"...'זה א-לי ואנווהו' - התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה
נאה ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה,
בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין (שבת קל"ג:)".
***
כבר מקדמת דנא רווחה התופעה בקרב יהודים מחבבי מצוה, להדר, לעטר ולפאר את תשמישי הקדושה אשר ברשותם. יפיפותו של יפת שכנה דרך קבע באוהלי שם. לא רק בעלי
האמצעים שיכלו לאפשר לעצמם לרכוש חפצי קודש ושאר כלים נאים, רתמו את החומר לטובת
הרוח. רבים וטובים, מבין קדושי אמוני ישראל, עשו זאת למרות מצבם הדל. כסף וזהב
אמנם חסרו להם לרוב, אולם ידי הזהב שבהן התברכו, עשו זאת לא פחות, ואולי טוב יותר
מאשר אותם בעלי מלאכה מובהקים, שדרשו הון רב בעד תוצרתם המסחרית.
הראש היהודי השכיל תמיד להמציא ולשכלל. כל עוד הדמיון עבד, יכולים היו
כלי המעשה להוציא את המחשבות אל הפועל. בכל דור ודור, התאימו את עצמם היהודים
למצבם הנתון. וכשהארנק מנע זאת מהם, השכילו לגבור גם על המכשולים שהציבה המציאות
היומיומית.
***
נדמה הדבר כי מבין כלל המצוות המתייחדות בעשייתן בצורה נאה, נוטלות
המצוות הקשורות לחג הסוכות חלק נאה במיוחד.
כבר בעיצומו של חודש אלול, ועם חלוף יום הדין ביתר שאת, עבור בימים
שבין העשור לחודש לבין חג הסוכות, ובעיצומם של ימי חג בפרט, תופסות מצוות מיוחדות
ונאות אלו את ראש ורובו של סדר היום היהודי.
זה מתחיל מעשיית הסוכה על ידי הזריזים המקדימים לעשותה תיכף לאחר ראש השנה, עבור בבחירת ד' המינים למצוות נטילת הלולב - אשר רבים הם המקדישים בעבור בחירתם שעות יקרות והון יקר לא פחות, על מנת לצאת ידי חובת המצווה בהידור ובהדר המקסימאלי, ועד לעיטור הסוכה הזוכה ליחס מיוחד - שהעניקו לה חז"ל. לא לה בלבד, כך גם ליתר המצוות האגודות עם חג הסוכות. כה נאה הוא המראה של אותן מצוות, עד כי אף החיצוניות הופכת באמצעותו לחלק בלתי נפרד ממעשה המצווה.
זה מתחיל מעשיית הסוכה על ידי הזריזים המקדימים לעשותה תיכף לאחר ראש השנה, עבור בבחירת ד' המינים למצוות נטילת הלולב - אשר רבים הם המקדישים בעבור בחירתם שעות יקרות והון יקר לא פחות, על מנת לצאת ידי חובת המצווה בהידור ובהדר המקסימאלי, ועד לעיטור הסוכה הזוכה ליחס מיוחד - שהעניקו לה חז"ל. לא לה בלבד, כך גם ליתר המצוות האגודות עם חג הסוכות. כה נאה הוא המראה של אותן מצוות, עד כי אף החיצוניות הופכת באמצעותו לחלק בלתי נפרד ממעשה המצווה.
***
כיום אמנם נעשים מרבית קישוטי הסוכה המנצנצים בשלל צבעים וגוונים
שונים, באופן מלאכותי, באמצעות מכונות שונות ועל ידי יצרנים שונים - שרובם נמנים
דוקא על בני העם הסיני, המשמשים כשליחים (לא) נאמנים לסוחרי (ובני) ישראל העושים
זכר לענני הכבוד שהקיפום, ביציאתם מתחת שעבודם של בני העם המצרי.
כך מתאזרחים בסוכותינו ניירות מנצנצים, פירות פלסטיק ממינים שונים,
ותמונות מעוצבות בגדלים ובצורות שונות ועוד ועוד...
אכן אם נישא את עיננו אל העבר הלא רחוק, ניווכח לגלות קישוטים טבעיים,
מקוריים ומפתיעים שנתלו ברוב פאר והדר, אשר חוצבו ממקורות קודש - בעשר אצבעותיהם
של אנשי מעשה, רבים מהם הוכרו כאנשים של צורה.
לא אנשים של צורה בלבד, גדולי תורה של ממש נודעו במהלך הדורות ועד
לדורנו אנו, כמי שהשקיעו את מיטב מרצם בהכנת קישוטים שהוכנו, משבעת המינים שהתברכה
בהם ארץ ישראל ומשאר פירות העץ ואוצרות האדמה השונים שהתברכה בהם ארצנו.
היו שעפו בדמיונם אל הציפורים בעלות הכנפיים שהוכנו מקליפות הביצה,
אשר נתלו והתעופפו בחלל הסוכה.
***
על אודת חביבות המצווה ובהקשר להכנה אליה מסופר, כי כשעלה הצדיק רבי מרדכי
טברסקי מרוסיה לארץ ישראל, הביא עמו את קרשי הסוכה שקבלם בירושה מאבותיו הקדושים
הצדיקים מצ'רנוביל. חן ויופי השתקפו מדפנותיה של סוכתו, ורגש קודש הורגש בצילה.
דפנות הסוכה, שכללו חיטובים וקישוטים מעשי ידיו הטהורות של רבי מרדכי
עצמו - שלמודות היו לצייר ציורים נפלאים וחיטובים מעשי אמן. הפליאו את כל רואיהם.
שבעה קרשים הביא עמו בעלייתו, והם שיצרו את דופן המזרח בסוכתו.
***
עד כמה חביבה המצווה בשעתה, ולא בשעתה בלבד, אף לאורך השנה כולה, ניתן
ללמוד מ'יקירי-ירושלים', אשר סלסלו במנהג יפה זה מאז ומעולם.
רבי יעקב גליס מספר בספרו 'מדמויות ירושלים' על רבי מתתיהו בן רבי
שלמה עלבא (נפטר ביום ב' בטבת התרפ"ד), שהוכר כאחד מיחידי דורו בקיום מצוות
חג הסוכות: "...בחודש אלול היה נוסע לשכם - מרחק 65 ק"מ מירושלים, שעה
ארוכה היה מבלה בפרדסים שם, בבחירת אתרוג נאה. בעודו על העץ, כשהבחין באתרוג שמצא
חן בעיניו קטפו במו ידיו, עטפו בפשתן ושילם את מחירו. משם נסע לעמק הירדן מרחק 36
ק"מ משכם, שם גדלים הלולבים הטובים, מבלה שם שעה ארוכה ובוחר לו לולב.
עת הגיע ללימוד מסכת סוכה (ל"ז): 'מעשה ביקירי ירושלים שהיו
אוגדים את הלולב בגימוניות של זהב', קיים בעצמו את הדברים הלכה למעשה. כבר למחרת
היום פנה אל הצורף, צרף מחשבה למעשה, שלשל לידו חמשה נפוליונים של זהב, על מנת
שיתיכם ויעשה מהם חוט אחד, נטל את החוט וכרכו סביב לולבו בחלקו העליון ברוחב 7
ס"מ, כטבעת זהב.
בחג עצמו, נוהג היה רבי שלמה לצעוד אל עבר 'הכותל' ולולבו בידו, ולברך
עליו שם. רבים היו קופצים על ההזדמנות, ומבקשים להצטרף אל קיום המצווה.
סוכתו נודעה בשעתו כנאה ביותר ב'מאה-שערים', עשויה ומהודרת היתה בטוב
טעם. כי הקדיש מהונו ומזמנו על כל פרט ופרט שהיה עשוי לשפר את הסוכה, ברצותו לקיים
מצוות 'זה א-לי ואנווהו'.
***
סוכתו, אותה עיטר וייפה בקישוטים נאים ומפוארים, הפכוה למוקד עלייה
לרבים. לא רק את מוחו השכיל לשלב בה, גם ובעיקר את ליבו הגדול, לב אחד לאביו
שבשמים.
המזדמנים לסוכתו, ורבים היו, הבחינו תיכף עם כניסתם את גודל השקעתו בסוכה.
בשעת תליית הקישוטים הקפיד לדייק שיהיו תלויים ומונחים בדיוק רב, זה
לעומת זה, והכל לכבוד המצווה.
בצעירותו, אף ניסר בעצמו את העצים, חתכם וגלפם, תוך שהוא משלב בהם קישוטים
נחמדים למראה עדינים ומפוארים. אמנם, כשהבחין שהדבר מפריעו מלימוד תורתו, הפסיק
לעשותם בעצמו, אף כי המשיך לפאר הסוכה בכל מה שהיה יכול.
***
בדור האחרון, היה זה הצדיק רבי יצחק נתן קופרשטוק זצ"ל מ'בתי -ברוידא' שבירושלים, שאת קיום מצוותיו פיאר ביופי ובהדר.
יהיה זה ניסיון שלא יעלה יפה, אם אתבקש לתאר ולהעריך כמה כוח ומוח
השקיע בכדי לפאר כל מצוה ביופי ובהדר. אם בעיטור סוכתו במיני קישוטים שונים
ומגוונים, ובחריטות עץ. אם בקישוט בתי כנסיות וארונות קודש בציצים ופרחים מיוחדים.
אף כי בביתו לא חידש כמעט רבי יצחק נתן דבר מאז נישואיו, אולם בכל
הנוגע להידור מצוה לא חשך כל כח וזמן על מנת לזכות ולזכות אחרים במצוות 'זה א-לי
ואנוהו'.
אהבתו לתורה ולקיום מצוותיה, לא תמה בחלק הלימוד והעיון, לא פחות גדול,
היה כוחו בתחום המעשה, אחר שזכה ונתקיים בו: 'ואמלא אותו... בחכמה ובתבונה ובדעת
ובכל-מלאכה, לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, ובחרושת אבן למלאות ובחרושת
עץ, לעשות בכל מלאכה'.
ההידור בקיום הפסוק 'זה א-לי ואנוהו', הפך עבורו לסוגיה הלכתית-מעשית,
באמצעותה פעל לפאר ולרומם בתי כנסת רבים.
לא דבר של מה בכך הוא, עבור תלמיד חכם מובהק שעתותיו מדודות המה -
לפנות מזמנו היקר, העמוס בכל טוב יגיעה ועמל בתורה. כוחות רבים ומחשבה מרובה השקיע
בכדי לפאר כל מצוה ביופי ובהדר, הן בעיטור סוכתו במיני קישוטים שונים, עשויים
חריטות עץ ומשולבים מוטיבים יהודיים ידועים ומוכרים.
לא רק לעצמו דאג, ואף לא לבית הכנסת שבחצרו בלבד הקדיש מזמנו היקר,
רבות טרח למען קישוט בתי כנסיות שונים, מאותם רבים הפזורים לאורכה ולרוחבה של עיר
הקודש, ולמען עיטור ארונות הקודש שבהם - בציצים ובפרחים מיוחדים.
לא רק בכח החידוש השתמש על מנת לקדש את החומר, גם את הישן השכיל רבי
יצחק נתן לעטר ולפאר. זמן רב הוקדש מצדו על מנת לנקות ולצחצח מידי ערב שבת את ארון
הקודש. תוך כדי הניקוי היה בודק ומעיין אם אין בו חלקים הצריכים תיקון. היה ומצא
איזה חלק שבור או פיסת פרוכת שנקרעה, נוטלם עמו לביתו, על מנת לתקן ולתפור את
הטעון תיקון.
מעת לעת היה צובע את ארון הקודש שבבית הכנסת שבחצר מחדש, בכדי לשוות
לו מראה מהודר, במנהג זה החזיק אף בשנות זקנה ושיבה, גם אז היה עושה הכל בעצמו.
***
אחת מאותן דמויות פאר, שעדיין חי עמנו לאורך ימים טובים, הינו רבי יעקב ויסברג הי"ו, שכבר החל מלפני חמישים וארבע שנים נחשבת סוכתו ל"סוכת הפלא המפוארת
ביותר בירושלים כולה, ואפילו במאה-שערים".
לא חלפה שנה מאז זכייתה בשנה הראשונה לתחרות, וכבר היא זוכה שוב והפעם
לביקורו של ראש העיר דאז, מרדכי איש-שלום, שהטריח עצמו הנה, על מנת להתרשם מקרוב,
בדברים שעליהם רק שמע עד כה ממקום שבתו. "ראוי היה שתזכה בפרס גם השנה"
כותב איש-שלום לר' יעקב, "אלא שהתקנון מחייב להימנע מכך".
סוכתו התבלטה מאז ומעולם במוצגים ייחודיים שהצטיינו ברמה גבוהה, הן
מבחינת הטעם הטוב בתכנון והן מבחינת כושר הביצוע.
היצירות הרבות מספור, כמו מספרות מעצמן על העמל הרב, על השעות היקרות
ועל החביבות הגדולה שהושקעה בעשייתן לשם קיום המצוות, בבחינת 'זה א-לי ואנווהו'.
***
מללמעלה למטה:
רבי יצחקופרשטוק זצ"ל בסוכתו
האמן הישיש רבי יעקב ויסברג ממאה שערים, ניצב בסוכתו ליד אחת מאלפי יצירותיו, שרבות מהן מפארות את סוכתו - שזכתה לפני למעלה מחמישים שנה בתואר 'הסוכה הנאה בירושלים'
קטע מעיתון הבוקר המדווח על זכייתו של האמן במקום הראשון בתחרות 'הסוכה הנאה' בבירה
בעת קבלת הפרס
האמן בביתו עטור היצירות מחזיק בידיו את קופסת האתרוג מעשה ידיו
צילום: ברוך יערי (כל הזכויות שמורות)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה