החופשה הבלתי מתוכננת שנכפתה על 'קילורין' - תוצאה בלתי נמנעת של מזג אויר לא מתוכנן, ושאר ענינים חשובים פחות ויותר שעלו על הפרק, הצמיחה לכל הפחות 'יבול' מקומי מבורך.
ברשומה זו אני מבקש לתעד בקצירת האומר, מספר תמונות שאותן לכדתי במקומות שונים שאליהם הובילה אותי ההשגחה בתקופה האחרונה. כמנהגי בקודש, אני משתדל לתת את עיני ואת ליבי למתרחש בסביבתי. מטבע הדברים, העדיפות העליונה ניתנת לאותם מוצגים / מודעות / תופעות ושאר ענינים הקשורים בעקיפין או במישרין ל'איכות הסביבה' - כפי שהיא משתקפת במחוזותינו:
ברשומה זו אני מבקש לתעד בקצירת האומר, מספר תמונות שאותן לכדתי במקומות שונים שאליהם הובילה אותי ההשגחה בתקופה האחרונה. כמנהגי בקודש, אני משתדל לתת את עיני ואת ליבי למתרחש בסביבתי. מטבע הדברים, העדיפות העליונה ניתנת לאותם מוצגים / מודעות / תופעות ושאר ענינים הקשורים בעקיפין או במישרין ל'איכות הסביבה' - כפי שהיא משתקפת במחוזותינו:
תחנה א':
'מתקן הגניזה' (שתמונתו מצורפת בזה) - אחד מאותם מאות רבות הפזורים לאורכה ולרוחבה של ארץ הקודש. תופעת 'הגניזה' כשלעצמה זכתה בעבר ועוד תזכה מן הסתם בעתיד להתייחסות נפרדת. כאן ניתן להבחין במתקן שזכה משום מה, כנראה בשל שימת לב של מאן דהוא, ליחס מיוחד. הוא אינו היחיד שזכה ליחס מועדף, בעבר נתקלתי באחד או שניים נוספים ששפר עליהם גורלם וצבעם. לא עוד צבע כחול עז, המזכיר 'רכב' של 'חברא קדישא', כי אם משהו ססגוני יותר, נחמד יותר, וקודר פחות.
ובכל זאת, התייחד מתקן זה בעובדה: שבניגוד לעוד אחד או שניים נוספים דוגמתו המוצבים בשכונת הר נוף הירושלמית, ומשרתים את תושביה, דוקא הוא נבחר משום מה להנעים את הסביבה. יוזמה ברוכה בהחלט לסביבה נעימה יותר. ממנה ומהם יראו וכן יעשו בצביעת מתקנים נוספים (מכל הסוגים והמינים). יבורכו העושים והמעשים.
***
תחנה ב':
ירושלים בכלל, שכונותיה החרדיות בפרט, ו'הרובע היהודי' לפרטי פרטיו, אינם סובלים מעודף שטחים ירוקים (בלשון המעטה). מה שהופך כל מטר ירוק למצרך מבוקש ול'תאווה לעינים'.
בביקורי האחרון באזור, צדה את עיני גינה קטנה, אפילו קטנה מדי. ובכל זאת, במושגים מקומיים, מדובר במשהו 'ענק' - הן בכמות והן באיכות. אם הצליח מי שהצליח לשכנע את מי שנצרך היה לשכנוע, ואני נוטה לנחש כי הדבר לא היה קל, ומן הסתם כרוך היה באי אלו מאמצים ואמצעי שכנוע לא מעטים, שהתפרסו, כך אני משער על פני תקופה לא קצרה. הרי שהוא זכאי בהחלט לכל שבח.
ובכל זאת, התייחד מתקן זה בעובדה: שבניגוד לעוד אחד או שניים נוספים דוגמתו המוצבים בשכונת הר נוף הירושלמית, ומשרתים את תושביה, דוקא הוא נבחר משום מה להנעים את הסביבה. יוזמה ברוכה בהחלט לסביבה נעימה יותר. ממנה ומהם יראו וכן יעשו בצביעת מתקנים נוספים (מכל הסוגים והמינים). יבורכו העושים והמעשים.
תחנה ב':
ירושלים בכלל, שכונותיה החרדיות בפרט, ו'הרובע היהודי' לפרטי פרטיו, אינם סובלים מעודף שטחים ירוקים (בלשון המעטה). מה שהופך כל מטר ירוק למצרך מבוקש ול'תאווה לעינים'.
בביקורי האחרון באזור, צדה את עיני גינה קטנה, אפילו קטנה מדי. ובכל זאת, במושגים מקומיים, מדובר במשהו 'ענק' - הן בכמות והן באיכות. אם הצליח מי שהצליח לשכנע את מי שנצרך היה לשכנוע, ואני נוטה לנחש כי הדבר לא היה קל, ומן הסתם כרוך היה באי אלו מאמצים ואמצעי שכנוע לא מעטים, שהתפרסו, כך אני משער על פני תקופה לא קצרה. הרי שהוא זכאי בהחלט לכל שבח.
הגינה,
הקטנה יחסית, הממוקמת היכן שהוא, בין רחוב 'משגב לדך' ממערב, לבין ישיבת 'פורת
יוסף' מצפון, וחומת העיר העתיקה ממזרח, הפכה בזכותם של אותם אנשי חזון ומעש לפינה
ירוקה מרהיבת עין. עבור תושבי 'הרובע' החיים בשטח מצומצם, מהווה 'אי ירוק ובודד'
זה, בבחינת 'מים צמאים לנפש עייפה'. למבקרים לא נותר אלא להעריך את היוזמה הברוכה,
להישמע לשלטי ההוראות המוצבים במקום, ולהצדיק את המאמץ ואת העמל שהושקע במקום, על
מנת להפוך את סביבתם לנעימה ולירוקה יותר.
***
תחנה ג':
בביקורי
האחרון בעיר העתיקה של צפת תיבנה ותיכונן במהרה, נוכחתי לגלות כי 'מלחמת המצווה'
שמנהלים גבאי בתי הכנסת, הינה 'עתיקת יומין'. שלט המוצב בבית הכנסת העתיק שעל שם
האר"י, מודיע ומתריע כי: 'השימוש בספרי הקודש בבית המדרש מותנה לכתחילה
בהחזרת כל ספר למקומו'. השלט אמנם חדש יחסית, מבחינה של צורת הכתב ושל סוג הנייר
עולה בבירור כי השלט נקבע במקום בעת האחרונה, וממילא הוא אינו מהווה 'תגלית
מרעישה'. ובכל זאת, יש בו בכדי להצביע על העובדה הידועה זה מכבר כי 'סדנא דארעא חד
הוא'. התופעה המדריכה את מנוחתם של גבאי בתי הכנסת, הינה חלק בלתי נפרד מעיסוקם
הקבוע והמתיש של כל גבאי באשר הוא. עד כי פעמים נדמה כי זהו חלק מהסכם בלתי כתוב
השורר בין המתפללים לבין הגבאים: 'תפקידם' של הראשונים הוא להוציא את הספר \
הספרים ממקומם, את יתרת המלאכה ישלימו בלית ברירה, האחרונים. מפעם לפעם, ניתן
להבחין ב'הפרה בוטה' של ההסכם, בה נראה אחד מבין הנמנים על 'קבוצת הנוטלים', שמן
הסתם פועם בקרבו לב רוגש, כשהוא נוקט באקט של מחווה כלפי הנציג המקומי של 'קבוצת
עושי המלאכה', ומשלים את המלאכה בעצמו (כמתבקש ממידת ההגינות הסבירה).
***
תחנה ד':
השלט
שניצב בבית המדרש הממוקם במלון 'שירת דבורה' שברחוב בן-יהודה בתל אביב, בוטה קצת
יותר. שם הבקשה הופכת לזעקה של ממש. לא שלט אחד בלבד, שני שלטים, הציבו הגבאים,
מתוך תקווה ששניהם יחד יעשו את שלהם, וכולי האי ואולי. תחת הכותרת 'זעקת הספר',
פונים הגבאים, מתחננים ומתריעים: 'לכל באי בית המדרש, הספרים עומדים לרשותכם לעיון
בלבד. נא להחזיר אותם למדף הנכון בגמר העיון. בשום פנים ואופן אין להוציא ספרים
מבית המדרש ומבית הכנסת'. שיהיה. נהניתי מן השהות במקום. הבטחתי לעצמי להצטרף לקול
הזעקה. לפרסם אותה ברבים, אולי מכאן תצמח הישועה. אם לא ל'שירת דבורה', אז לבית
מדרש אחר, שעל מפתנו טרם הצבתי את רגליי.
השלט
הנוסף פונה בסגנון חריף יותר ומפורט יותר. הוא כולל לא רק הוראות הנוגעות להתנהגות
נכונה עם הספרים, כי אם גם להתנהגות כללית בבית המדרש ובחפצים המובאים אליו:
" א'. אין להוציא בשום אופן ספרים מבית המדרש. ב' בגמר הלימוד בספר נא
להחזירו למדף הנכון, ולקיים ואהבת לרעך כמוך' (מה שנכון, נכון). ג'. כל חפץ שאינו
מונח בתא או במדף המיועד לכך, ייגנז או יזרק (צודקים, סדר, צריך שיהיה). כל המניח
חפץ בכל המתחם, עושה זאת ביודעין בכפוף לנ"ל (מסכים גם עם זה). ד'. בתום
הלימוד או התפילה, נא לכבות את המזגן והתאורה, וכן לנעול את הדלת (כאן קצת
'הגזימו', אבל לנסות, בהחלט מותר וגם צריך.
