יום שני, 10 בפברואר 2014

מטרת הבריאה - אהבת הבורא


מטרת הבריאה - אהבת הבורא


אחד מן הספרים המוקדשים לנושא 'איכות החיים והסביבה במקורות היהדות' - כשמו כן הוא. הספר שיצא לאור בשנת התשנ"ד, על ידי הרב צבי שינובר והרב יצחק גולדברג בהוצאת 'מופת' - מרכז הדרכה פדגוגי נחלים, הופיע לרגל הכרזתה של שנה זו על ידי משרד החינוך כ'שנת איכות הסביבה'.

בדברי המבוא לספר כותבים המחברים: "...גרעין הנושא בהשקפת עולמה של היהדות - הינו ההרמוניה והיחס שבין ברואיו של הקב"ה בעולמו, כאשר האדם הוא נזר הבריאה, ומכך נגזרת ההשקפה המורה לו כיצד עליו להתייחס לכל אחד מברואי תבל. 

בעוברי בין בתרי הספר - העמוס לכל אורכו במקורות חז"ל ובהפניות לדבריהם, הנוגעים לנושאים שונים ומגוונים בתחום השמירה על הסביבה. לקטתי מתוכם את הדברים הבאים, שהיוו עבורי חידוש, ואשר לא התייחסתי אליהם במאמרים השונים שיצאו מתחת ידי.  

***

 

האדם מצווה על שמירת עולמו של הקב"ה

 
מדברי הגמרא אנו למדים על חשיבותה המיוחדת של שמירת העולם בידי האדם:
"תנו רבנן פעם אחת חש רבי במעיו... בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד שהיו לו שלוש מאות גרבי (חביות) יין של תפוחים, של שבעים שנה, ושתה ונתרפא. אמר: 'ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים' (מסכת עבודה זרה, דף מ':)".

פירש על כך המהרש"א: " 'ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים', נראה לפרש, לפי שהיה היין הזה שבא לרפואה שמור כל כך בידי העובדי כוכבים שבעים שנה, נתן למקום (לקב"ה) ברכה בלשון הזו. ועוד יש לומר, לפי שבתחילה כשברא הקב"ה את האדם והניחו בגן עדן, לא השליט אותו בפירות גן עדן, רק שיהיה שומר בגן עדן, כמו שכתוב 'ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה'. אבל כשנטרד מגן עדן, השליט את האדם בכל, ומסר הכל בידו. ועל זה נתן ברכה, שמסר עולמו שמחוץ לגן עדן לאותם שהיו שומרים בגן עדן, להיות להם כל העולם הזה לכל צרכיהם (שם)".

למותר לומר כי הציווי 'לעובדה ולשומרה' ממשיך להיות תקף גם בימינו, דבר המחייב את האדם לנהוג בעולמו של הקב"ה באופן הראוי.   

***

לא האדם בלבד משבח את הקב"ה על יופי מעשיו, כי אם גם הקב"ה בעצמו עושה כן:

"בשעה שברא הקב"ה את האדם... ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן (קהלת רבה, ז', א')'. עוד מצינו בענין זה בדברי חז"ל (בראשית רבה א', ד'): 'הוא לבדו ברא את עולמו הוא לבדו מתקלס בעולמו הוא לבדו מתהדר בעולמו".

תוספת הבנה לדברי המדרש מצויה בדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ב', ב'): "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לאלוקים לאל חי' ".

בהתאם לכך באר הרמב"ם (שם) כמה יסודות מדעיים הנוגעים לאתני הטבע וז"ל: "שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם".

***

הוסף רשומת תגובה