תלמידי חכמים שהפכו בצוק העיתים למנקי בית-הכנסת

"מצוות בשמחה" - הוא שמו של ספר שזה עתה יצא לאור, על ידי הרב משה מיכאל צורן.

הספר מבוסס על שיעורים שנאמרו על ידי הרב יצחק זילברשטיין, ועובדו על ידי הרב צורן.

כמנהגו בקודש, מקדיש הרב זילברשטיין תשומת לב מיוחדת לחשיבות השמירה על הניקיון ועל היחס הנכון לטיפוח הסביבתי לאור מקורות חז"ל והנהגותיהם של גדולי ישראל.

לצד עריכת הספרים, מקדיש הרב צורן חלק ניכר מזמנו להוצאת העלון הוותיק 'קול ברמה' - שבעיקרו נועד עבור תושבי שכונת מגוריו - 'רמת אלחנן' בבני-ברק. אמנם, תפוצתו הרחבה ותוכנו המרתק, הקנתה לו מעמד של כבוד בקרב ציבורים נרחבים.

באופן עקבי מקפיד הרב צורן להקדיש בעלונו פרק נכבד לתחום הטיפוח הסביבתי, באמצעות אנקדוטות שונות מחיי היומיום - כאלה שהוא נתקל בהן אישית, או כאלה שהובאו אל שלחנו. 

באדיבותו של הרב צורן, מוצג כאן לקט נבחר של ציטוטים מן הספר ומן העלון - המיטיבים להמחיש את הדברים.

***

רבנים שהפכו למנקי בית-כנסת

רבי גד אייזנר זצ"ל (ר' גודל - כפי שהוכר בכינוי) נחשב לדמות פלאית וייחודית. הוא חווה על בשרו את אימי השואה - שבה איבד את משפחתו, דבר שלא מנע ממנו, ולהיפך, אף הגביר אצלו את הרצון ואת הדחף להפיח רוח חיים, עידוד ותקווה בקרב יהודים רבים שעימם נפגש במחנות ההשמדה השונים. עמל רב השקיע בכדי להחדיר בהם אמונה ולנסוך בהם תקווה. 

בחלוף שנים, לאחר תקופה שבמהלכה שהה בצרפת, זכה לעלות ארצה ולכהן כמשגיח בישיבת 'חידושי הרי"ם' שבתל-אביב, תוך שהוא משמש לתלמידיו דוגמת מופת לתלמיד חכם שהליכותיו בקודש נעימות לסביבתו ומקרינות עליה מהודה.

*

לאחר המלחמה העולמית השניה, היו מעייניו של רבי גד נתונים ביתר שאת לבני הנוער אשר שרדו מן המלחמה, כאשר הוא תר אחר כל דרך שתאפשר לו להרבות חסד עם הפליטים, נערים ומבוגרים כאחד.

פרקים מופלאים בענין זה רשם יחד עם רעו וידידו הטוב הרה"ח רבי איטשע לייזער זצ"ל.

דוגמא אופיינית לתחבולת-חסד שלהם מאותם ימים, ניתן לראות במעשה שהתרחש במהלך שהותם בפריז:

יהודי נכבד, שהכירוהו כעדין נפש, הסתובב כשהוא חסר פרנסה, וכתוצאה מכך, גם מיואש ומדוכדך. רבות העסיקו את עצמם על מנת למצוא פרנסה שתכבד את האיש.

ויהי היום, נודע להם כי בבית-כנסת הממוקם בפאתי-העיר זקוקים ל'איש-ניקיון'. הלכו שניהם והציעו את מיודעם לתפקיד, ובבית הכנסת הפריזאי קיבלו את מועמדותו בשמחה.

נותר להם רק לוודא שהעבודה אכן תבוצע.

בעדינותם כי רבה וברצותם לגמול חסד בל-יתואר עם אותו יהודי חסר פרנסה, החלו לבצע בעצמם את מלאכת הניקיון, משל לא היו הם עצמו יהודים נכבדים ששמם הולך לפניהם.

כך, כשהם חדורים בתחושת שליחות ומצוידים בלב גדול - החלו פוקדים מדי יום באשמורת הבוקר את בית-הכנסת, מנקים ומטפחים אותו, ודואגים כי המתפללים ימצאוהו כשהוא נאה ומכובד.   

הם לא רק עשו הכל בעצמם, כי אם גם דאגו לספר לאותו יהודי נכבד כי בבית הכנסת הנ"ל מבקשים לקבלו כרב ומורה-הוראה - אם רק ייעתר לבקשה.

הלה כמובן נעתר, והתייצב בית הכנסת - שהפך לעמוד תחת 'הנהגתו'. תפקיד שהסב לו עונג גדול ומעמד מכובד.

ומי שילם את משכורתו של הרב?   

את המשכורת שקיבלו מהקהילה עבור עבודות-הניקיון, העבירו השניים אל האיש ההוא, תוך שהם מתמידים במנהגם ומגיעים מדי בוקר בבוקרו ל'מקום עבודתם' בבית-הכנסת.

"פעם אחת", שח כבדרך אגב לימים רבי גד'ל בחיוכו הנלבב, "כמעט וארעה תקלה. הגבאי של בית הכנסת החליט לבצע שינויים בסדר ימי הניקיון, ולשם כך פנה אל 'הרב' - שהיה רשום אצל הגבאים כעובד הניקיון על מנת לעדכנו בפרטים".

בחסדי שמים, היות והרב לא הבין צרפתית, והגבאי לא דיבר אידיש, הרי מי שנקרא שוב לתווך בין הצדדים - היה רבי גד'ל עצמו, ששוב דאג להושיב את הסדר על כנו - תרתי משמע.

הרב כמובן נותר לשמש בתפקידו ימים רבים, מבלי שידע את אשר התרחש מאחורי הקלעים למענו.

אשרי העם שאלו הם גידוליו וגדוליו.

(מתוך פרקי תולדותיו בסוף הספר 'ממשנתו של רבי גד'ל)

***

טרם פטירתו הורה רבי אריה לוין לסייד את ביתו

הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל התגורר בשכונת 'נחלאות' בבכוך קטן - שקירותיו לא היו מסוידים כלל. במושגי ימינו יקשה להבין כיצד גידל משפחה בדירה שכזו - אם ניתן להגדיר כך את אותו כוך צר.

והנה, כיומיים טרם פטירתו, כאשר מצבו היה מוגדר כקשה מאד, פנה אל בני משפחתו בבקשה - שניתן להגדירה כמוזרה במקצת: "אנא, דאגו לסייד את קירות הבית שבצילו חסיתי משך שנים רבות". דבר שלא עלה על דעתו כלל מאז החל להתגורר בבית.  

לפליאת בני הבית על מה ראה זאת לנחוץ דוקא בשעה זו? הסביר רבי אריה ברוב אצילותו ובהדרת כבודו: "חוששני כי כאשר יגיעו המה המנחמים אל הבית, ויראו את מצבה של הדירה  - שבה התגוררתי שנים כה רבות, ינזפו בכם בני הבית על אשר אפשרתם לי לחיות כך. והרי הדבר לא היה קשור כלל אליכם. אני הוא שבחרתי לחיות כך, ומדוע איפה עלי לגרום לכם לצער על לא עוול בכפכם?!"

דמותו האצילית של האיש רם המעלה, ממשיכה ללוות אותנו גם שנים רבות לאחר פטירתו, ומשמשת לנו דוגמת מופת ליהודי אשר דאגתו לזולת ניצבת בראש מעייניו - גם ברגעיו האחרונים עלי אדמות. 

***

הכוונות מצוינות, התוצאות קצת פחות

"ברור מעל לכל ספק", כותב הרב צורן בעלון 'קול ברמה' שזה עתה יצא לאור, "שהאדם, או הארגון המניח את קרטוני הלחם, הלחמניות והפיתות, בכניסה לבית-הכנסת המרכזי שבשכונתנו (רמת אלחנן) - עושה זאת מתוך כוונה טובה, הכי-טובה שאפשר.

מה יש יותר טוב מזה - כאשר אנשים לוקחים את המאפה הטעים חינם אין כסף? אבל, למרות הכוונות הטובות, והגם שהיוזמה היפה הזו אכן מסייעת לציבור, יש לשקול בכובד-ראש האם להמשיך בה, וזאת מכמה סיבות:

ראשית, הלכלוך המרובה שנוצר בכניסה לבית-הכנסת. עד כדי כך שאוזנינו שמעו, ולא זר, מפי מספר אנשים המתגוררים מחוץ לשכונה - שהביעו תמיהה-רבתי, על המראה המאוד-לא-סימפטי של דברי-מאפה המושלכים על הקרקע בכל עבר בצורה שאינה מכובדת.

מלבד העובדה שמדובר בלחם - שאנחנו מחויבים שלא להשחיתו ושלא לבזותו, הרי שהכניסה לבית-הכנסת היא המקום הכי-פחות-מתאים למראות המביישים הללו.

הסיבה השניה נעוצה בכך שכיון שהלחמים מונחים בחוץ, מתחת לכיפת השמים, הם חשופים לבעלי חיים, ונדמה שרבים מאתנו כבר נתקלו בחתולים, יונים, ואפילו כלבים, המניחים את לשונם על דברי המאפה.

קיבלנו בקשות רבות מציבור התושבים שנפשם קָצָה בכניסה הלא-נקיה, במינוח עדין, לבתי הכנסת, והם מבקשים / דורשים להפסיק להניח שם את המאכלים.

*

מצפים מאתנו להרבה יותר

המגורים בשכונתם של בני תורה, הם לא רק מטיבים עם הדיירים; הם גם מחייבים אותם רבות.

מרן הגאון רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן זצ"ל שח פעמים רבות לראש עיריית מודיעין עלית, הרב יעקב גוטרמן: "כי על תושבי העיר הזו, ועל ראש-העיר במיוחד, רובצת אחריות כלל-ישראלית - 'כיון שראשי הציבור בארץ ישראל, ובעולם כולו, בוחנים אתכם כדי לראות האם עיר של אברכים יכולה להחזיק מעמד!' 

הרב יעקב גוטרמן - ראש עיריית 'מודיעין עילית' 

'עליכם לדעת אפוא', הוסיף מרן הרב שטיינמן - 'שהכל מביטים בכם לראות כיצד הנס הזה מתנוסס, והאם עיר המורכבת כולה מתושבים חרדיים ומדקדקים במצוות יכולה להתבסס כראוי, כאשר היא מתנהלת רק על פי תורה וקדושה'".

הרב זילברשטיין ציין בפני הרב גוטרמן (והדברים הובאו בכרך החדש של הספר 'מצוות בשמחה') שדבריו של מרן רמוזים בדברי בעל ספר 'החינוך', במצוה שמ"ב: "שלא לשַׁנות את מגרשי ערי הלווים ושדותיהם".

'החינוך' מפרט שם את הדינים לפרטי-פרטים, וכותב:

'משרשי המצוה, לפי שערי הלויים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים. כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחוכמה, שלא היו טרודים בעסקי עבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר - 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'.

'ומתוך כך שהחוכמה בתוכם היה עֵסֶק כל ישראל עמהם תמיד, מלבד שהיו בתוך עריהם ערי מקלט הרוצח, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם, כי לא ידע האדם מה ילד יום. ולכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שווה בהן, ולב הכל עליהם, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך, ומפני כן באה הצוואה עליהם שלא לשנות בעניינם דבר, כי אדון החכמה יסדן ותקנן והגביל גבולם - וירא כי כן טוב, וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גֵרוע וגנאי'.

וכפי שהזכרנו לעיל, 'החינוך' כותב שם שמצוה זו לא נאמרה על שבט לוי בלבד, אלא גם על תלמידי חכמים.

וממילא, המשיך הגר"י זילברשטיין ואמר לרב גוטרמן: 'זו היתה כוונתו של מרן הרב שטיינמן שעורר אתכם לאחריות הגדולה הרובצת עליכם, שהרי עיני כל ישראל נשואות אליכם, וכאשר העיר מתנהלת כראוי - היא משפיעה על כולם, וממנה יראו וכן יעשו.

כשהרב גוטרמן שאל את הרב זילברשטיין: 'מה אם-כן תפקידנו הלכה-למעשה, ובמה מתבטא הדימוי לערי הלווים?'

השיב הרב זילברשטיין ואמר: 'ראשית, החיוב הוא מה שכתוב להדיא בספר החינוך: '...שהיה מן הדין שהעיר הזו שיד הכל שוה בהן ולב הכל עליהם, להיותה בתכלית היופי והחמדה...'.

ולכן יש לשמור בה על הניקיון, הסדר והנוי. 'כי שבח כל עם ישראל בכך'. השבח של כולנו הוא שיש עיר כזו בישראל.

הנה לדוגמא נפסק ברמב"ם, על-פי הגמרא, שהתורה מחייבת להקציב אלף אמות מסביב למגרשי הלוויים, ללא בנייה כל-שהיא. מי שמעמיד שם, למשל, קיוסק למכירת משקאות, עובר על לאו דאורייתא! למדנו מכך על חשיבות החן והנוי, היופי והאוויר, שצריכים להיות בערי הלווים. 'כי שבח כל עם ישראל בכך'.

עוד, זאת. הגמרא בסוף מסכת כתובות אומרת שרבי חנינא היה "מתקן תקליה בארץ ישראל", ופירש רש"י: "משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, ומחזֵר שלא ייצא שם רע על הדרכים". רבי חנינא דאג שלא ידברו לשון הרע על כבישי ארץ ישראל... ואם כן, קל וחומר במודיעין-עלית שהיא כדמות ערי הלווים - שעליכם לדאוג לתקן המכשולים, כדי שלא ייצא שם רע על העיר".

*

האדמו"ר ששרד את השואה, עלה ארצה, הקפיד לנקות את המדרכה שבפתח ביתו בתל-אביב

"באמת", מוסיף הרב צורן וכותב: "האם חשבנו פעם מדוע הכבישים והרחובות בשכונה חרדית נראים כפי שהם נראים? למה? למה אי אפשר לזוז מטר, ואולי אף פחות מזה - מבלי להיתקל בפסולת כלשהי המונחת שם? המצב הגיע עד כדי כך שהאדם החולף במקום יכול לחשוב שאנשים עומדים כל היום במרפסת-ביתם ומשליכים משם את שיירי-הפסולת הללו...

התרגלנו, וכמה חבל שזה כך, שהרחוב, המדרכות והכבישים, וכל המקומות הציבוריים, יכולים להיות מלוכלכים, ורק הבית והסלון הפרטי שלנו צריכים להיות נקיים ומצוחצחים.

אתה רואה יהודי יקר הולך מביתו לבית המדרש, והנה הוא מוצא בכיסו - ניירות ישנים, חשבונות חשמל / מים שאין לו כבר שימוש בהם, וללא כל מחשבה-שניה הוא משליכם כלאחר-יד על המדרכה שבה הוא צועד.

ואנחנו שואלים: 'מדוע? הרי ראינו גדולי ישראל נוהגים בדיוק הפוך! על כ"ק האדמו"ר מהוסיאטין זצ"ל מסופר שכאשר היה בשואה, אמר שאם יעזרהו השי"ת לצאת מהתופת הנוראה הזו, הרי כשיגיע לארץ ישראל הוא ינקה את רחובותיה! ואכן, לאחר שהגיע ארצה, וגם לאחר ששימש כאדמו"ר ומורה-דרך לרבים, היה יוצא מדי בוקר אל מחוץ לבית מדרשו במרכז תל אביב, והיה מנקה קמעה את המדרכה'. 

בית מדרשו של הרבי מהוסיאטין בתל-אביב

אז מדוע אנחנו עושים את ההיפך? 
- אין ספק שזהו אחד מן הדברים העלולים לדחות בעלי-תשובה מאתנו!

וכבר היו דברים לעולמים, שיהודים מתחזקים הגיעו לריכוזי היהדות החרדית, ומשראו את מצב הרחובות, ונחשפו למראות לא-סימפטיים, חזרו בהם מן ההחלטה להתקרב להשי"ת. ועל גבו של מי תהיה תלויה האחריות?'

"כאשר אתם נאים, נקיים ומתוקנים כראוי", אמר הרב שליט"א לראש עיריית מודיעין-עלית, "הרי שההשפעה מכך תהיה גדולה לא רק על תושבי העיר החרדים לדבר ד', אלא גם על הרחוקים שרואים את כבוד שומרי התורה ולומדיה. בסופו של דבר, התנהגות הזו מעניקה לכם עוצמה-רבתי.

כי משום-מה יש המבקשים ללעוג לשומרי תורה ומצוות, אע"פ שבליבם פנימה הם יודעים את האמת. והנה, כאשר החרדים לדבר ה' מתנהגים כראוי בעיירותיהם ובמושבותיהם, וכל הנהגתם היא בחן בהדר ובכבוד, יש ל'המון העם' פחד ויראה כלפיהם.

ולכן אומרת הגמרא במסכת שבת: ש"תלמיד חכם שיש רבב על בגדו חייב מיתה"; כי כאשר עם-הארץ נפגש עם אדם גדול שלבושו הוא ללא רבב, הוא חש כלפיו כבוד והערכה. הכבוד הזה נותן כוח לתלמיד חכם, וממילא מגביר את העוצמה של שלטון התורה.

*

במקום לשבור ולהרוס, החליטו הילדים להשקיע בטיפוח הגינה

ואם דיברנו על שמירת הנקיון, הסדר והיופי, במרחב הציבורי, יש לשבח בכל לשון את הילדים במספר בניינים בשכונתנו שמצאו לעצמם עיסוק, והוא, לנקות את הבנין, וליצור איזושהי גינה בחצר, שיתנוססו בה פרחים ועציצים, דשא וכיו"ב.

הילדים עושים זאת כמובן שלא על חשבון זמני הלימודים, או בימי בין הזמנים, ויש בכך תועלת מרובה, גם מצד עצם שמירת נקיונם ויופיים של הבתים, וגם מפני שבזמן שהם מתעסקים בפעילות חיובית, אין הם מתחברים עם חברים לא-טובים, וכאלה יש כיום למכביר, להוותנו.

יש החולפים ליד הילדים הללו ונדים להם בראשם, כרוצים לומר: 'מה אתם מתעסקים עם שטויות...'.

אז אנחנו רוצים לומר, שפשוט וברור שיש בכך עיסוק חיובי ביותר, ואם הגמרא מספרת על אחד האמוראים שהעסיק את ילדיו ב...שבירת חפצים ישנים, כדי להוציא בכך את המרץ שלהם, הרי בוודאי שהעיסוק ביצירת גינה הוא חיובי, ועשוי להביא את הילד לידי סיפוק, כך שכאשר הוא הולך ללמוד, גם הלימוד שלו ייעשה במרץ רב, בחשק ובשמחה. עתה הוא ירצה ללמוד, כי נתנו לו את הכלים לכך.

*

בית הכנסת אינו מרכז למיחזור ספרי-קודש

ונקנח באיזכור קצר של תופעה מוכרת:

הרב מרדכי גלאי, הגבאי המסור של בית-הכנסת 'קהל חסידים' בשכונת 'רמת אלחנן', ביקש להתריע על תופעה הגורמת לטרחה יתירה אצל הגבאים - כאשר אנשים רבים המבקשים להיפטר מן הספרים המיותרים שהתקבצו בביתם, מוצאים לעצמם פתרון באמצעות הבאתם לבית הכנסת - מבלי שבדקו קודם לכן האם יש בהם תועלת עבור ציבור הלומדים.

הם בטוחים מן הסתם שבכך הם מקיימים מצוה-רבתי, בהיותם ממציאים עבור קהל המתפללים ספרים שיעשירו את ידיעותיהם ויסייעו להם בלימודם!

ולא היא.

אין הם יודעים, שברוב ככל המקרים, נאלצים הגבאים בשל חוסר מקום - תוצאה מבורכת של שפע הספרים שהתברך בהם דורנו, להפנותם אל הגניזה (ובכלל זאת, לא אחת, כך הם הדברים גם בנוגע לספרים חדשים!).

כדרכו, דואג הרב צורן, להמחיש את דבריו באמצעות תמונה - שבה נראים הספרים כשהם מונחים במספר ערמות, בדרכם האחרונה אל מתקן 'הגניזה' השכונת.

הכנסת ספרים אל הגניזה, עולה כידוע כסף. במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים, מי שתאלץ לשאת בהוצאות הנלוות, היא קופת בית-הכנסת.

ומי הוא אשר יעטה על שכמו את הטיפול הפיזי באותם ספרים - שמצאו את דרכם (אולי מתוך כוונה טובה) אל בית-הכנסת - המשמש לעתים קרובות כתחנת האיסוף השכונתית? הגבאי המסור כמובן!   

אנא, מתפללים יקרים, שימו זאת על לבכם. חשבו לא רק על עצמכם, לא רק על הספרים ועל כבודם האחרון, גם על הגבאים המסורים ועל כבוד בית-הכנסת. 

***

שלוחים מכאן איחולי ברכה לרב צורן לרגל הופעתו של הכרך השני, והאחרון בסדרת 'מצוות בשמחה'. 'אח' נוסף לספרים הפופולאריים: 'עלינו לשבח', 'ברכי נפשי', 'לחנך בשמחה' ו'שמחה בבית'.

הספר החדש מלֻווה במאות עובדות חדשות ולא מוכרות מגדולי הדור.

מחנכים רבים מעידים על התועלת המרובה שהביאו ספרים אלה, וזאת בשל ייחודיותם של לקחי-המוסר הכתובים בסגנון המותאם מאוד לבני דורנו.

את הספר ניתן להשיג בחנויות הספרים הנבחרות ואצל הרב צורן.

לפרטים: משה מיכאל צורן - 0533103388