החיים
נכחדו, נותרו רק הזכרונות מהמים החיים
בבת אחת
התרוקנה פולין ממיליוני יהודיה, שרובם הלכו לכבשנים, עם סיוע 'נדיב' של רבים
מהשכנים הפולנים, אבל 'טביעות האצבע' של אלף שנות יהודים, חקוקים בה בכל פינה.
נציג 'קילורין' שב ממסע בעקבות הזכרונות וה'סימנים' שנותרו מהחיים היהודיים
המפוארים בעיירות וכפרי פולין, שנגדעו באחת.
ורשא
רחוב
'אוקופובה', בית הקברות היהודי
בית
העלמין שברחוב 'אוקופובה' נוסד לפני כמאתיים שנה, ונחשב לאחד מהגדולים בעולם.
כארבע מאות אלף קברים, כך מעריכים, מצויים בו בעת הנוכחית. כחציים מסומנים וניתנים
לאיתור בהיקש מקלדת.
חומה
האבן המקיפה אותו בולטת היטב ונמתחת לאורך מאות מטרים על פני אחד מרחובותיה
המרכזיים של העיר. כשנלקחת בחשבון העובדה שרוב רובה של העיר הוכחדה עד היסוד, הופך
אותו הישרדותו לבולט עוד יותר.
מתקן
ידני לשאיבת מים המשמש את החיים לנטילת ידים ביציאתם מן המתחם, ניצב עדיין במקומו
ומספק מים בכמות נדיבה.
במרחק לא
רב ממנו ניצב בדממה מתקן עשוי שיש שמילא תפקיד דומה.
נטילת
הידים מלווה את היהודי החל מן הרגע הראשון ועד לעצימתו את עיניו. בשכבו ובקומו. גם
אלו הבאים לחלוק כבוד אחרון לנפטר, לא ישובו לשגרת החיים בטרם יטלו את ידיהם במים.
***
לודז'
עיר
שירדה מגדולתה
סיפורו
של בית העלמין המקומי מרתק וראוי לתפוס יריעה נכבדת לעצמה.
בית
ההלוויות נחשב ל'מפואר' - עד כמה שהדבר נשמע עגום, בכל קנה מידה. הוא ניצל מן
התופת, פעל לאורך המלחמה עד לרגעיה האחרונים, והשתמר בשלמותו.
כיאה
לעיר שתורה וגדולה הפכו לסימן ההיכר שלה, משמש המבנה יחד עם מספר מבני קבורה
מפוארים להנצחת תושביה, כשהבולט שבהם הוא זה שדאג הגביר פוזננסקי שיוקם על קברו.
מתקן
לנטילת ידים הממוקם בסמוך לכניסה אל המבנה משמש תזכורת לאותם ימים, שבהם נטלו היוצאים
ממנו את ידיהם.
***
אושפיצין
בדרך
לגיא ההריגה
בניגוד
למצופה, העיירה 'אושפיצין' - זו שסביבתה העניקה למחנה התופת את שמו, עדיין ניצבת על
עומדה.
המקומיים,
כך ניכר, השקיעו ועדיין משקיעים מאמצים מרובים על מנת למקם אותה על מפת התיירות
היהודית. הם כנראה גם מצליחים. שלטים הניצבים לצדי הדרך המובילה אליה, מזמינים את
המוני הפוקדים את גיא ההריגה לבקר בבית הכנסת שבמרכז העיירה.
הוא ובית
המדרש הסמוך לו זכו לא מכבר לשיפוץ ולחידוש, ועל אף השעה המאוחרת שהותירה את
הכניסה אל המקום חסרת סיכוי, זימנה לי ההשגחה להבחין במקומי הניגש לפתוח את דלת
הכניסה.
שיחת
נימוסין קצרה מצאה אותי בהיכל המשמש באופן רשמי כמוזיאון המתעד את עברה היהודי
המפואר של העיירה.
הספסלים,
השולחנות, הבימה וארון הקודש מייצרים תחושה כאילו הזמן כאן עמד מלכת.
כך גם
הכתובת המספרת כי "ביהמ"ד הלז נבנה ע"י הגבאים: ר' יקיר זינגער
נ"י, ר' חיים גאלדשטיין נ"י, ר' אלטר נייבערג נ"י בשנת
התרפ"ה".
בין יתר
הפריטים המוצגים במקום, איתרתי מתקן לנטילת ידים ששרד את התופת.
יהודים
ומים צעדו יחד, בחיים, במוות, מאז ולתמיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה