יום שישי, 23 במאי 2014

מדוע מבזבזים לחם ב'בית-השיטה?'


ר' כתריאל קרליץ מקיבוץ 'בית-השיטה' מתריע על זריקת הלחם לפח האשפה

אל המכתב המצורף כאן - שראה אור לפני שישים שנה וקצת ב'שיטים' - עלון המידע של קיבוץ 'בית השיטה' שבעמק יזרעאל, בו מתריע הכותב 'על הלחם', נחשפתי בביקור שערכתי בארכיון הקיבוץ לפני מספר ימים. היה זה במסגרת תחקיר-ארוך טווח שאותו אני עורך יחד עם ידיד נוסף, בתחום 'ההורים הדתיים בקיבוצים' (נושא מקיף ורחב, שיראה אור אי"ה בעתיד הלא רחוק).

היהודי, כותב המכתב, ר' כתריאל קרליץ ז"ל, התגורר בערוב ימיו אצל בנו - חבר קיבוץ בית השיטה, שם המשיך לנהל חיים עשירי תוכן רוחני, תוך שהוא שוהה בסביבה הקיבוצית-חלוצית, המאפשרת לו לנהל את חייו באין מפריע, ואף מספקת לו את התנאים הדרושים לניהול חייו על מי מנוחות.

הוא, כמו רבים אחרים - נשואי המחקר המעסיק אותי מזה זמן רב, מהווים, כולם יחד וכל אחד לחוד, סיפור חיים מרתק המלמד על מציאות מורכבת ולא מובנת מאליה, שאפשרה להורים דתיים לבלות את שארית חייהם לצד ילדיהם הלא-דתיים, תוך שכל אחד מהם ממשיך לנהל את חייו בדרכו שלו.

***

תוך כדי עלעול בתיקו האישי של ר' כתריאל המצוי בחדר הזכרון של הקיבוץ - כיחידה נספחת לארכיון המקומי, אותו אפשרה לי מנהלת הארכיון, ש'במקרה' היא גם נכדתו של ר' כתריאל ז"ל, נחשפתי לפן נוסף ומרתק של סיפורו האישי, המלמד, יותר מכל, על אותה מציאות מורכבת שבה ניהל את חייו בסביבתו הלא-טבעית:

מחד, הוא אמנם, מתגורר בקיבוץ כ'הורה' של חבר, דבר שדורש מטבע הדברים התחשבות מוחלטת בתנאי הסביבה - כפי שאכן בא הדבר לידי ביטוי בהילוכו בתוך הקיבוץ ובנהיגתו בכבוד עם החברים ועם סגנון חייהם, ומאידך, עמידה בלתי מתפשרת על קיום מצוות השם. מציאות שדרשה מן הסתם מאדם שכזה, כמו מרבים אחרים, שאל סיפור חייהם המרתק הגעתי במסגרת מחקרי, הליכה זהירה על חבל דק, והימנעות מערעור כל-שהוא של מרקם החיים העדין, שמאפשר לו הקיבוץ.

***

למרות הכל, מתברר שכאשר דרשה המציאות התערבות של ר' כתריאל באשר למתרחש סביבו, ידע היטב את מקומו, ולא נמנע מלהעלות בזהירות ובנחישות, את אשר על ליבו. כל זאת, לא לפני שהוא מבקש את סליחת החברים, על שהוא מרשה לעצמו להתערב בענינם.

לא זו בלבד, הוא בחר לעשות זאת, בדרך הטבעית ביותר, תוך שהוא מסתייע לטובת הצגת הנושא בבהירות במקורות חז"ל הנהירים לו היטב. כך ולא אחרת בחר להעלות על הכתב את הדברים היושבים על לבו, בהם ראה כנחוצים להביאם לתשומת לבם של חברי הקיבוץ: 'איך אפשר לעבור בשתיקה על זריקת כאלה כמויות של לחם לפח האשפה?!'

הדברים המופיעים כאן כלשונם וככתבם מדברים בעד עצמם. נדמה, כי בחלוף שישים השנים מאז נכתבו הדברים, השתנתה המציאות לבלי היכר, וספק רב אם במציאות החיים העכשווית הרוויה והמשופעת בכל-טוב חומרי, היו מוצאים מסילות לליבם של הקוראים.  

 

 
 
 
 
ר' כתריאל קרליץ ז"ל
 
הוסף רשומת תגובה