרביב מנכ"ל תאגיד המיחזור אל"ה, אומר כי "שיתוף הפעולה ההדוק בין הערים החרדיות ותושביהן, מאופיין ביכולת הגדולה לגייס קהילה שלמה למען מטרה ערכית כמו שמירה על איכות סביבה. תוצאות מיחזור בקבוקי הפלסטיק המשפחתיים הינן תודות לראשי העיר ואגפי השפ"ע שמובילים את התושבים למחזר וליהנות מאיכות סביבה ואיכות חיים גבוהה".

באדיבות 'קוקר'

מידת חסידות - על מיחזור ב'בית-יעקב' החסידי

באירוע שנערך לאחרונה בבית הספר משה שרת בחולון, הוכרזו הזוכים בתחרות “מיחזור זה משחק ילדים” שיזם תאגיד 'אל”ה' בין בתי הספר השונים.

בין הזוכים המאושרים נמצא בית הספר “בית יעקב החסידי” באשדוד אשר זכה במקום השלישי והמכובד, לאחר שתלמידותיו מחזרו כ- 50,635 מיכלי משקה ששוויים כ- 15,190 ₪ דמי פיקדון, אשר ישמשו לרווחת הבנות, מימון פעילויות וציוד לבית הספר.

תלמידי בית הספר היסודי ” משה שרת” בחולון זכו לשיעור עם מורה לא שגרתי - השר להגנת הסביבה מר אבי גבאי, אשר נפגש עם התלמידים בטקס חגיגי לרגל ההכרזה על בית הספר כממחזר ביותר על פי נתוני תאגיד המיחזור אל”ה, לשנת הלימודים תשע”ה.

מהנתונים שנחשפו בטקס עולה כי בשנת הלימודים האחרונה נאספו על ידי כלל מוסדות החינוך בישראל - 3.8 מיליון בקבוקי משקה. בתמורה לבקבוקים אלו – קבלו בתי הספר דמי פיקדון בסך כולל של 1.14 מיליון ₪ אשר שימשו לרווחת התלמידים, מימון פעילויות וציוד לבתי הספר.

להלן הזוכים בקטגוריית בתי הספר: למקום השלישי והמכובד - הגיע בית הספר “בית יעקב חסידי” מאשדוד עם כ- 50,635 מיכלי משקה שהינם כ- 15,190 ₪ דמי פיקדון.

למקום השני - הגיע בית הספר “נוף צורים” מצור יגאל שמיחזר כ- 54,680 מיכלי משקה שהם כ- 16,404 ₪ דמי פיקדון.

למקום הראשון הגיע בית הספר “משה שרת” מחולון שמיחזר מעל 62.5 אלף מיכלי משקה וקיבל עבורם מעל 18,750 ₪ דמי פיקדון.

***

תלמידים ממחזרים ומרוויחים

 

“מיחזור זה משחק ילדים” הינו פרויקט שנערך על ידי תאגיד המיחזור אל”ה מזה 9 שנים.
הפרויקט הייחודי מעודד את תלמידי בתי הספר להביא בקבוקים למחזור ומחנך אותם לפעילות ירוקה.
מוסדות החינוך הזוכים נהנים מדמי הפיקדון (30 אג’ לבקבוק ) ומפעילויות שלשמן נאסף הכסף. כמו מימון שיעורי עזר לילדים מתקשים, טיפולים באמצעות בעלי חיים במוסדות לחינוך מיוחד, רכישת ציוד לבתי הספר, שדרוג חצר משחקים בגני הילדים, יציאה לתכניות מרתקות, סדנאות וכיוב’.

בטקס שנערך בבית הספר בחולון בפני כ- 600 תלמידים, ביניהם תלמידי בתי ספר וגנים מרחבי הארץ זוכי “אות המיחזור”, השתתפו לצד השר גבאי, יו”ר תאגיד המיחזור נחמה רונן, מנכ”ל תאגיד המיחזור חיים זרביב, ראשי ערים ומועצות והוענקו גביעי זכיה ותעודות לבתי הספר ולגנים שמחזרו כמות רבה של מיכלי משקה בפיקדון, בשנת תשע”ה.

השר להגנת הסביבה ח”כ אבי גבאי אמר בטקס כי “המודעות לשמירה על הסביבה הולכת וגדלה. לילדים יש תפקיד חשוב - ללמד את ההורים שלהם איך לנהל אורח חיים סביבתי יותר”.

יו”ר תאגיד המיחזור נחמה רונן, ציינה כי “זהו דור שבו הילדים גדלים על ערכים גלובליים עם מודעות צרכנית בריאותית וסביבתית גבוהה ביותר. הם יודעים מה חשוב ובמה הם מוכנים להשקיע ולוקחים את האחריות על המיחזור בבית ואחריהם כל המשפחה”.

מנכ”ל אל”ה חיים זרביב הוסיף ואמר כי בטקס נמצאת נציגות מרשימה לבתי הספר של הציבור החרדי וכי ניכרת עלייה משמעותית בשיעור המיחזור בקרב ישובים חרדיים במקביל לשאר אזורי הארץ.

 

באדיבות: שלמה כהן, אתר jdn

 

 

כתבה 'ממוחזרת' - מוסדות חרדיים, בראש רשימת המוסדות הממחזרים.

כתבה זו המבוססת על כתבה שנכתבה על  ידי ר' קולינס, פורסמה לאחרונה בעיתון 'יתד נאמן'.

על אף שמן הסתם היתה הכתבה אל מול עיניהם של רבים וטובים, רבים מאד אפילו. מסתבר, שחלק הארי של אותם קוראים נמנה מטבע הדברים על בני הציבור החרדי.  ביודעי ובהכירי את הטענות הממוחזרות ונשנות, מצד גורמים רבים הבוחשים בקדירת 'איכות הסביבה', מהן עולה כאילו הנושא כולו, מצוי מחוץ לתחום שיפוטו והתעניינותו של ציבור איכותי וסביבתי זה. הרי שאין כמו הצגתה של כתבה זו, בכדי להמחיש עד כמה הדברים מנוגדים למציאות הרווחת. יש בהחלט - אפילו הרבה, מה לתקן. ובכל זאת, כשם שאותם מבקרים מקבלים (מן הסתם) שכר (ממי?) על הדרישה, התביעה, ולפעמים גם על ההכפשה, הרי שמצופה מהם, כי לא ישכחו לתת שכר, ואם לא, אז לפחות, קצת לפרגן, כשצריך.

***

איך הפכו מוסדות חינוך חרדיים ל'שיאני המִחְזוּר', מה למִחְזוּר ולנדוניה לכלות, ומה הרוויחו במודיעין-עילית מ'גמ"ח לאיסוף בקבוקי יין'? / ר' קולינס

***

מבלי שנשים לב, במדינת ישראל מתחוללת בשנים האחרונות מהפכה של ממש בתעשיית המִחְזוּר. תוך זמן קצר, הפכנו למעצמה בכל הנוגע להיקפי האיסוף של מיכלי משקה והבאתם למִחְזוּר. מדוע חשוב לאסוף מיכלי משקה, מה אומר על כך החוק, איך זה מתבצע בפועל, באלו כמויות מדובר, ואיך תוכלו גם להרוויח מכל זה? 

***

מיכלית גדולה קלטה את הבקבוקים והפחיות שהושלכו אליה במהירות. העובדים, במיומנות ובזריזות, מיינו את המיכלים הריקים משקיות שנבחרו באקראי לבדיקות סקר, והשליכו אותם למיכל הגדול שמאוחר יותר תכולתו תרוקן ותועבר למִחְזוּר.

מה יש בהם, בבקבוקים ובפחיות, שכל כך חשוב לספור אותם כשהם ריקים, מעוכים קמעה ופה ושם גם סרוטים וחבולים? "בעמדה זו נערכות בדיקות סקר על מנת לוודא שהכמות של הבקבוקים שהגיעו אלינו תואמת למספרים עליהם הצהירו הלקוחות", אומר חיים זרביב, מנכ"ל אל"ה.

"בסופו של דבר, בתמורה להם מועבר כסף מזומן ללקוחות". במפעל המיון של אל"ה באשדוד, ביום שמשי ובהיר, העבודה מתקדמת בקצב משביע רצון. כל אחד אמון על מלאכתו, ההרמוניה בין העובדים מושלמת ובהתאם לה התפוקה וקצב התקדמות העבודה. ויש עבודה. רבה.

***

לאסוף למען הסביבה

'אל"ה', כפי שמסביר זרביב, היא איגוד המִחְזוּר שהוקם ב-2001 כפועל יוצא של אישור חוק הפיקדון. "תאגיד המִחְזוּר אל"ה - איסוף למען הסביבה", נמצא בבעלות יצרני המשקאות הגדולים, יפאורה, טמפו, מי עדן וקוקה-קולה. במסגרתו, אנחנו פועלים בכמה תחומים: איסוף ומִחְזוּר של מיכלי פיקדון ואיסוף ומִחְזוּר מיכלים משפחתיים שנעשה על ידי הציבור בהתנדבות.

"האיסוף הוולונטרי כולל כל בקבוק משקה מליטר וחצי ומעלה. פחות מכך, או ליתר דיוק מיכלי משקה מ-100 מ"ל ועד 1.5 ליטר- פחיות, בקבוקי זכוכית ופלסטיק, מחויבים בדמי פיקדון. בקבוקים שמקבלים עליהם בחזרה דמי פיקדון כוללים גם בירות, יין ואלכוהול בכלל. למעשה, כל מי שמייצר ו/או מייבא משקאות במדינת ישראל, חובה עליו לסמן בקבוק חייב בפיקדון. מבחינת החוק, היצרן חייב לאסוף ולמחזר 77% מהמלאי של הבקבוקים חייבי הפיקדון".

 'אל"ה', הינו גוף פרטי הפועל ללא מטרות רווח, מציין זרביב. בפועל, מעניקים באל"ה שירותים ל-125 יצרנים ויבואנים שכוללים, בין היתר, את החברות הגדולות (המוזכרות להלן, שהן בעלות המניות של החברה), יקבים, יבואנים וכדו': "הגופים והחברות האלה משלמים לנו ואנחנו אלה שבפועל אחראים על האיסוף, המִחְזוּר והעמידה ביעדים של איסוף לפחות 77% ממיכלי המשקה. וכמובן, בסופו של דבר, החזרת הכסף לציבור. הסיבה לכך שתאגיד אל"ה הוקם היא בשל העלויות היקרות של האיסוף והמִחְזוּר. אם כל אחד, בעל עסק או חברה, יצטרך לעסוק בזה, העלויות תהיינה יקרות מאוד ויהיה קושי לעמוד ביעדים הנדרשים. באופן כזה, כשהפעילות מרוכזת על ידינו, המערכת יעילה יותר ולכן הצרכנים משלמים פחות כסף לתפעול".

***

וכל זה למה?

 

העבודה במפעל, מרשימה ביותר. הלוגיסטיקה, המערך הגדול והיעילות שבה פועלת אל"ה מעלים את השאלה שמנקרת שוב ושוב: מדוע בעצם זה חשוב כל כך. ומה, תכלס', זה נותן לנו, האזרחים?

"התשובה לכך היא פשוטה מאוד", אומר זרביב: "במקום שהבקבוקים והפחיות ילכו להטמנה שהעירייה צריכה לשלם עליה וגם על משאיות פינוי, ואגב כך יביאו לזיהום נרחב של קרקעות, אנחנו פועלים לכך שהעלויות האלה תיחסכנה והסביבה תהיה נקייה יותר. היטלי הטמנה ופינוי הנם יקרים מאוד. ברגע שהפסולת הזו נאספת על ידינו, נחסכים כספי ציבור והסביבה נשמרת. כל הבקבוקים והפחיות הולכים למִחְזוּר, במקום צריכה של חומרי גלם חדשים, מה שמעצים עוד יותר את החיסכון. ואם לא די בכך, האריזות הממוחזרות זולות יותר מחדשות, עוד חיסכון על הדרך".

התועלת הרבה שבאיסוף הפסולת - שמקורה במיכלי השתייה והמִחְזוּר שלה, מובנת ככל הנראה על ידי יותר ויותר גופים, חברות ומוסדות, כפי שניתן ללמוד מהנתונים על הלקוחות של אל"ה.

חיים זרביב: "יש לנו כיום כ-3,000 לקוחות בכל רחבי הארץ. הלקוחות מחולקים לכמה קטגוריות: רשתות השיווק - שמחזירות מיכלים ומקבלות כסף עבור ציבור המחזירים, בתי עסק- אולמות, מסעדות, בתי קפה וכדו' ולקוחות פרטיים. לגבי לקוחות פרטיים, הרי שכל אדם שאוסף 1,200 מיכלי משקה ומעלה, מגיעים אליו הביתה מטעם אל"ה ואוספים את הפסולת. בנוסף, יש לנו גם 'אספנים' שאוספים מיכלים ועובדים מולנו. האספנים, שהפכו את הפעילות הזאת לעסק, גובים עמלות מבתי עסק ומתווכים ביניהם לבינינו. יש כאלה שמעדיפים את שירותיהם של האספנים בשל שעות פעילות נוחות יותר מבחינתם וכדומה. מעבר לכך, יש לנו גם תחנות עירוניות, מעין 23 חנויות בכל רחבי הארץ. לחנויות אלה מגיעים עם מיכלים ומקבלים כסף מזומן. חלק ניכר מהתחנות האלה פועל בפריפריה, בערים כמו ירוחם, קריית שמונה, אור עקיבא ועוד".

כשמִחְזוּר וחינוך נפגשים

אפרופו הלקוחות הגדולים של תאגיד המִחְזוּר, הרי שאחד הלקוחות הגדולים של אל"ה הם מוסדות החינוך. חגית חושן, מנהלת השיווק של התאגיד, מספרת לנו כי באל"ה רואים חשיבות רבה באיסוף מיכלי משקה ריקים ממוסדות חינוך: "התועלת כפולה. מחד, כמובן, אנחנו אוספים מיכלים ריקים ובכך מסייעים לחיסכון ולסביבה נקייה יותר. בד בבד, הפעילות הזו תורמת לחינוך התלמידים ומסייעת לחנך את הדור הבא באשר לחשיבות הרבה שבאיסוף ומִחְזוּר. בעידן שלנו, שהופך יותר ויותר תעשייתי וטכנולוגי, יש חשיבות רבה למִחְזוּר. המוצרים החד-פעמיים הולכים ומתרבים, ויחד עמם הסיכון לזיהום הסביבה בהיעדר מִחְזוּר מספיק. ככל שהתלמידים מפנימים את המסר הזה, היקף המִחְזוּר במוסדות החינוך גדל ויחד עמו ההפנמה שבחשיבותו".

זרביב מוסיף, כי בשל הסיבות שלעיל, באל"ה מקדישים מאמצים באיסוף מיכלי משקה ריקים ממוסדות החינוך: "בשל החשיבות הרבה שאנחנו מייחסים למִחְזוּר מיכלי משקה ממוסדות חינוך, אנחנו אוספים בבתי ספר בכל רחבי הארץ באופן אינטנסיבי ומייחדים פעילות מיוחדת לשם כך. בתי הספר אוספים מיכלי משקה, מקבלים מתקנים ו/או שקים לאיסוף ונרשמים כלקוחות. בכל פעם כשמגיעים ל-600 מיכלים, מגיעה משאית מטעמנו ואוספת את התכולה. בתמורה לכך, אנחנו מעבירים כסף באופן ישיר לחשבון הבנק של המוסד. כפי שהדגישה חגית חושן, התועלת היא כפולה. במקביל לאיסוף בפועל, אנחנו תורמים לחינוך הילדים לגבי החשיבות שבמִחְזוּר. כשילד ממחזר, המשפחה ממחזרת. במסגרת הפעילות שלנו במוסדות החינוך, כל מוסד צובר נקודות. על כל 300 מיכלים נצברת נקודה ירוקה. בסוף השנה, הנקודות הללו מתורגמות למתנות- מכשירי כריזה, אוטובוס ליום טיול וכו'".

 1,207,000 מי יודע

 כספי הפיקדון שנמסרים על ידי אל"ה למוסדות החינוך, משמשים בין השאר עבור פעילויות של בית הספר, סיוע לתלמידים נזקקים ועוד. "בציבור החרדי-דתי אספנו עד כה 1,207,000 מיכלי משקה", מספר לנו זרביב. "בתמורה למיכלים, קיבלו המוסדות הללו למעלה מ-360 אלף שקלים. וגם מתנות. ברשימת המוסדות שהגיעו לכמויות הגבוהות ביותר של מיכלים, יש כמה מוסדות חרדיים בולטים. ביניהם, סמינר למורות הרב כהנא בבני ברק שהגיע למקום ה-4. בסמינר הרב כהנא אספו יותר מ-30 אלף מיכלים וקיבלו קרוב ל-9,000 שקל. גם בית ספר "בית יוסף" בפתח תקווה הגיע להישג מרשים, עם איסוף של יותר מ-5,000 מיכלים. בבי"ס רמת אהרון בבני ברק אספו גם כן כמות דומה של מיכלים ובכל שבוע מתקיימת תחרות בין הכיתות, מי אוסף הכי הרבה מיכלים".

 "בסמינר בית יעקב למורות בירושלים (ברח' בן ציון 15) מינפו את המִחְזוּר והפכו אותו לפעילות חברתית. על פי יוזמה של גב' ציפי קאופמן, שהייתה מורה בסמינר, בכל שנה יש הגרלה בין הכלות הלומדות בסמינר. במסגרת ההגרלות מחולקות להן מתנות נדוניה שמקור העלויות שלהן, בכספי הפיקדון שניתנים מהתאגיד. בסופו של דבר, כולם נהנים. התלמידים, המוסדות עצמם והציבור. ככל שחולף הזמן, היקף האיסוף במוסדות החינוך הולך וגדל, לשביעות רצוננו ולתועלת הכלל".

האיסוף עצמו, מתבצע בתהליך פשוט מאוד. "הלקוחות מתקשרים אלינו למוקד ומכוניות שינוע מגיעות לאסוף את המיכלים", אומר חיים זרביב. "הרכבים מגיעים לשני מרכזי עיבוד, באשדוד (שם התקיים סיורנו. ר.ק.) ובדשנים. בשני האתרים האלה נפרקת התכולה, נספרת ובהתאם למספרי המיכלים מזוכים הלקוחות. לאחר מכן, מתקיים מיון, הפרדה בין הצבעים השונים של הזכוכיות, ובין מתכת לבין אלומיניום- כשמדובר בפחיות. בקבוקי הפלסטיק נשלחים לשני מפעלים שהופכים אותם לפתיתי פלסטיק, שמהם מיוצרים מוצרים חדשים. זכוכיות נשלחות למפעל פניציה למִחְזוּר או משמשות כתשתיות. החומר כולו, כל סוג לפי מה שמתאים לו, נשלח למִחְזוּר".

מהכמויות של החומר שנשלח למִחְזוּר ניתן ללמוד באיזו פעילות אדירה מדובר: "במהלך 2013, שטרם הסתיימה (בעת הסיור. ר.ק.), נקלטו כ-62 אלף טונות של מיכלי משקה ומִחְזוּר", אומר לנו אלדר בן שושן, מנהל התפעול של מפעל המיון באשדוד. "לאל"ה מגיעים כ-600 מיליון מיכלים בשנה. כדי לסבר את האוזן, האתר באשדוד קולט מדי יום 1,500,000 מיכלים לערך שהם כ-30-35 מיכלים בשנה". הנתונים המרשימים, שלא לומר המדהימים, הביאו אותנו לשאול האם יש עמידה במה שנקבע בחוק, איסוף של לפחות 77% מהמיכלים חייבי הפיקדון. בן שושן, כמו גם זרביב, מאשרים כי היעד הזה מושג, לכל הפחות.

***

מסייעים לאיסוף ההתנדבותי

 באל"ה, כפי שהוזכר, לא מסתפקים רק באיסוף של המיכלים החייבים בפיקדון אלא אף מסייעים במידה ניכרת לאיסוף הוולונטרי של מיכלים גדולים יותר שנעשה על ידי הציבור. חיים זרביב: "אנחנו מצדנו נוקטים בשלוש פעילויות מרכזיות לטובת הגברת ועידוד האיסוף של מיכלי משקה באופן וולונטרי. מציבים תשתיות - יש לנו ברחבי הארץ 20 אלף מִחְזוּריות שאת רובן הצבנו. הגברת המודעות - באמצעות שיווק ופרסום, וקידום מכירות- כשלדוגמא, בחנוכה שעבר מי שהביא 3 בקבוקים קיבל שקית ממתקים דמי חנוכה. הייתה לנו גם פעילות שכונתה 'מִחְזוּרית הגלידה'. הציבור הביא בקבוקים וקיבל גלידה במתנה. פעילות כזו התקיימה גם בריכוזי אוכלוסייה חרדיים, כמו ביתר עילית ושכונת ויזניץ בחיפה. בבני ברק, היינו שותפים לחוברת קיץ של העירייה עם תכנים בנושא המִחְזוּר".

בתאגיד המִחְזוּר מממנים את הפינוי של המיכלים האלה ואחראים על כל האופרציה של האיסוף והמִחְזוּר. "אנחנו מגיעים ל-50% ומעלה איסוף של מיכלים מעל 1.5 ליטר, שזה למעלה מ-350 בקבוקים בשנה", אומר חיים זרביב. "הכל נאסף בהתנדבות. אנחנו מצדנו דואגים שהחומר ילך למִחְזוּר וממנו מיוצרים מוצרי פלסטיק חדשים. 50% איסוף זהו נתון מרשים מאוד. רק לשם השוואה, במהלך 2012 ארצות הברית הגיעה ל-31% של איסוף בקבוקי פט- בקבוקי פלסטיק קטנים וגדולים. באירופה, הגיעו ל-52% ובמדינת ישראל ל-54%. וכל זאת בתוך תקופה קצרה, באמצעות פעילות אינטנסיבית להגברת המודעות ובשיתוף פעולה מלא ונלהב של הציבור. ואם מדברים על שיתוף פעולה, הרי שאנחנו נהנים ממנו באופן מיוחד ביישובים חרדיים. הצבנו למעלה מ-800 מִחְזוּריות בערים חרדיות, ביניהן: בני ברק, אלעד, עמנואל, ביתר, מודיעין עילית, קריית יערים ורכסים. במהלך 2012 נאספו בבני ברק 104 טון בקבוקי פלסטיק, במודיעין עילית- 18 טונות, בבית- 16 ובאלעד- 9. שיתוף הפעולה בציבור החרדי גבוה, ובהתאם לו הנתונים שלעיל".

***

מכונה משומנת

הפרויקט הגדול של האיסוף והמִחְזוּר בא לידי ביטוי מרהיב במפעל באשדוד. בעשר בבוקר, העבודה בעיצומה. המיה חרישית של מכונות, קולות מהוסים של עובדים ונהמה של מנועי משאיות יוצרים יחדיו מארג אנרגטי של עבודה מסביב לשעון. החל מפריקה של משאיות, דרך מיון ופעולות שונות וכלה באריזה מחודשת ושליחת המיכלים הממוינים למפעלי המִחְזוּר השונים, המפעל משדר מקצועיות ואסרטיביות לעילא. "המשאיות שמגיעות לכאן, מתחברות באופן מיידי לרמפת הפריקה", אומר חיים זרביב, "שם הן נפרקות מהתכולה עמה הן מגיעות. כאן, יש מיון ראשוני בין זכוכית לפלסטיק ולפחיות. הזכוכיות מועברות למסוע אחד ופלסטיק ופחיות נטענים על מסלול שני. במקביל, כאמור, יש עמדה בצד לבדיקות סקר, שבהן נספרים שקים ומכולות על מנת לוודא שהנתונים המוצהרים תואמים את הכמות של המיכלים בפועל".

 "מהמסועים, בקבוקי הזכוכית מגיעים לעמדת מיון, שם ממוינות הזכוכיות בהתאם לצבעים שלהן. לאחר מכן, הבקבוקים נשברים לחתיכות ומועמסים על משאיות בדרך למִחְזוּר, או למפעל פניציה או כחומר לתשתיות. הפלסטיק, במסוע שלו, נוסע לעבר מכבש שדוחס את הבקבוק למעין לבנה שנקשרת בחוטי ברזל. הלבנים, או הקוביות שמתקבלות, מועמסות גם הן על משאיות ומשם נלקחות למפעל מִחְזוּר. בדרך לייצור ה'לבנים', הפחיות מועלות על מסוע מיוחד משלהן כשבמהלך הדרך נעשה בהן מיון, פחיות אלומיניום ופחיות ברזל לחוד. לפני שהן יוצאות לדרך, נשקלות הקוביות".

***

הררים של פסולת למִחְזוּר

אי אפשר שלא להתפעל מהיעילות ומההיקף של המִחְזוּר באל"ה. כמויות מיכלי המשקה שמגיעות לאשדוד הן ענקיות. "הכמויות האלה הן כמויות של חורף", מדגיש יגאל בן יוסף, מנהל המפעל באשדוד. "בהשוואה לקיץ, מדובר בכמויות ממש קטנות. בעונה החמה, מיכלי המשקה פשוט גודשים את האזור. יש לנו ממש גאות...". והכמויות הגדולות האלה, בתוך שעות הן ממוינות, נארזות ונשלחות הלאה למפעלי מִחְזוּר. בסופו של דבר, ציבור הצרכנים עושה שימוש נוסף בחומרים האלה, באריזות ובמוצרים שמכילים חומרים ממוחזרים.

לקראת סיום הסיור, כשמשאית נוספת אך הגיעה והחלה פורקת את המטען הרב שהביאה עמה, חגית חושן ביקשה להעביר מסר לציבור ולהדגיש שוב ושוב את החשיבות הרבה שבאיסוף ובמִחְזוּר מיכלי המשקה: "חשוב שנדע לשמור על מה שקיבלנו. הדור הבא, עוד יותר מאתנו, צריך להמשיך את מהפכת המִחְזוּר ביתר שאת. הילדים של היום נולדו לטכנולוגיה ולתעשייה וגם לצורך למחזר. ככל שנמחזר יותר, נסייע לשמירה על סביבה נקייה ולחיסכון של כספי ציבור. בציבור החרדי לקחו את מהפכת המִחְזוּר למקומות טובים מאוד. בנוסף למתואר לגבי מוסדות החינוך, יש יוזמות כמו גמ"ח לאיסוף בקבוקי יין שהכסף שלו הולך לטובת התושבים במודיעין עילית, ועוד ועוד. בלי הציבור, אי אפשר יהיה להצליח. הוא חלק בלתי נפרד מהמהפכה הזו".

***

אז, אנא מכם, בפעם הבאה, כשאתם מדברים על 'החרדים, ממחזרים או לא?' אל נא, תשכחו לשקלל את הנתונים הבאים:

 

ברשימת המוסדות שהגיעו לכמויות הגבוהות ביותר של מיכלים, יש כמה מוסדות חרדיים בולטים. ביניהם, סמינר למורות הרב כהנא בבני ברק, שם אספו יותר מ-30 אלף מיכלים וקיבלו קרוב ל-9,000 שקל. בבית הספר 'בית יוסף' בפתח תקווה ורמת אהרון בבני ברק אספו יותר מ-5,000 מיכלים.

בסמינר בית יעקב למורות בירושלים (ברח' בן ציון 15) מינפו את המִחְזוּר והפכו אותו לפעילות חברתית. בכל שנה יש הגרלה בין הכלות הלומדות בסמינר. במסגרת ההגרלות מחולקות להן מתנות נדוניה שמקור העלויות שלהן, בכספי הפיקדון שניתנים מהתאגיד. בסופו של דבר, כולם נהנים...".

 

 

 

 

 

מיכל המיחזור נועד במקורו להכיל בקרבו שאריות נייר. לאחרונה התגלה כי נמצא לו שימש נוסף - בעזרת דפנותיו המשמשות כלוח מודעות