תלמידי חכמים שהפכו בצוק העיתים למנקי בית-הכנסת

"מצוות בשמחה" - הוא שמו של ספר שזה עתה יצא לאור, על ידי הרב משה מיכאל צורן.

הספר מבוסס על שיעורים שנאמרו על ידי הרב יצחק זילברשטיין, ועובדו על ידי הרב צורן.

כמנהגו בקודש, מקדיש הרב זילברשטיין תשומת לב מיוחדת לחשיבות השמירה על הניקיון ועל היחס הנכון לטיפוח הסביבתי לאור מקורות חז"ל והנהגותיהם של גדולי ישראל.

לצד עריכת הספרים, מקדיש הרב צורן חלק ניכר מזמנו להוצאת העלון הוותיק 'קול ברמה' - שבעיקרו נועד עבור תושבי שכונת מגוריו - 'רמת אלחנן' בבני-ברק. אמנם, תפוצתו הרחבה ותוכנו המרתק, הקנתה לו מעמד של כבוד בקרב ציבורים נרחבים.

באופן עקבי מקפיד הרב צורן להקדיש בעלונו פרק נכבד לתחום הטיפוח הסביבתי, באמצעות אנקדוטות שונות מחיי היומיום - כאלה שהוא נתקל בהן אישית, או כאלה שהובאו אל שלחנו. 

באדיבותו של הרב צורן, מוצג כאן לקט נבחר של ציטוטים מן הספר ומן העלון - המיטיבים להמחיש את הדברים.

***

רבנים שהפכו למנקי בית-כנסת

רבי גד אייזנר זצ"ל (ר' גודל - כפי שהוכר בכינוי) נחשב לדמות פלאית וייחודית. הוא חווה על בשרו את אימי השואה - שבה איבד את משפחתו, דבר שלא מנע ממנו, ולהיפך, אף הגביר אצלו את הרצון ואת הדחף להפיח רוח חיים, עידוד ותקווה בקרב יהודים רבים שעימם נפגש במחנות ההשמדה השונים. עמל רב השקיע בכדי להחדיר בהם אמונה ולנסוך בהם תקווה. 

בחלוף שנים, לאחר תקופה שבמהלכה שהה בצרפת, זכה לעלות ארצה ולכהן כמשגיח בישיבת 'חידושי הרי"ם' שבתל-אביב, תוך שהוא משמש לתלמידיו דוגמת מופת לתלמיד חכם שהליכותיו בקודש נעימות לסביבתו ומקרינות עליה מהודה.

*

לאחר המלחמה העולמית השניה, היו מעייניו של רבי גד נתונים ביתר שאת לבני הנוער אשר שרדו מן המלחמה, כאשר הוא תר אחר כל דרך שתאפשר לו להרבות חסד עם הפליטים, נערים ומבוגרים כאחד.

פרקים מופלאים בענין זה רשם יחד עם רעו וידידו הטוב הרה"ח רבי איטשע לייזער זצ"ל.

דוגמא אופיינית לתחבולת-חסד שלהם מאותם ימים, ניתן לראות במעשה שהתרחש במהלך שהותם בפריז:

יהודי נכבד, שהכירוהו כעדין נפש, הסתובב כשהוא חסר פרנסה, וכתוצאה מכך, גם מיואש ומדוכדך. רבות העסיקו את עצמם על מנת למצוא פרנסה שתכבד את האיש.

ויהי היום, נודע להם כי בבית-כנסת הממוקם בפאתי-העיר זקוקים ל'איש-ניקיון'. הלכו שניהם והציעו את מיודעם לתפקיד, ובבית הכנסת הפריזאי קיבלו את מועמדותו בשמחה.

נותר להם רק לוודא שהעבודה אכן תבוצע.

בעדינותם כי רבה וברצותם לגמול חסד בל-יתואר עם אותו יהודי חסר פרנסה, החלו לבצע בעצמם את מלאכת הניקיון, משל לא היו הם עצמו יהודים נכבדים ששמם הולך לפניהם.

כך, כשהם חדורים בתחושת שליחות ומצוידים בלב גדול - החלו פוקדים מדי יום באשמורת הבוקר את בית-הכנסת, מנקים ומטפחים אותו, ודואגים כי המתפללים ימצאוהו כשהוא נאה ומכובד.   

הם לא רק עשו הכל בעצמם, כי אם גם דאגו לספר לאותו יהודי נכבד כי בבית הכנסת הנ"ל מבקשים לקבלו כרב ומורה-הוראה - אם רק ייעתר לבקשה.

הלה כמובן נעתר, והתייצב בית הכנסת - שהפך לעמוד תחת 'הנהגתו'. תפקיד שהסב לו עונג גדול ומעמד מכובד.

ומי שילם את משכורתו של הרב?   

את המשכורת שקיבלו מהקהילה עבור עבודות-הניקיון, העבירו השניים אל האיש ההוא, תוך שהם מתמידים במנהגם ומגיעים מדי בוקר בבוקרו ל'מקום עבודתם' בבית-הכנסת.

"פעם אחת", שח כבדרך אגב לימים רבי גד'ל בחיוכו הנלבב, "כמעט וארעה תקלה. הגבאי של בית הכנסת החליט לבצע שינויים בסדר ימי הניקיון, ולשם כך פנה אל 'הרב' - שהיה רשום אצל הגבאים כעובד הניקיון על מנת לעדכנו בפרטים".

בחסדי שמים, היות והרב לא הבין צרפתית, והגבאי לא דיבר אידיש, הרי מי שנקרא שוב לתווך בין הצדדים - היה רבי גד'ל עצמו, ששוב דאג להושיב את הסדר על כנו - תרתי משמע.

הרב כמובן נותר לשמש בתפקידו ימים רבים, מבלי שידע את אשר התרחש מאחורי הקלעים למענו.

אשרי העם שאלו הם גידוליו וגדוליו.

(מתוך פרקי תולדותיו בסוף הספר 'ממשנתו של רבי גד'ל)

***

טרם פטירתו הורה רבי אריה לוין לסייד את ביתו

הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל התגורר בשכונת 'נחלאות' בבכוך קטן - שקירותיו לא היו מסוידים כלל. במושגי ימינו יקשה להבין כיצד גידל משפחה בדירה שכזו - אם ניתן להגדיר כך את אותו כוך צר.

והנה, כיומיים טרם פטירתו, כאשר מצבו היה מוגדר כקשה מאד, פנה אל בני משפחתו בבקשה - שניתן להגדירה כמוזרה במקצת: "אנא, דאגו לסייד את קירות הבית שבצילו חסיתי משך שנים רבות". דבר שלא עלה על דעתו כלל מאז החל להתגורר בבית.  

לפליאת בני הבית על מה ראה זאת לנחוץ דוקא בשעה זו? הסביר רבי אריה ברוב אצילותו ובהדרת כבודו: "חוששני כי כאשר יגיעו המה המנחמים אל הבית, ויראו את מצבה של הדירה  - שבה התגוררתי שנים כה רבות, ינזפו בכם בני הבית על אשר אפשרתם לי לחיות כך. והרי הדבר לא היה קשור כלל אליכם. אני הוא שבחרתי לחיות כך, ומדוע איפה עלי לגרום לכם לצער על לא עוול בכפכם?!"

דמותו האצילית של האיש רם המעלה, ממשיכה ללוות אותנו גם שנים רבות לאחר פטירתו, ומשמשת לנו דוגמת מופת ליהודי אשר דאגתו לזולת ניצבת בראש מעייניו - גם ברגעיו האחרונים עלי אדמות. 

***

הכוונות מצוינות, התוצאות קצת פחות

"ברור מעל לכל ספק", כותב הרב צורן בעלון 'קול ברמה' שזה עתה יצא לאור, "שהאדם, או הארגון המניח את קרטוני הלחם, הלחמניות והפיתות, בכניסה לבית-הכנסת המרכזי שבשכונתנו (רמת אלחנן) - עושה זאת מתוך כוונה טובה, הכי-טובה שאפשר.

מה יש יותר טוב מזה - כאשר אנשים לוקחים את המאפה הטעים חינם אין כסף? אבל, למרות הכוונות הטובות, והגם שהיוזמה היפה הזו אכן מסייעת לציבור, יש לשקול בכובד-ראש האם להמשיך בה, וזאת מכמה סיבות:

ראשית, הלכלוך המרובה שנוצר בכניסה לבית-הכנסת. עד כדי כך שאוזנינו שמעו, ולא זר, מפי מספר אנשים המתגוררים מחוץ לשכונה - שהביעו תמיהה-רבתי, על המראה המאוד-לא-סימפטי של דברי-מאפה המושלכים על הקרקע בכל עבר בצורה שאינה מכובדת.

מלבד העובדה שמדובר בלחם - שאנחנו מחויבים שלא להשחיתו ושלא לבזותו, הרי שהכניסה לבית-הכנסת היא המקום הכי-פחות-מתאים למראות המביישים הללו.

הסיבה השניה נעוצה בכך שכיון שהלחמים מונחים בחוץ, מתחת לכיפת השמים, הם חשופים לבעלי חיים, ונדמה שרבים מאתנו כבר נתקלו בחתולים, יונים, ואפילו כלבים, המניחים את לשונם על דברי המאפה.

קיבלנו בקשות רבות מציבור התושבים שנפשם קָצָה בכניסה הלא-נקיה, במינוח עדין, לבתי הכנסת, והם מבקשים / דורשים להפסיק להניח שם את המאכלים.

*

מצפים מאתנו להרבה יותר

המגורים בשכונתם של בני תורה, הם לא רק מטיבים עם הדיירים; הם גם מחייבים אותם רבות.

מרן הגאון רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן זצ"ל שח פעמים רבות לראש עיריית מודיעין עלית, הרב יעקב גוטרמן: "כי על תושבי העיר הזו, ועל ראש-העיר במיוחד, רובצת אחריות כלל-ישראלית - 'כיון שראשי הציבור בארץ ישראל, ובעולם כולו, בוחנים אתכם כדי לראות האם עיר של אברכים יכולה להחזיק מעמד!' 

הרב יעקב גוטרמן - ראש עיריית 'מודיעין עילית' 

'עליכם לדעת אפוא', הוסיף מרן הרב שטיינמן - 'שהכל מביטים בכם לראות כיצד הנס הזה מתנוסס, והאם עיר המורכבת כולה מתושבים חרדיים ומדקדקים במצוות יכולה להתבסס כראוי, כאשר היא מתנהלת רק על פי תורה וקדושה'".

הרב זילברשטיין ציין בפני הרב גוטרמן (והדברים הובאו בכרך החדש של הספר 'מצוות בשמחה') שדבריו של מרן רמוזים בדברי בעל ספר 'החינוך', במצוה שמ"ב: "שלא לשַׁנות את מגרשי ערי הלווים ושדותיהם".

'החינוך' מפרט שם את הדינים לפרטי-פרטים, וכותב:

'משרשי המצוה, לפי שערי הלויים היו נכונים לצרכי כל שאר השבטים. כי הוא השבט הנבחר לעבודת השם, וכל עסקם היה בחוכמה, שלא היו טרודים בעסקי עבודת האדמה כשאר שבטי ישראל, ועליהם נאמר - 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'.

'ומתוך כך שהחוכמה בתוכם היה עֵסֶק כל ישראל עמהם תמיד, מלבד שהיו בתוך עריהם ערי מקלט הרוצח, ומתוך כך גם כן היו עיני כל ישראל על עריהם, כי לא ידע האדם מה ילד יום. ולכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שווה בהן, ולב הכל עליהם, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך, ומפני כן באה הצוואה עליהם שלא לשנות בעניינם דבר, כי אדון החכמה יסדן ותקנן והגביל גבולם - וירא כי כן טוב, וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גֵרוע וגנאי'.

וכפי שהזכרנו לעיל, 'החינוך' כותב שם שמצוה זו לא נאמרה על שבט לוי בלבד, אלא גם על תלמידי חכמים.

וממילא, המשיך הגר"י זילברשטיין ואמר לרב גוטרמן: 'זו היתה כוונתו של מרן הרב שטיינמן שעורר אתכם לאחריות הגדולה הרובצת עליכם, שהרי עיני כל ישראל נשואות אליכם, וכאשר העיר מתנהלת כראוי - היא משפיעה על כולם, וממנה יראו וכן יעשו.

כשהרב גוטרמן שאל את הרב זילברשטיין: 'מה אם-כן תפקידנו הלכה-למעשה, ובמה מתבטא הדימוי לערי הלווים?'

השיב הרב זילברשטיין ואמר: 'ראשית, החיוב הוא מה שכתוב להדיא בספר החינוך: '...שהיה מן הדין שהעיר הזו שיד הכל שוה בהן ולב הכל עליהם, להיותה בתכלית היופי והחמדה...'.

ולכן יש לשמור בה על הניקיון, הסדר והנוי. 'כי שבח כל עם ישראל בכך'. השבח של כולנו הוא שיש עיר כזו בישראל.

הנה לדוגמא נפסק ברמב"ם, על-פי הגמרא, שהתורה מחייבת להקציב אלף אמות מסביב למגרשי הלוויים, ללא בנייה כל-שהיא. מי שמעמיד שם, למשל, קיוסק למכירת משקאות, עובר על לאו דאורייתא! למדנו מכך על חשיבות החן והנוי, היופי והאוויר, שצריכים להיות בערי הלווים. 'כי שבח כל עם ישראל בכך'.

עוד, זאת. הגמרא בסוף מסכת כתובות אומרת שרבי חנינא היה "מתקן תקליה בארץ ישראל", ופירש רש"י: "משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, ומחזֵר שלא ייצא שם רע על הדרכים". רבי חנינא דאג שלא ידברו לשון הרע על כבישי ארץ ישראל... ואם כן, קל וחומר במודיעין-עלית שהיא כדמות ערי הלווים - שעליכם לדאוג לתקן המכשולים, כדי שלא ייצא שם רע על העיר".

*

האדמו"ר ששרד את השואה, עלה ארצה, הקפיד לנקות את המדרכה שבפתח ביתו בתל-אביב

"באמת", מוסיף הרב צורן וכותב: "האם חשבנו פעם מדוע הכבישים והרחובות בשכונה חרדית נראים כפי שהם נראים? למה? למה אי אפשר לזוז מטר, ואולי אף פחות מזה - מבלי להיתקל בפסולת כלשהי המונחת שם? המצב הגיע עד כדי כך שהאדם החולף במקום יכול לחשוב שאנשים עומדים כל היום במרפסת-ביתם ומשליכים משם את שיירי-הפסולת הללו...

התרגלנו, וכמה חבל שזה כך, שהרחוב, המדרכות והכבישים, וכל המקומות הציבוריים, יכולים להיות מלוכלכים, ורק הבית והסלון הפרטי שלנו צריכים להיות נקיים ומצוחצחים.

אתה רואה יהודי יקר הולך מביתו לבית המדרש, והנה הוא מוצא בכיסו - ניירות ישנים, חשבונות חשמל / מים שאין לו כבר שימוש בהם, וללא כל מחשבה-שניה הוא משליכם כלאחר-יד על המדרכה שבה הוא צועד.

ואנחנו שואלים: 'מדוע? הרי ראינו גדולי ישראל נוהגים בדיוק הפוך! על כ"ק האדמו"ר מהוסיאטין זצ"ל מסופר שכאשר היה בשואה, אמר שאם יעזרהו השי"ת לצאת מהתופת הנוראה הזו, הרי כשיגיע לארץ ישראל הוא ינקה את רחובותיה! ואכן, לאחר שהגיע ארצה, וגם לאחר ששימש כאדמו"ר ומורה-דרך לרבים, היה יוצא מדי בוקר אל מחוץ לבית מדרשו במרכז תל אביב, והיה מנקה קמעה את המדרכה'. 

בית מדרשו של הרבי מהוסיאטין בתל-אביב

אז מדוע אנחנו עושים את ההיפך? 
- אין ספק שזהו אחד מן הדברים העלולים לדחות בעלי-תשובה מאתנו!

וכבר היו דברים לעולמים, שיהודים מתחזקים הגיעו לריכוזי היהדות החרדית, ומשראו את מצב הרחובות, ונחשפו למראות לא-סימפטיים, חזרו בהם מן ההחלטה להתקרב להשי"ת. ועל גבו של מי תהיה תלויה האחריות?'

"כאשר אתם נאים, נקיים ומתוקנים כראוי", אמר הרב שליט"א לראש עיריית מודיעין-עלית, "הרי שההשפעה מכך תהיה גדולה לא רק על תושבי העיר החרדים לדבר ד', אלא גם על הרחוקים שרואים את כבוד שומרי התורה ולומדיה. בסופו של דבר, התנהגות הזו מעניקה לכם עוצמה-רבתי.

כי משום-מה יש המבקשים ללעוג לשומרי תורה ומצוות, אע"פ שבליבם פנימה הם יודעים את האמת. והנה, כאשר החרדים לדבר ה' מתנהגים כראוי בעיירותיהם ובמושבותיהם, וכל הנהגתם היא בחן בהדר ובכבוד, יש ל'המון העם' פחד ויראה כלפיהם.

ולכן אומרת הגמרא במסכת שבת: ש"תלמיד חכם שיש רבב על בגדו חייב מיתה"; כי כאשר עם-הארץ נפגש עם אדם גדול שלבושו הוא ללא רבב, הוא חש כלפיו כבוד והערכה. הכבוד הזה נותן כוח לתלמיד חכם, וממילא מגביר את העוצמה של שלטון התורה.

*

במקום לשבור ולהרוס, החליטו הילדים להשקיע בטיפוח הגינה

ואם דיברנו על שמירת הנקיון, הסדר והיופי, במרחב הציבורי, יש לשבח בכל לשון את הילדים במספר בניינים בשכונתנו שמצאו לעצמם עיסוק, והוא, לנקות את הבנין, וליצור איזושהי גינה בחצר, שיתנוססו בה פרחים ועציצים, דשא וכיו"ב.

הילדים עושים זאת כמובן שלא על חשבון זמני הלימודים, או בימי בין הזמנים, ויש בכך תועלת מרובה, גם מצד עצם שמירת נקיונם ויופיים של הבתים, וגם מפני שבזמן שהם מתעסקים בפעילות חיובית, אין הם מתחברים עם חברים לא-טובים, וכאלה יש כיום למכביר, להוותנו.

יש החולפים ליד הילדים הללו ונדים להם בראשם, כרוצים לומר: 'מה אתם מתעסקים עם שטויות...'.

אז אנחנו רוצים לומר, שפשוט וברור שיש בכך עיסוק חיובי ביותר, ואם הגמרא מספרת על אחד האמוראים שהעסיק את ילדיו ב...שבירת חפצים ישנים, כדי להוציא בכך את המרץ שלהם, הרי בוודאי שהעיסוק ביצירת גינה הוא חיובי, ועשוי להביא את הילד לידי סיפוק, כך שכאשר הוא הולך ללמוד, גם הלימוד שלו ייעשה במרץ רב, בחשק ובשמחה. עתה הוא ירצה ללמוד, כי נתנו לו את הכלים לכך.

*

בית הכנסת אינו מרכז למיחזור ספרי-קודש

ונקנח באיזכור קצר של תופעה מוכרת:

הרב מרדכי גלאי, הגבאי המסור של בית-הכנסת 'קהל חסידים' בשכונת 'רמת אלחנן', ביקש להתריע על תופעה הגורמת לטרחה יתירה אצל הגבאים - כאשר אנשים רבים המבקשים להיפטר מן הספרים המיותרים שהתקבצו בביתם, מוצאים לעצמם פתרון באמצעות הבאתם לבית הכנסת - מבלי שבדקו קודם לכן האם יש בהם תועלת עבור ציבור הלומדים.

הם בטוחים מן הסתם שבכך הם מקיימים מצוה-רבתי, בהיותם ממציאים עבור קהל המתפללים ספרים שיעשירו את ידיעותיהם ויסייעו להם בלימודם!

ולא היא.

אין הם יודעים, שברוב ככל המקרים, נאלצים הגבאים בשל חוסר מקום - תוצאה מבורכת של שפע הספרים שהתברך בהם דורנו, להפנותם אל הגניזה (ובכלל זאת, לא אחת, כך הם הדברים גם בנוגע לספרים חדשים!).

כדרכו, דואג הרב צורן, להמחיש את דבריו באמצעות תמונה - שבה נראים הספרים כשהם מונחים במספר ערמות, בדרכם האחרונה אל מתקן 'הגניזה' השכונת.

הכנסת ספרים אל הגניזה, עולה כידוע כסף. במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים, מי שתאלץ לשאת בהוצאות הנלוות, היא קופת בית-הכנסת.

ומי הוא אשר יעטה על שכמו את הטיפול הפיזי באותם ספרים - שמצאו את דרכם (אולי מתוך כוונה טובה) אל בית-הכנסת - המשמש לעתים קרובות כתחנת האיסוף השכונתית? הגבאי המסור כמובן!   

אנא, מתפללים יקרים, שימו זאת על לבכם. חשבו לא רק על עצמכם, לא רק על הספרים ועל כבודם האחרון, גם על הגבאים המסורים ועל כבוד בית-הכנסת. 

***

שלוחים מכאן איחולי ברכה לרב צורן לרגל הופעתו של הכרך השני, והאחרון בסדרת 'מצוות בשמחה'. 'אח' נוסף לספרים הפופולאריים: 'עלינו לשבח', 'ברכי נפשי', 'לחנך בשמחה' ו'שמחה בבית'.

הספר החדש מלֻווה במאות עובדות חדשות ולא מוכרות מגדולי הדור.

מחנכים רבים מעידים על התועלת המרובה שהביאו ספרים אלה, וזאת בשל ייחודיותם של לקחי-המוסר הכתובים בסגנון המותאם מאוד לבני דורנו.

את הספר ניתן להשיג בחנויות הספרים הנבחרות ואצל הרב צורן.

לפרטים: משה מיכאל צורן - 0533103388

קייטנת הניקיון

 

לפנינו ציטוט נוסף מתוך העלון 'קול-ברמה', המספר על "הצלחה רבה למבצע הניקיון נושא הפרסים שנערך בימי הקיץ על ידי וועד השכונה בקרב ילדי 'רמת אלחנן' ".

 

מבצע הניקיון שהוכרז על ידי וועד השכונה, יצא לדרכו מתוך מטרה להשריש בקרב הילדים, כבר מגיל צעיר, את המודעות ואת הדאגה לשמירה על סביבתם. זו השיטה ואין אחרת.

זה מכבר טוענים אנשי חינוך, כי השיטה המוכחת והיעילה ביותר לשיפור ולהעלאת המודעות אצל הילדים בתחום הניקיון ובמרחב הציבורי בפרט הינה, להעניק להם את תחושת האחריות ולהפקיד בידיהם את הטיפול בנושא. כך יקשה עליהם ללכלך ולטנף את רשות הרבים, החל מגיל צעיר. 

הקריאה שהופנתה אל הילדים, קראה להם להתייחס אל הרחוב כאילו היה הוא ביתם הפרטי.

זאת מלבד עצם קידוש שם שמים שייגרם בזכותם, כאשר אנשים זרים ייווכחו לדעת שגם בקריה שבה מתגוררות משפחות חרדיות ישנה הקפדה על ניקיון ה'גוף' והסביבה, לצד ניקיונה של הנפש.

***

איך זה עובד?

העיקרון הוא פשוט. בכל בניין נערכים הילדים לשמור על ניקיונו,  כאשר אחד מהם, המצטיין, יזכה במתנה נאה וכל השאר יזכו בפרס סמלי.

הזכות להשתתף בהגרלה תינתן למי שצבר 50 נקודות שתינתנה לו בזכות שמירת הניקיון.

בסיום המבצע תיערך הגרלה גדולה שבה ישתתפו כלל הילדים שנטלו חלק במבצע שנערך במשך כל ימי הקיץ. בהגרלה זו יזכו 2 ילדים בפרס מיוחד.

אמנם נדמה כי ה'פרס' הגדול ביותר מגיע דוקא לוועד הקריה, אשר הוא שיוזם ומפיק את המבצעים המיוחדים ודואג את דאגת כולנו, ובפרט בנושא הניקיון.

בעצם, הזוכים הגדולים הם כלל התושבים, הם הנהנים הישירים מן המציאות הנעימה השוררת בשטח. 

***

הדברים אמנם ידועים וגלויים לכל. אולם למרבה הצער והכאב, חשוב לשוב ולשננם:

מי שדאגת כבוד שמים בראש מעייניו, עליו לדאוג כאשר הוא נחשף למציאות הכאובה שבה לכלוך רב נערם ברחובותינו בכל פינה מצויה.

נדמה כי ככל שמנסים לדבר ולחנך, להתריע ולזעוק, הדברים נופלים על אוזניים שאינן קשובות.

הילדים, ולא רק הם, התרגלו להשליך בחוצות את פסולתם, לא אחת ניתן להבחין באדם המהלך ברחוב ובידו פיסת נייר, קבלה ממוסד תורני שקיבל זה עתה או עיתון או כל נייר אחר, כשהוא משליכו לפתע מידו, מבלי לחשוב על כך, שבעצם הוא משליך פסולת ברשות שאינה שלו ומלכלך את רשות הרבים.               

גם אם מדובר רק בפיסת נייר, הרי שנייר ועוד נייר, קרטון ועוד קרטון, הופכים בסופו של דבר לערמת פסולת דוחה.

כאשר התוצאה הסופית מביאה לכך שהרחובות שלנו נראים כפי שהם נראים.

רבים מהתושבים מתריעים על המצב ומבקשים שננצל את הביטאון,  בכדי לעורר על כך ששמירת הניקיון אינה נופלת מכל שמירה אחרת.

רק בדרך זו ניתן לפעול בקרב ציבור הילדים, וגם לא מעט בקרב הגדולים.   

 

 

 

לא יקטפו הפרחים את הפרחים

 

בעבר הבאתי מספר ציטוטים שנשמעו מפיו של הרב יצחק זילברשטיין רבה של שכונת 'רמת אלחנן' בבני ברק. מאותם דברים ניבטת היטב דאגתו של הרב לסביבה. בפעמים רבות, הוא חוזר וקורא ושוב חוזר, ומבקש מקהל עדתו, מבוגרים עם נערים, כי ינקטו משנה זהירות והקפדה בכל הקשור לשמירת הסביבה, איכותה וניקיונה.

רשימה זו כקודמותיה מבטאת את החשיבות שמייחס הרב לנושא זה, הטעון שיפור רב.

בהכירי את המציאות, שבה לא רבים הם הקולות המהדהדים ברשות הרבים בתחום זה, ראוי שדבריו של הרב ישמשו כדוגמת מופת, וכתמרור דרך, עבור רבים מאתנו הרואים בעיסוק בנושאים אלו, דבר משני וזניח.

המשקל הרב שמעניק להם הרב, מוכיח שוב ושוב, עד כמה ראוי לפעול, ועוד כמה יש לנו להתקדם, עד להשגת התוצאה הרצויה.     

מאמר זה כקודמיו נשלח אלי על ידי הרב משה מיכאל צורן, אחד מן הכותבים הוותיקים בעיתון 'המודיע', אשר בנוסף, מקדיש מזה שנים ארוכות, חלק ניכר מעתותיו להבאת דבריו של הרב אל ציבור גדול הנהנה מכל מילה היוצאת מפיו.

הדברים רואים אור מידי כחודש בירחון 'קול ברמה' שהרב צורן משמש בו גם ככותב את רוב ככל המאמרים המופיעים בו, גם כעורכו, וגם כמו"ל.

ברשותו ובאדיבותו הדברים מתפרסמים כאן בצורתם המקורית, וכאמור, הם מבטאים היטב את היחס הנכון, האמור לשרור בקרבנו ביחס לסביבה: 

***

התקבלו לאחרונה טענות על אודות ילדים הפוגעים בפרחי הפארק, ואינם מאפשרים להם לצמוח, וכן מזיקים את המכשור המוצב בגן כמו ממטרות, צינורות השקיה וכדומה.

לא די שבמעשים אלה פוגעים הילדים בראש ובראשונה בעצמם ובסביבתם הקרובה, שהרי הפארק נועד עבורם ולהנאתם, עוד הם משחיתים בכך את הנשמה שבקרבם, "כי לכל פרח יש מלאך האומר לו גדל, ומי שמפריע להם  לגדול, כיצד יבקש מהקב"ה שהוא יגדל?" - כתב הרב מרא דאתרא לפני מספר שנים, במכתב שהפקיד בידיו של האחראי על הפארק.

את מכתבו פתח הרב בפניה להורים: "כולנו רוצים לראות נחת מילדינו וכולנו רוצים שיגדלו לתלמידי חכמים, אך אסור להם להפריע לפרחים לגדול, כי לכל פרח יש מלאך וכו' ".

הרב פונה אל הילדים והוריהם וכותב: "וכמו כן מתבקשים הילדים והוריהם לשמור על תקינות המתקנים והממטרות והניקיון, כי בתיבת נח למדנו כמה חמור הוא הגזל ובפרט גזל הרבים שקשה מאוד להשיבו".          

לצערנו, פשטה נורמה בלתי-מובנת, שכאשר מדובר בצרכי ציבור וברכוש הציבור, אין מגלים נכונות לעמוד על המשמר ולפקוח עין שלא לגרום נזק. זאת בניגוד גמור ליחס שמגלה האדם לרכושו הפרטי, עליו הוא משגיח בשבע עיניים, ואכפת לו על כל נזק קטן הנגרם לו.

לא פעם מזדמן לראות ילדים ההולכים ממש בין הפרחים שניטעו זה עתה, ורומסים ברגליהם עשרות רבות של שתילים צעירים וטריים, שזה להם יומם הראשון בפארק. כאשר ההורים מצדם מסוגלים לשבת על הספסל במנוחה, לראות את המתרחש מול עיניהם, מבלי להגיב, הכיצד יתכן הדבר?!       

ושוב עולה מאילה השאלה המתבקשת: וכי מותר לגזול את הרבים?! בלא מעט הזדמנויות התריע הרב מרא דאתרא וציטט בשם קדמונים: כי ישנם מקרים שבהם אחד הילדים מפתיע את הוריו, ולאחר תקופה של שנים ארוכות שבהן למד בהתמדה מרובה, הצטיין במידות טובות וביראת שמים טהורה. הוא מתדרדר לפתע-פתאום ללא כל סיבה מובנת, עד שכמעט שאי אפשר להקימו.

ההורים המודאגים באים ושואלים מדוע ולמה, הלא לא התרחש שום דבר חריג שבעטיו סרח הבן?! והם אינם יודעים כי כאשר ישבו עם הבן-יקיר, כשהיה עוד בגיל צעיר מאד, ולא מחו בו על גזל הרבים, והילד המשיך במעלליו גם אם לא עשה זאת בכוונה זדונית, הרי שלכל דבר יש חשבון ואין שום דבר ההולך לאיבוד.       

ובאמת שאי אפשר לבוא בטענה אל ילד בן שנתיים-שלוש, הבוחר לו את מסלול הטיול שלו דוקא בין הפרחים, בתוך הערוגות ומרבדי השושנים. אם לא יהיה מי שיסביר לו שהמעשה אינו הגון, הוא לא יתפוס זאת בכוחות עצמו.  

***

הפארק, חשוב לזכור, נועד לאפשר לנו את הרחבת-הדעת הזקוקה כיום לכל בן-אנוש, קל בן בנו של קל וחומר לבני תורה, המאמצים את מוחותיהם וזקוקים לעיתים למעט מנוחה. מי, אם לא אנחנו, נשמור על ילדינו לבל יקלקלו את המראה המרענן הנשקף מהגינה?! מי, אם לא ההורים, ישמרו על ה"פרחים" שלהם וילמדו אותם לשמור על הפרחים שבפארק?! 

התופעה הנזכרת (אותה בחר לפרסם הרב צורן לקראת חג השבועות) באה לידי ביטוי נמרץ יותר, עם התקרב חג השבועות, עידן של פריחה לכלל ישראל - שקיבלו אז תורה מסיני והפכו לבניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. לומדי תורה חווים את הפריחה הזאת בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם. בני תורה אנחנו, בנים לכל דבר, ולכן אין שמחה כשמחתנו ביום נתינת התורה וירידתה לעולם.                

כיון שכך, עוולה גדולה היא לבוא דווקא לקראת חג השבועות, יום מתן תורתנו, ולהשחית את מראה הפארק ע"י קטיפת הפרחים המלבלבים שם בימים אלה.

מזה כמה שנים שאנו מתריעים על כך, ועדיין יש מקום להזכיר לכלל  ההורים כי ידאגו להשגיח על ילדיהם לבל יכשלו באיסור דאורייתא של גזל, כדי לקיים את המנהג הנאה של קישוט הבית בפרחים.     

גם בנושא זה פרסם הרב מרא דאתרא מכתב מיוחד תחת הכותרת "מצוה דרבנן הבאה בעבירה דאורייתא". וכך כותב הרב:

"מנהג ישראל מקדמת דנא לקשט ביתם בירקות ופרחים זכר למתן תורה. אך דא עקא, השטן שעינו צרה במצוות שמקיימים בני ישראל, מפתה את צעירי בני ישראל לעבור על איסור דאורייתא של גזל כדי לקיים המצוה של המנהג. אנו עושים זכר לעשרת הדברות, שבהם נאמר לא תגנוב על ידי גניבה. לכן באתי בבקשה לתושבי שכונתנו היקרים, להזהיר גדולים על הקטנים: לבל יקטפו פרחים מ'פארק ברוקלין' (הניצב בפאתי השכונה), דבר שיש בו משום גזלת כספי הציבור - פעמים שעל ידי קטיפת פרחים נגרם הרס לצמחיה כולה. כמו כן אבקש מאד לא לקטוף מרשות שאינה שייכת לקוטף.

***

אני הקטן, כיהודה ועוד לקרא, מצטרף לדבריו הברורים והנוקבים של הרב, מהם עולה ומהדהדת התקווה העזה להרגשת השינוי המיוחל בסביבתנו, הן במישור הרעיוני, והן במישור המעשי.   

 

 

נפש בריאה במקום בריא

בעבר בכר הבאתי כאן ציטוטים שונים שהובאו בעלון 'קול ברמה'. להלן מספר ציטוטים נוספים, המפנים זרקור אל עבר הנושא הטעון שיפור. הדברים מדברים בעד עצמם.   

 

 

 

 

קווים לדמותו של הרחוב היהודי

ידיד הפנה אותי אל הדברים שלהלן, המובאים בספר 'ברכי נפשי' של הרב יצחק זילברשטיין, רבה של שכונת 'רמת אלחנן' בבני-ברק, אשר יש בהם בכדי ללמד על נדיבות ליבם של אנשים פרטיים, הדואגים את דאגת הכלל, ופועלים במעשיהם הטובים והשקטים למען שיפור מראה סביבתם, מתוך תחושה של הטבה לזולתם.

היה זה, סיפר לרב זילברשטיין אחד מתושבי השכונה, בשעת ערב מאוחרת של אחד מימי הסליחות. אותה עת נגזמו גינות רבות בשכונה, כהכנה לקראת שנת השמיטה (דאשתקד), בה נאסר לפי התורה לבצע את מרבית המלאכות הכרוכות בעיבוד האדמה.

ערמות רבות של גזם נותרו בשבילים המיועדים לעוברי דרכים, והמתינו ליד הגואלת שתסלק אותן מהמקום - דבר שלא מנע מרבים מן העוברים והשבים להסתדר איכשהוא עם המפגע שנוצר בסביבתם. באיזה שהוא מקום התעורר רוגז-מה על תושבי אותם בנינים, שדאגו את דאגת גינתם, ומשום מה שכחו לפנות את הגזם מרשותם של הרבים.

אין ספק כי חשיבותה של מצות השמיטה רבה היא עד מאד. אולם, אין היא אמורה לבוא כלל על חשבון קיום החובות ש'בין אדם לחברו'.

היו אמנם גננים שגילו איכפתיות, והמתינו עם מלאכת הגזימה, עד קרוב למועד הפינוי שנקבע על ידי העיריה. אולם, כאמור, לא כולם, פעלו בהתאם. בנוסף, בהתחשב בעובדה שמשאיות הפינוי, אינן מסוגלות להגיע לשבילים פנימיים. הרי שנוצר מצב שבו אנשים נאלצו לדשדש בין ענפים וערמות עלים, שנותרו במקום משך זמן לא מבוטל.

והנה, בוקר אחד, משכים מיודענו בשעה מוקדמת לאמירת הסליחות, ולהפתעתו השביל נקי ומצוחצח. היה ברור שהמקום עבר מספר שעות קודם לכן טיפול יסודי.

***

הפתעתי היתה גדולה, סיפר האיש, שכן בשעה 11:30 בלילה היה עדיין השביל במצב שדרש פעילות ענפה, ואם בשעה 4:30 לפנות בוקר היה הוא כבר נקי, משמעות הדבר היא שהפעילות התבצעה בפרק זמן זה. מי הוא איפה ה'מלאך' שאחראי לתוצאה המבורכת?

פתרון התעלומה הגיע לאחר תפילת שחרית, על קו הטלפון ניצב אחד מן התושבים, כשכולו נרגש סיפר את אשר התרחש אל מול עיניו בשעה 3 בלילה, כאשר נזקק לפתוח את חלון דירתו, לטובת שאיפת אוויר צח.

והנה, סיפר האיש, אני מבחין באחד השכנים כשהוא מהלך במרץ לאורכו ולרוחבו של השביל, בידו אוחז הוא מטאטא ענק, ומנקה את השביל, משל היה מדובר בביתו שלו.

המחזה הפעים אותי מאד, סיפר, אדם קם בשעת בוקר כה מוקדמת, על מנת להיטיב לאחרים. אין זה דבר של מה בכך. הוא עשה הכל על מנת שאיש לא יתפסנו 'בקלקלתו'.

לא יכולתי, הוסיף לתאר, להתנתק מן המראה המלבב הזה, שבו נראית דמות הפלאים העושה את עבודתה מתוך תחושה נעלית של מסירות ואכפתיות.

***

אין ספק כי מעשהו הנאצל יש בו גם בכדי למנוע לזות שפתים מצד אנשים המגיעים אל השכונה, שרבים מהם אינם נמנים על חובשי בית המדרש. פעמים שנוצרת אצלם הרגשה לא נעימה - בלשון המעטה, נוכח מחזות שונים, שבהן הם נתקלים. פעולה מעין זו, יש בה בכדי למנוע מאנשים אלו, את חיזוק הרגשת הריחוק מציבור בני התורה.

***

באותה הזדמנות, ראה הרב זילברשטיין לנכון, להביא חיזוק לדבריו, בנוגע ליחס הנכון הראוי לשרור בסביבה של בני תורה.

המחנך הרב ליפא זילברמן, סיפר הרב, נהג לחנך את תלמידיו לשמירה על נקיון הכיתה, תוך הימנעות מהשלכת בדל נייר כל שהוא על הרצפה.

לשם כך היה נוהג ללמוד עם תלמידיו בספר 'קב הישר', ממנו היה מצטט שהמקום שבו אדם לומד תורה, נחשב בית המקדש, 'וכשם שלא היה על הדעת לחלל את בית המקדש, על ידי זריקת לכלוך על הרצפה, כך הוא הדבר בנוגע לכיתה שבה לומדים תורה', אמר לתלמידיו. 

גם אני רוצה לבקש, אמר הרב זילברשטיין, לתושבי 'רמת אלחנן', לשמור על רחובות השכונה. אם המקומות שבהם אנו לומדים, נחשבים כבית המקדש, הרי שהרחובות שבהם אנו הולכים, יכולים להיחשב כ'בתי מקדש מעט', בפרט שרבים הם המהלכים בהם כשהם עטורי תפילין לראשם.

***

באותו הקשר, ציטט הרב שאלה שהובאה אל שולחנו, מתושביה של שכונה חרדית, באחת מערי גוש דן. במרכזה של השאלה ניצב פח האשפה השכונתי, שהוזז ממקומו על ידי העיריה לבקשת תושבים, שקבלו על העובדה שמיקומו מסב להם אי נעימות, אל הצד השני של הרחוב.

ואולם, מיקומו הנוכחי הסמוך לבית הכנסת, גורם הן לביזיון בית הכנסת, ובהתחשב בעובדה שריחות בלתי נעימים עולים ממנו ומציפים את חלל בית הכנסת, הרי שהדבר מהווה הפרעה גם למתפללים בית תפילתם.

לאחר שהפניות החוזרות ונשנות לעירייה, להשיב את המצב לקדמותו, לא הועילו. החליטו מספר מתפללים כאות מחאה, להימנע מלהשתמש בפח הציבורי, ולשפוך את האשפה ברחוב עצמו, במקום שבו עמד הפח עד להעברתו.

התושבים פנו אלי, סיפר הרב, ושאלו 'האם ראוי לנהוג כך, על מנת לגרום לעירייה להשתכנע בצדקתם?'

השבתי להם, סיפר, כי הדבר אסור, וכי עליהם להיוועץ יחדיו, למציאת מקום חילופי. והיה ולא ימצאו, חובה עליהם להקים מבנה סביב הפח, שימנע את הפצת הריחות הבלתי נעימים לסביבתו. בנוסף, המלצתי להם, לרכוש מטהר אוויר מיוחד, שימנע כל בזיון מצד הפח כלפי בית הכנסת.