מהפכת המחזור בעיצומה
זה לא קרה ביום אחד: שינוי חשיבתי
כתוצאה מפרסום יעיל וחינוך תודעתי, הביאו למהפכת המחזור בישראל * כיום כולם כבר יודעים: בקבוקי פלסטיק לא
מסיימים את תפקידם עם התרוקנותם, יש להם עוד תהליך ארוך, שבו הם יחזרו לשמש את הציבור
בצורה שונה * אחוזי המחזור מעידים על ההצלחה * בתאגיד המיחזור אל"ה יכולים רק
לברך על כך *
מוצאי שבת. נחום מקפל את מפת הניילון
על מנת להורידה משולחן השבת כשלפתע מגיעה אסתי הקטנה. "אל תזרוק לפח את
הבקבוקים הריקים, אני צריכה אותם", היא מודיעה-קובעת, ותכף שולפת אותם מתוך
מפת הניילון המגולגלת. ביום א' צועדת אסתי ובידה השלל משבת 5 בקבוקי משקה משפחתיים
שהיא משליכה אל המיחזורית ועוד כמה מיכלי משקה קטנים יותר כולל בקבוק היין הריק
שנאספים במתקן בבית הספר.
מהפכת המיחזור לא החלה ביום אחד. היא
תוצאה של מהפך חשיבתי עצום שביצע הציבור בישראל. לא עוד 'הפסולת לפח וחסל', כפי
שהורגלנו אנחנו המבוגרים לפני שנות דור, בהם היה צורך לחנך את הציבור שלא לזרוק
עטיפות מזון על הרצפה, כיום כולם כבר יודעים. בקבוקי פלסטיק לא מסיימים את תפקידם
עם התרוקנותם, יש להם עוד תהליך ארוך, שבו הם יחזרו לשמש אותנו, הציבור, בגלגול אחר.
אחוזי המיחזור הם יותר ממדהימים. על פי
נתוני תאגיד המיחזור אל"ה (נתוני 2017), 78% מהבקבוקים הקטנים החייבים
בפיקדון ו-59% מהבקבוקים המשפחתיים נאספו ומוחזרו. מדובר על מעל 1.1 מיליארד(!)
מיכלי משקה בשנה.
תאגיד המיחזור אל"ה הוא חברה
פרטית ללא מטרת רווח הפועלת בתחום איסוף ומיחזור מיכלי המשקה משנת תשס"א.
התאגיד פועל ללא מטרת רווח כדי לקדם את מיחזור מיכלי המשקה במדינת ישראל ולספק
שירותים ליצרנים וליבואנים כדי לסייע להם לקיים את החובות החלות עליהם במסגרת חוק
הפיקדון.
תאגיד מיחזור אל"ה, נמצא בבעלותם
של יצרני המשקאות בישראל פועל במטרה לאסוף מיכלי משקה חייב בפיקדון בנפח עד ליטר
וחצי והבאתם למיחזור. בנוסף מספק התאגיד אמצעים לאיסוף בקבוקי פלסטיק משפחתיים
(בנפח של ליטר וחצי ומעלה) באמצעות הצבת מתקני מיחזור -– "מיחזוריות"
בתאום עם הרשויות המקומיות (פינוי הבקבוקים מהמיחזוריות והבאתם למיחזור מתבצע
ע"י הרשויות המקומיות באמצעות קבלני משנה של העיריה המתמחים בשאיבת בקבוקי
הפלסטיק הגדולים והבאתם למפעלי המיחזור).
במקביל ובכל העת פועל התאגיד לחינוך,
הסברה והטמעה בנושאי מיחזור בקרב האזרחים בכלל ובקרב תלמידי מוסדות החינוך השונים
בארץ (בתי ספר, גנים, ישיבות מכללות ועוד), כל זאת במטרה למקסם את המיחזור ולהעצים
את המודעות לחשיבותו.
איך זה מתבצע?
תאגיד המיחזור אוסף מידי יום מעל ל-
2.5 מיליון מיכלי משקה החייבים בפיקדון, שהם כאמור, כ-800 מיליון מיכלי משקה בשנה,
כמות אדירה שנותנת פרופורציה על חשיבותו של התאגיד בענף המיחזור במדינת ישראל.
המיכלים מועברים לאחד משני מרכזי העיבוד של התאגיד האחד באשדוד והשני בקריית אתא
ועוברים תהליך הכנה לקראת העברתם למפעלי המיחזור (פלסטיק, זכוכית, ברזל
ואלומיניום) בארץ ובחו"ל כחומר גלם לתעשייה.
במרכז העיבוד באשדוד, בו בקרנו, נחשפנו
לתהליך המרתק בו הופכים מיכלי המשקה, הקטנים לקוביות דחוסות ארוזות למשלוח. האיסוף מתבצע באמצעות צי של 35 משאיות מכל חלקי
הארץ. בביקור שערכנו הגיעה משאית ענק מאילת והישובים הסמוכים אליה שפרקה עשרות
אלפי בקבוקים מכל הסוגים (פחיות, בקבוקי זכוכית ובקבוקי פלסטיק קטנים).
המיכלים מגיעים בשקיות ארוזות, כאשר
רשתות המזון או בתי הספר כבר ממיינים ומפרידים אותם כל חומר בנפרד. שקית נפרדת
לבקבוקי פלסטיק קטנים. שקית לפחיות, שקית לבקבוקי זכוכית קטנים ושקית לבקבוקי
זכוכית גדולים. בכל שקית ישנו מספר בקבוקים שאמור להיות בה. בשקית בקבוקי הפלסטיק
הקטנים נארזים 180 בקבוקים ואילו בשקית בקבוקי הזכוכית הגדולים ישנם רק 40 בקבוקים
בשל משקלם הרב. (שקית כזאת שוקלת כ-23 ק"ג!).
על מנת לדעת כמה מיכלי משקה יש בכל
שקית באמת, השקיות מורדות מהמשאית ועובד התאגיד סופר אותם באופן רנדומאלי ( אקראי,
בהתאם להוראות המחשב). השקית ה-15, ה-33 וכן הלאה מוצאת החוצה לביקורת. בביקורת
נפתחת השקית ומספר הבקבוקים שבה נספר במדויק, ומוזן למחשב התאגיד. שקיות המדגם
הללו מעידות על הכמות הכללית של הבקבוקים בכל השקיות שהובאו באותו מקום, ולפי כמות
הבקבוקים שנמצאו בשקיות המדגם יגזר התשלום לשולח. אם, לפי הדוגמה אותה פתחנו,
אמורים להיות 180 בקבוקים בשקית וע"פ המדגם ישנם רק 170 בקבוקים בשקית,
התשלום עבור כלל השקיות יתבצע לפי 170 בקבוקים וכן להיפך כלומר אם יש יותר בקבוקים
בשקית השולח יקבל תשלום גבוה יותר. זה אולי רק 30 אגורות לכל מיכל משקה אבל
כשמכפילים את זה במיליוני בקבוקים בשנה מגיעים לעשרות ומאות אלפי שקלים, כסף גדול
לכל הדעות.
השקיות מורדות מהמשאית. השקיות עם
בקבוקי הזכוכית הכבדים נפתחות מיידית למסוע מיוחד שנמצא על משטח הפריקה. הבקבוקים
הריקים מוסעים למכונה מיוחדת שמרסקת אותם לשברי זכוכית. עוד בטרם הריסוק הם עוברים
מיון לפי צבעים: ירוק, חום, ושקוף. כל צבע נאגר בנפרד, נארז ונשלח למפעל פניציה שם
יותכו שברי הזכוכית לבקבוקים חדשים לאחר שעברו תהליך ניקוי מהתוויות והפקקים.
פחיות הברזל והאלומיניום מוסעות במסוע
מיוחד ואף הן עוברות מיון ע"י מגנט רב עוצמה. פחיות הברזל מוסעות על מכבש
מיוחד בנפרד ופחיות האלומיניום נכבשות אף הן. בסיום ההליך "מייצר" המכבש
קוביית מתכת בגודל של חצי מ"ק, מוכנה למשלוח למפעל מחזור שם היא תהפוך שוב
לחומר גלם ותשמש למגוון שימושים.
פחיות הברזל מגיעות למפעל מתכת, שם הם
הופכים הופכות למוטות מהן מייצרים גדרות ומעקות לכבישים. מוצרים חדשים לחלוטין.
אלומיניום, שהוא המרכיב העיקרי של הפחיות, יגיע בסוף התהליך למפעל שמעבד ומוכר
גרגרי אלומיניום שישמשו לייצור כלי עבודה וחלקים של רכבים. העיבוד והייצור של
האלומיניום מתקיים בישראל. הלקוחות הסופיים הם מכל העולם.
בקבוקי הפלסטיק, נדחסים אף הם לקוביות
ענק, ובמפעל הייצור הם יגרסו לפתיתים. מהפתיתים האלה מייצרים מוצרים חדשים, כמו
סלסלות. חלק הולך לייצור בגדים, ושאר מוצרי פלסטיק ויריעות וחלק מהבקבוקים יהפכו
להיות בקבוקים חדשים לאחר שחומר הגלם עבר תהליך ניקוי נוסף.
המיחזור בפעולה
איסוף מיכלי המשקה מתבצע במגוון צורות.
הצורה הנפוצה ביותר היא באמצעות בתי העסק ורשתות המזון שאוספים את מיכלי המשקה
הקטנים החייבים בפיקדון. כל אחד מאיתנו מכיר את ההליך הפשוט. מפקידים את מיכלי
המשקה ומזדכים בכסף מזומן לפי מספר הבקבוקים שהפקדנו.
הצורה השנייה שנפוצה לא פחות היא
המיחזוריות אותן אנו פוגשות ברחובות הערים. מרבית הרשויות המקומיות, מרמת הגולן
בצפון ועד אילת בדרום, לוקחות חלק באיסוף ומיחזור בקבוקי הפלסטיק המשפחתיים.
התושבים מתבקשים לאסוף את בקבוקי הפלסטיק הריקים המשפחתיים הגדולים שברשותם,
ולהשליכם למיחזוריות הפזורים ברחבי הארץ, כאשר תאגיד המיחזור אל"ה, אחראי
לאספקת תשתית האיסוף ולתשלום עבור קבלני הפינוי.
התאגיד פרס בשנים האחרונות אלפי
מיחזוריות, כיום מוצבות מעל ל- 23,000 – מיחזוריות בכל רחבי הארץ, ובכל פינת רחוב
כדי לאפשר לכל תושב למחזר בקלות.
פינוי הבקבוקים מהמיחזוריות מתבצע
באמצעות קבלני הפינוי אשר זכו במכרז באופן ישיר מול הרשות ממנה הם מפנים. כמות
המיחזוריות שיוצבו ברחבי הרשויות, מתואמת עם הרשות ומיקום המיחזוריות בתוך הרשויות
נקבע ע"י הרשות.
במפעל הגדול באשדוד אנחנו פוגשים את
מנכ"ל תאגיד אל"ה, מר חיים זרביב, לשיחה על הרגלי המיחזור של הציבור
בישראל והציבור החרדי בפרט. הציבור החרדי מרבה להשתמש דווקא בבקבוקי המשקה
המשפחתיים, עליהם אין פיקדון, אנחנו מעירים לזרביב.
למה באמת אין פיקדון גם על
הבקבוקים הגדולים? זה יכול להגדיל משמעותית את המיחזור שלהם?
זרביב: "הסיבה שאין פיקדון על
הבקבוקים הגדולים היא מאוד פשוטה. חוק הפיקדון חוקק בשנת 1999 במטרה עיקרית לנקות
את רשות הרבים, את הרחובות, כאשר למעשה אנחנו צורכים מחוץ לבית בעיקר בקבוקים
קטנים. הסכום של 30 אגו' הוא תמריץ טוב לבעלי מסעדות, בתי קפה, אולמות אירועים,
וכדומה לאסוף את אלפי הבקבוקים שהם מוכרים בבית העסק שלהם ולקבל בגינם את החזר
הפיקדון הוא גם תמריץ טוב לגורמים שעוסקים באיסוף בקבוקים לאסוף אותם. לעומת זאת
מכלי משקה קטנים שנצרכים בבתים הם באחוזים מועטים, ופיקדון בגובה 30 אג' לא מהווה
לציבור הרחב תמריץ כספי מספיק גבוה כדי ללכת לסופרמרקט, אנחנו מעריכים שפחות מ-
20% מהאנשים טורחים להגיע לרשתות השיווק ולבקש את דמי הפיקדון עבור הבקבוקים
הקטנים".
"הטלת פיקדון על הבקבוקים
הגדולים, שבאמת תביא את הציבור אל רשתות השיווק דורשת הטלת פיקדון גבוה הרבה מעבר
ל- 30 אג', ומאחר ומרבית הבקבוקים הגדולים נצרכים בבית המהלך ישית ישירות על
הציבור הוצאה נוספת של מאות מיליוני שקלים. לאור התנהגות הציבור עד כה, יש לנו
היסוד להניח שרובו של סכום עתק זה לא יחזור כלל אל הציבור אלא יגיע לגורמי
איסוף".
"על-פי הערכות, מחדד זרביב,
"כ-90% מהבקבוקים המשפחתיים נצרכים בבתים. בדומה לקופסאות קרטון של קורנפלקס,
פחיות שימורים וצנצנות קפה, ריבה ועוד אריזות רבות אחרות, ניתן למחזר ולעשות בהן
שימוש בתעשייה. אם כן, מדוע לא להטיל פיקדון על כל האריזות הנצרכות בבתים? אין
הבדל בין אריזת בקבוק שנצרכת בבית לבין האריזות האחרות, ולשם כך קיים חוק האריזות
שנותן פתרון למיחזור האריזות בפח האריזות הכתום ואת הבקבוקים במיחזורית ולא
בפיקדון".
זרביב מוסיף כי בעבודה כלכלית שעשה
המשרד להגנת הסביבה עולה כי שיטת איסוף הפיקדון יקרה משמעותית משיטת האיסוף
הוולונטרית. גם מניסיון של התאגיד שמכיר את שתי שיטות האיסוף, עלות האיסוף של
פיקדון יקרה פי 3 מעלות האיסוף הוולונטרי - עלות שתבוא על חשבון הציבור.
מודעות ומעורבות
מתברר שהציבור הישראלי משתף פעולה
וממחזר במרץ. באל"ה מרוצים, אפילו מאוד. על פי הנתונים שלהם ישראל נמצאת
במקום מכובד בעולם במחזור בקבוקים. לא יאומן. ביקשנו לברר כיצד עושים את זה. איך
בוקעים את חומת אי הידיעה ומכניסים מודעות לדבר חדש לגמרי, המודעות למיחזור.
איך משכנעים את האזרחים להצטרף למאמץ
הזה?
"מסתבר שהציבור הישראלי אכפת לו
מאוד, והוא מגלה אחריות רבה לסביבה. אולי כלפי חוץ, הישראלי עושה רושם של ציני,
ואי אכפתי, כך זה נראה אולי בעולם. אבל במציאות, הישראלי הוא מאוד ערכי. אנחנו
רואים שכשצריך עזרה או סיוע, יש הרבה קופצים. ולא רק בישראל, גם כשיש אסון במדינה
אחרת, הישראלים שם ומהראשונים.
"אנחנו רואים את ההירתמות של
הציבור לנושא המיחזור והשמירה על הסביבה, ומגלים את האכפתיות שיש לאנשים כאן. כולם
מבינים את החשיבות של המיחזור והשמירה, כי כולם יודעים שלפני הכל, אנחנו חיים כאן
ורוצים שהסביבה שלנו תישמר עבור הילדים שלנו".
והציבור החרדי?
אם מדברים על ציבור ערכי, ברור שהציבור
החרדי הוא חלק מהמהפכה הגדולה במיחזור. אנחנו רואים שיש הענות גדולה בבית הספר
מהמגזר החרדי וגם בעיריות החרדיות. שיתוף הפעולה הוא נהדר. במגזר החרדי יש מודעות
גדולה לנושא. אני חושב שזה חלק מהערכים של החברה החרדית לדאוג לשני, איסור
"בל תשחית", והמעורבות החברתית הגדולה. כל זה מוצא ביטוי גם במיחזור
פעיל ביותר.
נקודה נפלאה במגזר החרדי היא היכולת
לנתב את הכספים שמגיעים מדמי הפיקדון לטובת נזקקים. אנחנו רואים את זה במיזמים
שבתי הספר עושים. את הכסף שהם מקבלים מאיתנו מפעילות השבת דמי הפיקדון הם משקיעים
במיזמים לטובת הכנסת כלה או עזרה לתלמידים מועטי יכולת בקניית אביזרי לימוד וכו'.
זו מטרה נפלא ואני שמח מאוד שאנחנו שותפים בזה"
מדוע שיתוף הפעולה עם בתי הספר חשוב
כ"כ?
"שיתוף הפעולה שלנו עם בתי הספר
הוא אחד ההצלחות הגדולות של התאגיד" אומר זרביב בסיפוק רב. "יש כאן WIN-WIN. בתי הספר מקבלים תקציב של עשרות אלפי שקלים
שהם יכולים לעשות איתו מה שהם מבינים. זה לא כסף ממשרד החינוך שמגיע בדר"כ
למטרה מסויימת. זה כסף שבית הספר הרוויח ביושר ובעמל והוא יכול לקדם איתו פרויקטים
אישים שלו. יש בתי ספר שקנו בזה ציוד מיוחד, יש כאלה שהקים קרן לתלמידים נזקקים.
עשו עם זה הרבה דברים טובים. חוץ מזה על כל 300 מיכלי משקה בית הספר מקבל נקודה
ירוקה שמתרגמת בסוף השנה למתנות שאנחנו מעבירים, מגברים למשל, פעילויות שונות
ואטרקציות חינוכיות ".
"אנחנו מרוויחים כאן נקודה נוספת
שהיא הכי חשובה. חינוך לאחריות ולמחזור. הילדים מחונכים למחזר הם מביאים את הרעיון
הזה הביתה. ההורים וכל הבית ממחזרים. כשהילדים האלה יגדלו הם גם ימחזרו. זו ההצלחה
הכי גדולה שלנו שחינכו דור שצריך וכדאי וראוי למחזר".
אנחנו גם עושים פעילות בין בתי הספר עם
פרסים מיוחדים בשנה האחרונה בית ספר חרדי מאשדוד היה בין שלושת המקומות הראשונים
וזכה באות המיחזור. אין ספק שהציבור החרדי הוא בעל מודעות למחזור ואנחנו שמחים על
כך.
באדיבות 'יתד נאמן'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה