יום העצמאות, הבוקר שאחרי

בני הציבור החרדי מורגלים לספוג האשמות, שאולי נכונות בחלקן ובמקרים ספציפיים, על חוסר הקפדתם בכל הקשור לשמירת הנקיון במרחב הציבורי.

לא אחת, מופנות כלפיהם טענות על השארת אשפה בחניונים ובפארקים ציבוריים, אותם הם הותירו עם עזיבתם אותם כשהם מלאי אשפה ולכלוך שאותם יצרו במו ידיהם.

ההתמקדות התקשורתית במקרים מעין אלו, שיודגש, כי אין ולא תהיה להם כל הצדקה שהיא, חורגת, במודע או שלא במודע, מגבול הטעם הטוב, דוקא משום שהיא מכוונת ונתפסת כלפי ציבור מסוים, ומוצגת, נרצה או לא נרצה, כנורמה רווחת ושכיחה.

***

שעת בוקר מוקדמת שלמחרת יום העצמאות האחרון באחד מפינות החמד הפזורות ביער ירושלים, זימנה לי מפגש מקרוב עם תמונת מצב לא נעימה, שבה דוקא מי שאמור לספק תשובות על חוסר ההתחשבות הזועק מן הקרקע, אלו הם החוגגים מיום האתמול, שעל פי הידוע, אינם נמנים על הציבור החרדי.

המנפנפים הותירו אחריהם עם עזיבתם כמעט הכל: סלטים ולצדם פיתות, חלקי עוף לסוגיהם השונים שכבר לא נמצא להם מקום בכרסותיהם המלאות, שיכולים היו להשביע כמות לא מבוטלת של חוגגים נוספים, ואפילו כלי הגשה רב-פעמיים: מלחיות, מנגלים, מלקחיים ועוד כמה וכמה פריטים שיכולים היו לשמש אותם גם בחגיגות שנת השבעים למדינה, שלא לדבר על פסולת מכל סוג אפשרי: אריזות פחמים ונקניקים, בקבוקי שתיה ריקים למחצה, כוסות וסכו"ם שחלקם כלל לא באו לידי שימוש, חפיסות סיגריות, נייר לניגוב ידים ועוד.

בקיצור, כל מה שיכולים היו להותיר בשטח תוך שהם חוסכים כמה דקות של עבודה לא מאומצת, נותר כאן לספר בדממה את סיפורם של הישראלים הדואגים לסדר את עצמם על חשבון אחרים.

אז מה אם יגיעו אחריהם העורבים, התנים והזבובים ויחגגו עם כל מה שנשאר, ואת כל השאר יפזרו? שיפזרו. העיקר שגם הם יוכלו להתפזר לבתיהם לשלום ובלי טירחה מרובה.  

אולי קק"ל היא זו שנושאת על כתפיה את האשמה? שאלתי את עצמי בטרם השלכתי את האשמה לעברם של חסרי האחריות. אולי אם היו דואגים להציב מכולה לפינוי אשפה בטווח ראייתם, היה הכל נראה אחרת.

זהו שלא, כלומר, קק"ל דוקא חשבה על מה שיקרה לולא תוצב מכולה שכזאת בקרבת מקום. בפועל, זה לא עזר. הלכלוך נותר ליד ועל גבי השולחנות עמוסי הלכלוך, ולחוגגים נחסכו כמה דקות מאמץ יקרות.