שבועיים וקצת חלפו מסיומה של הסערה האחרונה שפקדה את אזורנו ('לא תקפ"צ - לא תקום פעמיים צרה'). אולם, הנזקים הקשים שהותירה אחריה, יעסיקו את הנוגעים בדבר עוד זמן רב.
מן הסתם לא הייתי היחיד שליבו נחמץ במהלך הסופה ובימים שלאחריה, לנוכח המראות הקשים שהביאה עמה. עמל של שנים רבות - עצים בני עשרות שנים ואולי יותר, קרסו מעומס השלג, תוך שהם מותירים אחריהם בוקה ומבולקה, שלשיקומן ידרשו מן הסתם ימים רבים.
'הכי מרגיז' הוא, שאין אל מי להפנות את אשמת קריסתם. גזירה היא משמים, ולנו, המאמינים כי ב'שלנו הסער הזה', לא נותר אלא להפנות אבצע מאשימה אל עצמנו, ובמקביל, לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.
ובכל זאת, עבור 'קילורין', המצב שנוצר דורש התייחסות שונה, בבחינת 'אבל יחיד עשי לך'. הורתו ולידתו של בלוג זה, ובכלל, רבות מן המחשבות הפוריות שנלוו לתקופת הפרייתו, נזקקו מטבע הדברים ל'קרקע פוריה' וטבעית, ולאווירה ספוגה בניחוח טבעי.
כמו כן סמלו של הבלוג - אותו אצטרובל המעטר את שער הכניסה אל היכלו של, שנבחר על ידי לשמש כסמל וכאות לתכולתו הטבעית ולתכניו הסביבתיים, שימש לו כבית גידול טבעי אותו יער שעל גדיעת רבים מעציו הנני מבקש לקונן ברשומה זו.
התנוחה הטבעית בה נראה האצטרובל, כשהוא מונח בטבעיות על גבי שלחן - הנזקפת לזכותו של אחד מאותם שלחנות 'משרדיים-טבעיים' ש'נטעו' באחד מיערות קק"ל - ששימש לו וישמש לו אי"ה כבית גידול עוד שנים רבות וטובות, לא היתה מתאפשרת להנצחה בימים סוערים אלו.
'יער ירושלים' - אותה טבעת ירוקת עד (ועד בכלל), המקיפה (באופן חלקי ולא מספק) את העיר כ'הרים סביב לה', ספג מכה אנושה. נדמה כי הנזקים שחוללה הסופה בתחומי העיר ופנימה, מתגמדים נוכח הנזקים שנגרמו ליער. מאות רבות של עצים, שעטרו את היער והפיחו בו רוח חיים מזה עשרות רבות של שנים, נעקרו ממקומם והוטחו אל הקרקע כעלה נידף. על אף גודלם ואולי מחמתו, הוטלו אל הארץ כדומן, ועדיין שרועים הם על הקרקע כאבן שאין לה הופכין.
מכאן שלוחה ברכת ניחומין: " 'המקום' (תרתי משמע) ינחם אתכם בתוך שאר אבלי (יער) ירושלים. שלא נדע עוד צער".
התנוחה הטבעית בה נראה האצטרובל, כשהוא מונח בטבעיות על גבי שלחן - הנזקפת לזכותו של אחד מאותם שלחנות 'משרדיים-טבעיים' ש'נטעו' באחד מיערות קק"ל - ששימש לו וישמש לו אי"ה כבית גידול עוד שנים רבות וטובות, לא היתה מתאפשרת להנצחה בימים סוערים אלו.
'יער ירושלים' - אותה טבעת ירוקת עד (ועד בכלל), המקיפה (באופן חלקי ולא מספק) את העיר כ'הרים סביב לה', ספג מכה אנושה. נדמה כי הנזקים שחוללה הסופה בתחומי העיר ופנימה, מתגמדים נוכח הנזקים שנגרמו ליער. מאות רבות של עצים, שעטרו את היער והפיחו בו רוח חיים מזה עשרות רבות של שנים, נעקרו ממקומם והוטחו אל הקרקע כעלה נידף. על אף גודלם ואולי מחמתו, הוטלו אל הארץ כדומן, ועדיין שרועים הם על הקרקע כאבן שאין לה הופכין.
מכאן שלוחה ברכת ניחומין: " 'המקום' (תרתי משמע) ינחם אתכם בתוך שאר אבלי (יער) ירושלים. שלא נדע עוד צער".
כך נראה 'אתר קילורין' בטרם הסופה
כך נראה ה'אתר' לאחר הסופה
כך נראה האזור הסמוך ל'אתר' בימים אלו
'גזע שנכחד'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה