יום שלישי, 16 במאי 2017

חגיגה לעינים - רשמי סיור ביער ירושלים



עונת הפריחה בשיאה. ה'לוטם-השעיר' צובע את היער בסגול עז באמצעות עליו המתחלפים והמתחדשים מידי יום לארוך העונה. גן עדן של ממש לדבורים, לפרפרים ולשאר חרקים. העורבים וה'שחרורים' גם הם אינם טומנים את מקורם בחול, הם נהנים כאן מכל רגע. לרשותם ניצב שפע של יבול שהותירו אחריהם מבקרים רבים במהלך ימי החג. פה ושם נראות עדיין רקפות שחום הקיץ המורגש כבר היטב, טרם הקיץ עליהן את הקץ. 'גזר-הגינה' נראה אף הוא מתחיל לבצבץ ולצבוע בנקודות לבנות את אותם מקומות שהותיר לו הוורוד להתגנדר בו.
"ובכל זאת", מצנן חנוך צורף מנהל אזור ההר מטעם קק"ל את התלהבותי, "הרשה לי להמר שזה ענין של זמן עד שגם השחור יצבע את שלו. אני לא רוצה לנבא שחורות, אך השרפות, במוקדם או במאוחר, כנראה תבואנה.

צורף:

"אם לקבוע על פי כמות וגודל העשבייה, הרי שמדובר בכמות לא מאד גדולה. מצד אחד אמנם חגיגה לעינים. נראו כאן לקראת סוף החורף ולאורך האביב המון רקפות, כלניות ושאר פרחים עונתיים, אולם מצד שני, ומבחינתנו, זה מה שהכי חשוב, העצים מתחילים את עונת הקיץ כשהם מאד יבשים. אלו הן חדשות לא טובות עבורנו. הימור שלי: על פניו אנחנו נצבים בפני סכנת שריפות גדולה".
***
כל פיסת קרקע הופכת לסיפור

צורף, נמנה על אוכלוסייה לא מאד נפוצה של יערנים שכל פיסת אדמה טומנת עבורם כר פורה למחקר רב שנים, וכל תזוזה קטנה בו, מספרת סיפור שיער שלם לא יספק די דפים בכדי לספר את כולו.
בעשרות השנים שבהן הוא משוטט בין העצים במסגרת תפקידו, בתוכן לא מעט שנים כמנהל 'אזור ההר' מטעם 'קק"ל', נכח בשרפות ענק שכילו כל חלקה טובה, ובעשרות אלפי דונם של עצים שעלו בלהבות מול עיניו. ובכל זאת הוא מסרב לראות את הכל שחור.
הוא נאות לבקשתי, וצרף אותי אליו לסיור שערך ביער ירושלים, תוך שהוא מבקש לבחון בנוכחותי את השפעתה של שרפת הענק שהשתוללה כאן בקיץ שחלף, כשהוא כבר נערך לקראת עונת הקיץ הקרובה הניצבת בפתח ועמה החששות הממלאים את האוויר ההולך ומתחמם.
***   
מאבק איתנים מתחת לפני השטח

ידענו כאן שרפת ענק, כאלף דונם של עצים וחורש טבעי עלו באש. התוצאות הקשות נראות עדיין היטב בשטח. איך זה משפיע על העתיד?

צורף:

"מתרחשים כאן תהליכים איטיים ארוכי טווח: בשנה הראשונה שלאחר השרפה, כפי שאנו נוכחים עתה, צצים מתוך הקרקע צמחים מסוימים, הקרקע עוברת תהליך של השתנות, כשבהמשך, בארבע - חמש השנים הקרובות תתפתח כאן צמחיית הקבע.
מתחת לקרקע מתנהל כאן עתה מאבק איתנים בין הצמחים השונים מי יזכה ליותר נוכחות והיכן, התוצאות מתקבעות בשטח תוך זמן כזה או אחר.
כפי שניתן להיווכח, רוב היער לא נשרף. אני זוקף זאת לא מעט לזכותנו - בשנים האחרונות בצענו כאן כריתת עצים מבוקרת, שמטרתה היתה ליצור קווי חייץ בין היער לבין הבתים הסמוכים לו.
והנה, כבר עתה ניתן להבחין שהאורנים מתחילים לגדול שוב כתוצאה מזרעים שנפלו, הסתכל כאן, האורנים הקטנים הללו גדולים יהיו. זהו התהליך הכי בריא שיש. הוא מתחיל בלי שום התערבות שלנו. מאוחר יותר נידרש לדלל, אך לא בשלב זה. כך יצא היער הרבה יותר בריא. כשהוא עולה באופן טבעי, הוא מתפתח הרבה יותר בריא.
הנה, ראה כאן ליד עמוד המתח הגבוה, חברת החשמל כרתה עצים לפני כעשר שנים, בנתיים גדלו הרבה, עוד עשר שנים תהיה כאן חורשה נהדרת. זוהי דוגמה למה שקורה באופן טבעי.
זוהי דוגמה חיה לתוצאה של עבודת דילול, שנראית כאילו לא טובה, בפועל, נוצרת כאן פעולה חיובית - התחדשות עצמית, אנחנו לא מנהלים פה את הכל, המערכת היא הרבה יותר מורכבת, הרבה מעלינו, נדמה לנו שאנחנו שולטים בטבע, זה לא נכון".
"והנה", הוא מסב את תשומת ליבי, "דוגמה נוספת להתפתחות טבעית, לאותה התחדשות טבעית שאנחנו משתדלים לא להתערב בה. תוכל להבחין כיצד החלק העליון של האורן, קדקוד הצמיחה שלו פגוע, מי שאשם בכך הוא ה'צבי הארץ- ישראלי', שמסתובב כאן ואוכל את הראשים הטריים, שאינם מכילים את החומרים שמפריעים להם. זהו חלק מאותו תהליך בריא.
צבי אוהב יער פתוח, כך יש לו הרבה יותר אוכל. ביער סגור אין  לו מספיק עשבים, והוא צריך עשב רך. כיום יש לו יותר אוכל. כך שהוא בוודאי יוצא נשכר בעקבות השרפות. אנחנו אמנם משתדלים לעשות הכל בכדי למנוע אותן, אך במבט לאחור, מתברר שעם שוך הלהבות, ואחרי שבשלב ראשון השחור משתלט על הכל, חולף זמן, ומתברר, שיש גם צבעים נוספים לסיפור.
***  
השרפה עצמה גורמת להתחדשות

ובכל זאת, בזמן אמת ולא רק, גם לפני ואחרי, מושקעים אמצעים אדירים במניעת השרפות, נראה שעושים כמעט כל מה שניתן בכדי למנוע אותן?

צורף:

"האורנים כאן הם בני ארבעים וחמישים שנה, הם ניטעו בערך באותה תקופה. לאורך השנים הם ידעו שלגים ושרפות ולא מעט בצורות. אפשר להיווכח בכך לפי גדלי העצים השונים.
יש לכך גם השלכות חיוביות: אם פורצת מחלה היא עלולה לחסל את כולם, אולם, כל אחד יגיב לכך באופן שונה, בהתאם לחוסנו. 
בשונה משלג, לאחר שריפה ישנה התחדשות, וכאן, אני 'משליך פצצה': עצי האורן אוהבים אש! העץ יודע אחרי שרפה להתחדש במהירות. זה נותן לו יתרון להתמודד מול המתחרים. עד כמה שהדבר ישמע מוזר, דוקא האש היא שנותנת לו את הכח לצמוח מחדש. שלא ישמע חלילה כאילו אני בעד שרפות, אבל עובדה, וזהו חלק מאותה חכמה עצומה שטמונה בבריאה. הדברים מתרחשים כך: 
בזמן השרפה משחרר האצטרובל כמות אדירה של זרעים - אולי עשרות אלפים דונם, כך נוצרים זרעים, שחלקם מצליחים לבסוף להיאחז בקרקע ולצמוח מחדש.
מה שאנחנו רואים כאן מול עינינו, אלו הם זרעים קטנים של אורן שהצליחו להיאחז בקרקע, ולאט לאט הם גדלים ותופסים כאן נוכחות. בעוד כמה עשרות שנים, נזכה אי"ה לחסות בצלם.
אין צורך דוקא בשרפה, אפשר להיווכח בתופעה המרתקת הזאת בימים חמים באופן מיוחד. נעמדים ליד עץ אורן, ושומעים מעין פיצוצים. אלו הם אצטרובלים שמתפוצצים בעקבות החום, וכתוצאה מכך משחררים זרעונים שמתפזרים באמצעות הרוח למרחקים. 
המנגנון הזה דומה לפיצוץ: ככל שהוא גדול יותר, כך השפעתו גדולה יותר. זה בעצם מה שהאצטרובל עושה - הוא מנצל את החום בכדי להיפתח כמה שיותר, וממילא, להפיץ כמה שיותר רחוק את זרעיו.
אם חלילה פורצת שרפה, קורה לא אחת, שבזמן שהוא עצמו כבר אבד עליו הכלח, הרי שצאצאיו חיים בזכות עצמם ויוצרים דור חדש".
***   
אנחנו אורחים כאן

ועד שהם יפתחו, נמשיך לראות כאן שחור בעינים?

צורף:

"הנחת העבודה שלנו היא פשוטה: ראשית כל יש את הבסיס הטבעי, אנחנו נותנים לו לעשות את שלו.
בשנה הראשונה שלאחר השרפה אנחנו לא נוגעים בכלום. אלא אם כן אנחנו מגלים עצים שעשויים להוות  סכנה בטיחותית. מעבר לכך, אנחנו נותנים לעצים לומר את שלהם.
כעבור שנתיים, אנחנו נכנסים לשטח, ובוחנים את ההתחדשות. במקרים מסוימים, נחליט להתערב. אם נגיע למסקנה כי לולא התערבות שלנו השטח לא יתעורר לחיים, נכין תכנית מסודרת, נבחן מה הכי מתאים לקרקע ונפעל בהתאם.
צריך לזכור שאחרי הכל הקרקע הזאת נמצאת כאן הרבה לפנינו. הרי יהודה והאזור הזה בפרט משופע בבוסתנים ובטרסות קדומות, שעל פי מחקרים נמצאים כאן מתקופת בית שני. בהמשך אמנם הגיעו הנה הערבים והשתמשו בהם לצרכי חקלאות.
משכך, אנחנו משתדלים להותיר על כנה את ההרגשה הקדומה.
יחד עם זאת, אנו ערים למתרחש ומשתדלים לעשות הכל על מנת שאנשים יוכלו לשבת כאן ולחסות בצלם של העצים. 
ככלות הכל, השנים הרבות שאני עושה כאן בין החלקות הקדומות למדו אותי דבר מעניין: ככל שנתערב פחות, כך ייטב לטבע יותר. יש לכך אינספור דוגמאות: למשל, העצים הניצבים כיום לשני צדי הכביש בקטע שבין 'שער-הגיא' לבין 'שורש', המבוגרים בינינו זוכרים מן הסתם את השרפה הגדולה שהשתוללה שם לפני כעשרים וארבע שנים, היא כילתה אז כל חלקה טובה. הגענו לשם בחלוף תקופה והתחלנו לשקם. נטענו עצים חדשים וצפינו מהצד לראות כיצד הם מתפתחים, חלפו שנים, וכיום, למרבה הפלא, אנחנו יכולים לקבוע בצורה די ברורה: העצים הקיימים שם כיום שהתפתחו בצורה מרהיבה, הם דוקא אותם עצים שצמחו בלא כל התערבות מצדנו. דאגנו אמנם לדלל אותם לאורך השנים, על מנת שיגדלו בצורה טובה, אולם עיקר העבודה נעשתה בלא שום התערבות מצדנו.
הלקח העיקרי היוצא מכך הינו: כשהשורש נשאר בקרקע הוא לעולם לא ילך לאבדון, תמיד יצמח ממנו משהו חדש. שום דבר לא מתחיל מאפס".
***

שרפות אינן פורצות מעצמן

הקיץ בפתח, החום מתחיל לטפס, הדאגה בהתאם...

צורף:

"מבחינתנו ההיערכות בעיצומה, ככל של"ג בעומר הולך ומתקרב רף המתח אצלנו מטפס כלפי מעלה. ל"ג בעומר הוא היום שהכי מפחיד אותנו.
אני אמנם אינני חוקר שרפות, אולם למדתי דבר או שניים במשך השנים: שרפה אינה פורצת מעצמה, מישהו גרם לה שתפרוץ, בשגגה או במזיד.
אשמע אולי מנותק מן המציאות, אולם נתקלתי במקרים שבהם שרפה פרצה גם לאחר שנה מאז שכיבינו אותה.
גזע הזית למשל הופך לאחר שרפה למראה מרהיב. האש נתפסת בתוך הגזע, מרחוק אינך רואה כלום, אולם ככל שאתה מתקרב מתגלית לעיניך כעין קדרה היוקדת בפנים, זהו מחזה מדהים בפרט בשעות הלילה. נכחתי במקרים שבהם נשלח טרקטור על מנת ליישר שטח מספר חודשים לאחר שנפגע משרפה, וכתוצאה מכך התפרצו גחלים שעד אז לחשו במעבה האדמה".
***

זכרונות יוקדים

ובכל זאת, הזכרונות היוקדים המלווים אותך מאותן שעות רבות שעשית בתוך הלהבות מרהיבים פחות?

צורף:

"שום דבר לא ימחה את הרושם את הקשה שנותר מיער שעולה בלהבות מול עיניך, במקרים הפחות קשים, במקרים היותר קשים, מדובר גם בנזק רב שנגרם לרכוש, שלא לדבר על אובדן חיי אדם.
לצד השיפור העצום שנרשם בכל מה שכרוך בהתמודדות עם שרפות, עדיין אנו נאלצים להתמודד עם חוסר אכפתיות מצד הגורם האנושי.
אנחנו יכולים לכל היותר לנסות ולספק תשובות בזמן אמת. אכן, בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אסון הכרמל הנורא, שמבחינת כל הגורמים מהווה את 'פרשת קו המים', המערכת כולה התייעלה והשתפרה לטובה.
אם בעבר יכולנו לספק תשובות בעיקר באמצעות מים, הרי שכיום הודות לאותם מטוסי כיבוי, כארבע עשר במספר, יכולת התגובה של גורמי הכיבוי מורכבת בעיקר מחומרים מעכבי בערה.
בניגוד למים ולקצף שאנו מוסיפים לו במקרים אלו, שפעמים רבות מתאדים עם הרוח, עוד קודם שהספיקו להגיע אל העצים, הרי שהחומר הזה שהינו למעשה דשן שמעורב בו חרסית, אשר נועד להכביד עליו ולאפשר לו להגיע אל העצים, הוכיח את יעילותו גם נגד הרוח.
החומר הזה אינו מכיל אמצעי כיבוי, אך הוא מסייע ליצור קווי חייץ בין שטחי האש, ובכך מונע מן השרפה להשתלט. כל מטוס שכזה, המכונה בשפה המקצועית 'אר-טרקטור', מכיל כמות שמספיקה לכחצי דונם, אם הוא פועל יחד עם מטוס נוסף, הם מסוגלים לכסות שטח ניכר הצמוד לחזית האש ובכך למגר את האסון המתקרב. 
ואחרי הכל, אנשים שואלים אותנו: '... אז מה הועילו כל אותם קווי חייץ, וכל אותן פעולות מנע שעליהם אתם שוקדים לאורך השנה...?' אני לא רוצה לחשוב מה היה מתרחש לולי כל זאת. אני יכול לומר באופן ברור, השרפות שהתחוללו כאן לאחרונה הוכיחו חד משמעית: באותם מקומות שנערכה פעילות מקדימה נצלו חיי אדם, שלא לדבר על רכוש. במקומות שבהם לא נערכה פעילות מנע, ולא אמנה כאן רשימה של כמה יישובים שהתרענו בפניהם מבעוד מועד על העלול להתרחש חלילה, התוצאות הקשות בשטח מדברות בעד עצמן. 
אנחנו לא מחפשים אשמים, אולם, דוקא עתה, כאשר העונה עדיין בפתחה, חשוב לנו להתריע שוב: ככל שנשכיל להיערך בטרם עת, נצא נשכרים בזמן אמת".  
***

זהירות מונעת אסון

"כאמור", שב צורף ומסכם את הדברים: "אנחנו מתחילים את העונה במצב לא טוב. אני מבקש להעביר באמצעותך מסר: האחריות האישית של כל אחד מאתנו למניעת שריפות, הינה בראש ובראשונה להימנע מהדלקת אש בשטח פתוח ובימים חמים במיוחד. החוק כרגע אמנם לא מחייב זאת, אך הבקשה שלנו היא: לא להדליק אש בשטחים פתוחים.
בשביל הידע הכללי: השרפה הגדולה שהשתוללה בראשית החורף ליד היישוב 'נטף' החלה ממדורה בגודל של עשרים על עשרים. לא אנשים רעים ולא הצתה. בסך הכל מספר פועלים שרצו להכין לעצמם תה.
אז נכון שכרגע לא הכל נראה שחור, ישנם צבעים נוספים שהופכים את היער למראה מרהיב, אולם, ברגע אחד של חוסר זהירות, הכל יכול להשתנות".


יום ראשון, 7 במאי 2017

יום העצמאות, הבוקר שאחרי



בני הציבור החרדי מורגלים לספוג האשמות, שאולי נכונות בחלקן ובמקרים ספציפיים, על חוסר הקפדתם בכל הקשור לשמירת הנקיון במרחב הציבורי.
לא אחת, מופנות כלפיהם טענות על השארת אשפה בחניונים ובפארקים ציבוריים, אותם הם הותירו עם עזיבתם אותם כשהם מלאי אשפה ולכלוך שאותם יצרו במו ידיהם.
ההתמקדות התקשורתית במקרים מעין אלו, שיודגש, כי אין ולא תהיה להם כל הצדקה שהיא, חורגת, במודע או שלא במודע, מגבול הטעם הטוב, דוקא משום שהיא מכוונת ונתפסת כלפי ציבור מסוים, ומוצגת, נרצה או לא נרצה, כנורמה רווחת ושכיחה.
***
שעת בוקר מוקדמת שלמחרת יום העצמאות האחרון באחד מפינות החמד הפזורות ביער ירושלים, זימנה לי מפגש מקרוב עם תמונת מצב לא נעימה, שבה דוקא מי שאמור לספק תשובות על חוסר ההתחשבות הזועק מן הקרקע, אלו הם החוגגים מיום האתמול, שעל פי הידוע, אינם נמנים על הציבור החרדי.
המנפנפים הותירו אחריהם עם עזיבתם כמעט הכל: סלטים ולצדם פיתות, חלקי עוף לסוגיהם השונים שכבר לא נמצא להם מקום בכרסותיהם המלאות, שיכולים היו להשביע כמות לא מבוטלת של חוגגים נוספים, ואפילו כלי הגשה רב-פעמיים: מלחיות, מנגלים, מלקחיים ועוד כמה וכמה פריטים שיכולים היו לשמש אותם גם בחגיגות שנת השבעים למדינה, שלא לדבר על פסולת מכל סוג אפשרי: אריזות פחמים ונקניקים, בקבוקי שתיה ריקים למחצה, כוסות וסכו"ם שחלקם כלל לא באו לידי שימוש, חפיסות סיגריות, נייר לניגוב ידים ועוד.
בקיצור, כל מה שיכולים היו להותיר בשטח תוך שהם חוסכים כמה דקות של עבודה לא מאומצת, נותר כאן לספר בדממה את סיפורם של הישראלים הדואגים לסדר את עצמם על חשבון אחרים.
אז מה אם יגיעו אחריהם העורבים, התנים והזבובים ויחגגו עם כל מה שנשאר, ואת כל השאר יפזרו? שיפזרו. העיקר שגם הם יוכלו להתפזר לבתיהם לשלום ובלי טירחה מרובה.  
אולי קק"ל היא זו שנושאת על כתפיה את האשמה? שאלתי את עצמי בטרם השלכתי את האשמה לעברם של חסרי האחריות. אולי אם היו דואגים להציב מכולה לפינוי אשפה בטווח ראייתם, היה הכל נראה אחרת.
זהו שלא, כלומר, קק"ל דוקא חשבה על מה שיקרה לולא תוצב מכולה שכזאת בקרבת מקום. בפועל, זה לא עזר. הלכלוך נותר ליד ועל גבי השולחנות עמוסי הלכלוך, ולחוגגים נחסכו כמה דקות מאמץ יקרות.  
  

יום ראשון, 30 באפריל 2017

שיפור שלא נגמר

עיתוני חג הפסח ספקו לנו הצצה להתייחסותם של מספר ראשי ערים חרדיות, בנוגע לחזותה של העיר שהם נצבים בראשה.
מתוך ראיונות שונים שנערכו עמם ופורסמו בבימות שונות, ניתן ללמוד על ייחסם למצב הנקיון בעיר, למידת החשיבות שהם מעניקים לטובת הענין ולמשאבים שאותם הם מקדישים עבור הפיכתה של העיר למקום שנעים יהיה לגור בו.
***
נתחיל בבני-ברק

"את האיזון התקציבי", שח ראש העיר, "חשים כל תושבי העיר: סלילה מחודשת של כבישים, גם הגינות רשמו שינוי מהקצה אל הקצה. נושא התברואה שבעבר היה עקב אכילס שינה את פניו. בכירים מעיריות אחרות מגיעים ללמוד כיצד ניתן להתמודד עם כמויות האשפה שמייצרת העיר.
מערך התברואה כולו עבר שדרוג: הוספת פחים וסלי רחוב, מיפוי מדוייק של כל רחוב וכל פינה על פי תכנית בהתאם לצרכים הסביבתיים. רכשנו למעלה מאלפים פחים חדשים.
פינוי האשפה במספרים:
פונו לקראת החג כ-750 טון אשפה רגילה, כ-180 טון חמץ - המתרוקן כולו בבת אחת באמצעות חביות שהעירייה מפזרת.
אז למה אומרים עליכם שאתם עיר מלוכלכת?
ראש העיר: "שיגידו. קודם שיגיע ראש העיר שמתמודד עם אתגרי הניקיון שלנו. ביקרתי לא מזמן חבר, ראש העיר ראשון לציון, דב צור. טיילנו יחד בפארק שמשתרע על 30 דונם, היו בו ילד אחד ושני כלבים, או אולי היו שם כלב ושני ילדים שאכלו ארטיק. בא פועל הניקיון, הרים את המקל והעטיפה ושם בפח. אצלנו כל אחר הצהריים מגיעים 300 ילדים לדונם אחד של גינה שאין בה כלב אחד. כולם אוכלים, שותים, האימהות מחליפות טיטולים, כמה פעמים, כל אחת לכמה ילדים, מה הפלא שמלוכלך? אבל אל דאגה, גם הניקיון ישתפר - עכשיו כשיש תקציבים ויצאנו מהמשבר", הוא מקווה.
***
ומילה על הנקיון בעיר:  אתם באמת חושבים שהקמפיין 'משהו השתנה, נקודה' משקף מצב קיים?
סגן ראש העיר: תענוג ללכת בחמש לפנות בוקר ולראות את צוות הנקיון העירוני והמתזית שמפנה את המדרכות מלכלוך, יש כאן השקעה אדירה וכיוון חזק של שינוי שילך ויימשך.  
רק אצלנו הנוהל של פינוי אשפה אחרי חגים הוא שגרתי, לא כמו ברשויות אחרות שבהן הדבר מתבצע רק אחרי שנציג פונה ומבקש ואולי גם מתחנן. בבני ברק נוהל החגים ברור, ואנחנו מפנים את האשפה בצורה כזו שהציבור יום לאחר החג או המועד כבר יוכל להרגיש את הניקון באוויר.
"משהו השתנה", מסכם ראש העיר, "אבל בהחלט יש לנו עוד מקום להשתפר. אנחנו בהחלט בעזרת השם בדרך לשם. אנחנו עושים אוברול כללי".
***
ומבני ברק לביתר


ראש העיר:
"להביא אנשים לגור זה החלק הקל. האתגר האמתי הוא לדאוג בהמשך לכלל השירותים המוניציפאליים. הציבור החרדי של היום אינו מסתפק רק בדירה, הוא גם דורש איכות חיים - עיר יפה ומושקעת, שמספקת שירותים שונים ברמה גבוהה. זה בהחלט מגיע לציבור.
איכות חיים מתחילה בערוגה ליד הבית, במתקן המשחקים, בצביעת הפח, בשלט על הבנין שלו, בניקיון, בפינוי האשפה - שהוספנו למשל במוצאי שבתות, כי ראינו שאי אפשר לחכות לראשון בבוקר, אף שמדובר בתוספת של מאות אלפי שקלים לשנה.
הכל מתחיל מהדברים הקטנים, אנחנו נשקיע בדברים הקטנים, כמובן לא על חשבון הדברים הגדולים, מרמת המאקרו ועד לרמת הפרח בגינה.
העיריה עברה תהליך בשנים האחרונות. לפני שנתיים נכנסנו לזה בכל הכח. קבלתי גיבוי מוחלט מבחרי הנהלת העיר להדק את החגורות. התחומים היחידים שהוספנו להם תקציב הם תחום הנוער וחזות העיר.
היום כשהתקציב מאוזן, יצאנו למבצע כללי רחובות ענק, אנחנו עושים אוברול כללי, זה בהחלט מגיע לתושבים. לא מדובר בלוקסוס. איכות חיים היא ענין אלמנטרי בסיסי.
אולי אני לא אובייקטיבי, אף שאני משקיע המון כדי לספק את התוצאה הזאת. אבל מדדים חיצוניים - כמו חמשת כוכבי היופי שאנו מקבלים כבר חמש עשרה שנה ברציפות, מדברים בעד עצמם.
ובעיקר הביקוש ההיסטרי לביתר, כולל מאנשים שיכולים להרשות לעצמם דירה בירושלים, מעיד בהחלט על התוצאה.
אני שם לב שאתה מקדיש תשומת לב רבה לענין הזה של החזות והיופי של העיר...
ראש העיר:
כי זה חשוב מאד. התושב רוצה לראות לא רק את הבית שלו מסודר, אלא גם את הרחוב שלו. כמו שבבית הוא רוצה לראות מדי פעם חידוש ושדרוג, ככה גם ברחוב.
ככה זה עובד בכל נושא?
כיכרות למשל אני לא מאשר לפני שאני רואה מודל, לא הדמיה, אלא מודל קטן בנוי על השלחן. זה לאחר ניסיון מר של תוצאות שיצאו לפי התכנית וההדמיות של האדריכלים. את כיכר הרימון לדוגמה, ראיתי במודל, פעמיים נסעתי לרמת הגולן, כדי לראות תוך כדי עבודה את האבנים העשויות מאבני בזלת, כך גם היה בנוגע לכיכר היונים היפהפייה, בחרתי אישית את ההרכב שלה. עכשיו סגרנו על ביצוע חמש כיכרות חדשות, קבלנו החלטה שיהיה חוט מקשר בין כל הכיכרות - משהו שעם ישראל משול אליו: לגפן, לרימון, לתפוח, ליונה וכו'.
אז אתה מבין גם בפרחים ובגינון?
לא צריך להיות מבין בחזות. היתה פה מערכת גינון בעיר שלא הייתי שבע רצון ממנה. יצאתי לשטח, בקשתי מקבלן הגינון להביא דוגמה מכל פרח, כך מדי חג מתקשטת העיר בפרחים יפים.
***
ומה קורה בירושלים - מעבר להבטחות?

ראש העיר ניר ברקת הודיע כי בשבועות הקרובים תצא לפועל רפורמת הניקיון שיזם בהיקף שנתי של כ-13 מיליון שקל.
מדובר בתכנית המשמעותית ביותר שאושרה בשנים האחרונות במטרה להביא באופן מיידי לשדרוג משמעותי בניקיונה של ירושלים.
בין הפעולות המתוכננות במסגרת רפורמת הניקיון: הוספת 100 עובדי ניקיון חדשים למערך הניקיון, מתוכם 63 עובדי טאטוא ידני בשכונות העיר, הוספת כ-30 עובדים ב-12 צוותי איסוף אשפה חדשים שיעבדו במסלולים חדשים ויבטיחו פינוי אשפה בתדירות של עד 6 פעמים בשבוע, כאשר במקומות הומי קהל ומסחר בהם ריכוזי אשפה גבוהים תיאסף האשפה פעמיים ביום. כמו כן, מוקם צוות גיבוי יומי אשר תפקידו יהיה לתת מענה נקודתי על פי צורך. אלה מצטרפים לתכנית שכבר יצאה לדרך לפני מספר חודשים, במסגרתה יוצאו פחי הצפרדעים מהשכונות ויוחלפו ב- 400 מיכלים טמוני קרקע, אשר יביאו לשיפור משמעותי באיכות החיים והניקיון ובתפעול הפינוי של האשפה. נכון להיום, למעלה מ-100 פחים טמוני קרקע כבר הוטמנו בשכונות.

כאמור, מדובר בפעימה ראשונה של התכנית וזו צפויה להתרחב, במטרה להוביל לשיפור ניכר בשירותי הניקיון והתברואה הניתנים כיום.
הבטחנו כי בשנת ה-50 לאיחודה של ירושלים נוציא לפועל בזכות התקציבים שהשגנו תכניות רבות שישנו את פניה של העיר, ויעלו באופן מוחשי את איכות החיים בה. התכנית שאושרה היום מוכיחה יותר מהכל שאנו עומדים במילה שלנו. שירותי הניקיון והתברואה הינם נדבך חשוב באיכות חייהם של התושבים בעיר, ואני בטוח כי הפעלתה של התכנית תתרום רבות הן לאיכות החיים והן לשיפור פני העיר", מבטיח ברקת.

ימים יגידו. 

יום שלישי, 31 בינואר 2017

סיור בעקבות הצפרדעים הירושלמיות

כזבל דאשתקד

ויהי ביום השלישי לשביתה, נכון יותר יהיה לומר, היום החמישי, שכן בשכונות מסוימות כבר הריחו עובדי התברואה את השביתה המתקרבת ונמנעו מלפנות אשפה כבר ביום שישי. 
הדבר היחיד שמזכיר את המצב הנוכחי בעיר הקודש הוא השלג דאשתקד, עם פרט אחד קטן ולבן שעושה את ההבדל הגדול.
משום מה שום דבר במראה הנוכחי, ססגוני ככל שיהיה, אינו מלבב. שקיות מלאות אשפה, קרטונים, ושאר זבל מכל סוג שהוא מאכלסים כל פיסת אספלט אפשרית. לא נעים לחיות כאן.
***
מחכים לגאולה

כשיצאתי לדרכי בעקבות הריח, לא תיארתי שהמעבר יהיה קשה כל כך.
רחובותיה הצפופים של גאולה, נעשו צפופים עוד יותר, האשפה ממלאת כאן את החלל הסביבתי, ונניח לרגע לריח, לא ממש חוויה לצעוד כאן רגלית, גם לא בנסיעה איטית.
אימהות נושאות עגלות נאלצות לפלס לתמרן בינות להררי האשפה, וכשהן כבר מצליחות להגיע לכביש, הן מגלות שגם כאן המצב לא עביר. כמו תמיד, ימצאו כאלו שינצלו את האווירה המצחינה, ויעשו שביתה לעצמם: "אם בין כך הכל כאן לא במקום, מדוע שלא נפיק את המקסימום וננצל את המצב עד תומו", הם אומרים לעצמם, קמים ועושים מעשה.  
בעיצומו של כיכר השבת, המקום שכבר ידע כמה וכמה שביתות ומכולות אשפה שרופות, ניצב צפרדע שכבר מזמן איבד את צבעו הירוק. מן הסתם, אין לו קשר לשביתה הנוכחית, הוא ממלא כאן את תפקידו (לא) נאמנה לאורך השנה כולה, הפעם, יצא לו להזדהות עם השביתה.
***
 אחינו תושבי 'בית ישראל' הנתונים בצרה ובשביתה

הלאה מכאן, במאה שערים הצרה גם כך, הופכת השביתה לצרה של ממש. בעוד ועבור העוברים והשבים, זו עוד סיבה (לא) טובה להפנות אצבע מאשימה כלפי העיריה שאינה ממלאת את תפקידה, הרי שעבור רבים מן התושבים, מדובר בשאלה של איכות חיים מול כמות זבל בלתי נתפסת. 
הנהיגה לאורכו של הרחוב, שמהווה אתגר מורכב ושיעור חי בנהיגה מונעת גם בימי שגרה, הופכת למורכבת עוד יותר. ההליכה על גבי המדרכות הופכת כאן לבלתי אפשרית כמעט, ואת תפקידן ממלא עתה הכביש. 
מכאן ועד לגבולה של בית ישראל, נוגפות ה'צפרדעים' כל פינה אפשרית, את נקודת המפגש של רחובות 'שומרי החומות' ו'העמלים', ממלאים עתה הררי הזבל ותימרות האשפה.
אם את הנסיעה לכאן עוד צלחתי איכשהוא בינות להררי האשפה, הרי שמכאן ואילך הופכת מלאכת הזיהוי לבלתי אפשרית. ניתן אמנם בעזרת חוש הריח להצביע על מיקומה האפשרי של המכולה, אולם, אין שום דרך להוכיח זאת. מה שברור, המושג 'אשפה טמונה' מקבלת כאן משמעות נוספת.
***
למרבה האופטימיות, יש מי שמוצאים נקודת אור במציאות העגומה השולטת בסביבה, "תאר לך שברקת היה מחליט לקום ולהשבית את העיר בסתם יום קיץ לא בהיר, אתה מסוגל לדמיין את התוצאות?" משתף אותי עובר אורח בעל חוש ריח מתקדם.
"אני יודע שכולם מחפשים איך לנגח את ראש העיר, בשונה מכולם, אני דוקא חושב שמגיע לו צל"ש על כך שבחר לעשות זאת דוקא ביום קר שכזה, מגיעה לו וגם למזג האוויר על ההתחשבות", הוא מנסה לצנן את האווירה, הצוננת גם כך.
"מה הוא רוצה הפעם?" שואל את עצמו יהודי ירושלמי בא בימים, תוך שהוא נאלץ להסיט את הילוכו וגם את ראשו מפינת הזבל, ומפלס לעצמו איכשהוא דרך בינות להררי האשפה, שאת חלקה גררו כלי הרכב אל מרכז הכביש.
"גם כך", הוא משתף אותי, "השירות שלו לא משהו. הוא טוב בלהרים פרויקטים ומיזמים כאלו ואחרים. ההתנהלות היומיומית היא לא הצד החזק שלו. לא יתכן שאנחנו נהפוך לבני ערובה שלו, בכל פעם שיקלע למצוקה פוליטית מול משרד האוצר".
"בשביל מה אני משלם ארנונה", הוא שואל, "בשביל לעזור לו לנהל עוד קרב פוליטי מול כחלון?!, מעניין מה יקרה כשאנחנו נחליט על שביתה מתשלום הארנונה", הוא זורק רעיון אל האשפה, וממהר להסתלק מהמקום.
***
עתידה הצחנה להתפשט על פני המסילה כולה

בדרכי אל התחנה הבאה במסלול השביתה, בקשתי להתרשם ממצב התברואה בשכונה הערבית הסמוכה 'שיי'ח ג'ארח', למרבה האבסורד דוקא כאן המציאות מצחינה פחות מהמצופה, ורושם השביתה אינה מורגש. המציאות השגרתית פועלת הפעם דוקא לטובתם. בשונה מן השכונות ברוכות הילדים, כאן מתבצע איסוף הסבל באמצעות עגלות אשפה קטנות יותר, כך שכמויות הזבל הנערם ליד עגלת האשפה אינן עולות על גדותיהן. 
"אם אתה רוצה להתרשם מקרוב בתוצאותיה של השביתה", ממליץ לי ידיד, "קפוץ לביקור ב'אגריפס', מה שקורה שם פשוט בלתי נתפס".
"בלתי נסבל" זו הגדרה עדינה למה שמתרחש כאן. הכניסה אל שוק 'מחניודא' הסמוך, חסומה כמעט לחלוטין. אפשר שבשוק עצמו התארגנו לפינוי עצמי, ו'הסחורה' הובלה לכאן אחר כבוד. בפועל, מי שמשלם את 'הפינוי' הכפוי, אלו הם נוסעי האוטובוסים שאינם יכולים לעבור כאן, ונאלצים לבצע עיקוף בדרכים חילופיות, הנוסעים בהתאם, נאלצים לחשב מסלול מחדש.
אלו שסברו לתומם כי בדיוק לשם כך נועדה הרכבת, התבדו הפעם. מתברר שהירושלמים, במיוחד אלו ש'מחניודא' התברכה בהם בכמויות נדיבות, החליטו לקחת את השביתה צעד אחד קדימה. הם עשו שביתה לעצמם, ופינו את האשפה אל פסי המסילה, הבלגן בהתאם. אף כי גם כך המראות הנשקפים מהחלונות אינם מעודדים יציאה מן הרכבת.
כשהבינו במשטרה שעתידה השביתה להתפשט על פני המסילה של העיר כולה, החלו נראים רכבי משטרה כשהם מקדמים את פני הצחנה, ומפלסים את הדרך לקראת הגעת הרכבת. 
*** 
ויסורו הצפרדעים ממני ומעמי

אם השביתה מכוונת כנגד משרד האוצר, מתבקש שרישומה יהיה ניכר היטב בקרית הממשלה, אלא שבניגוד למראות שמייצרת האשפה באזורי המגורים, התמונה כאן מריחה אחר לגמרי.
עשרות רבות של משאיות לאיסוף אשפה, הפכו כאן למוצגי מחאה, במסע יח"צני, מתוכנן ומתוקשר היטב, התבקשו הנהגים להחנותן לכל אורכו של רחוב קפלן משני צדיו.
כי בירושלים, למי שאינו יודע, גם בזמן שביתה העובדים מחויבים להגיע בזמן לעבודה, להחתים את כרטיסי הנוכחות כראוי, ואז לצאת ולהשתתף בפעולות המחאה ה"ספונטניות" המאורגנות היטב בידי ראש העיר ברקת, אנשיו ושליחיו.
בהתחשב בכך שהרחוב כאן רחב יותר, ומכולות האשפה אינן מהוות חלק בלתי נפרד מריהוט הרחוב, ופקחי החניה גם הם נוטלים חלק בשביתה, הרי שהנזק שהן מחוללות מסתיים בעצם חנייתן כאן, על חשבון אלו שאולי רצו להפיק רווח כל שהוא מהשביתה הכפויה.
יתכן בהחלט שכחלון פגש בהן בדרכו אל המשרד, יתכן גם שהח"כים נתקלו בהן בדרכם אל המשכן. מן הסתם, בכך הסתיים מבחינתם הסיוט.
הנסיעה בינות לשני טורי המשאיות, מזכירה את הנסיעה ב'גאולה', הרהרתי, ובכל זאת, הבדל אחד ישנו, כאן אלו משאיות אשפה נטולות ריח, שם, מתחננים העוברים והשבים בפני ראש העיר כי יסיר את הריח העולה מן 'הצפרדעים' מן הבתים, מן הרחובות ומן השכונות.
***
אם לא נעלה את הדאגה לירושלים על סדר יומנו...

המקום הכי טבעי לסיים את מסלול הייסורים של הירושלמים, הוא ליד ביתו של ראש העיר בשכונת 'בית-הכרם'.
נסיעה קצרה בשכונה מביאה אל המסקנה הפשוטה: שווה לגור כאן, גם בעתות שביתה.
זה לא שחלילה השביתה לא הגיעה לכאן, אבל היא בקושי מורגשת, הסיבה לכך פשוטה בתכלית: המציאות הרווחת כאן לאורך השנה כולה, יחד עם תנאי תברואה נאותים, מקדמים את פני הרעה.

בשביל שזה יקרה גם בשכונות נוספות, ובכדי שניתן יהיה להיערך בהתאם בטרם ימחזר ראש העיר שביתה נוספת, מומלץ לשלוחינו בעירייה להוסיף לסל הדרישות הקואליציוני את הדאגה לנראותה של עיר הקודש - משוש התבל, למען לא נאלץ להעלות שוב את צחנתה