לא קל להם השנה לאנשי הקק"ל, הם מותקפים מכל עבר, בכל מזג אוויר
אפשרי, יהיה זה שלג או שרב, חורף או קיץ, אנשי השטח ימצאו את עצמם נתונים לחיצי
הביקורת - ולא רק לאלו של הטבע.
כל עוד מדובר בהתגוננות מול עובדות, מול אנשים המעלים טענות הגיוניות
פחות או יותר, חזקה על דוברת הארגון שתעשה את עבודתה נאמנה.
אולם, כשהעצים הדוממים הם אלו שמצויים במרכז, כשהם אלו שמשמיעים את
זעקתם, או אז, הענינים בהחלט עלולים לצאת מידי שליטה.
***
אומרים שזה מתרחש אחת למאה שנה, אם אכן נכונים הדברים, הרי ששנתנו
הנוכחית 'זכתה' להגיע לקו הגמר - כך לפי הסטטיסטיקות השונות. לא יודע, עבר כבר זמן
רב מאז המאה הקודמת, כך שקשה לי להציב טענת נגד מול אותם שעומדים בתוקף על קביעתם
הנחרצת.
כך או כך, אין צורך להפליג אל המאה הקודמת, גם לא לערוך השוואות. השנה
הזו, היתה ללא כל ספק, שנה מאד לא פשוטה עבור יערות הקק"ל, וממילא גם עבור מי
שמופקדים על אחזקתם ועל טיפוחם.
***
הסיפור הלא נעים - שאותו אני מלווה לכל אורכו, ואחריו אני עוקב
בציפייה דרוכה מהולה בלא מעט חרדה, מתחיל אי שם בראשיתו של החורף, לפני כשמונה
חודשים - באותו סוף שבוע שהפתיע אותנו עם סערת שלג שהותירה אחריה נזקים ומראות
קשים - הלא המה כתובים על עיתוני אותם ימים.
לאותם הסבורים בטעות, כי היא חלפה לה זה מכבר, הרי שטעות גדולה היא
בידם. היא עדיין כאן. היא אמנם כבר אינה עושה 'רוח', אבל תוצאותיה וספיחיה מהדהדים
עדיין היטב בשטח.
כך לפחות נראים הדברים בעיניהם ונשמעים באוזניהם של יערני הקק"ל
ביער ירושלים, העושים כאן מזה כמה חודשים, מידי יום ביומו, במסגרת שיקום הנזקים
הקשים שחווה האזור כולו.
במסגרת ביקוריי התכופים באזור, בפרט בשטח היער העוטף את העיר ירושלים ממערב, אני משמש בעל כורחי ולדאבון ליבי כעד חי
לשטחים נרחבים (נחרבים) מן היער - שמספר צוותים עסוקים בשיקומם מידי יום החל משעות
הבוקר המוקדמות, ועד לשעות אחר הצהריים המאוחרות.
רעש המסורים המנסר את שלוות היער, מותיר אחריו - בלית ברירה - קטעים
רבים של אדמה חשופה, השוקעת בדומייה הכללית שנוצרה סביבה.
***
כצופה מן הצד, וכמי שרואה - כמו רבים אחרים בהמשך קיומו ולבלובו של
היער, חלק בלתי נפרד מנוף חייו, התקשיתי להתמודד עם המציאות החדשה שנוצרה.
שאלתי את עצמי, והפניתי את השאלות הלא קלות גם להנהלת הקק"ל -
שמן הראוי לציין, היטו אוזן קשבת לדבריי, היטיבו להבין לתחושותיי, ואף יצאו מגדרם,
על מנת להרגיע את רוחי הסוערת:
"האם אכן פעילות השיקום מפוקחת לפרטיה ולדקדוקיה. האם האחראים
מטעם הקק"ל, מודעים מספיק לפעילותם של אנשי השטח (שברוב המקרים שבים בתום יום
עבודתם - כשמאחוריהם, נגררות מכולות ענק הנושאות עמהן את תכולת העצים לאי שם, כששם
-הם הופכים ל...'משטחים')?"
'אינני עוסק בהאשמות, לא זו מטרתי', הבהרתי, חזרתי והבהרתי באוזני
דוברת הארגון. 'אני משמש בסך הכל כשופרם של עצי היער - המתקשים להשמיע את זעקתם'.
השאלות הן קשות - בפרט כאשר אינך איש מקצוע, הכל נראה לך קודר ומאיים,
והופך את הירוק המלבב, לשחור ומדכא.
***
על מנת לשלב מעט 'צבע' מרגיע בתמונה הקודרת - ובטרם אגש להצגת הדברים באור הנכון, אספר כי בכל זאת, הפקתי 'רווח' צדדי
כל שהוא מן הענין. תוך כדי שוטטות באזור האסון, התוודעתי לקיומה של גת עתיקה, אי
שם בשיפולי שכונת 'הר-נוף' - לגת עתיקה שנחשפה בעקבות הסערה האחרונה - כתוצאה
מקריסתו של עץ, שהתביית בתוכו, הנביט בו את שורשיו ופרס עליו את חסותו. זוהי אמנם
'נחמה פורתא', אולם, במצב הנוכחי, די בעצם נוכחותה, בכדי להחדיר מעט צבע לטבע -
מוכה הגורל.
***
"אתם מוכרחים לעשות משהו בטרם תהפוך שכונתי 'הר-נוף' ל'הר' בלי
'נוף' ", כתבתי בבהילות ובנימת ייאוש שחפפה מעלי, לדוברת הארגון, "אנא
ממך, עשי הכל בכדי להשיב לעצמי את האמון בארגונכם - שאני מחזיק את עצמי כאחד
מאוהדיו היותר גדולים".
למען האמת, לא קל היה לי לרסן את עצמי מלהביע את תסכולי - נוכח המתרחש
בשטח. אולם, חזקה עלי הבטחתי להמתין עם פרסום הדברים, עד לשמיעת עמדתו הרשמית של
הארגון באשר למתרחש בשטח.
נאלצתי להמתין בקוצר רוח, כאשר כל העת יודע האזור שינויים של ממש,
הכרחתי את עצמי להעלים עין ממראות לא מלבבים, לאטום אוזן למשמע קולות צורמים -
העולים מקריסתם של עצים רבים.
בסופה של תקופת ההמתנה - שהתארכה מעט מעבר למצופה - בשל לו"זו
הצפוף של חנוך צורף מנהל 'אזור ההר', יכולתי לסמן לעצמי בסיפוק, כי אכן, לא כל מה
שרואים מ'שם', רואים מכאן, וכי על מנת לעמוד על עומקם של תהליכים המתרחשים בשטח,
אין די בעין בוחנת מהולה בביקורתיות נוקבת.
רק בעל מקצוע של ממש - הבקיא בנבכי ובשורשי המציאות, מכיר מקרוב -
היכרות רבת שנים את השטח, עוקב ומלווה מקרוב את השינויים המתרחשים בו. רק הוא יכול
לספק את התשובות המקצועיות, למצוקות הצצות בשטח. חנוך צורך, לעניות דעתי ולמיטב
הבנתי, התברך בתכונות הנדרשות וההכרחיות, האמורות להימצא אצל בעל מקצוע, המיטיב
למלא את תפקידו נאמנה. אם קיים מושג של 'איש-שטח', הרי שהוא בהחלט מגלם אותו במלוא
מובן המילה.
***
הרגע המיוחל הגיע. יחד עמו הגיע אל השטח מר חנוך צורף - מנהל אזור ההר
מטעם קק"ל, כשאליו מצטרפת דוברת הארגון.
"שואלים אותי שאלות רבות", משתף אותי חנוך ב'חוויות' שמזמין
עבורו תפקידו המציב אותו בחזית, תוך שהוא חשוף למידה רבה של ביקורת, "רבים
חפצים להבין מה אנו עושים כאן. ישנם שאף רואים בנו כמי שעושים את עבודתנו 'קרדום
לחפור בו' - משל יש לנו ענין בכריתת עצים לשם כריתה בלבד, ולא לשם בירוא היער
ושיקומו. מטיחים בנו האשמות שווא, שלא היו ולא נבראו, ואף לא משל היו.
לנו כארגון מציקה העובדה שהופכים אותנו להורסי היער. אנו חשודים מראש
ב'התנכלויות ליער'. בשעה שהדברים לא נכונים עובדתית, זאת מעבר לצורת היחס. אפשר
לבקר, אבל לא להפוך אותנו לעבריינים.
ישנם שלמרבה הצער, אינם טורחים כלל לברר עמנו את הדברים, בטרם יבואו
להשמיע כנגדנו טענות קשות - שרובן ככולן נובעות מחוסר ידע בסיסי באשר לנתונים
הקיימים בשטח, שלא לומר כי אינם מודעים כלל לקווי הפעולה המנחים אותנו בעבודתנו.
הם שופטים אותנו על פי מראה עיניים בלבד, ומבלי שיבחנו את הדברים במבט מעמיק
ומקיף.
חלק מן הטענות המופנות אלי יוצרות מצגת שווא - כאילו אין פיקוח צמוד שלנו
על עבודות הכריתה, וכאילו הפועל הזוטר בשטח - שברבים מן המקרים נמנה על תושבי
השטחים - הוא זה שחותך את גורלו של העץ.
ישנם שאף מקיפים את טענותיהם ב'חבילי-זמורות' ומבקשים להוסיף בורות על
בורותם: 'כי הנה, עובדה, מדוע למשל, אזור מסוים של היער 'זוכה' לטיפול מאסיבי -
המותיר אחריו את השטח כשהוא חשוף לחלוטין, בעוד, ובמרחק לא רב ממנו, נעשה הטיפול
בצורה הרבה יותר מתונה' ".
"אז מדוע בעצם",
אני שואל את חנוך, ומבקש לשמש פה לרבים: יש צורך בכריתה כה מקיפה של עצים - שרבים
מהם, כך נראה - לפחות ממבט שטחי, אינם מועדים לקריסה, וממילא, כך נדמה, אינם מהווים
סכנה של ממש? האם אכן יש קשר - כפי שמורים השלטים המוצבים באזור, בין סופת השלג
האחרונה, לבין העבודות המתבצעות בשטח?"
***
צורף:
"בעבר נקטנו בשתי פעולות: יצירת קווי חייץ - שגרמו להתמרמרות
רבה, ודילול במקומות בעיתיים. נכון להיום,
אנו עסוקים באופן רשמי ומעשי ב'שיקום נזקי השלג'. בהתחשב בעובדה, כי בממוצע של עשר
שנים, אנו עדים ל'שלג כבד' המכה ביער - כך לפחות מאז שנת 1992, ומותיר אחריו נזקים
קשים.
'יער ירושלים', נטוע ברובו ב'אורן ירושלים' - הוא העץ שספג כאן את המכה
בצורה הקשה ביותר. עצים אלו שנטעו בשנות החמישים-שישים בצפיפות רבה, אינם עמידים
בפני שלגים. התוצאה הסופית: היער מתפתח, אבל השלג כנראה חזק ממנו. ישנם מיני
אורנים שונים - שאינם ניתנים להבחנה בעין לא מקצועית. הם דומים אמנם, נמנים על בני
משפחה אחת, אך שונים ביחסם לשלג. עובדה, אותם מינים לא קרסו, בעוד ו'אורן ירושלים'
ספג מכה אנושה, זאת משום שעצי מין זה קרבים לקצה אורך החיים שלהם. כאשר, לשם
ההמחשה, עצי ה'ברוש', רובם ככולם, שרדו את המכה בצורה טובה.
על מנת לסבר את האוזן, אספר כי עם תום הסופה, וכצעד ראשון שעשינו
לצורך הערכת הנזקים, קבלתי אישור להעלאת
מסוק אל האוויר, המחזות שנגלו לעיני היו קשים מנשוא - 'כתמים' נרחבים ועצומים
שיצרו העצים שקרסו. מכאן עברנו אל השלב הבא - מיפוי הנזקים. נכון להיום, אנחנו
יודעים בבירור כי ב'הרי-יהודה' מוגדרים כ-17.000 דונם של יער, ככאלו שנפגעו קשה
מהשלגים.
ללא ספק, מדובר בכמות עצומה - גם בקנה מידה של קק"ל, אמנם לא
כולם שוכבים על הרצפה, אולם הפגיעה גדולה וברורה. כאשר מין זה של 'אורן-ירושלים' מהווה
כשבעים-שמונים אחוז של סך הפגיעה הכללי.
וכאן, כאשר אנו ניצבים בפני השלב הבא - שלב השיקום בפועל, אנו שואלים
את עצמנו: 'האם נכרות את היער כולו וניטע אותו מחדש? זה חסר הגיון. הלא, אין כאן
חורש טבעי, שיאפשר שימוש לקהל! איך נרשה לעצמנו לפעול בצורה מאסיבית, שתותיר את
היער חשוף לחלוטין, למשך חמישים השנים הקרובות?!' "
***
בשלב זה עובר צורף להצגת מדד הנתונים הכאוב:
"באופן כללי, אנו מדברים על כארבעה עשר אלף דונם שניזוקו בסביבתו
הרי יהודה, כתוצאה מסופת השלגים האחרונה, כאשר רובו של היער ניזוק בדרגת נזק קשה -
ובשפתנו דרגה 3 - בסקאלה. למרבה ההפתעה, נוכחנו לגלות כי אפילו אורנים רכים יחסית
- בני חמש עשרה בסך הכל, נפגעים קשות. ידענו עד כה על הבוגרים, מבחינתנו היתה זו
הפתעה לגלות שגם הצעירים אינם שורדים שלג שיורד במאסה כה גדולה.
באשר לסדרי העדיפויות במתן טיפול ראשוני לנזקי הסופה, הגדרנו לעצמנו
כך: ראשית, יש לטפל באתרים קולטי קהל ובסביבת ישובים ומעברי דרכים. העבודות
במקומות אלו עומדות תחת הכותרת של: שיקום נזקי השלג. לשם כך קבלנו אישורים. זה מה
שמופיע בניירות העבודה. לצורך הענין, הגדרנו לעצמנו מה זה עץ שנפגע? לא רק מה
שקרס, גם עצים נטויים, גם צמרת שנכרתה. אלו, למרות שלא נפלו עכשיו, יקח שנה
שנתיים, אולם, הם יפלו מתי שהוא. על כך מעידים 'הכתמים' - הענפים היבשים הנראים
בצמרות העצים.
במהלך הערכת הנזקים (שאותן סיימנו ממש לא מזמן) ותוך כדי עבודות
השיקום, גילינו דבר נוסף: עיקר הנזק נגרם לעצים הממוקמים בוואדיות ובשוליים. זו
עובדה, שאין לי עדיין הסבר מדעי מדויק ביחס אליה. מכל מקום, ניתן להיווכח באופן
ברור כי שם נמצאת רמת נזק הגבוהה ביותר (תוך כדי הדברים וכמענה לשאלותיי, מצביע
צורף אל עבר נקודה שכזאת, הניצבת בסמוך למקום עמידתנו בחצרה האחורי של שכונת הר
נוף).
לשאלתך, הנוגעת להבדלי הטיפול שאנו מעניקים למקומות השונים: אכן, אין
אחידות. גילינו שבאופן כללי, כפי שצלמנו מהמטוס, הכביש הזה [שבו אנו עומדים עתה] מהווה
את גבול הנזק שבין רמת 2 לרמת 3. לא הכל אחיד. למען האמת, אם אכן הכל [כריתת
העצים] היה אחיד, היה הדבר מוזר. השלג גרם לנזקים ברמות שונות. לא כסחנו את כל
היער בצורה אחידה. הנה, כאן ניכר ברור ההבדל, מבחינה טופוגראפית.
ביחס לשאלתך אודות צורת העבודה שלנו, ממנה עלתה לכאורה הטענה כאילו
אנו אמורים לספק מכסה מסוימת של עצים כרותים מידי יום לקבלן העצים המעסיק עובדים
שבדרך כלל מקורם בחברון: ראשית, למען האמת, ניסינו לא אחת לטפח עובדים יהודים, הצענו
להם אפילו כי אנו נממן את הציוד, לצערנו, הענין לא הוכיח את עצמו בשטח. כפי שוודאי
נוכחת לדעת, מדובר בעבודה סיזיפית הדורשת מאמץ וכושר גופני גבוה מאד.
בנוגע לאופן הפיקוח: ישנן שלוש רמות פיקוח: ראשית, לכל קבוצה מוצמד
מפקח צמוד מטעמנו. מעליו ניצב מפקח אזורי, שעובר בכל האתרים, ומבקש לבחון מקרוב -
בדרך כלל בתדירות של פעם ביום, מה קורה בכל אתר. מעליו, ניצב המפקח הגושי, המגיע
בתדירות של אחת למספר ימים. נכון להיום, אנחנו פועלים בסביבת יער ירושלים בשמונה
אתרים שונים, ובאזור יהודה בכלל בכחמישה עשר אתרים. עד כה השקענו בשיקום נזקי השלג
סכום של כמליון ₪".
***
אם אבקש להגדיר את השינוי שנוצר אצלי כתוצאה מהשיחה הרוויה עם צורף,
הרי שאומר זאת כך: הגעתי עם בטן מלאה, עמוס בטענות שונות שרבצו בקרבי משך תקופת
המתנה ארוכה. תוך כדי מהלך השיחה ובסיומה, חשתי תחושת הקלה של ממש. ניתן לומר כי
באופן כללי, התרשמתי כי אכן יש 'אבא' לכל הסיפור העגום של היער. למרות המראות
הקשים, למרות כמויות העצים הלא מבוטלות, הנערמות כאן מידי יום - הדברים נעשים מתוך
שיקול ותחת פיקוח הדוק ומתחשב, המתייחס גם לפרטים הקטנים. בגדול, קבלתי תשובות
הגיוניות לרוב ככל הטענות שהעליתי בפנייתי הנוקבת לארגון (שבה שתפתי גם את 'אדם,
טבע ודין', ואשר צונזרה על ידי בתקופת ההמתנה). נכון להיום, אני יכול לקבוע באופן
די ברור, כי שורר אמון מוחלט ביני לבין הקק"ל, בכל הנוגע לתחום הטיפול -
הראוי והמסור שהוא מעניק לשמירת היער.
***
בעתיד הלא רחוק, אתן אי"ה ביטוי נרחב לגל השרפות הקשה שפקד את
האזור מוכה השלג. במסגרת זו אבקש להפריך טענות שונות ורוחות לוהטות ומתוקשרות,
שהועלו כנגד הארגון תוך כדי התלהטות השריפות במוקדים השונים.
מצוי עמי בצקלוני, תיעוד נרחב של עבודות השיקום, שמן הסתם יהיה בו
בכדי לשפוך הרבה אור על המדורה הגדולה והמתוקשרת, שנוצרה סביב הארגון, בעקבות מכת
השרפות הקשה שידע האזור בשבועות האחרונים.
לצד אלו, תכלול אי"ה הרשימה התייחסות מרתקת למיזם ראשוני מסוגו,
שאליו נחשפתי באופן בלתי אמצעי, על פי הזמנתו של צורף. תהיה בו, כך אני מקווה,
'הצתה מכוונת' שתאפשר הצצה לא שגרתית לתופעה לא מוכרת ולא מסוקרת.
היאזרו בסבלנות.
אחת מפינות החמד ביער, ששרדה איכשהוא את הסופה
עבודות השיקום בעיצומן
חנוך צורף מנהל אזור ההר
