יום חמישי, 14 באפריל 2016

העצומה למען יואליש מבית ישראל

 
קפיצה קטנה לשכונת בית-ישראל בירושלים, הפגישה אותי עם פח אשפה הזועק לעזרה: "כדי לעזור ל'יואליש' " - שמו של בעל החנות שבפתחה הוצב הפח, "להחזיק את שכונת 'בית-ישראל' נקיה", עולה הקריאה: "אנא, לא לקחת את הפח שלנו".
 

במרחק של כמה מטרים משם, בפתחה של ישיבת 'מיר' - הישיבה הגדולה בתבל, צד את עיני שלט המתנוסס על גבי עץ סמוך, וממש מתחנן: 'שמור על הניקיון'. לא דבר מובן מאליו ולא ממש קל ליישום, בתנאים כה צפופים שבהם התברך המקום.  



ואם כבר עומדות רגליי ב'בית-ישראל', הרי שבמרחק של כמה מאות מטרים מכאן - בשכונת 'הבוכרים', ניצב לו בית-הכנסת 'מוסיוף'. בית הכנסת זה שומר לעצמו מקום של כבוד מזה למעלה ממאה שנה, בראש רשימת בתי הכנסת היותר פעילים בירושלים ומן המפורסמים שבהם.
בית הכנסת, שנבנה בשנת ה'תרנ"ד (1894), משמש גם כ'שטיבלאך', שבו מנייני תפילה לאורך כל היממה, וכבית מדרש, שמתקיימים בו שיעורי תורה רבים. ההערכות אומדות את מספר המתפללים היומי בכ-3,000 איש.
לא מכבר, במסגרת ראיון שנערך עמו במוסף שבת של 'יתד-נאמן', סיפר הגבאי הרב מיג'ן על תפקידו המיוחד, ההופך בבית-כנסת פעיל מעין זה לאומנות של ממש:
"במסגרת תפקידי", שח הגבאי, "...אני סובב במקום, מנקה ומסדר, דבר שיוצר הערכה אצל המתפללים הרבים, ההופכים לשותפים בשמירת המקום ובטיפוחו".



באותו ריאיון סיפר הרב ברוך שרגא מעשה שיש בו בכדי ללמד על חשיבות שמירת כבוד בית-הכנסת:
"היה יהודי", סיפר הרב, "שנעדר במלחמת יום הכיפורים. בני משפחתו שחרדו לגורלו, באו לקבל את ברכת הבבא סאלי. אמר להם 'ונקה לא ינקה'. שאלוהו, מה עלה בגורלו? אמר, שלא יחששו וישוב לביתו עד ליום שלישי. כפי שאכן קרה, בניגוד לכל סיכוי.
מששב לביתו, שאלוהו, איזו זכות עמדה לו? השיב: מדי שבוע אני מגיע בשעת לילה כשאין איש בבית הכנסת, מנקה ומכבד אותו לקראת שבת.

הבינו עתה בני המשפחה את דברי הצדיק: 'ונקה' - מנקה בית הכנסת, 'לא ינקה' - מהעולם".
"אני מכיר נשים שהתקשו בפרי בטן, הוסיף הרב שרגא, "הן באו לנקות את בית הכנסת, וזכו לישועה".


 
 


 

 


 


אין תגובות: