ירושלים נקיה הלכה למעשה בהשגחת הראשון לציון

אויר צח וריח טוב ליושבי הבתים - מתוך תקנון מאה שערים

תזכורת לערב פסח

באדיבות מדור 'הקו החם' של עיתון יתד נאמן 

ראש ישיבה רחימאי ודמות מרתקת ומעוררת השראה. הצצה לדמותו של רבי שלמה פרייפלד

קפיצה קטנה לחו"ל וטעימה מעלת ניחוח מחייו של גדול בישראל, ראש ישיבה רחימאי ודמות מרתקת ומעוררת השראה.

הוא נקרא בפי כל: 'ר' שלמה'.

הוא הוכר כתלמיד חכם, חריף ובקי. נואם בחסד עליון ובהתלהבות בלתי מצויה. יועץ נבון, איש סוד ורב-אמן בהקשבה לזולת.

אך יותר מכל דבר אחר, הוא היה 'רבי' - מורם ורבם של המוני מעריציו. הוא חינך דורות של תלמידים איך לחיות וכיצד לגדול, וחשף בפניהם יהדות מלאת הנאה וסיפוק. מבטו החד והמיוחד על כל אדם באשר הוא - לראות את הגדלות הטמונה בו, עוד בטרם הבחין בה בעצמו - לימד את תלמידיו להעריך את הודה, את זיוה ואת הדרה של נשמתם.

הסיפורים השזורים בין פרקיו נוגעים ללב, מעוררים מחשבה חיובית, ומרתקים ברבגוניות בה צבע במכחולו האנושי את נשמת האדם.

סיפורו של רבי שלמה פרייפלד, הוא סיפורו של אדם יחיד ששינה את חייהם של אלפי אנשים.

רבי שלמה יסד את ישיבת 'שאר ישוב' בשנת תשכ"ז, בתקופה סוערת ופרשת דרכים בדברי ימי עם ישראל, הישיבה הייתה לאבן שואבת עבור נשמות תועות ומבקשות דרך, מהם בני ישיבה ומהם 'חדשים מקרוב באו' לשורות היהדות נאמנה, לכל אחד מהם מצא את המפתח המתאים לפתוח את סגור ליבם ולהעלותם על מסילתם.

באמצעות פקחותו, בהירותו וחמימות, כשהוא חמוש בחזון ומעוף וחגור בלהט אש קודש, הפיח רוח חיים באלפי תלמידים.

***

בעוברי בין בתרי הספר צדו את עיני מספר אנקדוטות מחייו שהיו שלובים ואחוזים בחיי הישיבה, יש בהן בכדי להקנות מבט מרהיב על יחסו של גדול בישראל - בעל רגש ואיכפתיות במידה גדושה, לחשיבותם של הנקיון והסדר בחייו של היהודי בכלל, ובחייהם של בני ישיבה בפרט:

'שאר ישוב', שמה של הישיבה הוצע על ידי הרבנית (בת הר"ר יעקב מאיר כהן, אחייניתו של הגאון רבי אהרן כהן ראש ישיבת חברון), שבקיאותה בדברי הנביאים היתה רבה. היא הצביעה על מילות הפסוק בישעיהו 'אתה ושאר ישוב בנך...'.

הישיבה מצאה לה בית בבנין הישן של 'אגודת ישראל' ב'פאר-ראקאווי'.

אחד מקווי היסוד של רבי שלמה היה שהבחורים יתרמו ממרצם ויהיו אחראים גם לאחזקה הפיזית של הישיבה. הוא רצה שהם ירגישו בישיבה כאילו היא ביתם. היה זה דבר שבשגרה לראותו כשהוא נוטל חלק במאמץ לפאר את הישיבה. 

הוא נהג לשלם בכדי להסיר כתובות גרפיטי מבנינים סמוכים לישיבה. הוא חש כי עצם היותם של בני הישיבה עדי-ראיה לביזוי ופגיעה בכבוד רכוש הזולת, יש בה משום השפעה שלילית על בני התורה.    

שנה אחת, כשהישיבה הגיעה למעון הקיץ שלה, התלוננה הטבחית כי המטבח מטונף להחריד. עוד באותו לילה בזמן שהיא כבר פנתה לשנתה, אסף רבי שלמה קבוצת בחורים והוביל אותם אל המטבח. הוא הפשיל שרוולים והחל לחלק תפקידים. בכוחות משותפים טאטאו, שטפו, שפשפו וקרצו.

הם גם פטפטו והתבדחו בניהם, ובשעה שהתלמידים התענגו על קרבתם לרבם, הוא ניצח על המלאכה: מחמיא לזה, מסייע לזה, ומעיר על עבודתו של השלישי. נוכחותו מילאה את המטבח, והוא הפך את המבצע לחוויה מהנה.

כאשר נשלמה המלאכה הודה להם והוסיף: "יתכן שאנחנו נחשבים לישיבה עניה, אך אין זאת אומרת שלא נהיה ישיבה נקיה...".

אחד התלמידים מספר: אותו לילה חרות בזכרוני בבהירות - יותר מכל החוויות שחוויתי בשנות הישיבה. הזכות להיות שעות עם הרבי באווירה הרגועה ההיא, העניקה לי תחושה של אושר עילאי".

"הוא לימד אותי נימוסי שולחן", נזכר תלמיד נוסף, "היה זה לאחר סעודת ליל שבת שסעדתי בביתו, "הוא קרא לי הצידה וביקש לשוחח עמי בפרטיות: 'הבחנתי שאתה אוכל את מרק-העוף אגב השמעת רעש', אמר לי בנעימות, 'בקרוב תחפש כלה, ונשים רגישות במיוחד לרעשים מסוג זה. בוא ואלמד אותך איך אוכלים מרק...'".

הוא שח פעם לתלמיד: "כשאשתי (רעייתו של רבי שלמה מזיווג ראשון) חלתה, שוחחתי עם הרבי שלי - הרב הוטנר, והדברים שאמר לי הם שסייעו לי למעשה לעבור את התקופה הקשה הזו. לילה אחד, כשהרבנית היתה כבר חולה מאד, הוא התקשר בטלפון לאשת אחד התלמידים מעצבת פנים מוכשרת ובפיו בקשה: "גשי בבקשה לביתנו ותייפי אותו, קני וילונות יפים, תלי ציורי שמן, עשי ככל שתוכלי על מנת שתהיה לרבנית אווירה נעימה, היא מגיעה מבית החולים ואני רוצה שזה יהיה מיוחד". למרבה הצער עוד באותו לילה נפטרה הרבנית.

לדידו, היכולת לתת, היא תכונה בסיסית אצל תלמיד חכם, הוא סיפר פעם שהיותו ילד למד בבית המדרש ביום שישי אחר הצהרים, והנה, הבחין איך כאשר הגיע השמש והחל גורר כסאות לבית הכנסת, ניגשו אליו מספר בחורים שלמדו שם, לא לפני שסגרו את ספריהם וניגשו לעזור לו, 'אלו היו תלמידי חכמים', נהג רבי שלמה לומר.

אברך, אחד מתלמידיו, החליט שמכיוון שלרוב האברכים בישיבה יש זקן, מן הראוי שגם הוא יגדל.

יום אחד, עבר רבי שלמה בין הטורים בבית המדרש, עצר ליד מקום מושבו והורה לו: 'תתגלח'.

'רבי', שאל האברך, 'מדוע שונה אני מיתר חבריי בעלי הזקנים?' 'הדבר עלול להפריע לאשתך, ואז הנמיך את ראשו, לחש באוזנו והוסיף, 'יגדל לך זקן מצחיק'.

 רק לאחר שביקש האברך את רשות אשתו, נתן גם רבי שלמה את הסכמתתו.

במלאות שנתיים לנישואיו עם רעייתו בזיווג שני, היה הוא כבר חולה והתקשה לצאת מן הבית, הוא רצה להפתיעה.

על אף שבמשך היום אירח זרם גדול של מבקרים והוגשו להם כוסות קפה רבות, כשהיא הגיעה הביתה היו הכוסות שטופות ומסודרות כראוי.