כהמשך למאמרים קודמים שפורסמו בעלון 'קול ברמה' היוצא לאור בשכונת 'רמת אלחנן' שבעיר בני-ברק, ואשר הצגתים כאן, מצורף מאמר זה, העוסק בחשיבותו של הפיתוח הסביבתי, ומצדיק את המאמץ הנעשה לשם כך.
הדברים שנאמרו על ידי הרב יצחק זילברשטיין רב השכונה, מיטיבים לבטא את החשיבות שרואה הרב בעצם העיסוק בנושא, הסובל בדרך כלל מהזנחה:
"ברמת אלחנן בשונה משכונות חרדיות אחרות, ובפרט בבני ברק, ישנן גינות בחצרות הבתים, ומאז ייסודה של הקריה מעורר רבנו המרא דאתרא על הצורך לשמור על חזות נאה של הגינה.
במהלך השנים נשמעו לא אחת טענות בסגנון "היכן כתוב שצריך לשמור על יופייה ונקיונה של הגינה. אולי המאמץ והטרחה שצריכים להשקיע בכך, אינם מצדיקים את המאמץ?!"
תלמיד חכם הצביע בהקשר לכך, על דברי הגמרא במסכת קידושין [דף ל"ט עמוד ב'], משם אפשר להביא ראיה מוצקה לנושא זה.
הגמרא דנה שם בשאלה האם יש כלאי-זרעים בחוץ לארץ, ומביאה ראיה מרב, שזרע 'גינתא דבי רב משארי-משארי'. פירוש, שזרע את ירקות הגינה, שממנה לקחו התלמידים בישיבה את מאכלם מדי יום, בצורה של ערוגות-ערוגות.
הבינה הגמרא בהווא-אמינא, שרב זרע את הגינה בערוגות, ולא בצורה מעורבת, עקב חששו לכלאי-זרעים, ולכן הרחיק את הירקות זה מזה.
דוחה הגמרא שלא זו היתה הסיבה. ומדוע באמת נשתלו הערוגות בחצר גינת הישיבה?
מתרצת הגמרא: "אלא הכא משום נוי". פירוש, שכאשר הזרעים נראים בחצר כשהם מסודרים בערוגות-ערוגות, תורם הדבר לנוי, ליופי, כי כל הירקות נראים בחדא-מחתא - באותו גובה, באותו צבע, ולכן השתדל רב לשתול את הערוגות.
[תירוץ נוסף יש בגמרא, שרב עשה זאת כדי להקל על מי שמכין את הארוחות לתלמידים, שלא יצטרך לטרוח בלקיטת הירקות, אלא יוכל לקחת את כל הזקוק לו מן הערוגות הממוינות כבר על פי סוגי הירקות].
למדנו מכאן על החשיבות שייחס האמורא רב ל'נוי'!
ואם רב, גְדול האמוראים, עשה כך, על אחת כמה וכמה שאנחנו מחויבים בענין זה.
אם רב השתדל שהגינה שנזרעה כבר, תהיה נאה, בוודאי שיש לנקוט בכל האמצעים, לכל הפחות על מנת שלא ללכלך את הגינות שבחצרות הבתים, ולא להשליך לתוכן פסולת ושיירי ניירות ושאר חפצים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה