'והייתם נקיים מה' ומישראל'

התבוננות בהליכותיהם של גדולי ישראל, מציבה בפנינו תמונה מרהיבה ובהירה, בה אנו מגלים עד כמה ראו חשיבות בהקפדה על הסדר והנקיון.

אף אותם דברים הנראים ממבט ראשון כשוליים לכאורה, כאשר הם נבחנים במבט התורה, הרי שההתייחסות אליהם, אף היא מקבלת מבט שונה.

בין הדברים הכלולים במידה זו, ניתן למנות את ההקפדה על נקיות הבגדים, נקיון הסביבה, וכמובן את השמירה על חפצי הקודש ועל בתי הכנסת ובתי המדרש.

 

החובה לצאת ידי הבריות  
 

"רבי שמואל בר נחמן [אמר] בשם רבי יונתן, בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, בתורה מניין? דכתיב (במדבר ל"ב, כ"ב): 'והייתם נקיים מה' ומישראל'. בנביאים מניין, דכתיב (יהושע כ"ב, כ"ב): 'אל אלוקים ה' וגו' וישראל הוא ידע'. ובכתובים מניין, דכתיב (משלי ג', ד'): 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם'"(ירושלמי שקלים, פרק ג', הלכה ג').

הרי לנו כי החיוב לישא חן בעיני הבריות, להתחשב בדעתם (כאשר היא עולה בקנה אחד עם דעת התורה) ולנהוג באופן הראוי והמכובד בעיניהם, יש בו מעבר לאי הנעימות - אשר פעמים והיא נובעת מחוסר ביטחון או חולשה אנושית, גן ובעיקר חובה כלפי הבורא וכלפי יצירי כפיו שנבראו בצלמו.

רצון הבורא הוא כי אנשים ינהגו בינם לבין עצמם באופן הראוי, הן בכדי שתערב עליהם השהיה זה לצד זה. הן בכדי שיוכלו להיות נקיים מכל הבחינות (כמבואר בדברי המפרשים).   

אין ספק, שבראש ובראשונה, מחויב לכך האדם כפועל יוצא של מחויבותו, לייצג נאמנה את אלוקיו בהתנהגותו עלי אדמות, לקדש את שמו יתברך, ולשמש דוגמא ומופת לבריות - שיוכלו להצביע עליו ולומר 'ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים דרכיו וכמה מתוקנים מעשיו...' (יומא פ"ו. ובלשון דומה בילקוט שמעוני דברים ו' רמז תתל"ח, ושם ירמיהו ג' רמז רס"ט).

מקור נוסף לחיוב זה ניתן למצוא בדברי חז"ל: "אדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום [פירוש: שיהיה נקי מכל צדדי החשד מן  הבריות, כשם שהוא נקי מה' אשר לו נגלו כל המצפונות והנסתרות, כך יהא נקי מן ידי הבריות, שלא יוכלו לומר: 'אפשר הוא עושה כך או כך'. וכשיראה להתנהג בכדי שלא יליזו עליו מכל וכל, אז הוא נקי מה' ומישראל מכל פינות החשד - ירושלמי שקלים, פרק ג', הלכה ב', וב'פני משה']".

אין צריך לומר כי התנהגות הפוכה מזו, תגרור בהכרח יחס הפוך כלפי האדם - וממילא יגרום בכך לחילול שם שמים, וישמש דוגמא שלילית כאדם שאינו נוהג כשורה, ויתירה מכך - דוגמא שלילית - כיהודי שאינו נוהג כשורה.

שמירה על ההיגיינה מבלי להיסחף אחריה

יש לדעת כי בעוד ובעבר לא היתה המודעות לנושא ההיגיינה גבוהה בקרב האוכלוסיה הכללית, הרי שאצל היהודים היתה ניכרת הקפדה יתירה בדבר מאז ומעולם, זאת כתוצאה מהוראות התורה ומן ההלכות השונות הקשורות לנושאים אלו. אכן, בימינו הפך הדבר לנחלת הכלל, ולחלק בלתי נפרד מתפיסת העולם. האפשרויות לשמירה על ההיגיינה התרבו, כתוצאה מהתקדמות ברווחת החיים.

יחד עם זאת, בחברה הכללית, כבר הפך הדבר מזמן, מסתם צורך בסיסי - קיומי, למשהו אובססיבי ולמרכיב עיקרי בתרבות. ההיסחפות אחר כל הקשור לטיפוח החיצוני של האדם וסביבתו, כבר חורגות לגמרי מן הפרופורציה ומגבול הטעם הטוב.

המדע בעקבות התורה

את מה שגילתה האוכלוסיה הכללית באיחור - בעקבות ההתפתחות המדעית, גילתה לנו התורה מאז ומקדם, ובעקבותיה גילו לנו חז"ל: כי הימצאות הלכלוך מהווה סיבה לרוב המחלות, לגידול החיידקים, לריחות בלתי נעימים ולשאר מרעין בישין. כך מוצאים אנו בזוהר (דברים רע"ג): 'סם המוות שורה על ידים מזוהמות'.   

אמנם, אין תורתנו זקוקה לחיזוקים, ובפרט לאלו הבאים מן החכמים הבאים מן החוץ. מכל מקום, יש בדברים המובאים בזה לאלפנו בינה: עד כמה דואגת התורה אף לצרכינו הבסיסיים ביותר, וכיצד הדבר משתלב עם החיובים השונים שנצטווינו בהם. 

יודעי העיתים מספרים: כי רשעי בני עמנו לגלגו בפני הקיסר פרנץ יוזף (קיסר אוסטריה, 1848-1916, אשר ביקר בארץ ישראל בחודש כסלו התר"ל) על דיני תורתנו הקדושה. בין היתר הציבו בפניו את אותן ההלכות הקשורות להנהגות הנדרשות מן היהודי בבית הכסא ובבית המרחץ. מה רבה היתה הפתעתם, כאשר, לא זו בלבד שהקיסר לא ראה בכך כל פחיתות. להיפך, הוא התפעל מאד, ושאלם: 'האמנם, גם לכך יש ליהודים הוראות מפורטות?!'

תופעה מעניינת התרחשה בשנת התרע"ב ב'דרזדן', שם התקיימה תערוכה שעסקה בכל מה שקשור להיגיינה. הקהילה המקומית נטלה אף היא חלק בתערוכה. בין היתר הוצגו על ידם מיני המזון העולים על השולחן היהודי, ואף ענין השבת והמקוה קיבלו בה מקום מכובד. החכמים והמלומדים שבקרו בתערוכה, גילו התפעלות נוכח היחס שמגלה התורה כלפי דברים אלו.

מלכת רומניה 'ברמן סילווה', כתבה בשנת תרס"ז: 'היהודים נשתמרו עד הנה חזקים ומאוחדים, בריאים וחסונים, תודות למחוקקם הגדול, שלא קם כמותו בעולם. אילו קיבל כל העולם את תורת משה, היה ניצל ממחלות רבות'.

ד"ר פראנק בספרו 'משטרת הבריאות' מוצא: כי הלכות הבריאות של משה רבנו, עולות בדיוקן ובמעשיותן על כל תקנות הבריאות שבעולם'.

גם בימי הביניים - מוכיח ד"ר פרייס: 'השפיעה המשנה במובנים רבים על הרופאים הערביים המפורסמים, 'אבן-סינה' ו'אבול-כסים''.

והייתם נקיים

במודעה הבאה נתקלתי כשהיא תולה על דלת בית הכנסת 'הרמב"ן' שבעיר העתיקה בירושלים. רב בית הכנסת הרב אביגדור נבנצל המכהן גם כרבה של העיר העתיקה, תלה פתק בכתב ידו, בעקבות מודעות (הקוראות להקפדה על ענייני צניעות) שנתלו בצורה שאינה מוסיפה לצביונה המכובד של סביבת בית הכנסת.

 בס"ד עש"ק פרשת נשא תשס"ה מ"ז בעומר ירושלים עה"ק תובב"א
לכל אחב"י (=אחינו בני ישראל) תושבי עיר קדשנו שליט"א
שמח אני לראות שמשתדלים לשמור על קדושת העיר וקדושת העיניים בקריאה לצניעות, וכן לשאר קדשי ישראל.
עם זאת אבקש בכל לשון של בקשה שמודעות אלו ואחרות תודבקנה רק במקומות שיועדו למודעות על ידי הגורמים המוסמכים.
ונזכה כולנו לשבת שלום ולמועדים לשמחה.
צעיר הלויים
אביגדר נבנצל

לעובדה ולשומרה

אנשי שמורת הטבע עינות צוקים (עין פשחה) השמורה הנמוכה והיפה (לטעמי לפחות) בעולם, מצאו דרך מקורית וטבעית, להעברת המסר החשוב. כל כך פשוט מצד אחד, וכל כך לא מובן לכולם. נטלו גזע עץ שנכרת, הצטיידו במרקר שחור, שרבטו באמצעותו את המדרש הקצר והחשוב, והנגישו אותו לקהל המבקרים.  

 

 

 

מעשה רב

מודעה שצילמתי במקווה של שכונת 'שערי חסד' הקוראת להתחשבות בזולת, ומסתייעת בדברי רבי שלמה זלמן אוירבך:

תן דעתך שלא תקלקל

" 'ראה את מעשה האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עוותו' - בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: 'ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך' (קהלת רבה פרק ז', י"ג)".

איכות הסביבה והחברה החרדית

המשפט 'איכות הסביבה והחברה החרדית' - אינו רק כותרת ונושא למאמר, זהו גם שמה של חוברת העוסקת בנושא המדובר, אולי המדובר ביותר כיום. היא מבקשת לבחון אותו מהיבטיו השונים, בעיקר מן הזווית הלא חרדית.

לו זכינו, הרי שלא רק מקורותינו היו משמשים מודל לחיקוי בכל מה שקשור לאיכות הסביבתית, כי אם גם היינו זוכים שיצביעו עלינו ויאמרו: 'ראו בני תורה אלו כמה נאים מעשיהם, כמה נאה סביבתם'.

***

'מכון ירושלים לחקר ישראל - המרכז למדיניות סביבתית', עוסק בין השאר בבחינת פתרונות למצבים חברתיים וסביבתיים שונים.

חוברת מיוחדת מוקדשת מצד המכון וחוקריו לניסיון ללמוד על יחסיה של הקהילה החרדית אל הסביבה ובעיותיה - 'מתוך רצון למצוא מסילות לליבה של אוכלוסיה זו'.

***

"כשאתה מתקרב למאה שערים הולכים העצים ונעלמים. בשכונות זכרון משה וגאולה נטועים עדיין כמה עצים מרוטים, ואחורי הבתים מצמיחים עדיין עשב בימי החורף, אבל בסמטאות המקיפות את מאה שערים ובתי אונגרין, ובתוך מאה שערים עצמה, אין עץ ואין שיח...".

נדמה כי שורות אלו הפותחות את המבוא למחקר - המבקש לעמת ולאמת תיאור זה הלקוח מתוך 'רשימות על מקום' מול המצב בשטח - יכולות וראויות היו להראות אחרת. מצבנו בתחום, אם להיות כנים עם עצמנו, יכול להיות טוב יותר, יש לנו עדיין במה ולהיכן להתקדם.

איננו זקוקים אמנם ל'מגידים' מבחוץ שיוכיחונו. גם אין זה דבר נחמד לקבל תוכחה, בפרט מגורמים שדאגתם האמיתית כלפינו, זקוקה עדיין לבחינה. יחד עם זאת, הבריחה מנטילת אחריות, בפרט במקרה כמו זה, אינה מטיבה עמנו ועם סביבתנו.

***

בנוסף, דורנו דור של 'מתקנים', עמוס לעייפה במצטטי ציטוטים מסוגים שונים ומגוונים, רבים מהם נועדו לשם קנטור וניגוח, ולא לשם שיפור איכות הסביבה - ודאי שלא זו האנושית.

מחננו, 'מחנה שכינה', עליו נמנים מבקשי דבר ה', מותקף השכם והערב על ידי גורמים שונים בשלל האשמות, חלקן חסרות בסיס לחלוטין, חלקן המועט נגרם בשל ליקויים שוליים, ההופכים בשם 'דרישת האמת' למפגע ציבורי.

אחד הנושאים, מן הבולטים שבהם, הינו 'איכות הסביבה'. בהיותו מוביל בדו שיח הציבורי-העולמי, משמש הוא כר נרחב לפעולה לא רק עבור מבקשי פתרונות מעשיים, כי אם גם ובעיקר עבור מחרחרי ריב. מדוע, הם שואלים, מעל כל גבי במה אפשרית, לא יטלו אף הם  - האדוקים - חלק בשמירת ובטיפוח איכות הסביבה?! מדוע, הם מקשים ומשתמשים לצורך ההוכחה בנתונים מהשטח, נראים הם, זאת אומרת, אנחנו, כפי שאנחנו נראים?!

לו היו דבריהם חסרי שחר, או אז מוטל היה עלינו לנהוג עמהם כפי שאנו נוהגים ביחס לתחומים נוספים, בהם אנו מותקפים על ידם ללא הרף. אולם, למצער, נדמה כי בשטח זה יש לדבריהם על מה לחול. ולא שזקוקים אנו לעצותיהם ו\או לעזרתם, אולם, יש בדבר, מלבד 'חילול השם', גם חוסר צדק משווע. שכן, דוקא תורתנו, תורת אמת, היא זו שהנחילה לעולם כולו את דרך החיים הנכונה, הטהורה והנקיה.

לבוא ולומר כי לוקים אנו בנושא של 'איכות הסביבה' הרי זה כמו להאשים אותנו בשאר ענינים שבין אדם לחבירו ובין אדם למקומו. מי אם לא אנו, ההולכים בדרך התורה, האמונים עלי שמירת המצוות, אמורים ונדרשים לשמש דוגמא עצמית ומודל לחיקוי בכל הקשור לשמירה על הסביבה ועל נקיונה?!

אמנם, תירוצים רבים נאמרו בכדי ליישב את הקושיות: מדוע בן תורה זה וסביבתו אינה נקיה ברבים מן המקרים? מדוע לא יוכלו להצביע עליו ולומר 'ראו כמה נעים בשכונתו'?

מצוקת הדיור, צוק העיתים, סדרי עדיפויות ושאר דברים שבממון, ושלל תירוצים נוספים, משמשים לנו כמפלט. נדמה כי על כגון זה ניתן להשתמש בדברי חז"ל: 'בנות ישראל יפות הן, אלא שעניות מנוולתן'.

אולם, אחר כל זאת, העיקר חסר מן השטח. יש לנו הרבה מה לתקן, יכולים וצריכים אנו לדרוש מעצמנו יותר!

***

השקפת היהדות בעניני נקיון משתקפת מכמה וכמה מצוות (לדעות מסוימות): נטילת ידים לפני ואחרי הסעודה, אחר עשיית צרכים, היטהרות במקוה, טהרת המשפחה ועוד, בבחינת 'קדושים תהיו'. וכמו שדרשה הגמרא (ברכות נ"ג:): על הפסוק בפרשתנו (ויקרא כ', ז'):  'והתקדשתם - אלו מים ראשונים, והייתם קדושים - אלו מים אחרונים'.

***

למותר לציין, כי כבר בעבר נזהרו היהודים בענין הנקיון יותר מאשר הנכרים. עובדה ידועה היא כי בעת השתוללות המגפה השחורה באירופה (בשנת ה' אלפים ק"ט), נפגעו היהודים הרבה פחות מיתר האנשים - עובדה שעוררה את זעמם ואת חשדם של הגויים, ובעטיה העלילו כי היהודים הם שגרמו למגפה (באמצעות הרעלת הבארות, ועל ידי כן ידעו להישמר מפניה). דבר שהתברר לאחר מעשה כנובע מן העובדה הפשוטה - היהודים הקפידו על נקיון (ובין השאר נמנעו מאכילת 'דבר אחר' המתגולל באשפתות - אשר אכילתו גרמה להתפשטות המגיפה).

***

אכן, הסביבה החרדית ראוי לה שתעמוד למבחן, לא רק מבחינה היסטורית, ולא רק עבור מכוני מחקר. כי אם גם ובעיקר עבור עצמה, עבור מילוי תפקידה המיוחד עלי אדמות. זהירות מביאה לידי נקיות בכל המובנים. זה תלוי בנו!