משך
שנים ארוכות נוהג אני להתחקות אחר הלך הרוח בקרב ציבור בני התורה, בכל הנוגע
לשמירה על סביבה נקיה ומטופחת. לא אחת, נתקלתי, ואני עדיין נתקל בתופעות שונות, שמעלות
אצלי סימן שאלה גדול: 'האם אכן כך צריכה להיראות 'רשות הרבים' שלנו?! האם לא היה
מצופה כי נגלה קצת יותר אכפתיות?! האם לא היה טוב ונעים יותר לכולנו, לו היתה
סביבתנו זוכה ליחס מועדף יותר?!
למען
האמת, לא תמיד עולה בידי להשיב לעצמי תשובות משכנעות, פעמים רבות אני נאלץ לומר
לעצמי: 'לא נעים, לא נחמד, אבל כנראה שאין הרבה מה לעשות, מי שאכפת לו, אכפת לו,
ומי שלא לא. וכמו במקרים רבים אחרים, נאלצת הסביבה ותכולתה האנושית, להתמודד עם
המציאות כמות שהיא. מה שביכולתי לעשות אשתדל לעשות, כמו למשל, להעלות את הדברים על
הכתב, ובאמצעותם לנסות גם להעלות את המודעות בקרב הסביבה.
ובכל
זאת, מפעם לפעם, נעים לגלות כי לא הכל שחור ולבן, ישנם לא מעטים שבהחלט אכפת להם,
קולם אולי לא נשמע מספיק, אולם, כמוני וכמו חברים נוספים ל'מקצוע', הם מנסים לעניין
את הציבור בסחורתם.
אחת
מאותן במות שמאפשרת לאכפתיים לשווק את הסחורה הירוקה, הוא עיתון 'יתד נאמן' במדורו
החד-שבועי 'רשות הרבים'. המדור הפופולארי, על שני עמודיו, מאפשר לקוראיו להיחשף לפניות
שונות ומגוונות בשלל נושאים העומדים על הפרק. הכותבים מצדם מספקים את הסחורה, איש
איש ודאגתו, מבקש לנצל את הבמה בכדי להשיח את אשר אל ליבו.
בעבר,
נהגתי לסייר בדרך קבע בין השורות, ולתור אחר מבוקשי - פניות הנוגעות בנושאים
סביבתיים. משצדו עיני פניה שכזאת העונה על דרישותיי, צרפתי אותה אל 'המאגר
הסביבתי', מתוך מטרה לעשות בה שימוש בבוא העת.
כיום,
במבט לאחור, אני נוכח לדעת, כי מלבד עצם 'גאולתו' של גזיר העיתון מכליה ואחסונו
בין שלל ניירותיי המצפים אף הם לגאולתם השלמה בקרוב. הרי ש'האוסף' - שחלקו מוצג
כאן, מהווה מדגם די נכבד של תופעה ברוכה. אני מגלה לשמחתי כי אינני היחיד המעסיק
את ראשו ומדי פעם גם את זמנו, בעיסוקים 'זניחים' מעין אלו - דבר שתמורתו מוטלת
בספק, ואינה מוכחת לטווח הקרוב, אם בכלל.
כקורא
נאמן, אני מציג כאן לראווה כמה מאותן פניות, המיטיבות לבטא את הלך הרוח בקרב אותם
יחידים (עד שיתברר אחרת) הדואגים את דאגת 'רשות הרבים.
האשפה
צריכה להיות ברחוב?
מכתב
זה המצוטט כלשונו, נכתב בתגובה למכתב שהתפרסם במדור 'רשות הרבים' מיום שלישי
י"ז בסיון תשס"ט, תחת הכותרת "מי צריך לשאת בהוצאות" -
הכרוכות בבניית גומחות לפחי האשפה בחצרות הבתים, "בעקבות הוראת עיריית בני
ברק האוסרת להשאיר פחי אשפה במדרכות".
כותב המכתב מתייחס בדבריו לשאלה שהועלתה במדור שבוע קודם לכן: 'מדוע תושבי הבנין צריכים לממן את עלות הבניה, ולא העירייה?'
אני
חושב, עונה הכותב בתגובה: "... כי ישנה כאן שאלה אחרת לגמרי. גם אם צודקות
טענותיך כלפי העירייה, מנין ההיתר לשים את הזבל שלך ברחוב, מניין ההיתר לשים בכלל
את חפציך ברחוב... גרוע מכך במדרכה בני ברקית ממוצעת שאינה עולה על מטר וחצי - שגם
בלי הפח שלך אין בה מספיק מקום למעבר, ועם הפח אין בכלל מדרכה. האם בגלל שלך מפריע
הלכלוך והזבובים כפי שכתבת, אז העוברים ושבים צריכים לקבל את זה?!
אני
חושב שאחרי שתדע שלא להסיג את גבול הרבים, יהיה יותר לגיטימי שיהיו לך דרישות
מהעירייה".
אליהו
גולד
בני ברק
בני ברק
***
חינוך
לתרבות ניקיון
אליהו
גולד אינו הבני-ברקי היחיד שהמצב מציק לו, כך לפחות עולה מבין שורותיה של פניה
נוספת מאת אחת האימהות בעיר:
"ליד
ביתי ניצבת גינה, והעירייה טרחה להציב בה משחקי שעשועים, נדנדות ועוד. הגינה מלאה
אחר הצהרים בילדים לרוב. עד כאן הכל נפלא.
אלא
שמשום מה הילדים (וגם הוריהם) חושבים כנראה שהגינה הינה מזבלה עירונית. בסופו של
יום הגינה מעוטרת בכוסות חד פעמיים בשלל צבעים, ניילונים לכריכים, ניירות עטיפה,
שקיות במבה ריקות ומה לא. ואני תמהה מדוע?! העירייה טורחת מדי פעם לנקות את הגינה,
אבל למחרת שוב גואה הפסולת.
אמהות
יקרות אחיות ושמרטפיות, האם אי אפשר לקום מהספסל ולזרוק את הניירות לפחים הפזורים
בגינה? אולי אפשר לשלב הנאה עם חינוך? לחנך את הילדים לסדר לניקיון ולשמירה על
איכות הסביבה? האם לא נעים יותר לשהות במקום נאה ומטופח וגם בריא יותר? לפעמים,
כשאני מנסה להעיר ליושבות שם, ננעצים בי מבטים משונים כאילו אני היא החריגה.
הניקיון והסדר חשובים כמו הרבה ערכים אחרים. עם קצת תשומת לב אפשר למנוע זאת. אנא
שמרו על סביבה נעימה וכולם ייהנו מכך!"
רבקה
כהן
מבני ברק
אכן, דברים כדורבנות!
***
חינוך סביבתי
חינוך סביבתי
קוראת
נוספת, בוחרת להתייחס לתופעה מזווית דומה, ודבריה הכאובים מדברים בעד עצמם:
"קראתי
את הכתבה "חרדים לסביבה", ומיד ראיתי לנגד עיני את הגינה השכונתית
המזוהמת אצלנו, את החצר הביתית המוזנחת ואת חדר המדרגות המלא גלילי נייר, ואפילו
אריזות ממתקים באופן קבוע, וכן את חדר האשפה שבו הרצפה בדרך כלל יותר מלאה מאשר
הפחים עצמם...
לדעתי
צריך להשקיע בחינוך כללי של כל אחד ואחד לשמירה על הסביבה. לא פעם הורים מרשים
לילדיהם לעשות צרכיהם ממש ליד ספסלי הגינה. זה לא רק אסתטיקה. מדובר בזיהום
ובמחלות, בסכנה לכל הפעוטות המתהלכים במקום, נוגעים, דורכים וכדומה. יש גם
המחליפים טיטולים בגינה ומשליכים אותם בפח המדיף ריח צחנה בכל הגינה... כך הופחת
הגינה למזבלה ממש. זורקים בלי חשבון שיירי קליפות של תפוחים ומלפפונים וביצים. לא
מעירים לילד כשהוא שופך ומלכלך ומשמש דוגמא שלילית.
לפני
שמנסים להזיז פרויקטים סביבתיים גדולים, צריך קודם לשפר את הסביבה הכי קרובה לנו.
זה בידינו, בידי כל אחד. צריך קצת יותר ערנות ומחשבה, זה הכל.
אסתר
לוי
***
נזק
לרכוש ולנפש
כותב
נוסף, מתייחס אף הוא אל התופעה, הוא בוחר לעשות זאת דוקא בנוגע לתופעה חד שנתית:
"ראשית
אביע הערכה על עריכת המדור "רשות הרבים". אכן חשוב לתת אפשרות לרחשי לב
הציבור בבחינת "ואיש לאחיו יאמר חזק". כל אחד יכול לתרום לתועלת וחיזוק
הציבור.
ובזה
אביע כאן ציון לשבח להתארגנות תלמודי התורה לקיים את ההדלקה לעילוי נשמת רבי שמעון
בר יוחאי זיע"א ברוח התורה, במאורגן, על ידי הדלקה בשמן (ולא שריפת גרוטאות!),
דברי תורה ושירים ופזמונים המתאימים למעמד, ומותירים במשתתפים השקפה חיובית ונכונה
כיאה לציבור לומדי התורה.
אך
כאן אאלץ להעיר, שלמרבה הצער עדין יש כאלה שמתעקשים לאסוף גרוטאות, מזרונים, לוחות
פורמייקה וכל הבא ליד בהתלהבות יתירה, ולקיים מדורות בכל מקום שנראה להם, אף בסמוך
לבתים ועצים.
בשכונתנו
נשרפו 2 עצים יפים בשיא פריחתם - ברחוב חזון איש פינת נחמיה, ממדורות אלו שהוקמו
ונדלקו ע"י קבוצת ילדים בלתי אחראים (היכן ההורים??). העצים הללו יכלו לתת צל
בימות החמה לעוברים ושבים, ועכשיו נשארו מפויחים ושרופים כעדות על החוסר אכפתיות
לנושא של 'בל תשחית'. לפני הדלקת מדורות אלו התקשרו מספר תושבי המקום למוקד 106
והודיעו על העלול להיות, אך למרות ההבטחות המילוליות מעבר לקו, המדורות לא פורקו
והנזק נעשה.
מעבר
לכך, עד שעות מאוחרות בליל ל"ג בעומר, עוד הופיעו הורים שכנראה עדיין לא
מבינים מה המשמעות האמיתית של ההדלקה בל"ג בעומר והוסיפו את הפן ההמוני,
בהכנת תפוחי אדמה באש וכו', בחושבם כנראה שזה יוסיף יראת שמים לצאצאיהם.
הנ"ל נכתב בכאב, להעיר את עיני אלה
שעדיין לא מבינים את הערך האמתי של יום ל"ג בעומר, ומפסידים את העיקר בדברים
טפלים ואח"כ תוהים על בלבול הדעת של ילדם.
(עוד) מישהו שאכפת לו
***
סביבה
של בני תורה
שורות
אלו המיטיבות אף הן לבטא את רחשי ליבו של הכותב בסוגיה נרחבת זו על צדדיה השונים,
הופיעו בביטאון החודשי-שכונתי 'קול ברמה', הרואה אור על ידי הרב מיכאל צורן בשכונת
'רמת אלחנן' הבני-ברקית:
"כמה
נעים להתגורר בבנין מסודר, נקי ומצוחצח. ענין הנקיון והסדר הוא אחד הדברים שצריך
לאפיין את מקום מגוריהם של שומרי מצוות, ויש בכך משום קידוש שם שמים. ניקח למשל את
ענין ה 'אינטרקום' בכניסה לחדרי המדרגות. מדוע הוא צריך להיראות כבעל מום, ללא
שמות הדיירים? הרי במאמץ קל שבקלים אפשר לסדר את הענין!
האם
חשבתם פעם איזו טירדה עלולה להגרם למבקרים ואורחים הנאלצים לעיתים להסתובב שעה
ארוכה עד שמאתרים את הדייר המבוקש? נרצה או לא נרצה, ההיכרות הראשונה שלנו עם כל
אורח זר הבא מן החוץ מתבצעת דרך תיבת הדואר או האינטרקום. שם מתוודע המבקר לשמו
המדוייק של הדייר, ויש בידו האפשרות לוודא האם מצא את הכתובת הנכונה או שמא תעה
בדרכו.
חשיבותו
של השם המוטבע על תיבות הדואר והאינטרקום אינה מוטלת בספק. בכל בית מסודר, שבו
מתגוררים דיירים מסודרים, מופיעים כל השמות באופן בולט, על גבי התיבות. טרחה רבה
נמנעת בצורה זו, ויש בכך סימן-היכר לאורח חיים מכובד ואצילי, המושתת על ערכי
התורה.
חמור
הדבר במיוחד כאשר מנסים למצוא כתובת כלשהי בשעות החשיכה. אי אפשר לתאר את עוגמת
הנפש הכרוכה לעיתים בדבר כה פעוט: סימון שם הדייר בצורה בולטת ומסודרת. שלא לדבר
כבר על כך שאי-סימון השם עלול לגרום לפיקוח נפש, כאשר צוותי 'הצלה' לא ידעו היכן
מתגורר החולה!
צריך
גם לבוא בטענות אל אלה האומרים שהם אינם שומרים על הנקיון, משום 'שאין להם פנאי
לכך...', טענה זו לא רק שהיא מגוחכת מיסודה, אלא גם איננה נכונה כלל ועיקר, מפני
ששמירת הנקיון איננה פונקציה של זמן. אם היינו נזהרים דיינו שלא להשליך פסולת
במקום האסור, והיינו שומרים על ילדינו לבל ישחיתו גם הם את הרכוש הציבורי, לא היה
צריך להקדיש זמן לנקות את הבנין.
יש
לחזור שוב על כך שהמקום הנקי ביותר בעולם צריך להיות מקום-ישובם של בני תורה. מי
כמו תורת ישראל מקפידה שהאדם יקפיד לשמור על נקיונו, נקיון בגדיו ונקיון סביבתו,
והרי אחד מסימני ההיכר של ת"ח הוא ע"פ בגדיו הנקיים מכל רבב!
מקום-דיורם
של שומרי-תורה, היה צריך להיות סמל ודוגמא לנקיון מופתי. דווקא בשכונה בה מתגוררים
לומדי תורה, צריך להרגיש שהתורה היא המדריכה את הדיירים בכל פרט ופרט בחייהם
הפרטיים והציבוריים.
נציין
בהקשר לכך שבאחד הבתים ברמת אלחנן, ברחוב גיבורי ישראל 20 הנחשב לבנין מסודר
במיוחד, נתלתה באחרונה בכניסה לבנין רשימה בולטת של כל הדיירים, כדי שכל מי שמחפש
תושב פלוני, יוכל לוודא ולמצוא על אתר את מבוקשו, ללא כל טרחה. וזה מה שאמרנו,
במעט מחשבה ותשומת-לב נוכל למנוע טרחה מרובה ועגמת נפש מאנשים המחפשים אחר אדם
פלוני. הרשימה הנ"ל מציגה אפוא את שמותיהם של כל דיירי הבנין, לבד מציונם
הבולט של כל השמות על תיבות הדואר של כל דייר".
בנימה
אישית, אוסיף: הרב צורן, 'נתפס' על ידי לא אחת בהתייחסויות סביבתיות-חיוביות
שונות. בבוא העת, אשתדל אי"ה להקצות במה נכבדת ונפרדת לשלל התייחסויותיו
הענייניות - הנוגעות לעניננו.
תודה
לך, הרב צורן, 'שנתפסת' על דברי תורה!
(קול
ברמה - גליון 252 - שבט התשס"ו)
***
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה