יום שבת, 24 באוגוסט 2013

די ללכלך - ההתנקות מן החטא כמשל


הרהורים עם דמדומי שנת התשע"ג

את מרבית שני שלישיו הראשונים של החודש האחרון לחודשי השנה, השתדלתי למלאות בתוכן חיובי. עסקתי בעיקר בריקון תכולה מיותרת ומזיקה לסביבה. כך התאפשר לי לעשות את הדבר הטוב ביותר (כמעט) שניתן לעשות בימים אלו: לעשות חושבים, להתחשבן עם המעשים, לבוא חשבון עם עצמי - חשבון הנפש. ולא שאינני עושה זאת כל השנה, וכי סתם ימים של משך השנה הפקר הם? אין זאת אלא, שבסתם ימים אתה עושה חשבון ומגיש אותו לעצמך, ומצליח להשיג את התחושה שמלאת את חובתך כלפי עצמך, וממשיך הלאה. לא כן בימים אלו בהם אתה נמצא מטרים ספורים לפני קו הסיום, ולרשותך עומד זמן מועט להכנת והגשת הדו"ח השנתי. אינך יכול להרשות לעצמך להשאיר את הדברים פתוחים. הן סוף השנה קרב ובא, ואני אנה אני בא?!

עולם הניקיון קרוב כידוע לעולם התשובה, מלבד מה שהוא מהווה שלב בסולמו של ר' ישראל מסלנט בדרך אל המעלה העליונה. הרי שהוא גם מאפשר להשתמש בדימויים שונים השייכים לו, בכדי להבין טוב יותר את הנעשה בעולם התשובה. כך למשל נמשל יום הדין למכבסה המיועדת לכיבוס כביסה עדינה: כשם שבכדי להוציא את הבגד הלבן שהשחיר, משחירותו, עלינו להכניסו אל המכונה, על מנת שיעבור בתוכה את תהליך הניקוי. כך ובדומה לזה עובד תהליך הניקוי-מן הלכלוך שדבק בנו, כתוצאה מן העבירות שנכשלנו בהם.

בעמדנו טרום הכניסה אל הדין, מבקשים אנו להתנקות מן הזוהמה שדבקה בנפשנו העדינה. מגלים אנו רצון כנה לעמוד למבחן תחת שבט ביקורתו של שופט כל המעשים. משתוקקים אנו שתצא האמת אל האור, ושנצא אנו נקיים ורחוצים, משוחררים מכבלי העוון, היגון והאנחה.

שמא נאמר: כי לעוונות כשלנו, לא יועילו גם מכונות כיבוס בעלות קיטור רב עוצמה. הכתמים שדבקו בנו, כה עמוקים, הם כבר הפכו מזמן להיות חלק מאיתנו - כך אנחנו מרגישים, בתחושה זו אנו מתהלכים.

המכונה שאנו זקוקים לה, כך אנו סבורים טרם נוצרה, ולכשתגיע ודאי לא תעמוד במשימה - הן כה הרבינו לחטוא, ואף אם לא עלה בידינו חטא של ממש, מ"מ הלא לא היינו רחוקים מאתו. התהלכנו סביבו סחור סחור, וכפסע היה בינינו לבינו. גם אם לכלל מעשים לא באנו, הלא במחשבתנו כבר שקועים היינו בתוכו עד צווארנו. ובכלל הלא יש 'חיים' אחרי יום המשפט, וכהרגלנו מידי שנה כן בשנה הבאה אי"ה, נשוב אל חטאינו, אל מחשבותינו, נחזור פחות או יותר לאותו מצב שבו היינו עד ערב ראש החודש האחרון. העסק, נשמע לא הכי 'נקי'. וכיצד זה אנחנו יוצאים מכובסים?

אם נסיר את האבק מעל העובדות, נגלה שהמצב לאשורו שונה מכפי שאנחנו רגילים להסתכל עליו. העבירות שאנו מרבים לעסוק במהותן ובהשלכותיהן, אינן שלנו כלל. אנו מצידנו נקיים! כך גם היינו מאד רוצים להישאר, זו שאיפתנו, זהו המושכל הראשון שלנו. איך בכל זאת קורה שאנו מועדים, מתפלשים בלכלוך ומתלכלכים? אין זאת אלא שמרוב התעסקותנו עם עצמנו, ועם מחשבותינו הנובעות מן הדמיון הפורה המשוטט בחוץ, דבק בנו לכלוך, מגיע אלינו אבק הנלווה אל סופות הדמיון, ומבקש להטביענו בתוכו.

כשאנו שוקדים על הכנת הגנה מתאימה ליום המשפט, איננו זקוקים לסלף עובדות, לטייח, להעלים ולהכפיש - אפילו לא את עצמנו. די שנכיר בעובדות, נפנים אותן, נחדד אותן. נוכיח על ידן באמצעות המחשבות והמעשים שאנחנו נקיים. אין לנו ולא היה לנו עסק עם הלכלוך. על כך כבר הובטחנו מפי 'הכובס העליון': 'אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו'.

 

הוסף רשומת תגובה