מאמר זה כקודמו, מכיל דברים נוקבים שפורסמו בירחון 'קול ברמה', וראוי כי נציגם אל מול עינינו.
הרב יצחק זילברשטיין רבה של שכונת רמת-אלחנן בבני ברק, חוזר ומציג בהם את משנתו הסדורה, שבראשה ניצבת החובה המתבקשת מבני-תורה לשמירה על הניקיון בסביבתם:
בתקופה האחרונה חלה נסיגה בשמירה על הניקיון ברחובותינו. נדמה כי זהו הזמן להזכיר את דבריו של רבנו המרא דאתרא שליט"א, המעורר לאורך כל השנים על חובתנו כבני תורה לשמור על הניקיון ברשות הרבים.
שום צידוק ושום תירוץ לא יעמדו בפני מי שמשליך אשפה לרחוב, במתכוון או שלא. אין שום אמתלה או התנצלות שבכוחן להסביר את התופעה המבישה. ככל שהאדם מחובר יותר לתורה וליראה, כך צריכה לקנן בקרבו יותר השאיפה לניקיון ולסדר, וכפי שמסופר על רבים-רבים מגדולי ישראל.
בוודאי שאין ברצוננו לאחוז בתפקיד הקטגור, אולם המשליך כלים, בגדים, בקבוקים וכל כיוצא בזה, לרשות הרבים, צריך לפשפש היטב במעשיו, ולקבל על עצמו שמהיום והלאה הוא מיטיב עם הציבור, ולא חלילה להיפך.
אין ספק בכך שהשלכת חפץ למדרכה היא המשימה הקלה ביותר של בעל-החפץ המעוניין להיפטר מהכלי, אבל קלילות-הדעת הזו צריכה להסתיים.
כל הנושא הזה ששמו 'יחסים בין בני אדם' צריך להתקבל אצלנו כמושג רוחני עליון, מושג שגם הקב"ה רוצה, כמובן, בקיומו.
יש האומרים שהם אינם שומרים על הניקיון, משום שאין להם פנאי לכך... טענה זו לא רק שהיא מגוחכת מיסודה, אלא היא גם איננה נכונה כלל ועיקר. מפני ששמירת הניקיון איננה פונקציה של זמן. אם היינו נזהרים דיינו שלא להשליך פסולת במקום האסור, והיינו שומרים על ילדינו לבל ישחיתו גם הם את הרכוש הציבורי, לא היה צריך להקדיש זמן לנקות את הבנין.
יש לזכור שהמקום הנקי ביותר בעולם צריך להיות מקום-יישובם של בני תורה. מי כמו תורת ישראל מקפידה שהאדם ישמור על ניקיונו, ניקיון בגדיו וניקיון סביבתו, והרי אחד מסימני ההיכר של תלמיד חכם הוא על פי בגדיו הנקיים מכל רבב!
מקום-דיורם של שומרי-תורה נדרש להוות סמל ודוגמא לניקיון מופתי. דווקא בשכונה שבה מתגוררים לומדי תורה, אמורים המתהלכים בה לחוש שהתורה היא המדריכה את הדיירים בכל פרט ופרט בחייהם הפרטיים והציבוריים.
לפני מספר שנים חובר תקנון ע"י אחד מוועדי הבתים בשכונת רמת אלחנן, שכלל סעיפים רבים שהכניסו סדר בפעילות הבנין, ניקיונו וצורתו, וראויים הם לחיקוי. אלו הם דברים שהשכילו הדיירים הללו לעשות, לטובתם-שלהם.
יש להבין, כי דיירים השומרים על ניקיון הבנין וכל הכרוך בו - עושים, ראשית לכל, טובה לעצמם. הם יהיו הראשונים שייהנו מכך.
המודעות והדחיפה לכך צריכים לבוא מהמבוגרים, הם אלה האמורים להשפיע על ילדיהם ועל הדור הצעיר כולו ולהספיג בהם את שמירת הניקיון. אולם אם המבוגרים עושים ברשות הרבים ככל העולה על רוחם, הצעירים יהוו בבואה להתנהגות זו, ואי אפשר יהיה לצַפות מהם שיתנהגו אחרת.
הזכרנו פעמים רבות את הענין של חילול השם הנגרם בעקבות אי-שמירה על הניקיון. הדבר חשוב שבעתיים בתקופה כשלנו, בה מתגברת ההסתה כנגד ציבור לומדי התורה. אין כמו מקום-ישוב נקי, בכדי ליצור הערכה וכבוד כלפינו אצל אורחים המזדמנים לשכונתנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה