יום רביעי, 25 בדצמבר 2019

הערים החרדיות - מהמטופחות ביותר בישראל




מתוך 118 רשויות מקומיות, קיבלו שבע ערים חרדיות את פרס "כוכבי היופי" בתחרות שערכה המועצה לישראל יפה. שתיים מהן - ירושלים, בה מתגוררים חרדים רבים ובית"ר-עילית - קטפו גם את הפרס הראשון
אמונה וטיפוח הולכים ביחד, כך אפשר לפחות להסיק מתוצאות התחרות "קריה יפה בישראל יפה" שנערכה השנה. במסגרת טקס סיום התחרות שנערך השבוע, העניקה "המועצה לישראל יפה" את מירב הפרסים לכל שבע הערים החרדיות שהתמודדו עבור ההשקעה, היופי והטיפוח. 

ירושלים, בה קיימת אוכלוסיה חרדית גדולה ובית"ר-עילית זכו בפרס הראשון, "דגל היופי" - יחד עם חמישה יישובים נוספים שאינם נמנים על המיגזר החרדי - ובנוסף קטפו גם את "כוכבי היופי" (חמישה כוכבים כל אחת). תושבים רבים בירושלים יחלקו, מן הסתם, על על דעתה של הוועדה ויטענו כי לעירייה יש עוד דרך ארוכה לעשות בכל הקשור לטיפוח העיר בכדי לזכות בפרסים כגון אלו.
מודיעין עילית, קרית יערים, אלעד ועמנואל זכו גם הן בחמישה כוכבים ורכסים בארבעה. 118 רשויות מקומיות לקחו חלק בתחרות, אשר תוצאותיה עשויות להשפיע על הדעה הרווחת בקרב אזרחים רבים, לפיה הציבור החרדי אינו משקיע ומטפח את יישוביו.
קריית יערים. משקיעים בטיפוח

"לעומת מגזרים אחרים, מדובר בתופעה חיובית ומרעננת במיוחד, המוכיחה כי הציבור החרדי דואג לאיכות הסביבה ולסביבה נקיה יותר מכל מגזר אחר בישראל", אמר יצחק פינדרוס, יו"ר פורום הערים החרדיות במרכז השלטון המקומי וראש עיריית בית"ר-עילית.

"זו תעודת כבוד לציבור החרדי ולהנהגת הרשויות החרדיות, המוכיחים כי במאמץ, השקעה והסברה נכונים, כולל שיתוף פעולה מלא של ציבור התושבים, ניתן – וגם חובה – לשמור על סביבה נקיה שנעים לחיות בה".
העיר בית"ר-עילית מתמודדת שנים רבות על קבלת כוכבי היופי. במשך שמונה שנים ברציפות קיבלה העיר חמישה כוכבים והשנה, לראשונה, זכתה בפרס היוקרתי של "דגל היופי", כאות הוקרה ועידוד על מאמציה המרוכזים לשמירת איכות החיים, הסביבה והאסתטיקה של העיר.








יום שישי, 19 באפריל 2019

מי יבריח את העכברים


מכת (אין) צפרדע | האם מהפכת 'הפחים הטמונים' הפכה את החתולים, שנותרו ללא מזון, לאלימים ומסוכנים (ומי יבריח את העכברים)?

כתבתה של נ'. קצין בעיתון יתד נאמן

חתול (רעב)
מה הוא אומר

עידן 'הפחים הטמונים', שחוללו מהפך סביבתי מבורך, מביא בעקבותיו תופעת לוואי לא פשוטה: תושבים מבוהלים מדווחים על חתולי-רחוב מורעבים שמחפשים אוכל ומטילים חיתתם על בני אדם. מכת עכברים קשה ברמת בית שמש, ממחישה מה יקרה אם וכאשר החתולים ייכחדו. ועוד לא דיברנו על הבעיה הגדולה באמת של איסור צער בעלי חיים! # גם אם קהיליית מאכילי החתולים אינה בדיוק כוס החלב שלנו, קשה להקל ראש במצוקה הכפולה של בני האדם ושל החתולים # ד"ר אסף בריל, הווטרינר הראשי של ירושלים, והזואולוג פרופ' יורם יום-טוב, מנתחים את התופעה ומסבירים כיצד נגיע לאיזון # וגם: פתאום קולה של נציגת עולם החתולאים על הצורך בחתולים, כבר לא נשמע הזוי בכלל
***
זה קרה ביום שני האחרון, בבניין סטנדרטי בשכונת רמות. י' ירדה לקומת הקרקע, תוך שהיא מפתיעה אורחים בלתי קרואים שפלשו ללובי. הפעם, לא היו אלה קוראי-חינם שהתבלבלו ביום, אלא אוכלי-חינם של ממש, שחיטטו במרץ בארגז המשלוחים שהושאר לזמן מה למטה. הם היו זוג, אחד שחור ואחד לבן, ומה שהפתיע היה העובדה שהם לא טרחו לחונן אותה במבט, לא כל שכן לנוס על נפשם. י' לא העזה לעשות צעד קדימה, עד להגעתו של דייר שסילק באומץ ראוי לשבח את זוג הפולשים. גם אז, לקח לה זמן להירגע. "עקבתא דמשיחא, אפילו החתולים נהיו עזי פנים", זעקה הגברת.
השכן, המשכים מדי בוקר לוותיקין, הוסיף שמן למדורה ותיאר כיצד עדת חתולים שממתינה בשעה מוקדמת למשאית של תנובה, עטה על מוצרי החלב שמושארים לרגע קט על המדרכה. ואם לא די בזאת, תבוא בתו שיצאה אחר הצהרים עם הילדים לגינה ותעיד, כיצד נשרכה אחריהם חתולה רעבה שהריחה את הגבינה שבאמתחתם, ולא משה מהם עד שזרקו אליה את הגביע. דיירים נוספים הגיעו ובמקום התפתח דיון נסער. מה גורם פתאום לחתולים להתנהג בצורה כה מוזרה?
למעשה, הנוכחים היו תמימי דעים באשר לשורשה של התופעה האל-טבעית הזאת: הפחים הטמונים המשוכללים שהותקנו באחרונה בשכונה, שמנשלים את החתולים ממקור מחייתם. הכל בירכו על החידוש המרענן, שמבטיח סביבה נקייה והיגיינית. מאידך, פה טמון החתול...
היטב סיכמה את הדיון אחת הדיירות שהתוודתה בהיסוס: "אתמול בערב ירדתי להוריד את הזבל, התקדמתי לעבר הטמון - ומצאתי את עצמי מוקפת בחתולים מורעבים שעיניהם כבויות. הם הביטו בי בארשת מאשימה, מודעים היטב לתכולתה של השקית. את האמת, לא יכולתי לעמוד בתחינה שבעיניהם, וגם קצת פחדתי. השארתי את השקית ונמלטתי מהמקום, מעדיפה להסתכן ברוגזם של האנשים על הלכלוך, מאשר בשריטות של חתול ובעיקר, בעבירה דאוריתא של צער בעלי חיים".
העיקר שחסר מן הדיון, היה כתב ההגנה של נציג הולכי על ארבע. לו פתחו משמים את פי החתול, היה זה מתאר את בוגדנותם הדו-פרצופית של בני האנוש, שבייתו אותו ותירבתו אותו, הרגילו אותו לדו קיום קולינארי ולתפריט עשיר ומגוון להפליא - ופתאום עזבו אותו לאנחות ונעלו בפניו את מקור השפע, מנגד יראה ועיניו כלות ושמה לא יבוא. מרעיבים אותו, ועוד מצפים ממנו לצאת באפס-כוחות לצייד של חולדות-ענק שיכולות לבלוע אותו בקלות בלי מלח ובלי פלפל, כי זה הרי מקור פרנסתו המוצהר ומשלח ידו!
***
'תכנית להאכלת החתולים'
הפחים הטמונים, שחוללו מהפך סביבתי מבורך, אכן עושים לחתולים חיים קשים. גם אם קהיליית מאכילי החתולים ושוחרי זכויות החיות, הבה נודה, לא בדיוק תואמת לטעמנו, קשה להקל ראש במצוקה הכפולה של אדם וחתול. תמונתו הבלתי נשכחת של מרן המשגיח הגה"צ רבי אליהו לופיאן זצוק"ל, שדאג למזוג חלב לחתול רעב שהובא לישיבה כדי ללכוד עכברים, ממחישה את חשיבותו של נושא צער בעלי חיים. שבצידו - צערם של בני האדם החשים מאוימים מחמת רעבונם של החתולים ובאם אלה ייכחדו - שגשוגם הצפוי של העכברים.
פחים טמוני קרקע, למעשה, אינם כבר בגדר חידוש. כך גם הביקורת כנגד תופעות הלוואי שלהם. בראשון לציון, למשל, וגם בנס ציונה וברחובות, יצאו פעילים של ארגון "ראשון אוהבת חיות" ועמותת "תנו לחיות לחיות" כנגד הפחים החדשים שמהווים "מלכודות מוות לחתולים" כבר ב- 2009, עם החלפתם של הצפרדעים בטמונים. גם אז, טענו הפעילים כי הכחדת חתולי הרחוב תגרום להתפשטות חולדות ועכברים נושאי מחלות. מאז, יותר ויותר רשויות מקומיות עוברות בהדרגה לפחים טמונים שיתרונותיהם אינם מוטלים בספק.
בחודשים האחרונים, בעקבות החלטתה של עיריית ירושלים לעבור לפחים טמונים שיהפכו את העיר לסביבה אסתטית יותר, יצאו פעילים "למען חתולי ארמון הנציב" למיתקפת נגד. האגרסיביים יותר טענו כי מדובר על "תוכנית שטנית" לחיסול אוכלוסיית חתולי הרחוב. לטענתם, "מאז החלטת בג"צ ב- 2004 שאסרה על המתת חתולי רחוב, הרשויות חיפשו דרך לעקוף אותה - על ידי התקנת פחים טמונים שמהווים 'תאי גאזים' לחתולים שנופלים פנימה והרעבת החתולים", מאשימים פעילים.
בעיריית ירושלים, בתגובה, הודיעו על תוכנית חדשה להאכלת החתולים, בהשקעה של 100 אלף ש"ח בשנה. "עיריית ירושלים תשמור על האיזון בין איכות החיים של התושבים לבין חתולי הרחוב באמצעות טיפול ולא באמצעות הזנחה", הודיע ראש העיריה משה ליאון. ההחלטה גררה ביקורת משני צידי המיתרס: מגיני החתולים אינם רואים בכך פתרון מספק, ולעומתם - אנשי טבע ואקולוגיה חוששים שהבעיה רק תתרחב. תחנות האכלה לחתולים, מזהיר עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע, יגרמו לגידול במספר חתולי הרחוב ובמקביל ימשכו חיות אחרות כמו כלבים משוטטים, חולדות ושפני סלע, מחד, ויסכנו חיות אחרות שהחתולים יטרפו כמו ציפורים וחיות בר מוגנות.
***
להתראות חתול, שלום עכבר
לא רק בירושלים. הרב מ.ש. מרכסים, מספר על מציאות מדהימה שבה תושבים, מבוגרים כילדים, חיים בחודשים האחרונים בחרדות מפני פלישת חתולים מזי רעב. "הם מסתובבים בכל מקום בחיפוש אחרי אוכל. קשה להאשים אותם, בסוף הקיץ החליפו את כל הפחים לטמונים - והחתולים נותרו רעבים. הבניינים כאן מדורגים אז הם מטפסים, נכנסים למרפסות ומשם לבתים, קופצים על השולחן, על השיש. הם נואשים. מישהו הסריט איך הם מצליחים אפילו לפתוח דלתות זכוכית. רק לפני שבוע, בסעודת שבת באחת המשפחות, מישהו הניח את הדגים על השיש, וכשחזרו למטבח ראו חתולה רובצת על הדגים! הילדים שלי רועדים מפחד, לפני שהם נכנסים למטבח הם מוודאים אם אין חתולה...".
מעבר לפחדים, מדגיש הרב ש', ישנה תחושה קשה של צער בעלי חיים. "אנחנו רחוקים מלתמוך באוהבי החיות, אבל התחלנו לשים שאריות אוכל ליד הפחים. קשה לראות את החתולים מסתובבים רעבים. ומלבד זאת, אנחנו זקוקים להם, להשמדה של מזיקים - נחשים, עקרבים, עכברים. ראינו בעינינו איך חתולים טורפים נחשים. זה יישוב הררי, ויש באיזור גם שועלים וחזירי בר. בקיץ שעבר אברך הוכש מנחש צפע. זאת גבעה חדשה, בכל יישוב חדש 'מייבאים' חתולים, גם לקריית ספר בראשיתה הביאו ארגזים עמוסים בחתולים כפתרון נגד מכת העכברים. אבל אם החתולים יגוועו מרעב, מי יצוד את המזיקים?!"
ברמת בית שמש ג', שכונה חדשה יחסית, הטמונים כבר עשו את שלהם: אין אפילו חתול אחד לרפואה... והעכברים, כצפוי, חוגגים. למרות כל ההדברות. לא שלא היו שם חתולים בעבר, אבל להקות של כלבים ש'התפראו' (כלבי בית שהפכו לכלבי פרא) - טרפו את רובם, והנותרים גוועו ברעב עקב המעבר לטמונים.
"אנחנו סובלים ממכת עכברים קשה מאוד! בבית הכנסת שנמצא בקרוואן, כבר התרגלו שעכברים מתרוצצים בין רגלי המתפללים. מזל שעזרת נשים נמצאת בקומה שנייה... הגעתי מירושלים לגור כאן, שם יש שפע חתולים - ומעולם לא נתקלתי בעכבר או חולדה בשטח ציבורי. עד שבאתי לבית שמש, הכרתי עכברים רק מהתצוגה של הזוחלים בגן החיות..." - מספר הרב מ', אב לשלושה ילדים מבועתים. לא מהחתולים אלא מהעכברים ומהכלבים.
הרקע - בית שמש היא יישוב שנבנה בקצב מואץ ביותר. בשנים הראשונות, סבלו התושבים מלהקות של כלבים טורפים, אנשים חששו לצאת בלילה מהבית... לאחר מספר מקרים שבהם תושבים פונו לבית החולים עקב פגיעתם של הכלבים, פתחה העיריה במבצע לחיסול הכלבים. וכמובן, ארגוני בעלי חיים פנו לביהמ"ש שהוציא צו מניעה. ממש לפני כניסת הצו לתוקף, מספר מ', ראש העיריה גייס עם צוות מתוגבר שהצליח לצוד חלק גדול מהכלבים. אלה שנשארו, טורפים את החתולים. "החשש שלנו הוא שכעת עם המעבר לטמונים, מעט החתולים שנותרו ינטשו את המקום ואוכלוסיית העכברים תשגשג"...
***
'ככה נראית עיר מתקדמת'
חתולים מטילים את חיתתם על תושבי העיר? ד"ר אסף בריל, הווטרינר העירוני הראשי של ירושלים, חושב שכמו כל דבר בחיים, האמת היא באמצע, "בין מקרה קיצון כפי שתיארתם לבין המצב ההפוך. תושבים בירושלים מתלוננים רבות על שהעיר לא נקייה, בחלק מהשכונות רמת הניקיון והשמירה של התושבים על הסביבה, לא היתה במיטבה. לכן העיריה קיבלה החלטה מקצועית, בשיתוף כל האגפים הרלבנטיים  - תברואה, וטרינריה, איכות סביבה, ללכת לכיוון של הטמנת אשפה".
"אנחנו לא ראשונים בתחום זה, אבל זה הפתרון הנכון, ככה אמורה להיראות עיר מתקדמת ומודרנית. מעבר להיגיינה, היום מדברים על עיר חכמה שבה הפחים משדרים את מצבם, האם הם מלאים או חצי ריקים, ואז פינוי האשפה יהיה בתדירות הנכונה. זה כבר קיים, וזה הכיוון שהולכים אליו!"
***
אולי לפני שממריאים עם טכנולוגיות עתידניות, תדאגו קודם שאנשים ישימו את הזבל בתוך הפחים...
ד"ר אסף בריל: "עם הזמן הציבור יתחנך, יפנים את השינויים, חינוך זה לדורות. למה אנשים משאירים זבל מחוץ לפחים? זו שאלה מצוינת. אדם בונה לו ארמון וזורק את הפסולת מעבר לגדר כאילו זה כבר לא קשור אליו. יש משפחות ששולחות ילדים לשפוך זבל, והילד עוד לא בגובה שמגיע למכסה של הפח... יש אנשים שלא רוצים להשליך לחם, אז תולים אותו בשקית על הפח כאילו 'אם תליתי לא זרקתי'... יש נורמות מקובלות, אחרי הכל אנחנו לא שבדים ולא סקנדינבים, אנחנו מזרח תיכונים".
***
מעבר לצער של האנשים, יש כאן במובהק גם צער בעלי חיים...
"אנו מודעים לכך שעם המעבר לפחים טמונים, עלול להיווצר מצב - בטח בשלבי הביניים - שיתקיים מחסור מסוים במזון לאוכלוסיית בעלי החיים בכלל ולחתולים בפרט. כל עוד נעשה שימוש בצפרדעים, היתה בעיה שה'צפרדעים' הפתוחים סיפקו כמויות אוכל בלתי מוגבלות - וזה הביא להתפרצות בכמות בעלי החיים בעיר, לא רק חתולים אלא גם חולדות, שועלים ובעלי חיים נוספים. החולדות אמנם חיות בביוב אבל גם הן ניזונות מזבל פתוח. זה מצב בלתי נסבל, ומצד שני - לכל הדיעות יש בעיה של מחסור באוכל בגלל הטמנת האשפה.
"לכן, ראש העיריה יצא בהכרזה ובכוונה, שבתקופות המעבר, בשכונות שבהן מטמינים פחים, ובשיתוף מתנ"סים עמותות וכו', העיריה תציב תחנות האכלה שמיקומן ומספרן ייקבע לאחר שנלמד את הנושא, כדי לסייע לבעלי החיים - בעיקר לחתולים - בתקופת המעבר ובכלל. הנושא הזה די חדש, אין הרבה ניסיון בתחום בארץ, אבל הוא מגובה בנוהל של משרד החקלאות לטיפול בחתולי רחוב.
"יכול להיות שיהיו חתולים שיצמצמו להם את מקורות האוכל. מצד שני, המצב הנוכחי של מאות טונות אשפה שזמינה לכל חתול, עורב ושועל, לא יכול להימשך".
תושבים מרגישים מאוימים, מדווחים על כמעט-תקיפה...
"אני לא מכיר מקרים כאלה. בשכונות שהוטמנו, לא ראיתי מגמה של עלייה בתלונות על נשיכות או שריטות. כל שנה מעבירים להסגר 400-500 כלבים וחתולים, ביחס של שני שליש ושליש. יש שכונות שמוטמנות כבר שנה, כמו ארמון הנציב, גבעת משואה, נווה יעקב ופסגת זאב - ואין עלייה במקרים כאלה. נראה שמדובר באנקדוטה של חתול תקף ילד וייחסו אותה לפחים הטמונים ולרעב. אני לא רואה קשר ישיר. כל שנה מדווחים בין 100-200 אירועים של שריטות מחתולי רחוב, ואין עלייה במקרים. לשמחתנו, בניגוד לכלבים שכאשר הם במצוקה הם עלולים לתקוף, חתולים שמרגישים מצוקה מנתקים מגע ובורחים. אני לא חושש שבעקבות הרעב חתולים יתחילו לתקוף. הם יעדיפו לברוח".
ומה באשר לחשש שעכברים ישגשגו באין מפריע, כפי שקורה בערים אחרות?
"חוץ ממיקי מאוס, חתולים לא באמת תוקפים עכברים. הם אוכלים הכל, זה כן, מציפורי שיר וזוחלים ועד בעלי חיים שהולכים ונעלמים כמו זיקיות. מי אמר שזה רע? כל אחד והאג'נדה שלו. חובבי זוחלים יגידו שזה רע, חובבי חתולים יגידו שהם צריכים לאכול. בכל מקרה, ההתמודדות שלנו מול עכברים וחולדות היא לא באמצעות טיפוח חתולים. עכשיו ערב פסח, בסוף עוד נגיע לחד גדיא, נביא חתולים לאכול עכברים, ואז כלבים לתקוף חתולים, זאבים לתקוף כלבים וכן הלאה...
"חתולי רחוב הם לא הפתרון. רוב החולדות נמצאות בביובים, עיקר ההתמודדות היא באמצעות הדברה עירונית שיטתית, היגיינה וניקיון סביבתי. לא על ידי שיחרור בלתי מבוקר של חתולים. חתול לא יטריח את עצמו לרדוף אחרי חולדה, מה גם שהחולדות שלנו ממש גדולות... החולדות גם הן ניזונות מהזבל, כך שהדברה של ביובים וסילוק הזבל באמצעות הטמנה, עוזרים גם לזה. בכל מקרה, בלי קשר לחתולים, אפשר להתמודד מול מכת עכברים. אם יש אצלכם עכברים, תתקשרו 106".
@1הזיאולוגים מותחים ביקורת חריפה על האכלת החתולים, מחשש להשלכות.@2
"הם צודקים במאה אחוז, למעט דבר אחד: אנחנו צריכים להתחשב גם באחרים. יש גורמים נוספים עם דעות ורצונות משלהם, כמו חובבי חתולים, צריך להתחשב. וחשוב לקחת את הדברים בפרופורציה: צפרדע פתוחה מכילה טונה וחצי אשפה זמינה לעכברים, שועלים, חזירי בר וחתולים. אתה מטמין את האשפה בפח טמון ששומר על הניקיון ומונע נגישות לבעלי חיים, ובמקביל שם פינת האכלה עם קילו וחצי של מזון. זה בטל בשישים... יש כיוונים נוספים שמבטיחים שהמהלך יהיה יעיל, למשל - לדאוג שההאכלה תתבצע בשעות הבוקר, עד הערב המזון ייגמר ואז תנים ושועלים ובעלי חיים שפעילים בלילה, פחות יגיעו למזון.
אגב, רוב אוהבי החתולים שמאכילים אותם ודואגים להם, עושים את זה מתוך חמלה לחתולים החלשים והרעבים. הם עצמם, לא מאושרים מכך שיש ריבוי חתולים בעיר, הם היו מעדיפים שלא יהיו חתולים. בטווח הארוך, אוכלוסיית החתולים תתאזן על מספר קטן בהרבה, ואוהבי החתולים ישמחו לראות 10 חתולים ברחוב במקום 50-100 שרובם חולים ורעבים... האינטרס של כולם הוא לשמור על עיר נקייה ומצד שני על עיר עם חמלה והתחשבות בכולם".
@5
@1פרופ' יורם יום-טוב,@2 זואולוג רב תחומי וראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אינו חושש להביע עמדה נחרצת נגד האכלת חתולים. "בארץ משום מה אנשים ונשים מאכילים חתולים. אמרתי משום מה, כי אני זואולוג לא פסיכולוג. ככל שמאכילים יותר - יהיו יותר חתולים כי יתרבו יותר. אלה שמאכילים אותם, לא לוקחים את זה בחשבון. הם חושבים, יצור חי שסובל, לא נאכיל? אז למה שלא יאכילו חולדות עכברים ג'וקים נבצר מבינתי, למה להפלות...
כשיש יותר מדי חתולים, זה גורם לבעיות שונות. הם טורפים חיות קטנות, בעיקר ציפורים, זוחלים, יונקים קטנים, אפילו לאו דווקא כשרעבים. הם חיות טורפות. הם מלכלכים, הופכים פחים, מפזרים אשפה, רבים על זבל - זה מיטרד. העיריות החליטו להקטין את הבעיה על ידי מעבר לפחים טמונים. זה רעיון טוב, אבל חובבי החתולים הקימו קול צעקה, שאם יהיו פחים טמונים יהיה פחות אוכל. אז למה לא לפזר את האשפה בכל מקום שיהיה להם מספיק אוכל", הוא מעיר באירוניה. 
"ראש עיריית ירושלים החליט להשקיט את המצפון ולהקים תחנות האכלה לחתולים. זה בזבוז גמור, כי אם כל המטרה היא לצמצם את כמות החתולים - לתת להם אוכל זה לעשות את ההפך. מה באמת יקרה אם לא יתנו להם אוכל? מי שלא יסתדר, לא יוכל להגר ולא ימצא אוכל, מצבו הגופני ילך ויידרדר, הוא ימות. כן, זו המציאות, אלה החיים. גם אני אמות, אבל לא היה נכון להעלות את הנקודה הזאת, כי אין השוואה בין חיות לבני אדם. זו קטגוריה אחרת, לפחות בעיני רוב בני האדם... מה יקרה לחתולים אם לא יהיה אוכל? חלק ילכו למקום שיש. מי שלא יכולים להגר, מצבם ילך ויורע והם ירעבו למוות. אחת הדרכים להקטין את ריבוי החתולים היא לצמצם את הדרישה המזונית שלהם. החזקים ישרדו כמו שקורה בטבע עם כל חיית בר".
@1אנחנו בייתנו אותם. האדם לא אמור לדאוג להם?@2
"אם היו לנו משאבים לאין סוף, היינו מאכילים את כולם, ואז תוך שנים מעטות כדור הארץ היה מתכסה חיות ולא היה לנו מקום לחיות".
@1מה לגבי החשש שבאין חתולים, העכברים יחגגו, כפי שאירע בבית שמש?@2
"מי אמר שזה מה שיקרה? מי שמדווח לך מבית שמש, לא ערך ניסוי מבוקר. אלה השערות בעלמא. אם יש טמונים ואין לעכברים אשפה, ממה יחיו, למה שיהיו עכברים? עכברים מגיעים היכן שיש אשפה. ומי אמר שהחתולים יצודו את העכברים? חתולים יכולים לאכול עכברים, אבל אם יש אוכל אחר יותר זמין, אוכל שלא עלול לנשוך אותם, ולא צריך להוציא אנרגיה כדי לצוד אותו, הם מעדיפים אותו. אם אין מזון זמין באזור, אין לי ספק שהיו מגיעים חתולים מהשכונות הסמוכות ומתפרנסים מהעכברים.
איך קורה שחתולים ועכברים חיים בכפיפה אחת? אם פחי האשפה זמינים לחתולים, ואנשים זורקים אשפה ברחוב, זה מה שקורה. החתולים אפילו לא רודפים אחרי העכברים. יש להם אוכל זמין אחר".
במקום להקים תחנות האכלה לחתולים, מסכם פרופ' יום-טוב, צריך לחנך את הציבור לא להאכיל חתולים. "שמים טמונים, וכל אדם שזורק אשפה ברחוב צריך לקנוס אותו. ואין צורך לדאוג בגלל העכברים - גם העכברים ייעלמו אם לא יהיה להם מזון".
@5 החתולים והסטיגמה
השיח בנושא ה"חתולאות", חצה זה מכבר את גבולות ההיגיון והפך לנושא רגשי טעון במיוחד. לצד ארגונים למען בעלי חיים תמצאו לא מעט ארגונים שמתמקדים בחתול עצמו: אגודת חובבי החתולים, העמותה למען החתול, עמותת גירגורים, העמותה למען חתולי רחוב בירושלים, אגודת חובבי החתולים חיפה ואפילו ארגון שהוקם למען חתולי ההתנתקות, וזאת מלבד מאכילי חתולים פרטיים מטעם עצמם... הדיון, כבר אמרנו, עשוי להישמע הזוי לאוזניים 'נורמליות', כאשר החובבים מתעקשים שזכויותיהם של החתולים אינם נופלות ואולי גוברות על זכויות בני האדם.
@1ריבי מאייר,@2 מראשי הפעילים בתחום ומי שהקימה את העמותה למען החתול שהגיעה בזמנו עד לבג"צ כדי להשיג הכרה בחתולים כ"חיה מוגנת" שאסור להשמידה, מנסה לתקן את הסטיגמה שנוצרה סביב חובבי החתולים. "לחתולים יש מקום קריטי באקולוגיה של בני האדם. ביהדות יש את מצוות צער בעלי חיים וגם במקומות אחרים, כולם שומרים עליהם ודואגים להם. דואגים להם - כי רק חתולים שבעים צדים מזיקים!"
"החתולים הם חיות טריטוריאליות, הם שומרים על הטריטוריה ולכן מומלץ מאוד לטפח אותם ולדאוג לתת להם מזון, מים וכו', כדי שבתמורה, הם ישמרו על השטח מפני פלישה של מכרסמים ונחשים. הם חגורת הגנה סביב האדם. כשעמדתי בראש העמותה למען החתול, הגענו לבג"צ וקיבלנו פסיקה שאסור לפגוע בחתולים - לטובת האדם. הם שומרים עלינו מפני מזיקים, וצריך לטפל בהם - כי חתול שגווע מרעב לא יוכל לעשות כלום. הפעילים בירושלים מנסים לעשות שינוי לטובת האדם והחתול גם יחד. כך מתמודדים עם הבעיה בעולם המודרני. בכלל, המינוח היום הוא @1חתולים בקהילה@2, לא חתולי רחוב - וזה משדר שחתולים הם לא בגדר משהו שלא רצוי. יש להם תפקיד, הבורא יצר אותם ונתן להם תפקיד. אבל צריך לעשות פעילות כדי שיחזירו לנו בתמורה".
@1אתם מתקוממים כנגד המעבר לפחים טמונים, אבל האם עדיף לחיות מוקפים בזבל המפרנס כמויות בלתי נתפסות של חתולים?@2
@1מאייר:@2 "אנחנו בהחלט לא נגד הטמונים, אבל צריך לדאוג שלא יהוו מלכודות מוות, שלא יגרמו לסבל לחתולים. דבר שני, צריך לארגן פינות האכלה ומים, ולמנוע התרבות חתולים לא על ידי הרעבה אלא בצורה מקצועית, כמו שנהוג כיום בהרבה ערים גדולות. בירושלים אמנם החליטו על הקמת פינות האכלה, אבל הקצו סכומים מאוד קטנים, שזה יותר בגדר יחסי ציבור... אנשים פרטיים שנותנים לחתולים שיירי מזון - זו התחלה, אבל חשוב מאוד ללמד את הציבור שלא לעשות את זה בצורה שתזהם או תגרום לפגיעה אלא בצורה נקייה ומסודרת".
@1הזואולוגים, טוענים שהאכלת חתולים רק מדרדרת את המצב, ובכלל חתולים אינם המענה כנגד מכרסמים. בשביל זה, לדבריהם, יש הדברה.@2
מאייר: "זואולוגים הם אנשי אקדמיה, הם לא באים מהשטח. הם מסתכלים במבט מאוד צר, כאילו חתולים צדים בעלי חיים קטנים יותר, ולא רואים את התמונה הרחבה. הם לא מבינים שככל שמיטיבים עם חתולים זה לא גורם לפגיעה בטבע, ולא צריך להשמיד אף אחד. הם לא קולטים שהמזיק מס' 1 לטבע הוא האדם! הם נטפלים לחתולים מכל מיני אינטרסים כמו להשיג מילגות ומחקרים... עכברים צריך להדביר? הדברה = מוות, שגורם לוואקום בטבע. במקום להדביר, צריך להתמודד נכון מבחינה אקולוגית".
@1לפי העדויות של אלה מאיתנו שחיים בערים ללא פחים טמונים, השורצות חתולים וגם עכברים וחולדות, כמו בני ברק, החתולים של ימינו לא בדיוק ממלאים את תפקידם... עובדה: זה לא חזון בלתי נפרץ לראות חתול וחולדה נוברים יחד באשפה בערימת זבל בשובה ובנחת, ממש וגר חתול עם עכבר...@2
מאייר: "בגדול, חתולים לא צדים עכברים כדי לאכול אותם, הם מגרשים אותם מהטריטוריה שלהם. כשיש להם מזון הם חזקים ויכולים ורוצים להגן על הטריטוריה שלהם. בערים שיש פינות האכלה מסודרות - אין בעיה של מכרסמים. בשכונות חדשות, יכול לקחת זמן עד שהמצב מגיע לאיזון. לא מדובר בהתנהגות של חתול בודד, אלא קבוצות של חתולים. אני עוסקת בתחום בצורה מקצועית מזה 30 שנה, יש מחקרים, אלה דברים מוכחים".


ילדי בני ברק מדביקים את קצב הניקיון


יום שני, 18 במרץ 2019

בביתר משיקים מזרקה ראשונה ובבני ברק מתתחדשים לקראת פסח

צביעת פחים, הוספת משאיות טיאוט, הינן חלק בלתי נפרד מן הידיעות החדשותיות של הערים החרדיות. מציאות מבורכת זו מהווה סיפור חדשותי מרתק כשלעצמו. הקמתה של מזרקה ראשונה מסוגה בעיר ביתר, גם היא נחשבת לסיפור חדשותי. כששתי הידיעות מופיעות זו לצד זו בעיתון 'יתד נאמן' - גם אם שולם עבורן תשלום כזה או אחר, הן הופכות את הסיפור לתמונת מצב של חיי היומיום בציבור החרדי.
על מנת שהסיפור הזה ימשיך לשאת אופי חדשותי, מרתק וצבעוני, חשוב לתת לידיעות הללו ביטוי גם בקרב קהלים רחבים יותר. 
תקוותי שהבמה הזאת מכובדת דיה, בכדי לשרת מטרה כה נעלה.     


יום שני, 14 בינואר 2019

מצעד בעקבות המים החיים של יהודי פולין


החיים נכחדו, נותרו רק הזכרונות מהמים החיים


בבת אחת התרוקנה פולין ממיליוני יהודיה, שרובם הלכו לכבשנים, עם סיוע 'נדיב' של רבים מהשכנים הפולנים, אבל 'טביעות האצבע' של אלף שנות יהודים, חקוקים בה בכל פינה. נציג 'קילורין' שב ממסע בעקבות הזכרונות וה'סימנים' שנותרו מהחיים היהודיים המפוארים בעיירות וכפרי פולין, שנגדעו באחת.

ורשא
רחוב 'אוקופובה', בית הקברות היהודי

בית העלמין שברחוב 'אוקופובה' נוסד לפני כמאתיים שנה, ונחשב לאחד מהגדולים בעולם. כארבע מאות אלף קברים, כך מעריכים, מצויים בו בעת הנוכחית. כחציים מסומנים וניתנים לאיתור בהיקש מקלדת.
חומה האבן המקיפה אותו בולטת היטב ונמתחת לאורך מאות מטרים על פני אחד מרחובותיה המרכזיים של העיר. כשנלקחת בחשבון העובדה שרוב רובה של העיר הוכחדה עד היסוד, הופך אותו הישרדותו לבולט עוד יותר.
מתקן ידני לשאיבת מים המשמש את החיים לנטילת ידים ביציאתם מן המתחם, ניצב עדיין במקומו ומספק מים בכמות נדיבה.


במרחק לא רב ממנו ניצב בדממה מתקן עשוי שיש שמילא תפקיד דומה.  


נטילת הידים מלווה את היהודי החל מן הרגע הראשון ועד לעצימתו את עיניו. בשכבו ובקומו. גם אלו הבאים לחלוק כבוד אחרון לנפטר, לא ישובו לשגרת החיים בטרם יטלו את ידיהם במים.



***

לודז'
עיר שירדה מגדולתה

סיפורו של בית העלמין המקומי מרתק וראוי לתפוס יריעה נכבדת לעצמה.
בית ההלוויות נחשב ל'מפואר' - עד כמה שהדבר נשמע עגום, בכל קנה מידה. הוא ניצל מן התופת, פעל לאורך המלחמה עד לרגעיה האחרונים, והשתמר בשלמותו.
כיאה לעיר שתורה וגדולה הפכו לסימן ההיכר שלה, משמש המבנה יחד עם מספר מבני קבורה מפוארים להנצחת תושביה, כשהבולט שבהם הוא זה שדאג הגביר פוזננסקי שיוקם על קברו.
מתקן לנטילת ידים הממוקם בסמוך לכניסה אל המבנה משמש תזכורת לאותם ימים, שבהם נטלו היוצאים ממנו את ידיהם.


***
אושפיצין
בדרך לגיא ההריגה

בניגוד למצופה, העיירה 'אושפיצין' - זו שסביבתה העניקה למחנה התופת את שמו, עדיין ניצבת על עומדה.
המקומיים, כך ניכר, השקיעו ועדיין משקיעים מאמצים מרובים על מנת למקם אותה על מפת התיירות היהודית. הם כנראה גם מצליחים. שלטים הניצבים לצדי הדרך המובילה אליה, מזמינים את המוני הפוקדים את גיא ההריגה לבקר בבית הכנסת שבמרכז העיירה.
הוא ובית המדרש הסמוך לו זכו לא מכבר לשיפוץ ולחידוש, ועל אף השעה המאוחרת שהותירה את הכניסה אל המקום חסרת סיכוי, זימנה לי ההשגחה להבחין במקומי הניגש לפתוח את דלת הכניסה.
שיחת נימוסין קצרה מצאה אותי בהיכל המשמש באופן רשמי כמוזיאון המתעד את עברה היהודי המפואר של העיירה.
הספסלים, השולחנות, הבימה וארון הקודש מייצרים תחושה כאילו הזמן כאן עמד מלכת.
כך גם הכתובת המספרת כי "ביהמ"ד הלז נבנה ע"י הגבאים: ר' יקיר זינגער נ"י, ר' חיים גאלדשטיין נ"י, ר' אלטר נייבערג נ"י בשנת התרפ"ה".
בין יתר הפריטים המוצגים במקום, איתרתי מתקן לנטילת ידים ששרד את התופת.
יהודים ומים צעדו יחד, בחיים, במוות, מאז ולתמיד.