מלמד שיהא חס על היפה

בפרשתנו (תרומה) אנו למדים על הקשר הקיים בין 'בית הכנסת' לבין 'בית המקדש' - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה, ח')".

במסכת מגילה (כ"ט.) דרשו חז"ל על דברי הפסוק: " 'לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם (יחזקאל יא, ט"ז)'. אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל".

במדרש (ילקוט תהלים אות תרנ"ט) מובא: "רב הונא אמר כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת בעולם הבא, אמר רבי יוחנן מאי טעמא 'סביב רשעים יתהלכון', והמתפלל בתוכה בעולם הזה כאילו מתפלל בבית המקדש שנאמר 'ואהי להם למקדש מעט בגוים' ". נמצא כי כשם שהשכינה היתה שרויה בבית המקדש כך היא שוכנת בבתי כנסיות.

***

מקור נוסף בפרשתנו מלמד על החשיבות שנותנת התורה לשמירת יופיו של המשכן:

כשרש"י מתייחס לפריסת אהל העזים על המשכן הוא מעיר בפירושו לפסוק "והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעות האהל יהיה סרוח על צדי המשכן (כ"ו, י"ב-י"ג): 'לימדה תורה דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה' ".

למדנו בזה: כי מעבר להיותו של המשכן בנוי בחכמה ובתבונה, ומעבר להיותו יצירה שיופיה בא לידי ביטוי בצורה מיוחדת במינה, כיאה וכמצופה ממקום המהווה את מקום גילוי השכינה. הרי שלא פחות חשובה מן הבניה עצמה, הדאגה לשמירת יופיו של המשכן.

בניה, כל בניה, לאו דוקא של המשכן, יפה ככל שתהא, הינה מעשה הכרוך בהשקעה חד פעמית. אולם, השמירה על המצב הקיים, דורש משאבים אדירים, ולא פחות מכך, אנשים 'שמרנים' וברבים מן המקרים גם עקשנים לא קטנים, שישכילו לעמוד על המשמר, ולמנוע מן השגרה ומן הטבע השוחק לחולל את שלהם.  

***

בעונותינו חרב ושמם בית מקדשנו, ואין לנו כיום לא בית ולא מקדש, לא מזבח להקריב עליו קרבן, ולא כהן שידליק את המנורה.

אולם נחמה פורתא יש לנו בעובדה שהותיר לנו הקב"ה את בתי הכנסת, המשמשים לנו כ'מקדש מעט' - אשר כדברי חז"ל ממלאים הם באופן חלקי וסמלי את תפקידו של בית המקדש.

ראיית בית הכנסת כ"מקדש מעט" תרמה למאמצים לקשטו, שכן התורה מפרטת כי בית המקדש נבנה על ידי שלמה המלך בפאר ובהדר: "וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר בְּרַתּוּקוֹת זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב: וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב (מלכים א', ו', כ"א-כ"ב)".

אכן, מאז ימי החורבן, ועד ימנו, לאורך הדורות כולם, יהודים שאפו לפאר את מבנה בית הכנסת ולהבדילו מבתי מגורים ומבנייני ציבור אחרים. הקשר בין בית הכנסת לבית המקדש השפיע על מבנהו הפנימי של בית הכנסת: אולם התפילה המרכזי נתפס כמקביל ל"עֶזְרַת ישראל" - האולם שבו התכנסו הגברים בבית המקדש; וארון הקודש ובו ספרי התורה נתפס כמקביל לקודש הקודשים בבית המקדש. ארון הקודש ניצב ליד הקיר הפונה לכיוון בית המקדש בירושלים.

בקהילות ישראל שבצפון אפריקה ובאירופה היה זה הקיר המזרחי, "כותל המזרח". הארון עטוף בפָּרוֹכֶת, מעֵין וילון קטיפה רָקוּם המכסה את הארון כולו. ישנם בתי כנסת שבהם דולק לפני הארון נֵר תמיד, זֵכֶר לאֵש התמיד שבערה במנורת הזהב שניצבה בבית המקדש, סמוך לקודש הקודשים. במרכז של אולם התפילה, ליד ארון הקודש, ניצבת במה - מִשְטָח מוּגְבָּה שהקוראים בתורה עומדים עליו. על הבמה ניצבת התֵבָה - מעֵין הגבהה שמניחים עליה את ספר התורה. מבנה זה של הבמה והתֵבָה נתפס כמקביל למזבח הגדול שניצב בבית המקדש.

***

מכלל החיוב לכבד את בית הכנסת, היא הדאגה לנקיונו, וכפי שנפסק בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ סעיף ט'): "נוהגים בהם כבוד לכבדן ולרבצן (פירוש כיבוד - ניקוי הבית, ריבוץ - זריקת מים על פני הקרקע)".

בספר יפה ללב (סימן ק"נ, אות י"א) כותב רבי חיים פלאג'י בשם ספר 'ארחות יושר' (פרק י"ג): "...ומצוה בזמן הזה לכבד ולרבץ בתי כנסיות ובתי מדרשות, וראויים הדברים שהרי טעם הרמת דשן מעל המזבח משום להגדיל כבוד הבית ולהדרו, כמו שכתב בעל ספר החינוך (מצוה קל"ה), נמצא כי ההתעסקות בנקיון בית הכנסת היא מצוה גדולה".

דברים דומים מצויים בספר 'ראשית חכמה'(שער הוראה פרק ט"ו): "...ונודע שבית הכנסת נקרא 'מקדש מעט' ולכן צריך לכבד ולרבץ ולהסיר כל לכלוך כדרך שמכבדים בתי מלכים".

אכן, מצינו מנהג בקהילות ישראל שמחוץ לבית הכנסת היה קבוע פס ברזל חד בקרקע, כדי לשפשף בו את סוליות הנעלים מן הלכלוך

חלק בלתי נפרד מן הדמיון שבין בית הכנסת לבין בית המקדש, הוא ייפויו של בית הכנסת בקישוטים המוסיפים לו פאר והדר, וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א' הלכה י"א): "ומצוה מן המובחר לחזק הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר לרומם את בית אלוקינו, ומפארים אותו ומיפים כפי כוחו - אם יכולים לטוח בזהב ולהגדיל במעשיו הרי זו מצוה".

מקור הדברים נמצא כבר בדברי הזוהר (פרשת בשלח): "מצוה לבנות בית מקדש למטה כעין בית המקדש שלמעלה, כמו שנאמר 'מכון לשבתך פעלת ד' ', כי צריך לבנות ביהמ"ק למטה ולהתפלל בתוכו התפילה בכל יום לעבוד את הקב"ה, כי תפילה נקראת עבודה, ובית הכנסת ההיא צריך לבנות אותה ביופי גדול ולתקן אותה בכל התיקונים".

בספר 'המספיק לעובדי השם' (לרבי אברהם בן הרמב"ם, פרק כ"ה, כתב): "הואיל והסמיכו את הגבהת הבניין על האמור בכתוב בבית המקדש 'לרומם את בית אלוקינו', נדע שצריך גם כן ליפות את הבניין ולחפות את הכתלים ולפתח את התקרות והדלתות, לנאותם ולרצף את הקרקע באבני שיש הכי יפה שאפשר, עד שאילו היה אפשר שכל הכתלים והתקרות מחופין בזהב וכסף כעין מה שהיה בבית המקדש יש לעשות כך".

 

***

נדמה שאת בית המדרש של חסידות 'בעלז' בירושלים כמעט שמיותר להציג, הוא בולט ומזדקר היטב על פני סביבתו, וניכר כמעט מכל פינה בצפון העיר וסביבותיה, עד כי הוא נחשב כיום לאחד מתווי ההיכר הבולטים של העיר. ממרחקים מבחינים בגגו המפואר ובגודלו הענק של המרכז העולמי. בשל פארו הרב של המבנה, והעובדה כי הוא בולט לגובה מעל בתי השכונות הצפוניות של ירושלים, מכנים אותו בחיוך בשם 'בית המקדש של בעלז'.

זהו בית הכנסת הגדול בארץ, והוא כולל כ-5,000 מקומות ישיבה למתפללים - 2000 לגברים, ועוד 3000 לנשים וילדים. בימים הנוראים מתפללים במקום לא פחות מ- 8,000-10,000 מקצתם בישיבה ומקצתם בעמידה. גובה הבניין 29 מטר מבפנים ו-19 מטר נוספים מבחוץ, כלומר 48 מטרים בסך הכל. את היכל עזרת הגברים המונה כ-2000 מקומות ישיבה, מאירות אותו 9 נברשות שמשקלן 750 ק"ג. ארון הקודש המפואר שוקל כ-23 טון, גובהו 12 מטר ורוחבו כ-8 מטר. הוא עשוי מעץ שהובא מברזיל, ו-70 ספרי תורה מונחים בו.

המבנה הארכיטקטוני של בית הכנסת עוצב על ידי האדריכל אהרן אסטרייכר הנמנה על חסידי האדמו"ר, בהשראת בית הכנסת שהיה בגליציה. כך למשל, ה'כדורים' המפורסמים שבגג הבניין הנוכחי, שגודלם כמטר כל אחד, מבקשים להזכיר כדורים דומים שעוצבו על גג בית הכנסת בגליציה ושגודלם היה 20 ס"מ. יש לזכור כי גודלו של בית הכנסת המקורי היה 300 מטר מרובע בסך הכל וגובהו שתי קומות. כלומר, מעבר להשראה הכללית, ההבדלים עצומים. אגב, בתוך הבטון שולבו אבנים מבית המדרש הראשון בעיירה בעלז, שנועדו להמחיש את רעיון ההמשכיות ואת תקומתה של החסידות.

למרות גודלו של ההיכל, הוא תוכנן כך שהאקוסטיקה בו מעולה, וניתן לשמוע היטב את שליח הציבור העובר לפני התיבה ובעל הקורא העומד על הבימה המרכזית, בכל רחבי ההיכל, כולל בכל הגלריות והיציעים.

מלאכת התכנון והבניה כולה ארכה לא פחות מ-18 שנים. שהרי מדובר בקומפלקס כמעט בלתי נתפס, המשתרע על יותר מ-30 אלף מטרים מרובעים. הוא כולל מקוואות, שמונה בתי כנסת לימות השבוע, אולמות שמחה, כוללים ועוד.

 

***

מי שביקר במקום ונוכח בעיניו במעצמת העל - הראויה מן הסתם לתואר 'בית המדרש הפעיל והתוסס ביותר בעולם, והעמוס ברוב שעות היממה, הן באיכות והן בכמות', יודע מן הסתם במה הדברים אמורים, מי שעדיין טרם מימש את סקרנותו, מוזמן לעשות זאת בהקדם. מובטחת לו חוויה בל תשכח.

בחג החנוכה האחרון, כמנהגי מדי שנה, קפצתי למקום לביקור קצר, על מנת להאיר את נשמתי באווירה 'המדליקה' השוררת במקום בשעת מעמד הדלקת נרות החנוכה.

 

לא אלאה את הקוראים בתיאור חי ומרתק של המעמד, רק אציין בקצרה כי עצם השהות במקום, בחברתם של אלפי חסידים! יש בכוחה לפרוט גם על הנימים הגסים של הלב. זוהי ללא ספק חוויה מדליקה. הגורמת גם לאדישים שבין הנוכחים, לתזוזה כל שהיא של התעוררות רוחנית.

על הדרך, כדרכי בקודש, בהגעתי למקומות מעין אלו, אני לוטש עיניים לצדדים, ותר אחר ערך מוסף שיספק את סקרנותי. הכי טוב שיהי קשור איכשהוא לתחום התעניינותי - ה'אחד והיחיד'.

במקרה של 'בעלז', לא מדובר בסקרנות גרידא, כי אם בשאלה 'קיומית' של ממש - שאלה שמטרידה אותי מזה עידנים רבים: מי ואיך, שאלתי, ואני עדיין שואל את עצמי אחראי להשלטת הסדר במבנה בעל סדר גודל שכזה? מדובר הלא בתחזוקה 'שוטפת' - תרתי משמע ויומיומית של מבנה, הזוכה דבר יום ביומו לביקורם של מאות ואולי אלפים, אין ספק כי יש 'אדון' לבירה אדירה שכזו!

אחזקת בית הכנסת מתבצעת אמנם באופן רשמי על ידי 'מכירת מקומות ישיבה' במאות שקלים, ובגיוס 'פרנס היום' האחראי על מימון ההוצאות השוטפות בכל יום. זה בכל מה שקשור לצד הכספי. אולם, איך מחלחלים הדברים לשטח עצמו?

מן הסתם, אני מתאר לעצמי, ומשום מה, מעולם לא נגשתי לבחון את הדברים מקרוב, לשם השלטת הסדר הטוב והנקי על כנו במקום שכזה, נדרשות לא רק עשרות ידים עובדות, כי אם גם מישהו שינצח על המלאכה, שישכיל וידע לעשות את הדברים בתבונה ובחכמה, ובעיקר ביעילות.

מדובר ללא ספק באתגר מורכב, שעל פי הנתונים המגיעים מן השטח, עומד בו המקום בהצלחה יתירה.

כאמור, בביקורי האחרון במקום, קבלתי מענה חלקי למידת סקרנותי, בצורת מנשר שבו נתקלתי, הכולל פניה ל'מעלת כבוד אנשי שלומנו, היקרים והחביבים'. תחת הכותרת 'שתחדש עלינו...', פונה הנהלת בית המדרש ופורסת את משנתה 'הסדורה' הנוגעת לאחזקת המקום:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתבה 'ממוחזרת' - מוסדות חרדיים, בראש רשימת המוסדות הממחזרים.

כתבה זו המבוססת על כתבה שנכתבה על  ידי ר' קולינס, פורסמה לאחרונה בעיתון 'יתד נאמן'.

על אף שמן הסתם היתה הכתבה אל מול עיניהם של רבים וטובים, רבים מאד אפילו. מסתבר, שחלק הארי של אותם קוראים נמנה מטבע הדברים על בני הציבור החרדי.  ביודעי ובהכירי את הטענות הממוחזרות ונשנות, מצד גורמים רבים הבוחשים בקדירת 'איכות הסביבה', מהן עולה כאילו הנושא כולו, מצוי מחוץ לתחום שיפוטו והתעניינותו של ציבור איכותי וסביבתי זה. הרי שאין כמו הצגתה של כתבה זו, בכדי להמחיש עד כמה הדברים מנוגדים למציאות הרווחת. יש בהחלט - אפילו הרבה, מה לתקן. ובכל זאת, כשם שאותם מבקרים מקבלים (מן הסתם) שכר (ממי?) על הדרישה, התביעה, ולפעמים גם על ההכפשה, הרי שמצופה מהם, כי לא ישכחו לתת שכר, ואם לא, אז לפחות, קצת לפרגן, כשצריך.

***

איך הפכו מוסדות חינוך חרדיים ל'שיאני המִחְזוּר', מה למִחְזוּר ולנדוניה לכלות, ומה הרוויחו במודיעין-עילית מ'גמ"ח לאיסוף בקבוקי יין'? / ר' קולינס

***

מבלי שנשים לב, במדינת ישראל מתחוללת בשנים האחרונות מהפכה של ממש בתעשיית המִחְזוּר. תוך זמן קצר, הפכנו למעצמה בכל הנוגע להיקפי האיסוף של מיכלי משקה והבאתם למִחְזוּר. מדוע חשוב לאסוף מיכלי משקה, מה אומר על כך החוק, איך זה מתבצע בפועל, באלו כמויות מדובר, ואיך תוכלו גם להרוויח מכל זה? 

***

מיכלית גדולה קלטה את הבקבוקים והפחיות שהושלכו אליה במהירות. העובדים, במיומנות ובזריזות, מיינו את המיכלים הריקים משקיות שנבחרו באקראי לבדיקות סקר, והשליכו אותם למיכל הגדול שמאוחר יותר תכולתו תרוקן ותועבר למִחְזוּר.

מה יש בהם, בבקבוקים ובפחיות, שכל כך חשוב לספור אותם כשהם ריקים, מעוכים קמעה ופה ושם גם סרוטים וחבולים? "בעמדה זו נערכות בדיקות סקר על מנת לוודא שהכמות של הבקבוקים שהגיעו אלינו תואמת למספרים עליהם הצהירו הלקוחות", אומר חיים זרביב, מנכ"ל אל"ה.

"בסופו של דבר, בתמורה להם מועבר כסף מזומן ללקוחות". במפעל המיון של אל"ה באשדוד, ביום שמשי ובהיר, העבודה מתקדמת בקצב משביע רצון. כל אחד אמון על מלאכתו, ההרמוניה בין העובדים מושלמת ובהתאם לה התפוקה וקצב התקדמות העבודה. ויש עבודה. רבה.

***

לאסוף למען הסביבה

'אל"ה', כפי שמסביר זרביב, היא איגוד המִחְזוּר שהוקם ב-2001 כפועל יוצא של אישור חוק הפיקדון. "תאגיד המִחְזוּר אל"ה - איסוף למען הסביבה", נמצא בבעלות יצרני המשקאות הגדולים, יפאורה, טמפו, מי עדן וקוקה-קולה. במסגרתו, אנחנו פועלים בכמה תחומים: איסוף ומִחְזוּר של מיכלי פיקדון ואיסוף ומִחְזוּר מיכלים משפחתיים שנעשה על ידי הציבור בהתנדבות.

"האיסוף הוולונטרי כולל כל בקבוק משקה מליטר וחצי ומעלה. פחות מכך, או ליתר דיוק מיכלי משקה מ-100 מ"ל ועד 1.5 ליטר- פחיות, בקבוקי זכוכית ופלסטיק, מחויבים בדמי פיקדון. בקבוקים שמקבלים עליהם בחזרה דמי פיקדון כוללים גם בירות, יין ואלכוהול בכלל. למעשה, כל מי שמייצר ו/או מייבא משקאות במדינת ישראל, חובה עליו לסמן בקבוק חייב בפיקדון. מבחינת החוק, היצרן חייב לאסוף ולמחזר 77% מהמלאי של הבקבוקים חייבי הפיקדון".

 'אל"ה', הינו גוף פרטי הפועל ללא מטרות רווח, מציין זרביב. בפועל, מעניקים באל"ה שירותים ל-125 יצרנים ויבואנים שכוללים, בין היתר, את החברות הגדולות (המוזכרות להלן, שהן בעלות המניות של החברה), יקבים, יבואנים וכדו': "הגופים והחברות האלה משלמים לנו ואנחנו אלה שבפועל אחראים על האיסוף, המִחְזוּר והעמידה ביעדים של איסוף לפחות 77% ממיכלי המשקה. וכמובן, בסופו של דבר, החזרת הכסף לציבור. הסיבה לכך שתאגיד אל"ה הוקם היא בשל העלויות היקרות של האיסוף והמִחְזוּר. אם כל אחד, בעל עסק או חברה, יצטרך לעסוק בזה, העלויות תהיינה יקרות מאוד ויהיה קושי לעמוד ביעדים הנדרשים. באופן כזה, כשהפעילות מרוכזת על ידינו, המערכת יעילה יותר ולכן הצרכנים משלמים פחות כסף לתפעול".

***

וכל זה למה?

 

העבודה במפעל, מרשימה ביותר. הלוגיסטיקה, המערך הגדול והיעילות שבה פועלת אל"ה מעלים את השאלה שמנקרת שוב ושוב: מדוע בעצם זה חשוב כל כך. ומה, תכלס', זה נותן לנו, האזרחים?

"התשובה לכך היא פשוטה מאוד", אומר זרביב: "במקום שהבקבוקים והפחיות ילכו להטמנה שהעירייה צריכה לשלם עליה וגם על משאיות פינוי, ואגב כך יביאו לזיהום נרחב של קרקעות, אנחנו פועלים לכך שהעלויות האלה תיחסכנה והסביבה תהיה נקייה יותר. היטלי הטמנה ופינוי הנם יקרים מאוד. ברגע שהפסולת הזו נאספת על ידינו, נחסכים כספי ציבור והסביבה נשמרת. כל הבקבוקים והפחיות הולכים למִחְזוּר, במקום צריכה של חומרי גלם חדשים, מה שמעצים עוד יותר את החיסכון. ואם לא די בכך, האריזות הממוחזרות זולות יותר מחדשות, עוד חיסכון על הדרך".

התועלת הרבה שבאיסוף הפסולת - שמקורה במיכלי השתייה והמִחְזוּר שלה, מובנת ככל הנראה על ידי יותר ויותר גופים, חברות ומוסדות, כפי שניתן ללמוד מהנתונים על הלקוחות של אל"ה.

חיים זרביב: "יש לנו כיום כ-3,000 לקוחות בכל רחבי הארץ. הלקוחות מחולקים לכמה קטגוריות: רשתות השיווק - שמחזירות מיכלים ומקבלות כסף עבור ציבור המחזירים, בתי עסק- אולמות, מסעדות, בתי קפה וכדו' ולקוחות פרטיים. לגבי לקוחות פרטיים, הרי שכל אדם שאוסף 1,200 מיכלי משקה ומעלה, מגיעים אליו הביתה מטעם אל"ה ואוספים את הפסולת. בנוסף, יש לנו גם 'אספנים' שאוספים מיכלים ועובדים מולנו. האספנים, שהפכו את הפעילות הזאת לעסק, גובים עמלות מבתי עסק ומתווכים ביניהם לבינינו. יש כאלה שמעדיפים את שירותיהם של האספנים בשל שעות פעילות נוחות יותר מבחינתם וכדומה. מעבר לכך, יש לנו גם תחנות עירוניות, מעין 23 חנויות בכל רחבי הארץ. לחנויות אלה מגיעים עם מיכלים ומקבלים כסף מזומן. חלק ניכר מהתחנות האלה פועל בפריפריה, בערים כמו ירוחם, קריית שמונה, אור עקיבא ועוד".

כשמִחְזוּר וחינוך נפגשים

אפרופו הלקוחות הגדולים של תאגיד המִחְזוּר, הרי שאחד הלקוחות הגדולים של אל"ה הם מוסדות החינוך. חגית חושן, מנהלת השיווק של התאגיד, מספרת לנו כי באל"ה רואים חשיבות רבה באיסוף מיכלי משקה ריקים ממוסדות חינוך: "התועלת כפולה. מחד, כמובן, אנחנו אוספים מיכלים ריקים ובכך מסייעים לחיסכון ולסביבה נקייה יותר. בד בבד, הפעילות הזו תורמת לחינוך התלמידים ומסייעת לחנך את הדור הבא באשר לחשיבות הרבה שבאיסוף ומִחְזוּר. בעידן שלנו, שהופך יותר ויותר תעשייתי וטכנולוגי, יש חשיבות רבה למִחְזוּר. המוצרים החד-פעמיים הולכים ומתרבים, ויחד עמם הסיכון לזיהום הסביבה בהיעדר מִחְזוּר מספיק. ככל שהתלמידים מפנימים את המסר הזה, היקף המִחְזוּר במוסדות החינוך גדל ויחד עמו ההפנמה שבחשיבותו".

זרביב מוסיף, כי בשל הסיבות שלעיל, באל"ה מקדישים מאמצים באיסוף מיכלי משקה ריקים ממוסדות החינוך: "בשל החשיבות הרבה שאנחנו מייחסים למִחְזוּר מיכלי משקה ממוסדות חינוך, אנחנו אוספים בבתי ספר בכל רחבי הארץ באופן אינטנסיבי ומייחדים פעילות מיוחדת לשם כך. בתי הספר אוספים מיכלי משקה, מקבלים מתקנים ו/או שקים לאיסוף ונרשמים כלקוחות. בכל פעם כשמגיעים ל-600 מיכלים, מגיעה משאית מטעמנו ואוספת את התכולה. בתמורה לכך, אנחנו מעבירים כסף באופן ישיר לחשבון הבנק של המוסד. כפי שהדגישה חגית חושן, התועלת היא כפולה. במקביל לאיסוף בפועל, אנחנו תורמים לחינוך הילדים לגבי החשיבות שבמִחְזוּר. כשילד ממחזר, המשפחה ממחזרת. במסגרת הפעילות שלנו במוסדות החינוך, כל מוסד צובר נקודות. על כל 300 מיכלים נצברת נקודה ירוקה. בסוף השנה, הנקודות הללו מתורגמות למתנות- מכשירי כריזה, אוטובוס ליום טיול וכו'".

 1,207,000 מי יודע

 כספי הפיקדון שנמסרים על ידי אל"ה למוסדות החינוך, משמשים בין השאר עבור פעילויות של בית הספר, סיוע לתלמידים נזקקים ועוד. "בציבור החרדי-דתי אספנו עד כה 1,207,000 מיכלי משקה", מספר לנו זרביב. "בתמורה למיכלים, קיבלו המוסדות הללו למעלה מ-360 אלף שקלים. וגם מתנות. ברשימת המוסדות שהגיעו לכמויות הגבוהות ביותר של מיכלים, יש כמה מוסדות חרדיים בולטים. ביניהם, סמינר למורות הרב כהנא בבני ברק שהגיע למקום ה-4. בסמינר הרב כהנא אספו יותר מ-30 אלף מיכלים וקיבלו קרוב ל-9,000 שקל. גם בית ספר "בית יוסף" בפתח תקווה הגיע להישג מרשים, עם איסוף של יותר מ-5,000 מיכלים. בבי"ס רמת אהרון בבני ברק אספו גם כן כמות דומה של מיכלים ובכל שבוע מתקיימת תחרות בין הכיתות, מי אוסף הכי הרבה מיכלים".

 "בסמינר בית יעקב למורות בירושלים (ברח' בן ציון 15) מינפו את המִחְזוּר והפכו אותו לפעילות חברתית. על פי יוזמה של גב' ציפי קאופמן, שהייתה מורה בסמינר, בכל שנה יש הגרלה בין הכלות הלומדות בסמינר. במסגרת ההגרלות מחולקות להן מתנות נדוניה שמקור העלויות שלהן, בכספי הפיקדון שניתנים מהתאגיד. בסופו של דבר, כולם נהנים. התלמידים, המוסדות עצמם והציבור. ככל שחולף הזמן, היקף האיסוף במוסדות החינוך הולך וגדל, לשביעות רצוננו ולתועלת הכלל".

האיסוף עצמו, מתבצע בתהליך פשוט מאוד. "הלקוחות מתקשרים אלינו למוקד ומכוניות שינוע מגיעות לאסוף את המיכלים", אומר חיים זרביב. "הרכבים מגיעים לשני מרכזי עיבוד, באשדוד (שם התקיים סיורנו. ר.ק.) ובדשנים. בשני האתרים האלה נפרקת התכולה, נספרת ובהתאם למספרי המיכלים מזוכים הלקוחות. לאחר מכן, מתקיים מיון, הפרדה בין הצבעים השונים של הזכוכיות, ובין מתכת לבין אלומיניום- כשמדובר בפחיות. בקבוקי הפלסטיק נשלחים לשני מפעלים שהופכים אותם לפתיתי פלסטיק, שמהם מיוצרים מוצרים חדשים. זכוכיות נשלחות למפעל פניציה למִחְזוּר או משמשות כתשתיות. החומר כולו, כל סוג לפי מה שמתאים לו, נשלח למִחְזוּר".

מהכמויות של החומר שנשלח למִחְזוּר ניתן ללמוד באיזו פעילות אדירה מדובר: "במהלך 2013, שטרם הסתיימה (בעת הסיור. ר.ק.), נקלטו כ-62 אלף טונות של מיכלי משקה ומִחְזוּר", אומר לנו אלדר בן שושן, מנהל התפעול של מפעל המיון באשדוד. "לאל"ה מגיעים כ-600 מיליון מיכלים בשנה. כדי לסבר את האוזן, האתר באשדוד קולט מדי יום 1,500,000 מיכלים לערך שהם כ-30-35 מיכלים בשנה". הנתונים המרשימים, שלא לומר המדהימים, הביאו אותנו לשאול האם יש עמידה במה שנקבע בחוק, איסוף של לפחות 77% מהמיכלים חייבי הפיקדון. בן שושן, כמו גם זרביב, מאשרים כי היעד הזה מושג, לכל הפחות.

***

מסייעים לאיסוף ההתנדבותי

 באל"ה, כפי שהוזכר, לא מסתפקים רק באיסוף של המיכלים החייבים בפיקדון אלא אף מסייעים במידה ניכרת לאיסוף הוולונטרי של מיכלים גדולים יותר שנעשה על ידי הציבור. חיים זרביב: "אנחנו מצדנו נוקטים בשלוש פעילויות מרכזיות לטובת הגברת ועידוד האיסוף של מיכלי משקה באופן וולונטרי. מציבים תשתיות - יש לנו ברחבי הארץ 20 אלף מִחְזוּריות שאת רובן הצבנו. הגברת המודעות - באמצעות שיווק ופרסום, וקידום מכירות- כשלדוגמא, בחנוכה שעבר מי שהביא 3 בקבוקים קיבל שקית ממתקים דמי חנוכה. הייתה לנו גם פעילות שכונתה 'מִחְזוּרית הגלידה'. הציבור הביא בקבוקים וקיבל גלידה במתנה. פעילות כזו התקיימה גם בריכוזי אוכלוסייה חרדיים, כמו ביתר עילית ושכונת ויזניץ בחיפה. בבני ברק, היינו שותפים לחוברת קיץ של העירייה עם תכנים בנושא המִחְזוּר".

בתאגיד המִחְזוּר מממנים את הפינוי של המיכלים האלה ואחראים על כל האופרציה של האיסוף והמִחְזוּר. "אנחנו מגיעים ל-50% ומעלה איסוף של מיכלים מעל 1.5 ליטר, שזה למעלה מ-350 בקבוקים בשנה", אומר חיים זרביב. "הכל נאסף בהתנדבות. אנחנו מצדנו דואגים שהחומר ילך למִחְזוּר וממנו מיוצרים מוצרי פלסטיק חדשים. 50% איסוף זהו נתון מרשים מאוד. רק לשם השוואה, במהלך 2012 ארצות הברית הגיעה ל-31% של איסוף בקבוקי פט- בקבוקי פלסטיק קטנים וגדולים. באירופה, הגיעו ל-52% ובמדינת ישראל ל-54%. וכל זאת בתוך תקופה קצרה, באמצעות פעילות אינטנסיבית להגברת המודעות ובשיתוף פעולה מלא ונלהב של הציבור. ואם מדברים על שיתוף פעולה, הרי שאנחנו נהנים ממנו באופן מיוחד ביישובים חרדיים. הצבנו למעלה מ-800 מִחְזוּריות בערים חרדיות, ביניהן: בני ברק, אלעד, עמנואל, ביתר, מודיעין עילית, קריית יערים ורכסים. במהלך 2012 נאספו בבני ברק 104 טון בקבוקי פלסטיק, במודיעין עילית- 18 טונות, בבית- 16 ובאלעד- 9. שיתוף הפעולה בציבור החרדי גבוה, ובהתאם לו הנתונים שלעיל".

***

מכונה משומנת

הפרויקט הגדול של האיסוף והמִחְזוּר בא לידי ביטוי מרהיב במפעל באשדוד. בעשר בבוקר, העבודה בעיצומה. המיה חרישית של מכונות, קולות מהוסים של עובדים ונהמה של מנועי משאיות יוצרים יחדיו מארג אנרגטי של עבודה מסביב לשעון. החל מפריקה של משאיות, דרך מיון ופעולות שונות וכלה באריזה מחודשת ושליחת המיכלים הממוינים למפעלי המִחְזוּר השונים, המפעל משדר מקצועיות ואסרטיביות לעילא. "המשאיות שמגיעות לכאן, מתחברות באופן מיידי לרמפת הפריקה", אומר חיים זרביב, "שם הן נפרקות מהתכולה עמה הן מגיעות. כאן, יש מיון ראשוני בין זכוכית לפלסטיק ולפחיות. הזכוכיות מועברות למסוע אחד ופלסטיק ופחיות נטענים על מסלול שני. במקביל, כאמור, יש עמדה בצד לבדיקות סקר, שבהן נספרים שקים ומכולות על מנת לוודא שהנתונים המוצהרים תואמים את הכמות של המיכלים בפועל".

 "מהמסועים, בקבוקי הזכוכית מגיעים לעמדת מיון, שם ממוינות הזכוכיות בהתאם לצבעים שלהן. לאחר מכן, הבקבוקים נשברים לחתיכות ומועמסים על משאיות בדרך למִחְזוּר, או למפעל פניציה או כחומר לתשתיות. הפלסטיק, במסוע שלו, נוסע לעבר מכבש שדוחס את הבקבוק למעין לבנה שנקשרת בחוטי ברזל. הלבנים, או הקוביות שמתקבלות, מועמסות גם הן על משאיות ומשם נלקחות למפעל מִחְזוּר. בדרך לייצור ה'לבנים', הפחיות מועלות על מסוע מיוחד משלהן כשבמהלך הדרך נעשה בהן מיון, פחיות אלומיניום ופחיות ברזל לחוד. לפני שהן יוצאות לדרך, נשקלות הקוביות".

***

הררים של פסולת למִחְזוּר

אי אפשר שלא להתפעל מהיעילות ומההיקף של המִחְזוּר באל"ה. כמויות מיכלי המשקה שמגיעות לאשדוד הן ענקיות. "הכמויות האלה הן כמויות של חורף", מדגיש יגאל בן יוסף, מנהל המפעל באשדוד. "בהשוואה לקיץ, מדובר בכמויות ממש קטנות. בעונה החמה, מיכלי המשקה פשוט גודשים את האזור. יש לנו ממש גאות...". והכמויות הגדולות האלה, בתוך שעות הן ממוינות, נארזות ונשלחות הלאה למפעלי מִחְזוּר. בסופו של דבר, ציבור הצרכנים עושה שימוש נוסף בחומרים האלה, באריזות ובמוצרים שמכילים חומרים ממוחזרים.

לקראת סיום הסיור, כשמשאית נוספת אך הגיעה והחלה פורקת את המטען הרב שהביאה עמה, חגית חושן ביקשה להעביר מסר לציבור ולהדגיש שוב ושוב את החשיבות הרבה שבאיסוף ובמִחְזוּר מיכלי המשקה: "חשוב שנדע לשמור על מה שקיבלנו. הדור הבא, עוד יותר מאתנו, צריך להמשיך את מהפכת המִחְזוּר ביתר שאת. הילדים של היום נולדו לטכנולוגיה ולתעשייה וגם לצורך למחזר. ככל שנמחזר יותר, נסייע לשמירה על סביבה נקייה ולחיסכון של כספי ציבור. בציבור החרדי לקחו את מהפכת המִחְזוּר למקומות טובים מאוד. בנוסף למתואר לגבי מוסדות החינוך, יש יוזמות כמו גמ"ח לאיסוף בקבוקי יין שהכסף שלו הולך לטובת התושבים במודיעין עילית, ועוד ועוד. בלי הציבור, אי אפשר יהיה להצליח. הוא חלק בלתי נפרד מהמהפכה הזו".

***

אז, אנא מכם, בפעם הבאה, כשאתם מדברים על 'החרדים, ממחזרים או לא?' אל נא, תשכחו לשקלל את הנתונים הבאים:

 

ברשימת המוסדות שהגיעו לכמויות הגבוהות ביותר של מיכלים, יש כמה מוסדות חרדיים בולטים. ביניהם, סמינר למורות הרב כהנא בבני ברק, שם אספו יותר מ-30 אלף מיכלים וקיבלו קרוב ל-9,000 שקל. בבית הספר 'בית יוסף' בפתח תקווה ורמת אהרון בבני ברק אספו יותר מ-5,000 מיכלים.

בסמינר בית יעקב למורות בירושלים (ברח' בן ציון 15) מינפו את המִחְזוּר והפכו אותו לפעילות חברתית. בכל שנה יש הגרלה בין הכלות הלומדות בסמינר. במסגרת ההגרלות מחולקות להן מתנות נדוניה שמקור העלויות שלהן, בכספי הפיקדון שניתנים מהתאגיד. בסופו של דבר, כולם נהנים...".

 

 

 

 

 

גם 'השחורים', ירוקים!

רשימה זו מוקדשת לכל אותם 'מתלבטים', התוהים עדיין האם החרדים מתענינים בכל מה שקשור לשמירה על הסביבה. כידוע, 'פרט שיצא מן הכלל, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא'.  תקוותי כי  בעקבות העלאת הנושא לתודעה הציבורית, יצטרפו אל הכלל, עוד ועוד פרטים, שיוסיפו עוד ועוד קידוש שם שמים, שיהפוך את כלל ציבור בני התורה לראויים להכרזה הנחשקת כלפיהם: 'ראו בני תורה אלו כמה נאים מעשיהם'.  

חבר הכנסת הרב משה גפני בכנס ״חרדים לסביבה״:

"הסיבה העיקרית ל'איכות הסביבה' - הירודה בציבור החרדי הינה - היעדר יחס הוגן של השלטון המרכזי בתנאי דיור סביבתיים נאותים".

 

ארגון 'חרדים לסביבה', אותו יזם והקים לפני כעשור הרב יהודה גנוט, שם לו למטרה לקדם את נושא 'איכות הסביבה' בקרב הציבור החרדי. בין היתר הוא פועל למניעת מפגעים ולשיפור איכות החיים. 

לקראת קיומו של הכנס החמישי שערכו השבוע 'חרדים לסביבה', בשכונת ׳הדר גנים׳ בפתח תקווה, בו נטלו חלק נבחרי הציבור החרדי וחברי מועצת העיר בערים השונות,  חשפו ב'חרדים לסביבה' סקר שנערך בקרב תושבי ואזרחי הארץ בנושא המחזור.

בין יתר הממצאים העולים מן הסקר, עולה הנתון הבא הנוגע ל'מיחזור': 'רק כ- 67% מקרב הציבור ממחזרים' הסיבה לכך הינה המרחק והמאמץ שנדרשים על מנת להגיע למתקני המחזור. זאת לעומת אחוז ניכר מקרב הנשאלים שהשיב: כי 'ימחזר יותר כאשר מיכלי המיחזור יוצבו בפתח הבית'.

נתון נוסף מלמד על מגמה גורפת הקיימת בקרב הנשאלים, הרואים את ה'מיחזור' כדבר חשוב ונצרך, וכי חשוב ונחוץ לתגברו.

בין יתר הדברים שעלו על סדר, עלתה שאלת 'שינויי הטיפול בכל הקשור למיחזור בסביבה הביתית - המשליך גם על משקי הבית בצורך בטיפול ובהכוונה מיוחדת, וכן על חיסכון והפחתת עלויות של התקציב העירוני המופנה לנושא.

***

במסגרת הכינוס בחר השנה הארגון להעניק אותות הוקרה והערכה לשני אישי ציבור שהתבלטו בפעילותם המתמדת למען הסביבה.

כראשון לקבלת האות, נבחר חבר הכנסת הרב יעקב אשר, אשר בתקופת כהונתו כראש עירית בני ברק התבלט בפעילות הענפה שיזם, ובשינוי שהצליח לחולל בעירו, בכך שפתח ודחף להקמת המחלקה לאיכות הסביבה בעיר. קודם לכן, היתה העיריה תלויה בחסדיה של העיריה השכנה - רמת-גן, אשר הפעילה את 'היחידה הסביבתית רג"ב', במסגרתה סיפקה שרות לעיר בני ברק. הרב אשר פעל למען פיצול היחידה, ובכך יצר אפשרויות טובות יותר לפעילותה של העיריה בכל הקשור לתחום. 

זוכה נוסף באות ההוקרה, הינו הרב שמעון אלטר מאשדוד שיוזמתו ופעילותו להקמת תכנית ייחודית להגדלת אחוזי המיחזור בקרב תושבי השכונות החרדיות בעירו נשאה פירות.

הרב אלטר השכיל לנתב את דעת התושבים לטובת המיחזור, תוך שהוא כורך את הענין עם  טובתה של קופת הצדקה המקומית. הוא פנה לחברות המיחזור, ובמקביל לתושבים והציע להם: 'ככל שכמות המיחזור תגדל, כך יגדל הסכום שיתקבל על ידי חברות המיחזור לטובת הנזקקים'. באופן זה, הפכה כל פיסת נייר שהושלכה למיחזור לנתינה בפועל של צדקה.

כך, הצליח לחולל מהפכה של ממש, כאשר מאחוזים בודדים של מיחזור שהיו קיימים בטרם החל בפעילותו, פעל להגביר את אחוזי איסוף ומיחזור הנייר בקרב תושבי השכונות, למעל מ - 120%. תוצאה, שהובילה כאמור לתרומה הגונה שהעלו חברות האיסוף ל"קופת החסד" המקומית.

***

חבר הכנסת הרב משה גפני שנבחר מטעם הארגון לברך את מקבלי התעודות סיפר על הקשר המיוחד שהוא מקיים עם הארגון, כמו עם ארגוני סביבה נוספים, מזה שנים ארוכות, תוך שהוא חולק שבחים לפעילותו המבורכת של הרב גנוט.

בדבריו הרחיב הרב גפני ופירט על שיחות שקיים בנושא עם גדולי ישראל, אשר עודדוהו  לטפל במפגעי זיהום, קרינה ושיפור איכות החיים. 'זהו חלק בלתי נפרד ממצוות 'ונשמרתם לנפשותיכם' המוטלת עלינו כבני תורה, אמר הרב גפני. 

בהמשך דבריו, פרס בפני המשתתפים את התחומים שבהם התבלט ופעל הרב יעקב אשר במסגרת פעילותו למען תושבי עירו, כחלק מדאגתו הכוללת לשיפור איכות חייהם: החל מניקיון העיר ברמה הגבוהה ביותר כפי שזכורה לכולם לטובה בזמן כהונתו בה, עבור ביישום תכניות כוללות וארוכות טווח להפחתת מזהמים, וכלה במיגור בעיות סביבתיות שונות שחנקו את העיר משך שנים רבות.

אין ספק, חתם הרב גפני את דבריו, כי להתמדתו של הרב יהודה גנוט בפעילותו להטמעת נושא 'איכות הסביבה' בקרב הציבור החריד, חלק חשוב ומכריע בשינוי המצב.

יחד עם זאת, ניכרים עדיין פערים משמעותיים בין היחס שלו זוכים תושבי הערים השונות מצד גופי הסביבה השונים, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, לבין היחס שלו זוכים תשובי הערים החרדיות.

אין ספק, כי לו היה הציבור החריד זוכה לסביבה הוגנת מצד הרשויות השונות, היה הדבר בא לידי ביטוי באופן מעשי בשטח.

אני מצפה, הוסיף, כי השר להגנת הסביבה עמיר פרץ יהיה לא רק נאה דורש כי אם גם נאה מקיים, וכי יביא לידי ביטוי את אשר נוהג הוא לומר כי " 'צדק סביבתי' מחייב לתת הזדמנות שווה לכל המגזרים בארץ. הוא קרא לשר עמיר פרץ לסייע ולעזור לקהילות החרדיות. 

אינני מהסס לקבוע, אמר, כי הסיבה המרכזית למצבה הירוד של הסביבה בקרב המיגזר החרדי נעוצה בכך שלא קיים תכנון נכון לשכונות ולמגורים-ראויים לציבור החרדי.

אין ספק גם, כי למסע השיסוי וההסתה המתנהל בעיצומם של ימים אלו כנגד 'ההתפשטות של הציבור החרדי בשכונות חילוניות', יוצר מצב המונע מזוגות חרדיים צעירים להתגורר במקומות ראויים, וממילא מונע את היחס הנכון והמתבקש לסביבה.

הנה, ניצבים כאן שני נציגים, הרב אשר והרב אלטר, המהווים הוכחה ניצחת לכך, שעם מעט גילוי התחשבות ומתן סיוע, ניתן לחולל מהפכות סביבתיות המהוות מודל לחיקוי.

***

את שורת המברכים נעל מייסד ומנהל הארגון שביקש להודות לכל באי הכנס, אשר הקדישו ופינו מזמנם למען המטרה הנעלה. קיומו של כינוס מסוג זה, כמו שנוכחנו בערב זה, מהווה הוכחה ניצחת לחשיבות שאותה מעניקים נבחרי הציבור החרדי לנושא הכל כך קרוב לליבנו.

אין ספק כי לו יכולנו לפעול יחד לקידום ולשיפור איכות הסביבה החרדית, הרי שהיינו זוכים להגיע לתוצאות גדולות הרבה יותר.

מכאן, אמר, יוצאת הקריאה לכל מי אשר כבוד התורה יקר לליבו, כי יתן את ידו ואת מרצו למען הגברת התודעה בקרב ציבור בני התורה, למען נוכל להרבות יחד בשילוב כוחות, כבוד שמים.

מהרה נזכה ויקויים בכולנו 'ראו בני תורה אלו כמה נאים מעשיהם, וכמה נעים לשהות בסביבת מגוריהם'.

 

***

הרב שמעון אלטר מאשדוד מקבל את הפרס מידי מר דוד כהן עוזר השר להגנת הסביבה