יום שבת, 23 בפברואר 2013

'לכבוד ולתפארת' - על מעלתם ועל משמעותם של בגדי הכהונה ושל הבגדים בכלל

 

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת...וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי (שמות כ"ח, ב-ד')".

בגדי הכהנים תופסים חלק גדול מפרשת תצוה. בגדים אלו אמורים להביא 'כבוד ותפארת' ללובשיהם, אך הם נועדו להביא גם 'כבוד ותפארת' לכל עם ישראל. בגדי הכהנים מייצגים את ההתמסרות שלהם לעבודת הקב"ה ועם ישראל. את המסירות והקדושה הזאת הכהנים אמורים לעטות בכל עת. התכונות האלה צריכות להיות חלק מהאישיות של הכהן ומהשקפת עולמו.

הרב שמשון רפאל הירש מציין שזאת הייתה כוונת חז"ל בהדגישם את האיסור שמשהו יחצוץ בין גופו של הכהן לבגדים שהוא לובש. בגדי 'הכבוד והתפארת' אמורים להיות חלק מהכהן עצמו, עורו, אם תרצו.

רק אם הכהן מתפקד כל הזמן במישור נעלה של כבוד ושל התמסרות לעבודת ד' ועם ישראל, הוא יכול לעמוד באתגר של תפקידו ככהן.

תחושת הכבוד, החובה והנאמנות שבגדי הכהנים ייצגו בוודאי הגדירה בעבור הכהנים את הגדולה שמצופה ונדרשת מהם.

כאשר כהן קיבל את הזכות ללבוש בגדי קודש כאלה, הוא התחייב לעד לנהוג לפי התפיסה של 'הכבוד והתפארת' שהבגדים האלה מייצגים ותובעים.

בגדים ממלאים תפקיד גדול בחברה היהודית כיום. מגזרים מסוימים בחברה שלנו מזהים את קרבתם לקב"ה ולמסורת לפי הבגדים שהם לובשים. אין ספק שהבגדים עושים רושם על אלה שרואים אותם ועל אלה שלובשים אותם. מחקרים הראו שבתי ספר שיש בהם תלבושת אחידה מצליחים להתמודד עם בעיות משמעת, טוב יותר מבתי ספר שבהם הלבוש נתון לבחירתם של הילדים.

אלא שיש אחריות שנלווית ללבישת בגדים מיוחדים, והאחריות הזאת היא להיות אנשי 'כבוד ותפארת'. אדם שמבקש לחטוא צריך לנסוע למקום שבו לא מכירים אותו וללבוש 'בגדים שחורים' כדי שהתנהגותו לא תעיד על כלל ישראל.

קולמוסים רבו נשתברו בנסיון להביא את דרשת רבי אלעאי הזקן על הפסוק " 'ואת שם קדשי לא תחללו' - אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (קידושין מ':)".

פירושים שונים ניתנו למשמעות של 'בגדים שחורים' בהקשר הזה, אך ברור שהכוונה לסוג של לבוש פשוט שמעניק ללובשו אלמוניות ואיננו מייצג את קהילת התורה ואת היהדות בכלל. אסור לאדם ללבוש בגדי 'כבוד ותפארת' ולהתנהג באופן שסותר את הערכים האלה. בגדים מטבעם דורשים שלא להקל בו ראש, מפני שעם הבגד באה אחריות ובאים גם אתגרים.

בתקופת בית שני, כששמן המשחה שמשה עשה כבר אזל, קבעו חז"ל שלבישת בגדי הכהונה היא טקס המינוי של הכהן. הגמרא ביומא דנה על מקום פתח ההיכל בבית המקדש ועל האופן בו נכנס דרכו הכהן גדול ביום הכיפורים. בתוך דבריה מקשה הגמרא: ניעול (יכנס הכהן גדול) בין מנורה לכותל [הדרומי של ההיכל]? מתרצת הגמרא: 'משחרי מאניה'. כלומר: חוששים לכך שבגדי הכהונה ישחירו מפיח העשן של המנורה שהצטבר על הכותל הדרומי (יומא נ"ב.).

כתוב בפסוק לגבי כהנים גדולים: 'פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו ביזע' (יחזקאל מ"ד, י"ח). שואלת הגמרא: מאי לא יחגרו ביזע? אמר אביי לא יחגרו במקום שמזיעין, כדתניא, כשהם חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאצילהם, אלא כנגד אצילי ידיהם.

טעם הדבר הוא, שלא יתלכלכו בגדי הכהונה, וכפי שכותב המצודות דוד בפירושו על הפסוק ביחזקאל הנ"ל (זבחים י"ח:)".

"'והכהן הגדול מאחיו' (ויקרא כ"א, י'): שיהיה גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה, ובעושר (יומא י"ח., חולין קל"ד:, הוריות ט'.)".

 

***

"בגדי כהונה מצוותן שיהיו חדשים, נאים, ומשולשלים - כדרך בגדי הגדולים, שנאמר: 'לכבוד ולתפארת'. היו מטושטשים, או מקורעים, או ארוכים יתר על מדתו, או קצרים פחות ממדתו, או שסלקן באבנט, ועבד, עבודתו פסולה. היו משוחקין, או שהיו ארוכים וסילקן באבנט עד שנעשו כמידתו, ועבד, עבודתו כשרה. כל בגד מבגדי כהונה שנעשה צואי אין מלבנין אותו ולא מכבסין אותו, אלא מניחו לפתילות ולובש חדשים. ובגדי כהן גדול שבלו גונזין אותן. ובגדי לבן שעובד בהם ביום הצום אינו עובד בהם פעם שניה לעולם, אלא נגנזין במקום שיפשוט אותם שם, שנאמר והניחם שם והם אסורים בהנייה (רמב"ם הלכות כלי המקדש, פרק ח' הלכות ד'-ה')".

על פי זה פסק הרמב"ם: "כהן גדול צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכהנים, בנוי, בכח בעושר בחכמה ובמראה. ופירש מהר"י קורקוס: הטעם שלא הוזכר בגמרא שם 'מראה', נראה שרצו לכלול אותו בכלל נוי, ונראה שהנוי הוא יופי הפנים, ומראה הוא הדר הקומה וגם חן הצורה, כי יש בני אדם יפים בצורתם ואין מעלים חן על רואיהם ואין להם הדר בפניהם וכו' (הלכות כלי המקדש, פרק ה' הלכה א')".

***

'לרוממות הבית (בית המקדש) רומם [הקב"ה] כבוד עובדיו. ונתייחדו הכוהנים והלויים, ונעשה לכהנים הלבוש היותר נכבד והיותר נאה לכבוד ולתפארת, ושלא ישמש בעבודה בעל מום. ולא בעל מום בלבד, אלא אף האדם מכובד אצל ההמון בצורתו האמיתית אלא בשלמות אבריו ויפי בגדיו. והמטרה - רוממות שתהא לבית הזה ומשרתיו אצל הכל' (רמב"ם מורה נבוכים, ג', מ"ה)".

***

ענין בגדי הכהונה תופס חלק נכבד בדברי חז"ל, השאלות העיקריות העולות תוך כדי התבוננות בפרשה זו הינן:

מדוע מצווה התורה על הכהן הגדול ללבוש בגדים מהודרים? האם אין המקדש מקום שאמור לבטא קשר רוחני בין הקב"ה לישראל? האם אדם שעובד את הקב"ה זקוק לסממנים החיצוניים הללו? המדרש ופרשני המקרא מתמודדים עם שאלות אלה, ומציעים פתרונות שונים:

"עשה הקב"ה כבוד לאהרן שהלבישו כמלאכי השרת שנאמר 'כי מלאך ה' צבאות הוא' (מלאכי ב', ז'). ...מה אמר הקב"ה למשה 'ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת', וכל אלו בזכות התורה שהיה יגע בה, הוי 'כבוד חכמים ינחלו' [משלי ג', ל"ה], (מדרש שמות רבה ל"ח, ג-ה)".

מדרש זה מציג את הבגדים היפים כמתנה לאהרן. הבגדים הם החצנה של עניין פנימי, ומסמלים את תוכנו של אהרן, שהוא כמלאך ה' ותלמיד חכם. לבישת הבגדים יכולה לפעול גם בכיוון ההפוך ולהזכיר לאהרן את המידות הגבוהות הנדרשות לצורך עבודתו במקדש.

***

אלו הם דברי הרמב"ן בפרשתנו:

 

"שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב 'כחתן יכהן פאר' (ישעיה ס"א י'), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הם, כדמותם ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתנת 'ועשה לו כתנת פסים' (בראשית ל"ז ג'), שפירושו מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי (לעיל כ"ה ז'), והלבישו כבן מלכי קדם.

וכן הדרך במעיל וכתנת וכתוב 'ועליה כתנת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים' (ש"ב י"ג י"ח), ופירושו כי עליה כתנת פסים נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן, ונמצא שכתנת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר 'וכתנת הפסים אשר עליה קרעה' (שמואל ב', פרק י"ג, י"ט).

והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב 'בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה (יחזקאל כ"א ל"א)', וכן כתוב 'וצניף מלוכה' (ישעיה ס"ב ג'), וכך יקראם הכתוב 'פארי המגבעות' (שמות ל"ט, כ"ח), וכתיב 'פארי פשתים יהיו על ראשם' (יחזקאל מ"ד י"ח), שהם פאר ושבח למכתירים בהם.

והאפוד והחשן לבוש מלכות, כעניין שכתוב 'והמניכא די דהבא על צוארך' (דניאל ה' ט"ז). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהילים קל"ב י"ח): 'יציץ נזרו'. והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (שם מ"ה י"ד): 'כל כבודה בת מלך פנימה משבצות זהב לבושה', וכתיב (דניאל ה' ט"ז): 'ארגוונא תלבש והמניכא די דהבא על צוארך'.

והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גויים, וכתיב (אסתר ח' ט"ו): 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן', והתכריך הוא המעיל שיעטף בו.

ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם, כדכתיב (תהילים פ"ט, י"ח): 'כי תפארת עזמו אתה'. וכתיב (ישעיה ס"ד י'): בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וקדשנו הוא הכבוד ותפארתנו תפארת ישראל.

ועוד נאמר (תהילים צ"ו ו'): 'עוז ותפארת במקדשו', וכן 'לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד' (ישעיה ס' י"ג), שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד השם.
וכן 'ובישראל יתפאר' (שם מ"ד כ"ג), שיהיה מראה ומייחד בהם תפארתו, וכן אמר למטה גם בבגדי הבנים כולם 'לכבוד ולתפארת' (להלן פסוק מ'), ואמר בקורבנות יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס' ז').

והנה המזבח רצונו, והכבוד בית תפארתו. והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן, ויתכן שיהיו צריכין כוונה, ולכן אמר 'ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה', שיבינו מה שיעשו. וכבר אמרו (יומא סט א): 'דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי' ".

***

בעל 'העמק דבר' (רבי נפתלי צבי יהודה ברלין) כותב בענין זה:

" 'לכבוד ולתפארת...', והיו הבגדים [לאהרן] לתועלת, שהיה בעיני ישראל לכבוד ולתפארת, והבינו מזה כי חפץ ה' ביקרו וראוי להיות מרכבה לשכינה.

מדבריו עולה, כי הבגדים המיוחדים גורמים לבני ישראל להעריך ולכבד את הכהן הגדול. בגדי אהרון הם כמדים, המצביעים על מעמדו ותפקידו בפני העם. הקב"ה אינו זקוק להם, אך בני האדם כן. הם עוזרים לבני ישראל לעבוד את ה' ביוצרם תחושת כבוד כלפי הכהן הגדול המייצגם בפני הקב"ה.

***

 

המלבי"ם מוצא בבגדים ענין פנימי:

"הנה הבגדים שציווה לעשות היו כפי הגלוי בגדים חיצוניים, שיספר עניינם, איך עשו אותם האומנים במלאכה, אבל באמת היו מורים על בגדים פנימיים שיעשו כהני ה' להלביש בם את נפשותיהם בדעות ובמידות ובתכונות טובות שהם מלבושי הנפש, ומלבושים אלה לא עשו האומנים, וציווה ה' אל משה שהוא יעשה בגדי קודש אלה, היינו ללמדם תיקון נפשותיהם ומידותיהם באופן שילבישו הוד והדר את נפשם הפנימית. ופירוש 'ועשית בגדי קדש לכבוד' - כי התבאר אצלנו בכל מקום שנפש האדם נקראת בשם 'כבוד' בכתבי הקודש (כמו שנאמר תהלים ל' י"ג 'למען יזמרך כבוד') - תעשה בגדי קודש שבם יתלבש הכבוד שהיא הנפש".

***

 

דרך העולם לכבד את מי שהוא הדור בלבושו כמו שקרא רבי יוחנן לבגדיו 'מכבדותא' (שבת קי"ג.), כלומר, הבגדים שלי הכבוד שלי - ההנחה היא שמי שמתלבש בצורה מכובדת מאוד, הוא אדם שפנימיותו ראויה לכך, והלבוש הוא רק סימן בשביל מי שלא מכיר את מידותיו וערכיו של אותו אדם.

לפיכך בשביל המון העם היה צריך הכהן הגדול ללבוש בגדי הוד והדר, למען יהיה לו 'לכבוד ולתפארת'. אמנם עיקר תכליתם של 'בגדי הכהונה' היתה בעבור ההשפעה הגדולה שהיו משפיעים על מי שלובשם במידות הטובות במעשים טובים וכו′.

בדייקנות מתוארים בפרשה טיבו של האריג ממנו נעשה הבגד, צבעו, מדותיו וקישוטיו. מצד אחד תכלית הבגדים 'לכבוד ולתפארת' ומאידך 'לקדשו לכהנו לי', לעורר את לב הלובש לקדושה ולחובות הקשורים עם כהונתו.

מראה הכהן הגדול בבגדיו המפוארים המקושטים בזהב ואבנים טובות, הנארגים מהטוב והיפה ביותר בחוטים ובצבעים, היה 'לכבוד ולתפארת'.

אך מעניין לגלות שיש סגולה נוספת לבגדים בעם ישראל- בלשון הקדש נקראים הבגדים גם מדות 'ולבש הכהן מדו בד', גם תכונות האדם, הטובות או הרעות, המעטפות את נפשו ורוחו נקראות מדות, כבגדים העוטפים את גופו של האדם.

לפי מדותיו נבחן אדם בין הבריות ולפיהן הוא מוכר לחבריו וסביבתו. את דמותו החיצונית מעצבים בגדיו, את דמותו הפנימית מדותיו.

*** 

בהכנת המאמר הסתייעתי בדברים שהובאו באתר של ישיבת ההסדר בקרני שומרון. תודתי נתונה להם.

הוסף רשומת תגובה