בגשר הצבים נראו רק דגים עצובים - טרור אקולוגי בנחל אלכסנדר

במרחק של כרבע שעת נסיעה מנתניה, על כביש-החוף הישן, מפנה שלט חום לשמורת נחל אלכסנדר.

בתוספת מעט חוש התמצאות - ההכרחי כאן בשל החיסרון הבולט בשילוט, זכיתי להגיע בסופו של דבר אל הנחל הנושף בעורפו של 'כפר ויתקין'.

מכאן, מראשו של מגדל העץ הממוקם בסמוך ל'גשר-הצבים' - אחת מפנינות החמד הממוקמות לאורכו של הנחל, ניתן לצפות אל עבר הרי השומרון שבאופק המזרחי, ולדמיין איך היה נראה הנחל פעם, כשאלכסנדר -  זה שהעניק לנחל את שמו, נהג להסתובב על גדתו המזרחית.

למרגלות המגדל משתרעת מדשאה רחבת ידיים ובה שולחנות עשויי עץ, שנטעו לצדו של פרדס טעון אשכוליות, המעניקות לסביבת הנחל מראה מושלם.

יחד עם המזח קטן, המעניק הזדמנות לצפות בצב הרך הייחודי לשמורה - העשוי להגיע לאורך של כ-120 ס"מ ולמשקל של כ-50 ק"ג, הביקור כאן אמור להפוך לחוויה מושלמת.

שלט עשוי עץ שאותיותיו דהויות שהוצב לצדו של הגשר, מספר כי 'גשר הצבים', הוקם בשנות ה-30 על ידי ראשוני כפר-ויתקין, וכבר אז נחשב לגשר מרשים. הוא עשה את מלאכתו נאמנה במשך כמעט שישים שנה, עד אשר נהרס בשיטפון הגדול שהתחולל כאן בשנת 1991. במשך הזמן שחלף, נמצא פתרון לבעיה, ובמקומו נבנה גשר בטון צר.

הכל טוב ויפה. המים רטובים, מזג האוויר נאה, הצמחייה העבותה שלשתי גדות הנחל, מעניקה לו מראה טבעי ופראי, בדיוק כמו שנחל טוב אמור להראות.

כשנשמע אחת למספר דקות קול שקשוק גלגלי הרכבת, אפשר לצפות בה, להקשיב ולדמות כאילו השמורה ממוקמת לה אי שם בארץ טרופית רחוקה.

בעבר, כך מספרים זקני הכפר הסמוך, נצבה כאן תחנת-מכס שפעלה מטעם השלטונות העות'מניים. באותם ימים הביאו לכאן תוצרת חקלאית מהשרון ומהשומרון, בעיקר אבטיחים.

מכאן השיטו בנחל את התוצרת ל'נמל האבטיחים' שבחוף 'מכמורת', ומהנמל שיווקו את היבול לערי החוף ולמצרים. 

בעקבת 'המרד הערבי' שפרץ בשנת 1936, נמנע השימוש בנמל יפו - נמל היצוא העיקרי של פרי הדר ונמל היבוא העיקרי לדשנים. בעקבות כך נטען שיש לבנות מזח חליפי בחוף עמק חפר ושלטונות המנדט נעתרו. למעשה, המזח נבנה כדי לסייע לאניות מעפילים לעגון כאן. הקמתו הושלמה באוגוסט 1939.
ב20- ביוני 1948 עגנה ליד המזח האנייה אלטלנה, טעונה בנשק ובציוד צבאי, שיועד ברובו לאנשי האצ"ל.

***

ממבט ראשון, נראה הנחל, תוך כדי צעידה על גדתו, תמים לחלוטין. אלא, שלא חולף זמן קצר, ותחושת הסירחון עולה על גדותיה.

בתחילה עוד ניתן לטעות ולחשוב שמקור הריח הוא ממים עומדים, ואולי מעצי הפרדסים טעוני האשכוליות. אך לא.

צעד נוסף אל עבר 'גשר הצבים' - המשמש בימים של שגרה כתצפית אל עבר הצבים האמורים לשחות תחתיו - שיש שטוענים כי הינם צאצאים לאותה אוכלוסייה שחיה כאן עוד בתקופת אלכסנדר - זה שנתן לנחל את שמו, מעלה חשד כי משהו כאן אינו כשורה.

הצצה נוספת אל עבר המים הזורמים לאיטם, מציפים על גדותיה  את השאלה: היכן הם אותם צבים שהעניקו לנחל את שמו - אלו שהפכו את הנחל ליעד כל כך אטרקטיבי? אם צבים אין כאן, אולי דגים יהיו כאן לכל הפחות.

למרבה ההפתעה, הדגים אכן נמצאים כאן לאלפיהם, אלא שהם מתים. ניכר עליהם כי כבר מזמן הפסיקו לשחות כנגד הזרם.

מבט נוסף אל עבר הנחל, חושף מול עיניי מים שחורים מעורבים בקצף לבן, מראה מרהיב לכאורה.

אלא שדי להתקרב אליו בכדי להבין כי הוא זה שמהווה כאן את גורם הצחנה.

המקום הזה שאמור לשמש כ'גן-עדן' לציפורים, נראה משום מה בשעה זו כמזבלה עירונית.

אנפה בודדה שבכל זאת העיזה להתקרב אל המים, נותרה כשתאוותה רחוקה מהשגה. בניגוד למצופה, היא לא ניקרה בדגים ואפילו לא התקרבה אליהם.

חוץ ממנה כמעט שלא  נראות כאן ציפורים, מלבד אי אלו אווזים, שמשום מה החליטו להתעלם בהפגנתיות מן העובדות הנתונות בשטח. הם מסתובבים בין הדגים המתים, כאילו לא שמעו ולא הריחו את אשר ארע לדגים.

לא רחוק מהם נראה פגר של תן, כשהוא צף על פני המים, תוך שהוא נושא בתוצאות תעוזתו לאכול מן הדגים באין מפריע. 

***

אז להיכן בעצם נעלם היופי של הנחל?

עם כל היופי שהתברך בו הנחל, אסור לשכוח עובדה אחת. יובליו המקוריים של הנחל הזורם לאורך 32 ק"מ ונשפך לים מצפון לחוף בית ינאי, ראשיתם אי שם במורדות השומרון.  עובדה שמשפיעה קשות על איכות המים הזורמים בו.

לאורך שנים רבות היה הנחל מזוהם מאוד, אך לאחר שזכה לטיפול מקיף של ניקוי ושיקום, הפך לפנינה של טבע. במימיו שהיו עד לפני מספר ימים נקיים, חיים בעלי-חיים רבים, ובגדותיו צומחת צמחייה עשירה.  

כאמור, הכל היה טוב ויפה, עד לפני מספר ימים.

אלא שלפתע החלו להראות כאן דגים מתים בכמויות מסחריות, שבמיתתם הותירו לנו צחנה ומראות בלתי נעימים.

***

כשיצאו אנשי השמורה להתחקות אחר מקור המטרד, הסיקו מהר מאד כי מקורו בפסולת היוצאת ממסיק הזיתים - משטחי הרשות הפלסטינית.

אותה פסולת המכונה 'עקר' הינה תוצר לוואי של תהליך סחיטת הזיתים בעת המסיק. ה'עקר' מתאפיין בחומציות רבה ולכן גורם לתמותת דגים ובעלי חיים בנחלים. הזרמת ה'עקר' אינה מאפשרת את שיקום הנחלים.

כאמור, מקורו של ה'עקר' הוא במסיק הזיתים - בישובים שמעבר לקו הירוק, המזרימים את שפכיהם לנחלים. תופעה זו של הזרמת שפכים חוזרת על עצמה בכל שנה. עד לשנה זו נהגה רשות ניקוז שרון, האחראית על הנחל, לאגום את העקר במאגר ולשחררו לנחל בעת שטפונות. השנה הוחלט משום מה שלא לנקוט בפתרון זה - שלא הוכיח את עצמו גם בעבר, וגרם לנזקים לנחל ולתמותת דגים.

הסיפור העגום הזה אינו חדש, הוא מוכר היטב לאנשי המקצוע. מה שבכל זאת השתנה השנה, היא העובדה  שלאורך נחל שכם ישנם כ-50 בדי בד, שטוחנים את הזיתים כדי להפיק מהם שמן. כמויות יבול הזיתים השנה הן פי שלוש ממה שהיו בשנים האחרונות, והעדר הגשמים גורם לכך שה'עקר' מגיע לנחל אלכסנדר במצב גולמי וסמיך יותר.

***

מבט נוסף אל עבר הרי השומרון, חושף מציאות עגומה ורחבה הרבה יותר - הזרמת ה'עקר' הינה רק חלק קטן מתופעה רחבה של הזרמת שפכים מתחום הרשות הפלשתינית לתחום ישראל, שהמדינה מתרשלת בפתרונה.

מזה למעלה מ-15 שנים זורמים שפכים מתחום טול כרם ומשכם לעבר הקו הירוק. לפני מספר שנים הקימה הרשות מכון לטיהור שפכים בשכם, אך הוא מטפל רק בחלק מהשפכים ואינו מטפל בעקר המוזרם לנחלים.

"נהיה לנו שחור בעיניים. נראה כאילו שפכו נפט לתוך הנחל וכל הדגים מתו. המראות הנשקפים מגשר הצבים הפכו לעצובים", שח לעצמו אחד מוותיקי כפר ויתקין הסמוך, שהטריח את עצמו עד לכאן, על מנת להיווכח בעיניו בנכונותן של השמועות הזורמות מן הנחל.

***

סתם כך ביום לא בהיר, מחליפים המים את צבעם לשחור? אני שואל את איש רשות הטבע והגנים.

"בשיקום נחל אלכסנדר הושקעו כסף רב ועבודה מאומצת", הוא מבקש לשתף אותי בתסכולו הגובר, "כך שבצדו הצפוני והמערבי זורמים מים מטוהרים וחיים בהם דגים לרוב, צבי ים ויצורי מים אחרים. ערוץ הנחל הפך לאתר תיירות המושך אליו אלפי מטיילים.

אלא שהמים שמוזרמים לנחל, הם בעיקר מי הביוב שמגיעים  משטחי הרשות הפלסטינית. אלה זורמים בערוצים מכיוון המורדות המערביים של שכם והכפרים שבסביבה, עד לעמק חפר.

בעיית הזיהום במים נפתרה בעזרת מכון טיהור שנבנה על גדר ההפרדה לפני שנים. המים המטוהרים זרמו לערוץ הנחל, והניקיון איפשר לבעלי החיים להתפתח ולהתרבות. 

וכאן אנו מגיעים אל המציאות הכאובה. מדי שנה, בעת מסיק הזיתים זורמים לנחל מזהמים שהם תוצרי המסיק. מכון הטיהור שקיים היום, מוגבל, ואינו מסוגל לטפל בהם. מדובר בחומרים שחורים, שומניים ורעילים שאינם מאפשרים כניסת חמצן למים. התוצאה קשה: מי הנחל החלו להצחין, הדגים ויצורים אחרים מתים. קיים חשש לצמחיה שעל גדות הנחל ולצבים הרכים החיים במים". 

אבי אוזן, אקולוג בתי גידול של רשות הטבע והגנים, מוסיף להסביר: "לכל מערכת אקולוגית ישנה מערכת שלמה של חיידקים ופטריות. כשמגיע זיהום מהסוג הזה, שהוא רעיל. הוא קוטל את כל המערכת. הוא פשוט מוחק הכל, והנחל צריך לבנות את הכל מחדש. כואב לדבר על זה. נחל אלכסנדר מקבל באופן קבוע ביוב משכם. הרבה פעמים אי אפשר לטפל בזבל הזה, כי הוא כל כך רעיל. כשמוציאים את הדגים מהנחל, מוציאים את החלק העליון של מארג המזון ופוגעים בכל המערכת".