יום ראשון, 10 במרץ 2013

שוויון בנטל

 
ריח האביב כבר בפתח, חג הפסח קרב ובא, ויחד עמו גם המתח שלא יפסח מן הסתם על בתים יהודיים רבים.

בעוד עקרות הבית, תסתדרנה אי"ה איכשהוא, הן תקבלנה ברוב המקרים עזרה מבני הבית - שעם קצת רצון טוב מצדם, וקצת הסברה טובה ונעימה מצד עקרות הבית, יגיעו עמן לעמק השווה.

מנגד, ישנם שאצלם כל השנה 'פסח', ולא, אין הכוונה לחובבי הניקיון המושבעים, החוששים להימצאותו של גרגר אבק כל שהוא בדרך קבע.

כוונתי לעובדי, ואולי יותר נכון יהיה לומר, עבדי הניקיון, הממונים מתוקף תפקידם ו\או אולי מרצונם הטוב, על שמירת הניקיון והסדר בבתי הכנסת, בתי המדרש, בישיבות ובמוסדות השונים. בל נשכח, כי ברבים מן המקרים, הם אינם נוטלים כל שכר עבור עיסוקם המרכזי.

עבורם, הופכים ימי ערב הפסח לפרויקט מורכב המדיר שינה מעיניהם, החל מן הרגע שבו ניתן האות לצאת אל המלאכה ועד לכניסתו של החג. הם ידרשו לתמרן בין ביתם הראשון, יענו מידית לכל קריאה שתופנה אליהם מצד הגברת הראשונה. בד בבד, יהיו מופנים מירב מאמציהם לטובת מפעל חייהם, הדורש פתרונות קסם למצבים מורכבים ומאתגרים. בליבם פנימה יודעים הם היטב, כי מה שלא יעשו עתה יאלץ להמתין לשנה הבאה, וכי אם רצונם לקבוע עובדות בשטח, הזמן לכך הוא עתה.

*** 

אותם שמשתייכים לזן המשובח הזה, ידעו ודאי על מה מדובר, ניתן לפגוש בהם כמעט בכל עת ניצבים על משמרתם, כשהם דרוכים, נאבקים, לוחמים את מלחמת הקודש שנטלו על עצמם, פעמים רבות הם עייפים, מותשים ואפילו מיואשים, במקרים נדירים, נוכל לתפוס אותם 'על חם' כשהם גם מרוצים.

במלחמה, כמו במלחמה, הם לא יוותרו על שום סוג נשק שהוא העומד לרשותם, הם ירתמו לטובתם את אמצעי ההסברה הטובים ביותר, ויעשו כל אשר לאל ידם, על מנת להשיג את מבוקשם. לא תמיד בהצלחה יתירה.

מעת לעת ישמיעו קריאות נואשות לעזרה, יתחננו על נפשם ויבקשו את עזרת הציבור בנשיאת המשא הכבד מנשוא.

המקוריים שבהם ישתמשו באמצעים בלתי שגרתיים, על מנת 'לקנוס' את הסוררים המועדים המונעים מהם מלהשיג את מבוקשם למען כלל הציבור, המקוריים פחות יחזרו שוב ושוב על קריאותיהם התמימות מעוררות הרחמים, ויצפו להבנה ולגילוי של רצון טוב מצד הציבור.

לכל אלו, ולכל מי שרואה את עצמו מזדהה עמם, צר את צרתם, דואג את דאגתם, ונענה לכל קריאה היוצאת מצדם, מוגש ומוקדש מאמר זה.

***

במסגרת תפקידי, אומר א', אחד מאותם 'נאמני נקיון', אני עסוק לא מעט בלימוד זכות על עם ישראל. עם הזמן למדתי להבליג כאשר אנשים אינם מחזירים ספרים למקומם. אני משתדל לקבל את הכל ברוח טובה ובמאור פנים. המרוויח העיקרי מכך, בסופו של דבר, הוא אני.

לא אחת, הוא מספר, נכנסים אנשים לבית הכנסת, פותחים ספר, משאירים אותו על השולחן ומוציאים עוד ספר. אחרים קובעים סדרים משלהם ומשנים את הסדר הקבוע של השולחנות והכיסאות, כך נוח להם יותר. מישהו, בדרך כלל אני, צריך, אחר כך, לסדר הכל. כך אני משתדל לנהוג גם כאשר מישהו השאיר במקומו או על הרצפה שלידו 'טישו', או כל פריט חסר ערך אחר, שמשום מה נשכח על ידו.

לכל היותר יכול אני לכעוס קצת, אז אני דוחה את סידור הספרים ואת הזזת הרהיטים או את הרמת הפסולת לזמן אחר. אחר כך זה נעשה קל יותר, איכשהו. בדרך כלל, מישהו אחר בלאו הכי לא יעשה את זה.

בבית המקדש היו קופצים על כל פעולה, ולו הצדדית ביותר, ובלבד לזכות במצווה, הוא אומר, אולם, בבית הכנסת, שהוא מקדש מעט, לא רבים הם הקופצים על המציאה.

***

מילת המפתח היא 'סבלנות', אומר א', השמירה על הסדר היא רק אחד מתפקידיו של הגבאי, הנדרש גם לתמרן בין רצונות שונים של אנשים שונים.

זמן התפילה, למשל, או הפעלת המזגן, אלו הם רק חלק קטן מרשימה ארוכה של נושאים מורכבים, שהגבאי הוא שאמור לשמש בהם בתפקיד השופט.

קל מאוד לגלוש לוויכוחים בין המתפללים לבין עצמם ובינם לבין הגבאי. צריך לדעת להלך בין הטיפות ולעמוד בדרכי נועם על שעות התפילה ועניינים נוספים הקשורים להתנהלות בית הכנסת.

לא אחת מנסים לערב את הגבאי בוויכוחים חסרי שחר,

נדרשת תבונה לא מעטה על מנת להישמר ממוקשים.

***

תקציב בית הכנסת ופעילותו השוטפת הוא ענין נכבד לעצמו. אני משתדל,

אומר א', לדרבן את המתפללים לתרום בכל מיני דרכים, מעבר לכספים המגיעים מן העליות. רוב האנשים נותנים בעין יפה ואין צורך להזכיר להם את ההתחייבות שלהם. האנשים מעריכים את המאמצים המושקעים בבית הכנסת, מפרגנים ונותנים. אולם, כמובן, לא כולם, כך.

כמו בכל תחום, יתכנו מתפללים קבועים שלא ישאו בנטל, לעומת אחרים שיכנסו פעם אחת לבית הכנסת וישאירו תרומה יפה, וישנם שיתרמו גם אם הם אינם נהנים מבית הכנסת באופן אישי.

בסך הכל, אומר א', ההרגשה הכללית היא שאנשים מכבדים את בית הכנסת, מעריכים את האנשים העושים במלאכה, מוקירים את פעילותם ונוהגים בהתאם.

***
הוסף רשומת תגובה