כזבל
דאשתקד
ויהי
ביום השלישי לשביתה, נכון יותר יהיה לומר, היום החמישי, שכן בשכונות מסוימות כבר
הריחו עובדי התברואה את השביתה המתקרבת ונמנעו מלפנות אשפה כבר ביום שישי.
הדבר
היחיד שמזכיר את המצב הנוכחי בעיר הקודש הוא השלג דאשתקד, עם פרט אחד קטן ולבן
שעושה את ההבדל הגדול.
משום
מה שום דבר במראה הנוכחי, ססגוני ככל שיהיה, אינו מלבב. שקיות מלאות אשפה,
קרטונים, ושאר זבל מכל סוג שהוא מאכלסים כל פיסת אספלט אפשרית. לא נעים לחיות כאן.
***
מחכים
לגאולה
כשיצאתי
לדרכי בעקבות הריח, לא תיארתי שהמעבר יהיה קשה כל כך.
רחובותיה
הצפופים של גאולה, נעשו צפופים עוד יותר, האשפה ממלאת כאן את החלל הסביבתי, ונניח
לרגע לריח, לא ממש חוויה לצעוד כאן רגלית, גם לא בנסיעה איטית.
אימהות
נושאות עגלות נאלצות לפלס לתמרן בינות להררי האשפה, וכשהן כבר מצליחות להגיע
לכביש, הן מגלות שגם כאן המצב לא עביר. כמו תמיד, ימצאו כאלו שינצלו את האווירה
המצחינה, ויעשו שביתה לעצמם: "אם בין כך הכל כאן לא במקום, מדוע שלא נפיק את
המקסימום וננצל את המצב עד תומו", הם אומרים לעצמם, קמים ועושים מעשה.
בעיצומו
של כיכר השבת, המקום שכבר ידע כמה וכמה שביתות ומכולות אשפה שרופות, ניצב צפרדע
שכבר מזמן איבד את צבעו הירוק. מן הסתם, אין לו קשר לשביתה הנוכחית, הוא ממלא כאן
את תפקידו (לא) נאמנה לאורך השנה כולה, הפעם, יצא לו להזדהות עם השביתה.
***
אחינו תושבי 'בית ישראל' הנתונים בצרה ובשביתה
הלאה
מכאן, במאה שערים הצרה גם כך, הופכת השביתה לצרה של ממש. בעוד ועבור העוברים
והשבים, זו עוד סיבה (לא) טובה להפנות אצבע מאשימה כלפי העיריה שאינה ממלאת את
תפקידה, הרי שעבור רבים מן התושבים, מדובר בשאלה של איכות חיים מול כמות זבל בלתי
נתפסת.
הנהיגה
לאורכו של הרחוב, שמהווה אתגר מורכב ושיעור חי בנהיגה מונעת גם בימי שגרה, הופכת
למורכבת עוד יותר. ההליכה על גבי המדרכות הופכת כאן לבלתי אפשרית כמעט, ואת תפקידן
ממלא עתה הכביש.
מכאן
ועד לגבולה של בית ישראל, נוגפות ה'צפרדעים' כל פינה אפשרית, את נקודת המפגש של
רחובות 'שומרי החומות' ו'העמלים', ממלאים עתה הררי הזבל ותימרות האשפה.
אם
את הנסיעה לכאן עוד צלחתי איכשהוא בינות להררי האשפה, הרי שמכאן ואילך הופכת מלאכת
הזיהוי לבלתי אפשרית. ניתן אמנם בעזרת חוש הריח להצביע על מיקומה האפשרי של
המכולה, אולם, אין שום דרך להוכיח זאת. מה שברור, המושג 'אשפה טמונה' מקבלת כאן
משמעות נוספת.
***
למרבה
האופטימיות, יש מי שמוצאים נקודת אור במציאות העגומה השולטת בסביבה, "תאר לך
שברקת היה מחליט לקום ולהשבית את העיר בסתם יום קיץ לא בהיר, אתה מסוגל לדמיין את
התוצאות?" משתף אותי עובר אורח בעל חוש ריח מתקדם.
"אני
יודע שכולם מחפשים איך לנגח את ראש העיר, בשונה מכולם, אני דוקא חושב שמגיע לו
צל"ש על כך שבחר לעשות זאת דוקא ביום קר שכזה, מגיעה לו וגם למזג האוויר על
ההתחשבות", הוא מנסה לצנן את האווירה, הצוננת גם כך.
"מה
הוא רוצה הפעם?" שואל את עצמו יהודי ירושלמי בא בימים, תוך שהוא נאלץ להסיט
את הילוכו וגם את ראשו מפינת הזבל, ומפלס לעצמו איכשהוא דרך בינות להררי האשפה,
שאת חלקה גררו כלי הרכב אל מרכז הכביש.
"גם
כך", הוא משתף אותי, "השירות שלו לא משהו. הוא טוב בלהרים פרויקטים
ומיזמים כאלו ואחרים. ההתנהלות היומיומית היא לא הצד החזק שלו. לא יתכן שאנחנו
נהפוך לבני ערובה שלו, בכל פעם שיקלע למצוקה פוליטית מול משרד האוצר".
"בשביל
מה אני משלם ארנונה", הוא שואל, "בשביל לעזור לו לנהל עוד קרב פוליטי מול
כחלון?!, מעניין מה יקרה כשאנחנו נחליט על שביתה מתשלום הארנונה", הוא זורק
רעיון אל האשפה, וממהר להסתלק מהמקום.
***
עתידה
הצחנה להתפשט על פני המסילה כולה
בדרכי
אל התחנה הבאה במסלול השביתה, בקשתי להתרשם ממצב התברואה בשכונה הערבית הסמוכה
'שיי'ח ג'ארח', למרבה האבסורד דוקא כאן המציאות מצחינה פחות מהמצופה, ורושם השביתה
אינה מורגש. המציאות השגרתית פועלת הפעם דוקא לטובתם. בשונה מן השכונות ברוכות
הילדים, כאן מתבצע איסוף הסבל באמצעות עגלות אשפה קטנות יותר, כך שכמויות הזבל
הנערם ליד עגלת האשפה אינן עולות על גדותיהן.
"אם
אתה רוצה להתרשם מקרוב בתוצאותיה של השביתה", ממליץ לי ידיד, "קפוץ
לביקור ב'אגריפס', מה שקורה שם פשוט בלתי נתפס".
"בלתי
נסבל" זו הגדרה עדינה למה שמתרחש כאן. הכניסה אל שוק 'מחניודא' הסמוך, חסומה
כמעט לחלוטין. אפשר שבשוק עצמו התארגנו לפינוי עצמי, ו'הסחורה' הובלה לכאן אחר
כבוד. בפועל, מי שמשלם את 'הפינוי' הכפוי, אלו הם נוסעי האוטובוסים שאינם יכולים
לעבור כאן, ונאלצים לבצע עיקוף בדרכים חילופיות, הנוסעים בהתאם, נאלצים לחשב מסלול
מחדש.
אלו
שסברו לתומם כי בדיוק לשם כך נועדה הרכבת, התבדו הפעם. מתברר שהירושלמים, במיוחד
אלו ש'מחניודא' התברכה בהם בכמויות נדיבות, החליטו לקחת את השביתה צעד אחד קדימה.
הם עשו שביתה לעצמם, ופינו את האשפה אל פסי המסילה, הבלגן בהתאם. אף כי גם כך
המראות הנשקפים מהחלונות אינם מעודדים יציאה מן הרכבת.
כשהבינו
במשטרה שעתידה השביתה להתפשט על פני המסילה של העיר כולה, החלו נראים רכבי משטרה
כשהם מקדמים את פני הצחנה, ומפלסים את הדרך לקראת הגעת הרכבת.
***
ויסורו
הצפרדעים ממני ומעמי
אם
השביתה מכוונת כנגד משרד האוצר, מתבקש שרישומה יהיה ניכר היטב בקרית הממשלה, אלא
שבניגוד למראות שמייצרת האשפה באזורי המגורים, התמונה כאן מריחה אחר לגמרי.
עשרות
רבות של משאיות לאיסוף אשפה, הפכו כאן למוצגי מחאה, במסע יח"צני, מתוכנן
ומתוקשר היטב, התבקשו הנהגים להחנותן לכל אורכו של רחוב קפלן משני צדיו.
כי
בירושלים, למי שאינו יודע, גם בזמן שביתה העובדים מחויבים להגיע בזמן לעבודה,
להחתים את כרטיסי הנוכחות כראוי, ואז לצאת ולהשתתף בפעולות המחאה
ה"ספונטניות" המאורגנות היטב בידי ראש העיר ברקת, אנשיו ושליחיו.
בהתחשב
בכך שהרחוב כאן רחב יותר, ומכולות האשפה אינן מהוות חלק בלתי נפרד מריהוט הרחוב,
ופקחי החניה גם הם נוטלים חלק בשביתה, הרי שהנזק שהן מחוללות מסתיים בעצם חנייתן
כאן, על חשבון אלו שאולי רצו להפיק רווח כל שהוא מהשביתה הכפויה.
יתכן
בהחלט שכחלון פגש בהן בדרכו אל המשרד, יתכן גם שהח"כים נתקלו בהן בדרכם אל
המשכן. מן הסתם, בכך הסתיים מבחינתם הסיוט.
הנסיעה
בינות לשני טורי המשאיות, מזכירה את הנסיעה ב'גאולה', הרהרתי, ובכל זאת, הבדל אחד
ישנו, כאן אלו משאיות אשפה נטולות ריח, שם, מתחננים העוברים והשבים בפני ראש העיר
כי יסיר את הריח העולה מן 'הצפרדעים' מן הבתים, מן הרחובות ומן השכונות.
***
אם
לא נעלה את הדאגה לירושלים על סדר יומנו...
המקום
הכי טבעי לסיים את מסלול הייסורים של הירושלמים, הוא ליד ביתו של ראש העיר בשכונת
'בית-הכרם'.
נסיעה
קצרה בשכונה מביאה אל המסקנה הפשוטה: שווה לגור כאן, גם בעתות שביתה.
זה
לא שחלילה השביתה לא הגיעה לכאן, אבל היא בקושי מורגשת, הסיבה לכך פשוטה בתכלית:
המציאות הרווחת כאן לאורך השנה כולה, יחד עם תנאי תברואה נאותים, מקדמים את פני
הרעה.
בשביל שזה יקרה גם בשכונות
נוספות, ובכדי שניתן יהיה להיערך בהתאם בטרם ימחזר ראש העיר שביתה נוספת, מומלץ
לשלוחינו בעירייה להוסיף לסל הדרישות הקואליציוני את הדאגה לנראותה של עיר הקודש -
משוש התבל, למען לא נאלץ להעלות שוב את צחנתה
