עירית ירושלים מצטרפת למחטטי האשפה

 

הציבור החרדי בעידן הקורונה

בס"ד

מן הסתם שאלתם את עצמכם זה מכבר: מה יותר מתבקש מאשר התייחסות של 'קילורין' בנוגע ליחס שלנו - הציבור החרדי ביחס להתפשטות ה'קורונה'. 

רציתם מן הסתם לדעת ולהתרשם: 

איך באים אצלנו הדברים לידי ביטוי, ובעיקר מהו היחס שמעניקים גדולי ישראל ורבני הקהילות השונות לסוגיהן לחובת הזהירות הנדרשת בימים אלו בפרט ובסתם ימים בכלל - באשר לשמירה על ההיגינה האישית וגם על זו שיש לה השלכות על הסביבה?

איך וכיצד נשמרים בני הציבור החרדי מפני הידבקות ולא פחות מכך, מפני הדבקתם של אחרים המצויים בסביבתם? 

האם אכן החרדי המצוי משכיל להישמר ועושה את הנדרש מאתו - בכדי שחלילה לא יאונה לו כל רע, והאם הוא מחשב את צעדיו בצורה מושכלת - על מנת שיוכל לומר על עצמו, על משפחתו ועל סביבתו: 'ידינו של שפכו את הדם הזה'?

***  

רבות כבר נכתב ומן הסתם עוד יכתב, דובר ומן הסתם גם ידובר על 'מה לא בסדר אצל החרדים' על מה 'הם לא עושים ועל מה ואיך 'היו צריכים לעשות'. 

את כל אלו ושכמותם אותיר לאחרים הנהנים מעצם הלעיסה של והחיטוט אצל 'החרדים'. 

עד כמה הם לא בסדר, ומדוע הם לא בסדר, ומה עליהם לעשות בכדי שכן יהיו בסדר, יודעים ואוהבים לעשות בעלי מקצוע בתחום - שפרנסתם ועיסוקם היומיומי באים להם מ'חפירות ההצלה' שהם מבצעים דבר יום ביומו ואינם מפספסים שום הזדמנות שנקרית בפניהם על מנת לערוך את חשבון נפשה של החברה החרדית.  

אני, כחרדי גאה מבטן ומלידה, שתורת אלוקי ישראל וציוויה השונים הם נר לרגליו, ואשר מנסה מזה שנים רבות לתרום את חלקי הצנוע לטובת הגברת המודעות והשיח הסביבתי בכל הכרוך בחובתו של היהודי סביב נושאי: הניקיון, הסדר והשמירה על סביבה נקיה ומטופחת, משתדל גם בימים אלו להפיק את המיטב הניתן, תוך מעקב צמוד והטיית אוזן לשיח היומיומי הרווח בנושא. 

מאז פרוץ המגפה, אני משתדל לאגור בארכיוני - העמוס גם כך בכל מה שקשור ל'חרדים וסביבה', אני מצלם, מתעד ואוגר מודעות שונות, 'צווי שעה' ו'קולות קוראים' כאלו ואחרים, שכולם יחד יוצרים פסיפס מרהיב שמצביע על אחדות ותמימות דעים אצל כלל גווני הקהלים החרדים ורבניהם לסוגיהם מן הקצה אל הקצה. 

כולם יחד אומרים, כותבים, דורשים ומביעים את דעתם הנחרצת בדבר חובת השמירה הבלתי מתפשרת על ההיגינה האישית ובכלל זאת גם על הזהירות המירבית מפני פגיעה כל שהיא במרחב הציבורי ובקרב הנהנים ממנו. 

החומרים שיובאו כאן, ובעיקר מודעות שונות שבהן נתקלתי במהלך החודש והחצי האחרון, תספרנה על המודעות הגבוהה השוררת בקרב הציבור החרדי בכל הנוגע לחובתו של כל אדם באשר הוא. 

התמונות שתוצגנה כאן תהיינה שוות יותר מאלף מילים ותדברנה בעד עצמן. 

אנסה להציג את הדברים על פי סדר כרונולוגי, בהתאם להתפתחויות בשטח, ובצורה שתשקף - עד כמה שידי מגעת - את השיח הציבורי סביב הנושא להתהוותו.     

***  

יצאנו לדרך: 

מודעה שפורסמה בעיתונות החרדית ביום י"ט אדר התש"פ, בה מובעת דעתם של גדולי ישראל הגאונים רבי חיים קניבסקי ורבי גרשון אדלשטיין הנוגעת לחובת הזהירות הנדרשת מפני פגיעה כל שהיא בזולת ובאשר לשמירה המתבקשת על הבריאות. 

    *** 

בתי כנסת רבים החלו ממלאים תיכף אחר מילוי הוראותיהם של גדולי ישראל, נשמעו לקריאתם בדבר חובת הזהירות המתבקשת ובכלל זאת לחובה להישמע להוראות הרופאים ואנשי המקצוע ולפעול על פי הפרסומים הרשמיים שהם מנפיקים לציבור. 

מודעה זו תלתה בפתח בית הכנסת 'הגר"א' שבשכונת 'שערי חסד' בירושלים, תחת הכותרת 'חמירא סכנתא מאיסורא', קוראים גבאי בית הכנסת לציבור המתפללים לפעול בהתאם להוראות המתבקשות:

***

 ***

המשך יבוא אם ירצה השם בהקדם

אוהבים את ירושלים נקיה - לדמותה של ירושלים בעידן משה ליאון

בס"ד

המכתב הלוטה בזה הנושא את התאריך - י"ג בכסלו התשע"ט, נכתב ומוען על ידי לראש עירית ירושלים עם כניסתו לתפקיד לפני כשנה וארבעה חודשים. 

לא חסכתי אז לא בזמן גם לא במאמצים - עם סיום שלב הצגת מחשבותיי על גבי המסך, שלחתי את הטקס אל המדפסת, משם השחלתי את הדפים אל מעטפה סגורה - שבה הצטיידתי תוך שאני שם את מגמת פניי אל ביתו של ראש העיר הנבחר בשכונת רחביה. 

הנחתי את המעטפה בתיבת הדואר הפרטית שלו, והמתנתי בסבלנות לראות האם תמצאנה תקוותיי ביטוי בעולם המעשה. 

לא הסתפקתי בכך, ובחלוף זמן קצר, עת הזדמנה לי פגישה אקראית עם רה"ע, שתפתי אותו בתחושותיי. 

הוא מצדו הביע הזדהות עם תוכן פנייתי, ואיפשר לי להבין כי ימים יגידו...

האמת, הייתי די סקפטי. 

האם אכן יתכן ומשהו ישתנה ברחובותיה ובשכונותיה של ירושלים?! האם קיים סיכוי כל שהוא כי מערכת כה מסורבלת, מורכבת וגם מקובעת - תאפשר לראש עיר נבחר, יהיה אשר יהיה, שהגיח מאי שם - לשנות תפיסת עולם כל כך מושרשת, שפעמים נדמה כי כבר נחקקה לטוב ולמוטב באבניה של ירושלים?!  

מה נשתנה משה ליאון? שאלתי את עצמי שוב ושוב, מכל שאר ראשי העיר לדורותיה, שדוקא הוא יצליח לחולל את השינוי הכל כך מתבקש, מחד, והכל כך, לא נראה כעמוד להתרחש, מאידך?

ובכל זאת, מעט אופטימיות זהירה, לא מזיקה. 

לליאון, הרהרתי לעצמי, גם שמורה הזכות להוכיח את צדקת דרכו. 

החלטתי להעניק לו את הקרדיט לשינוי. 

***   

כאמור, מאז כניסתו של ליאון לתפקיד חלפו כשנה וארבעה חודשים.
עם כל יום שחולף, ליאון מצליח להוכיח כי הוא לא רק מבטיח, גם מקיים. 
הסיסמה שנחקקה בכרטיס הביקור של ירושלים, מאז היתה לעיר - יפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ תֵּבֵל קִרְיָת מֶלֶךְ רָב', מקבלת ביטוי בוהק בשטח. ולליאון, כראש העיר הנבחר, ישנו חלק לא מבוטל בכך.
ניכר, והדברים בולטים לעין, כי הוא אכן החליט לשים את נקיונה של ירושלים על ראש דאגותיו. 
לא בדקתי את העיר על כל פינותיה וסדקיה, אני מניח כי גם כיום ניתן למצוא בה פינות מוזנחות, פה ובעיקר שם, אבל היכן שאני כן מסתובב, ואני מסתובב בה לא מעט, הניקיון ניכר בכל פינה. 
ירושלים הולכת ונעשית יותר ויותר נקיה. נקודה. 

בהמשך, אי"ה אתן לכך ביטוי באמצעות תמונות שונות - לא רק מאותן שבהן ניבטת דמותו ותקוותו של ליאון, גם כאלה שמגיעות מהשטח עצמו. 
תקוותי כפי שבאה כאן לידי ביטוי, הגשימה את עצמה. 
התחושה הרווחת בציבור ואשר מורגשת בכל פינה הינה - כי ליאון אינו מפסיק לדבר על ניקיון. ניקיון ושוב ניקיון. 
הוא חוזר על כך שוב ושוב, מנצל כל הזדמנות שנקרית בדרכו על מנת להשחיל את אמונתו בצדקת הדרך היכן שרק ניתן. 

הוא אוהב את ירושלים נקיה, ומסביר לילדי העיר עד כמה חשוב שישמרו על נקיונה. 

הוא נאה דורש ובעיקר נאה מקיים. רכבי הטאטוא והניקיון לסוגיהם נראים בכל פינה, עובדי הניקיון חולפים בשכונתי שוב ושוב, והתוצאות בהתאם. 

גם אני, שבעבר הלא רחוק, נהגתי לקטר בכל הזדמנות שהיא, 'נאלץ' להודות כי משהו השתנה באוויר. 

הניקיון בירושלים עלה רמה. המציאות מדברת בעד עצמה. 

כאמור, המכתב שהונח בשעתו בתיבת המכתבים - המוצבת בכניסה למעון מגוריו של ליאון, מוצג כאן עתה וראוי לו שיהפוך לנחלת הכלל.    

***

לכבוד מר משה ליאון - ראש עירית ירושלים

שלום רב

ראשית, הרשה לי לברך אותך לרגל כניסתך לתפקידך החדש והמאתגר - חוליה בשושלת המפוארת של נציגי עמנו המשמרים את קדושתה ואת יופיה של עיר קדשנו.

היתה לי הזכות לפעול למען בחירתך, הן במסגרת תפקידי כעיתונאי - באמצעות מספר כתבות שפרסמתי בעיתון 'יתד נאמן', והן בנטילת חלק פעיל - לפני ובמהלך ימי הבחירות עצמם - לאור קריאתם של גדולי ישראל.

תפילתי, שתשרה הברכה במעשי ידיך, ותלווינה אותך ברכת השם ותפילות תושבי עירנו המייחלים להצלחתך - הצלחתם.

***

שנית, לעצם הענין.

שמחתי לשמוע כי אחת המטרות המרכזיות - שאותן החלטת להציב על סדר יומך, הינה הדאגה לשיפור פני העיר.

בהיותי פעיל סביבתי מזה שנים רבות, וכאדם שהדאגה ליופייה ולניקיונה של ירושלים, ממלאה שעות רבות מסדר יומי, אשמח לחלוק עמך מניסיוני.

בהיותי נמנה על הציבור החרדי, ובהכירי את דרכי הפעולה מקרוב, הנני סבור כי אוכל לתרום לא מעט לקידום הענין.

לצד היותי נמנה על חברי הוועדה לשמירת הסביבה, הפועלת לצד 'המינהל הקהילתי' בשכונתי - הר נוף , הקדשתי ואני עדיין מקדיש חלק ניכר מזמני לקידום והעלאת הנושא לשיח הציבורי - באמצעות כתיבת מאמרים וכתבות שונות.

בעבר, לפני למעלה מעשור, היתה לי הזכות להיות נמנה על קבוצת כותבי מאמרים הלכתיים - שהוקדשו לנושא: 'הסביבה בהלכה' במסגרת תחרות שקיימה עירית ירושלים, ואשר זיכו את המצטיינים בפרס. 

אדגיש, אין לי כל מטרה - פוליטית או כספית, מלבד הדאגה האמתית לשיפור מצב הניקיון והטיפוח הסביבתי של עיר הקודש - שבה נפלה בחלקי הזכות להתגורר.   

***

ניגש לענין.

אין זה סוד כי מצב הניקיון בשכונות מסוימות - ובכללן, כאלו בעלות צביון חרדי, אינו משביע רצון, בלשון המעטה.

אחראים לכך מספר גורמים: בין היתר - חוסר התייחסות מספקת לענין מצד התושבים עצמם.

אין כאן המקום להיכנס לנבכי התופעה, ולסיבות השונות הגורמות לתוצאות הבאות לידי ביטוי בשטח.

העובדות מדברות בעד עצמן - המצב אינו משביע רצון - בלשון המעטה.

על מנת להביא לידי שינוי המצב, אין די בשינוי המדיניות מצד גורמי העיריה למחלקותיה השונות: תברואה, שפ"ע ופיקוח. אף כי בהחלט חלק נכבד ממתין להן ביצירת השינוי המיוחל.

בהקשר לכך, אני יכול לשתף אותך: כי פעלתי בעבר, וגם במסגרת מערכת הבחירות שהסתיימה זה עתה מול מחלקת הפיקוח, שלדעתי, יכולה היתה - לו רק היה הדבר מתאפשר, להפעיל את סמכויותיה באופן משמעותי יותר.

על כך, יש וראוי להרחיב אם וכאשר יתאפשר לי לתת ביטוי לדברים.

***

ניסיוני רב השנים בתחום, הכירי את הנפשות הפועלות ואת ההתייחסות הרווחת לנושא בקרב ציבורים שונים, עשויים להיות לעזר.

כמו בתחומים רבים, גם בתחום השמירה על הסביבה - לדרכי ביטוייו השונות, הכל מתחיל מלמטה - מהגיל הצעיר, וכמובן, באמצעות החינוך ונתינת חשיבות לכך בבית פנימה.

איך עושים את זה?

זו בעצם השאלה הגדולה.

על מנת להציג את התשובה המלאה: יש לערוך היכרות בלתי אמצעית עם הנפשות הפועלות בשטח.

***

בנקודה זו, אני מבקש לתרום את חלקי.

אני יחד עם חברים נוספים הפועלים בתחום, רוצים וגם מסוגלים - כל אחד מנקודת מבטו שלו - להביא לידי ביטוי את דעתם של גדולי ישראל ופוסקי ההלכה, שלפחות כמה מן הבולטים שבהם מרבים להביע את עמדתם בנושא.

אני מבקש להציע בזאת:

ימנה אדוני ראש העיר גורם מוסמך מטעמו, אשר יתרשם מנכונותנו ומיכולתנו לפעול להעלאת המודעות בקרב בני הציבור שאנו נמנים עליו.

כאמור, יודגש שוב, אין כאן כל ענין פוליטי או מפלגתי כזה או אחר.

הדאגה ליופייה ולניקיונה של עיר הקודש עולה בחשיבותה על יתר השיקולים-הצרים, יהיו אשר יהיו.

***

תקוותי כי אכן הצעתי תזכה לתשומת הלב הראויה, ויינתן לה ביטוי נכבד בין יתר ענייניה החשובים והבוערים של העיר.

נ.ב.

למותר להדגיש, כי תוכנו של מכתב זה אינו אמור לעשות את דרכו, לפחות בשלב זה, לשום פורום ציבורי כזה או אחר.

מטרתו אחת ויחידה: להציג בפני ראש העיר ו/או מי מטעמו, את נקודת הזווית שלי ושל חבריי ואת דאגתנו ליופייה של עיר הקודש. 

בברכת

ולירושלים עירך ברחמים תשוב

ישעיהו גרין / קילורין 

תחל פריחה וברכותיה

בס"ד

'עונת הפריחה' - בשני מובניה, נפתחה רשמית עם יציאתו לדרך של חודש ניסן, חודש האביב.

כמדי שנה, עם התחדש עלינו הראשון לחודשי השנה, מתחדשת מול עינינו גם הבריאה המלבלבת.

החורף המבורך שחלף עלינו, מתעורר מתרדמתו, ויחד עמו האילנות הטובים הצובעים את העולם בגווניהם העשירים ומשתלטים על הסביבה.

שאו עיניכם סביב וראו את הפלא המופלא, המורגש בכל פינה.  

ה'לוטם השעיר' צובע את יער ירושלים בגוונים מרהיבים

***

ממש במקביל, הבריות הטובות, פורחות גם הן.

בשפה העברית של ימינו, ל'פריחה' ישנה גם משמעות אחרת, שלילית, ולאו דוקא זו שמזרק וביקור במרפאה הם ההמשכים הלא-נעימים שלה.

המשפט "זה עושה לי פריחה" לא בדיוק מתכתב עם הפריחה של עולם הצומח, ובכל זאת, זוהי תופעה שמתרחשת אצל רבים מאתנו בימים אלו ממש.

חג הפסח קרב ובא, ההכנות לחג מגיעות לשיאן. הניקיון, שהוא בבחינת חובה שהזמן גרמה, הופך למצער עבור רבים למטרד סביבתי, זאת, על אף היותו אורח רצוי - המשמש כהכנה למצוה, ולחלק בלתי נפרד מאורח החיים היהודי בכל עת ובכל שעה.

****

היה זה לפני כחמש עשרה שנה, במסגרת ביקור שערכתי בביתו של יהודי מדור העבר, איש ספר והגות, תושב שכונת 'זכרון משה' הירושלמית, אשר את ביתו נהגתי לפקוד מעת לעת.

תוך כדי שיחה על דא ועל הא, ניתר האיש ממקומו, פנה לארון הספרים, שלף ממנו את כרך 'מדע' של 'משנה תורה' להרמב"ם, פתח ב'הלכות דעות' והחל מקריא בפניי את דבריו של הרמב"ם הנוגעים לצורת מלבוש הראויה לתלמיד חכם והמסתעף ממנה. 

דבריו שנאמרו בטון כאוב ועניני מצאו מסילות לליבי - שכבר היה מוכשר קודם לכן לדון ולבקש פתרונות לנושא כאוב זה.

כפי הנראה ישנם חוץ ממני עוד כמה 'משוגעים לדבר', הרהרתי אז לעצמי. 

***

במבט לאחור, אפשר שזוהי נקודת הזמן שממנה הפכתי למלקט סביבתי. 

מיני אז נתתי את ליבי ואת עיניי לתור אחר כל ציטוט שהוא, העשוי להיות לי לעזר בשאיפתי 'לעשות סדר' בתחום זה של הנקיון, הסדר והיופי לאור התורה.

תרתי ולקטתי, ועדיין מלקט אני, וצובר על שלחני עוד ועוד ציטוטים ומקורות, מאמרים ומעשיות, ואף קוריוזים - חלקם משעשעים, החל מגדולי חכמנו לאורך הדורות, ועד, להבדיל, כותבים ובעלי דעות, שבטאו את דעתם בנושא.

המסקנה העולה מן הדברים: מלקטים רבים קדמוני, הנושא העסיק מאז ומקדם רבים וטובים, ובכל זאת, הצגת מדגם חלקי ובלתי ממצה של אותם ליקוטים, אפשר שתהיה בה תועלת בבחינת דבר בעתו מה טוב.

***

נקיון בניחוח עתיק

'נתיבות חיים' - הוא שמה של חוברת ישנה שידעה ימים יפים יותר, שזימנה לי יד ההשגחה באקראי, במסגרת פינוי מחסן ישן אי שם בשכונה ירושלמית.

הפעם האחרונה שבה הודפסה היתה ככל הנראה, לפני מאה ושלושים שנה ב'ווארשא'.

היא חוברה, כפי שמספר המעתיק, על ידי פראפעססאר 'ד"ר מעד. קארל רעקלאס', ונעתק עברי מאתי 'א.ב.ן שפירא איש ביאליסטאק...', "להתעורר גופו לתמורת היסודות, ועל ידה נתענג חיים טובים וננוב בשיבה טובה דשנה ורעננה...".

סגנון הכתיבה משמר ניחוח עתיק, שנדמה כי אבד עליו הכלח במחוזותינו. המציאות המשתקפת מתוך החיבור, אף היא אינה אקטואלית ברובה. ובכל זאת, כדרישת שלום רחוקה מאותם ימים ועתיקים, בהחלט ראוי הוא החיבור לציטוט.   

"נתיבות החיים", כותב המעתיק, "מורה לאדם נתיב ישר איך להתנהג בכלכלתו ובמעשיו, למען נצור בריאות גופו ונפשו, ולדעת לבחור בטוב ולמאוס ברע - לפי חוקי תורת 'ההגיענע' ".

***

"טוב איש בריא אולם, מעשיר וידוע חולי, חיי-בשרים נבחרים מזהב. ונפש בריאה מהון עתק. אין כל אשר לעומת אשר גוף בריא, ואין כל שמחה לעומת שמחת הלב בו", מצוטטים דברי 'בן-סירא'.

תחת הכותרת 'אויר טוב וצח', כותב המחבר:

"האוויר יסובבנו בכל מקום עלי אדמות, ומראשית עד אחרית- ימינו יחיינו. הלא מאכלנו אך כשלוש או ארבע פעמים ביום, אבל נשימותינו הן לאלפים ולרבבות ביום אחד, כי ברגע אחד ננשום מן 16 עד 24 נשימות, וביום כעשרים וחמש אלף נשימות. ישנם תחלואים אשר ירבו מספר הנשימות (כמו בתחלואי הקדחת). הנסיון יורנו לדעת ערך הנשימה: אנשים רבים ישארו בחיי חיותם ימים אחדים בלי אוכל ומשקה, אבל אם נפסקה נשימתם לערך חמישה רגעים ימותו כרגע.

אויר טוב וצח אשר לא נשחת, דרוש לגופנו יותר ממזון טוב ונכון. אויר טוב וצח, אויר נקי וטהור, הוא אך האוויר אשר לא נשחת על ידי הנידפת קיטורים ואדים באושי-הרוח, אגמי מים ויון מצולה, ביצה ואחו, על ידי צואת בעלי חיים ועל ידי הבל פיות אנשים רבים ואדי בשרם, וגם על ידי שלהבת הנרות ועששיות, שריפת העצים ואבק.

האוויר הטוב הוא רק הבלתי מריח כלל ובלתי נראה לעיניים! אויר חדרים - הסגורים תמיד על מסגר, משחת הוא. על כן צריכים לפתוח לעתים לא רחוקות חלונות ודלתי הבתים לרווחה לחדש את האוויר ולהוציא ישן מפני חדש (פרישע)".

***

"האבק הוא לאבן נגף ולצור מכשול לבריאות יושבי ערים הגדולות", ממשיך הפראפעססאר לאלפנו בינה, "בית נוכל לטהר מאבק, אם אך נשמור את הבית ונחזיקו בטהרה ובנקיות. אך מי שאינו מטהר בגדיו ונעליו מאבק ומעפר חוצות טרם בוא הביתה, איננו מנקה את התנור מפיח הכבשן, ואיננו זהיר בהלכות טהרות בכל פרטיה, או מי שביתו הוא בית מלאכה לדברים המעלים אבק, אבדה לו כל תקוה לשאוף אויר צח וטהור.

אך גם האויר היותר טוב, צח ונקי וטהור, והמעון היותר גדול ורחב ידים, כאין וכאפס המה בפעולתם ובסגולתם, אם האויר הזך איננו גם בגוף האדם ובדמו, וכמו שהמעון צריך להיות מחודש כפעם בפעם, להוציא ממנו את האויר המשחת ולהכניס תמורתו אויר צח, כן גם הריאה צריכה להתחדש.

וטוב מאד לשיח, לשיר ולצחוק בקול רם, כי על ידי זה תהיה הנשימה עמוקה ותשאף אויר רב וצח אל הריאה", תורם לנו המחבר מעצותיו המחכימות.

עוד הוא מייעץ:

"רחיצת הגוף מדי יום ביומו לא לבד כי תועלתה גדולה לענין טהרה ונקיות, כי גם לענין שטיפת העור, למען יהיו פתחי השקדים פתוחים לרווחה להוציא כל חלאה וזוהמא מהגוף.

תורת הגוף תצוונו לרחוץ לא לבד הידים והפנים, כי אם כל הגוף, לכל הפחות פעם אחת בשבוע, וטוב לתת היתרון למים הקרים להקשות הגוף לבל יסכן בתחלואי התקררות, וטוב מזה לעשות בחורף אמבטאות ממים פושרים ובקיץ לרחוץ במי היאור.

ראשית, צריכים לשית לב אל טהרת הידים (אנחנו היהודים נשמור את המצוה הזאת יותר מכל העמים). מובן מאליו, כי הידים מיד שנגעלו דרושות להיות משוטפים ומשופשפים, החלאה מתחת הצפרנים - מרוחק, הצפרניים - מטוהרות, השער- מסורק מקלעות וחפשי מנוצות, בהמצוות האלה מצווים גם תינוקות של בית רבן.

טהרה ונקיות, חליפות האויר, תנועות חפשיות רבות ביום באויר הצח, מנוחה נכונה, מזון טוב ומזין, ומתעכל מהר עם משקה טוב וטהור, ועבודה בחריצות כפים, הם המה האמצעים הפשוטים היותר טובים והטבעיים לעורר תמורת היסודות, לחזק ולאמץ להחלים ולהשגיא בריאות כל איש ואיש ולהחיות בהם נפש כל חי", עד כאן מניחוחותיו העתיקים של איש בייאליסטאק.

***

כמה עשרות שנים לאחר מכן, באלול של שנת התרפ"ב, ראתה אור בירושלים חוברת דקה העונה לשם 'אל התלמיד'.

מהדורתה השניה - זו שהזדמנה לידי - הראשונה שיצאה לאור על ידי 'הוצאת משען לתלמודי תורה בארץ ישראל' (הלשכה הראשית בירושלים), במסגרת 'סדרת חוברות לבני הנעורים', ראתה אור לפני כמעט שבעים שנה, בחודש שבט של שנת התש"ט.

מחברה הוא הגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי, מי שנודע כמחבר פורה של ספרי הלכה והגות, בנוסף לעמידתו בראש מוסדות 'עץ חיים'.

***

מהדיר החוברת המנוקדת, רבי ישעיהו אריה דבורקס, מביא בפתחה דברים אחדים: "אנו מוסרים פה בידיכם מחברת יקרה מאת מחבר יקר. במחברת זו אצור ניסיון כביר של חכם התורה וחכם החיים, והיא נועדה לחניכי תלמודי-התורה. היא כתובה בלב מלא אהבה לתלמידים ובשפה קלה ומובנת".

הבט נא אל האנשים שכבר באו בימים, וראה מה רבו השינויים, שנשתנו זה מזה, רבים מהם גדולים וטובים, צדיקים, אהובים וברורים, נוחים ומכובדים, ורבים קלי ערך, שחברתם שנואה. המקור לניגודים - הוא חינוך ילדותם. כל אחד ואחד מהם נתחנך על פי דרכו, וגם כי הזקין לא סר ממנה.

***

ט"ו פרקים מכילה החוברת, כל אחד מהם, מתפרס על שני עמודים לא גדולים. פרק ו' נושא את הכותרת - 'נקיון סדר ומנוחת הנפש', ומפנה אל התלמיד את הדברים הבאים:

"אל תלכלך בגדיך ופניך, ולא תתראה בניוולך, חפציך ובגדיך יהיו תמיד נקיים, ולא ימצא עליהם רבב ולכלוך, ומכל שכן על גופך.

הסדר - אין גבול לערכו. המסודר יש לו תמיד פנאי, ומעשיו מצליחים, אף שאיננו אץ ורץ. והמבוהל נחפז וממהר ותמיד אין לו פנאי, ואינו מצליח. האיש שלא התרגל בילדותו לסדר ומשטר, סובל הרבה בגדלו ואין נחת לו. הסתגל מימי הילדות לחיות חיים מסדרים. פשטת בגדיך- הנח אותם תמיד במקום מיוחד. לתרמיל ספריך וחפציך בחר לך מקום מיוחד, ואל תפזרם במקומות רבים. אל תשנה מקומותיהם פעם בפעם, אל תחוס על השעה הקצרה, שאתה מבטל לסגור בגדיך וחפציך - הפסד שעה קצרה זו ימנע ממך אחר כך הפסדן של שעות הרבה.

אל תבלבל מעשיך זה בזה, ולא יתבלבלו גם דבריך ומחשבותיך. וכבר אמר רבי זונדל סלנטר זצ"ל (ממייסדי תלמוד התורה 'עץ חיים'): 'המבולבל בהנחת חפציו, והבלתי מסודר במעשיו, מבולבל גם במחשבתו ולא רק בעניניו החומריים, אלא גם בעניניו הרוחניים, וקשה לו לצמצם את מחשבתו גם בעבודת ה' - זו תפלה.

הסדר מוביל למנוחת הנפש, המאשרת את חיי האדם".

בחיתומה של החוברת מצויה אגרת הפונה אל ההורים, באמצעות י"ד נקודות, שאותן מבקש המחבר כי יאמצו לעצמם:

בנקודה י"ב מתבקשים ההורים - 'להשגיח שיתרגל בסדר ונקיון, ולא ללכלך ולא לקלקל ולשבר'.

***
ועוד ניחוח מירושלים של פעם.

בשכונת 'משכנות שאננים', שכונת 'הקדש' במקורהּ - השכונה היהודית הראשונה שמחוץ לחומות, נקבעו תקנות שתכליתן בעיצוב אורח החיים של תושבי השכונה החדשה. תקנון דומה, נקבע גם בשכונות החדשות שקמו לאחר מכן, ואשר צעדו בעקבותיה.

התקנות הקפדניות הפכו לחלק בלתי נפרד מתהליך בניין השכונות החדשות, והותאמו במיוחד לצורכי האנשים והשכונות, להלן אותן תקנות הנוגעות לניקיון החצרות והבתים:

5. כל איש ואיש מיושבי משכנות שאננים יצווה על עושי רצונו לטהר את ביתו בכל יום יום מכל אשפה, ומכל דבר אשר אינו טהור. גם להזות מים טהורים על פני רצפת חדרי ביתו, לכל הפחות פעם אחת ביום.

6. כל איש ואיש מיושבי משכנות שאננים יצווה על אנשי ביתו לבלתי השלך כל אשפה לפני הבית חוצה, ויטהרו את כל המקומות סביב למשכנותם, וישליכו האשפה למקום המוכן לו, ויכסו אותו תיכף ומיד.

9. צריך לטהר פעמיים בכל יום את בית-הכנסת ובית המדרש, וייזרקו מים על פני הרצפה לכל הפחות פעם אחת ביום, טרם שייאספו שם הבאים להתפלל

12. בית הטבילה ומקווה המים צריך להיות נקי מכל לכלוך, ולא ייראה שם שום דבר לכלוך וטיט.

מודעה שפורסמה במאה שערים בשנות התש"נ.

***

גם בבני ברק היו ימים...

חוברת שהזדמנה לידי לא מכבר, מספרת את סיפורה של העיר בני ברק במלאות כ"ה שנים לקיומה.

החוברת פרי מעשי ידיו של אחד ממקימיה ומראשיה הראשונים, רבי יצחק גרשטנקורן, הינה בעלת ניחוח עתיק, וכוללת סקירה נרחבת בתחומים שונים, המסופרים מכלי ראשון - של מי שחווה על בשרו את חבלי היצירה מאז ימי הקמתה הראשונים ולאורך עשרים וחמש שנותיה הראשונות.

עלעול בין דפי החוברת הפגיש אותי עם סיפורה המרתק של חבורה, שמנתה כמה עשרות יהודים יראי שמים מיוצאי פולין, שלא נטלו לעצמם כל הנחה, על מנת להגיע אל המטרה שאותה הציבו בפניהם - הקמתה של מושבה בארץ הקודש על טהרת הקודש.

בני החבורה, בעלי מקצועות מכובדים, זנחו מאחוריהם חיים נוחים ומרווחים, בני משפחה קרובים, ושאר מנעמים שסיפקה להם ארץ מכורתם, הפכו עם הגעתם לעמילי כפיים, המיישמים בעשר אצבעותיהם הלכה למעשה את מצוות ישובה של ארץ הקודש. קשיים רבים היו מנת חלקם של הראשונים, הם נאלצו להתמודד דבר יום ביומו עם מציאות מורכבת וקשה, אליה לא היו מודעים כלל, ואשר נפשם לא הורגלה אליה עד כה. למרות הכל, ברכת השם שליוותה אותם, יחד עם עקשנות ראויה לשמה, הפכו תוך שנים לא ארוכות את משאת נפשם למציאות מבורכת, שאת פירותיה אוכלים בניהם ובני בניהם עד ימינו אנו, בחלוף תשעים שנה ויותר מאז הקמתה.

***

חלק בלתי נפרד מחזונם המבורך, בו ראו תנאי הכרחי לקיומה של מושבה (שהפכה עם השנים לעיר גדולה), היתה הדאגה למראה המטופח והנאה של העיר. ידעו הם היטב כי קיומן של פינות נוי ומרגוע לאורכה של העיר, הינן דבר הכרחי ומתבקש בהתהוותה של עיר מוצלחת ומשגשגת. כך, החלו ליישם עם עלייתם על הקרקע, כבר בימיה הראשונים של המושבה ליישם את משנתם הסדורה. את הרשמים מאותם ימים בראשית מיטיב לתאר הרב גרשטנקורן (שמלבד היותו איש מעש, נודע לא מעט בשמו הטוב כאיש ספר, וכמי שניחן בעט סופרים מבורכת).

תחת הכותרת 'הנטיעות הראשונות', הוא מספר את סיפור המעמד שהפך ליום חג במושבה: "...תלאות מתלאות רבות ושונות היו מנת חלקנו בשנים הראשונות, אולם בברכה אחת התברכנו והיא: 'מידת אופטימיות מרובה', אותה אמונה בלתי נשברת, כי סוף סוף יהיה טוב. זו אשר נסכה בנו אומץ להמשיך ולסחוב בעול בנינה וביסוסה של המושבה, עד שהגענו לאותן השנים, כאשר הנחנו יסודות לרוב המפעלים הקיימים עד היום בבני ברק. לא הסחנו את דעתנו אף משפורה של המושבה בנטיעות ושדרות נוי. כבר אז עלה בדעתנו ליצור פנת מרגוע במושבתנו, ובבוא עונת הנטיעה בחורף (של שנת) התרפ"ה, ערכנו חגיגת ט"ו בשבט עממית, אף יצאנו, אנשים, נשים וטף, עם הרב דמתא (רב העיר) בראש, לנטוע את שדרות רבי טרפון - אותה שדרה נאה מרובת צל המובילה כיום מרחוב רבי עקיבא ל'הר השלום'...".

***

חלפו להן ארבע עשרה שנות עשייה, בנייתה של המושבה מתקדמת ללא הרף, גם מספר תושביה גדל במקביל. שמה הטוב כבר יצא לתהילה ולתפארת למרחקים. היא תופסת לעצמה מקום של כבוד בין יתר המושבות שפארו באותה עת את ארץ הקודש. מצבה הכלכלי אף הוא נעשה בחסדי שמים מבוסס דיו, לא מעט בזכותם של בתי חרושת שונים שהוקמו על ידי תושביה - אשר חלקם העתיקו יחד עמם מארץ מולדתם את עסקיהם המשגשגים.  יחד עם שגשוגה של העיר, לא זונחים פרנסיה את טובת התושבים, ובעיקר את הדאגה לרווחתם ולצלילות דעתם. תחת הכותרת 'נטיעות', מספר הרב גרשטנקורן את סיפורם של אותם 'איים ירוקים' המפארים את המושבה:

"בט"ו בשבט (של שנת) תרצ"ט, נעשה צעד ראשון בנטיעת עצים ברחוב רבי עקיבא (רחובה הראשי של המושבה, מאז ועד הלום), עד בית החרושת 'דובק' (שכבר הספיק מאז להיעלם מן הנוף), (ובהמשך) בשנות 1942-1947, נוצרו מספר איים ירוקים קטנים, ונטעו גינות קטנות בתוך מרכז המושבה. כתוצאה מסדור של תכנית בנין-ערים, נוצרו שטחים נוספים למטרה זו, שנרשמו על שם המועצה, המגיעים ל-45 דונם". אלו הם השטחים לגינות (נכון) ליום 1.5.49, הרשומים על שם המועצה:

על יד שיכון 'הפועל המזרחי' - 4150

אזור התעשייה טקסטיל -  2600

חורשה - 7600

על יד רחוב יהושע - 630

שכונת קרית הישיבה - 10465

שכונת נויפלד-בלחטובסקי - 2970

כביש פתח תקוה-תל אביב -  1000

על יד הר שלום - 10450

ההר הגדול - 4780 

בסך הכל - 44645 ממ"ר

***

מתברר שמעמד הנטיעות ביום ט"ו בשבט, הפך למעין מסורת במושבה. כך עולה מתוך התיאור הבא: "בט"ו בשבט של (שנת) תש"ז, נוטע גן ציבורי על שטח של 13 דונם במדרון הר שלום שברחוב יהושע, גן זה יקרא 'בית ונחלה', על שם החברה הראשונה שיסדה את 'בני-ברק', ושמסרה את השטח למטרה זו. לפי התכנית יבנה בו אמפיתיאטרון ל-400 איש, מגרשי משחק לילדים, אגם מלאכותי - על יד מפל מים שירד מהגבעה של הר-שלום ובית-עם. הגן הזה יפתח לקהל עוד השנה".

***

אם הזדמנתם לבני ברק בימים אלו, בחלוף שישים ושמונה שנים מאז ראתה החוברת אור עולם, ומשום מה לא זיהיתם את כל אותם שטחים ירוקים שפורטו לעיל. דעו, כי אין זה אלא כשל טכני. היה ועדיין יש הרבה רצון טוב, להפוך את המושבה, שבינתיים הפכה לעיר, למקום ירוק ופורח. מקום שנעים לחיות בו, כפי שמגיע למקום, שמתגוררים בו בני תורה.   

***

ועוד טעימה קטנה מבני-ברק של פעם.

זוהי עוד מודעה 'תמימה' למראה - לכאורה, אותה מצאתי תוך כדי נבירה בעיתון ישן - בן שלושה עשורים ויותר שנפל ברשתי. היא מתיימרת אמנם 'לצאת בקריאה גלויה אל בעלי החנות, שלא עלינו 'קבעו את שלט החנות בצורה הפוכה'. ובכל זאת, ללא ספק, הקוריוז עשה את שלו: מעניין כמה אנשים טרחו לבוא ולבדוק בעיניהם האם אכן השלט עדיין הפוך?! ובדרך אגב, אם כבר, אז כבר, נכנסו לחנות, לבדוק עם (או בלי) המוכר, מה הסיפור עם השלט? ומה הקשר בינו לבין תכולת החנות. זהו בהחלט גימיק שיווקי מוצלח, שעונה על דרישות ה'אסתטיקה' השלטת בענף.

***

לקראת סיום, קפיצה קטנה לחו"ל וטעימה מעלת ניחוח מחייו של גדול בישראל, ראש ישיבה רחימאי ודמות מרתקת ומעוררת השראה.

הוא נקרא בפי כל: 'ר' שלמה'.

הוא הוכר כתלמיד חכם, חריף ובקי. נואם בחסד עליון ובהתלהבות בלתי מצויה. יועץ נבון, איש סוד ורב-אמן בהקשבה לזולת.

אך יותר מכל דבר אחר, הוא היה 'רבי' - מורם ורבם של המוני מעריציו. הוא חינך דורות של תלמידים איך לחיות וכיצד לגדול, וחשף בפניהם יהדות מלאת הנאה וסיפוק. מבטו החד והמיוחד על כל אדם באשר הוא - לראות את הגדלות הטמונה בו, עוד בטרם הבחין בה בעצמו - לימד את תלמידיו להעריך את הודה, את זיוה ואת הדרה של נשמתם.

הסיפורים השזורים בין פרקיו נוגעים ללב, מעוררים מחשבה חיובית, ומרתקים ברבגוניות בה צבע במכחולו האנושי את נשמת האדם.

סיפורו של רבי שלמה פרייפלד, הוא סיפורו של אדם יחיד ששינה את חייהם של אלפי אנשים.

רבי שלמה יסד את ישיבת 'שאר ישוב' בשנת תשכ"ז, בתקופה סוערת ופרשת דרכים בדברי ימי עם ישראל, הישיבה הייתה לאבן שואבת עבור נשמות תועות ומבקשות דרך, מהם בני ישיבה ומהם 'חדשים מקרוב באו' לשורות היהדות נאמנה, לכל אחד מהם מצא את המפתח המתאים לפתוח את סגור ליבם ולהעלותם על מסילתם.

באמצעות פקחותו, בהירותו וחמימות, כשהוא חמוש בחזון ומעוף וחגור בלהט אש קודש, הפיח רוח חיים באלפי תלמידים.

***

בעוברי בין בתרי הספר צדו את עיני מספר אנקדוטות מחייו שהיו שלובים ואחוזים בחיי הישיבה, יש בהן בכדי להקנות מבט מרהיב על יחסו של גדול בישראל - בעל רגש ואיכפתיות במידה גדושה, לחשיבותם של הנקיון והסדר בחייו של היהודי בכלל, ובחייהם של בני ישיבה בפרט:

'שאר ישוב', שמה של הישיבה הוצע על ידי הרבנית (בת הר"ר יעקב מאיר כהן, אחייניתו של הגאון רבי אהרן כהן ראש ישיבת חברון), שבקיאותה בדברי הנביאים היתה רבה. היא הצביעה על מילות הפסוק בישעיהו 'אתה ושאר ישוב בנך...'.

הישיבה מצאה לה בית בבנין הישן של 'אגודת ישראל' ב'פאר-ראקאווי'.

אחד מקווי היסוד של רבי שלמה היה שהבחורים יתרמו ממרצם ויהיו אחראים גם לאחזקה הפיזית של הישיבה. הוא רצה שהם ירגישו בישיבה כאילו היא ביתם. היה זה דבר שבשגרה לראותו כשהוא נוטל חלק במאמץ לפאר את הישיבה. 

הוא נהג לשלם בכדי להסיר כתובות גרפיטי מבנינים סמוכים לישיבה. הוא חש כי עצם היותם של בני הישיבה עדי-ראיה לביזוי ופגיעה בכבוד רכוש הזולת, יש בה משום השפעה שלילית על בני התורה.    

שנה אחת, כשהישיבה הגיעה למעון הקיץ שלה, התלוננה הטבחית כי המטבח מטונף להחריד. עוד באותו לילה בזמן שהיא כבר פנתה לשנתה, אסף רבי שלמה קבוצת בחורים והוביל אותם אל המטבח. הוא הפשיל שרוולים והחל לחלק תפקידים. בכוחות משותפים טאטאו, שטפו, שפשפו וקרצו.

הם גם פטפטו והתבדחו בניהם, ובשעה שהתלמידים התענגו על קרבתם לרבם, הוא ניצח על המלאכה: מחמיא לזה, מסייע לזה, ומעיר על עבודתו של השלישי. נוכחותו מילאה את המטבח, והוא הפך את המבצע לחוויה מהנה.

כאשר נשלמה המלאכה הודה להם והוסיף: "יתכן שאנחנו נחשבים לישיבה עניה, אך אין זאת אומרת שלא נהיה ישיבה נקיה...".

אחד התלמידים מספר: אותו לילה חרות בזכרוני בבהירות - יותר מכל החוויות שחוויתי בשנות הישיבה. הזכות להיות שעות עם הרבי באווירה הרגועה ההיא, העניקה לי תחושה של אושר עילאי".

"הוא לימד אותי נימוסי שולחן", נזכר תלמיד נוסף, "היה זה לאחר סעודת ליל שבת שסעדתי בביתו, "הוא קרא לי הצידה וביקש לשוחח עמי בפרטיות: 'הבחנתי שאתה אוכל את מרק-העוף אגב השמעת רעש', אמר לי בנעימות, 'בקרוב תחפש כלה, ונשים רגישות במיוחד לרעשים מסוג זה. בוא ואלמד אותך איך אוכלים מרק...'".

הוא שח פעם לתלמיד: "כשאשתי (רעייתו של רבי שלמה מזיווג ראשון) חלתה, שוחחתי עם הרבי שלי - הרב הוטנר, והדברים שאמר לי הם שסייעו לי למעשה לעבור את התקופה הקשה הזו. לילה אחד, כשהרבנית היתה כבר חולה מאד, הוא התקשר בטלפון לאשת אחד התלמידים מעצבת פנים מוכשרת ובפיו בקשה: "גשי בבקשה לביתנו ותייפי אותו, קני וילונות יפים, תלי ציורי שמן, עשי ככל שתוכלי על מנת שתהיה לרבנית אווירה נעימה, היא מגיעה מבית החולים ואני רוצה שזה יהיה מיוחד". למרבה הצער עוד באותו לילה נפטרה הרבנית.

לדידו, היכולת לתת, היא תכונה בסיסית אצל תלמיד חכם, הוא סיפר פעם שהיותו ילד למד בבית המדרש ביום שישי אחר הצהרים, והנה, הבחין איך כאשר הגיע השמש והחל גורר כסאות לבית הכנסת, ניגשו אליו מספר בחורים שלמדו שם, לא לפני שסגרו את ספריהם וניגשו לעזור לו, 'אלו היו תלמידי חכמים', נהג רבי שלמה לומר.

אברך, אחד מתלמידיו, החליט שמכיוון שלרוב האברכים בישיבה יש זקן, מן הראוי שגם הוא יגדל.

יום אחד, עבר רבי שלמה בין הטורים בבית המדרש, עצר ליד מקום מושבו והורה לו: 'תתגלח'.

'רבי', שאל האברך, 'מדוע שונה אני מיתר חבריי בעלי הזקנים?' 'הדבר עלול להפריע לאשתך, ואז הנמיך את ראשו, לחש באוזנו והוסיף, 'יגדל לך זקן מצחיק'.

 רק לאחר שביקש האברך את רשות אשתו, נתן גם רבי שלמה את הסכמתתו.

במלאות שנתיים לנישואיו עם רעייתו בזיווג שני, היה הוא כבר חולה והתקשה לצאת מן הבית, הוא רצה להפתיעה.

על אף שבמשך היום אירח זרם גדול של מבקרים והוגשו להם כוסות קפה רבות, כשהיא הגיעה הביתה היו הכוסות שטופות ומסודרות כראוי.

*** 

מן הראוי לחתום סקירה זו מעין הפתיחה בדבריו של הגאון מוילנא לתלמידו רבי יהושע השיל בעל 'מצמיח ישועה' בטרם יצא דרכו לארץ ישראל, בהם מובעת משאלתו הכבירה:

"...יזכני ה' יתברך לנטוע במו ידי עצי פרי בסביבות ירושלים לקיים 'וכי תבואו אל הארץ ונטעתם' ".

('חזון ציון' לרבי יוסף ריבלין, עמוד 139).

***

ברכת האילנות

מ

כמידי שנה, עם התחדש ניסן פותחת משפחת אלפי משכונת הר נוף הירושלמית את גינתה המלבלבת ומזכה את הציבור בברכת האילנות בהידור

לא נותר אלא לאחל שתתחדש עלינו הבריאה לטובה ולברכה, מתוך בריאות הגוף והנפש, שלווה ורוגע, הנצרכים לנו כל כך בימים אלו.