אולי התרגלנו, שמא לא התחנכנו לכך, אבל המציאות היא
עגומה למראֶה * האם חשבנו פעם מדוע הכבישים והרחובות בשכונה חרדית נראים כפי שהם נראים?
התרגלנו, וכמה חבל שזה כך, שהרחוב, המדרכות והכבישים, וכל המקומות הציבוריים, יכולים
להיות מלוכלכים, ורק הבית והסלון הפרטי שלנו צריכים להיות נקיים ומצוחצחים * עד
כדי כך שאתה רואה יהודי יקר מוצא בכיסו ניירות ישנים, חשבונות חשמל / מים שאין לו כבר
שימוש בהם, וללא כל מחשבה-שניה הוא משליכם כלאחר-יד על המדרכה שבה הוא צועד * בכרך
החדש בסדרת 'מצוות בשמחה', של הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שיצא
זה עתה לאור, מביא העורך הרב משה מיכאל צורן קטעים רבים בנושא הכאוב הזה ששמו
'שמירת הנקיון', ובהם שיחה מפורטת של מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל עם ראש
עיריית מודיעין עלית, עם הסבר שנתן הגאון הגדול שליט"א לדברי מרן זצ"ל
*
שכונת רמת אלחנן, כבר ידענו מזה-שנים, איננה
'מתרגלת' לשום דבר... בהשראת המרא דאתרא שלה, הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין
שליט"א, משתדלים לשמור בה על הנקיון, שהוא אחד הנושאים המדוברים בדרשותיו
ובשיחותיו של הגאון הגדול שליט"א.
הדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב בספרי הגאון הגדול
שליט"א, היוצאים לאור על ידי תלמידו, מזכה הרבים הגדול, הרב משה מיכאל צורן. כבר
בספריו הראשונים, 'טובך יביעו', 'עלינו לשבח', 'ברכי נפשי', 'לחנך בשמחה' ו'שמחה
בבית', אנחנו מוצאים עשרות קטעים בענין של החיוב לשמור על הנקיון, כדי לגרום
לקידוש השם בעיני הבריות.
אבל בצמד הספרים החדשים, 'מצוות בשמחה', הבנויים על
שרשי 'ספר החינוך', שהוציא הרב צורן שליט"א, המשולבים בדברי החוכמה והמוסר של
רבו, הגאון הגדול שליט"א, יש התמקדות רבה יותר על נושא זה, שכן גם במצוות
התורה מצאנו שימת-דגש על כך.
*
שמירת הנקיון גם בעת שמחה...
כך למשל מצאנו בהזמנה שפרסם אחד מבתי הכנסת ברמת
אלחנן לקראת הכנסת ספר תורה... לאחר שפירטו הגבאים את המקום שבו יסיימו לכתוב את
האותיות והמקומות שבהם תעבור תהלוכת ספר התורה, הוסיפו מספר שורות לא מבוטל על
הצורך... בשמירת הנקיון, גם בעת השמחה. וצדקו מאוד בהערתם זו.
ייחודו של מקום תורה נמדד דווקא בנקודות הללו, כי מי
אומר שבשעת שמחה מותר לבצע דברים שאולי לא היו "מותרים" ביום רגיל?
וייחודו של כל יהודי כבן תורה, אומר תמיד הגאון
הגדול שליט"א, הוא, שהקפדתו על צוויי הקב"ה נעשית בכל עת ובכל מצב, כמו
שציווה הגר"י סלנטר זצ"ל לתלמידיו בעת אפיית מצות לפסח שיזהרו לא לפגוע
באלמנה המנקה את תנורי האפיה, ולא ציוום להקפיד על כשרות המצות, כי בזאת - חזקה
עליהם שיעשו כל ההידורים.
לכן, גם בעת
שרוקדים לכבוד ספר התורה החדש יש לשמור על נקיונו בית אלוקינו ולתת לו כבוד ויקר
ויש בזה הרבה מאהבת השם יתברך.
והרי ידוע שסבו של רש"י זכה לנכדו זה מפני
שטאטא את הרחבה שליד ארון הקודש בזקָנו, וגם הצדיק רבי אריה לווין זצ"ל זכה
למה שזכה מפני שניקה בצינעה את חדרי השירותים בתלמוד תורה 'עץ חיים'. וכל זאת כדי
לפאר ולכבד את בית אלוקינו.
*
חובה על כל בן תורה להיראות יפה ומצוחצח
הגאון הגדול שליט"א הביא כמה פעמים בשם חמיו
מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ש'חובה גדולה מוטלת כיום על כל בן תורה להיראות
יפה ומצוחצח כדי לקדש שם שמים בעיני הבריות'. אם נתבונן במצב בו מצויים כיום אחינו
בני ישראל שאינם שומרי תורה ומצוות, לא יהיה מנוס מהמסקנה החד-משמעית שהדבר מחייב
אותנו כפל-כפליים להיות עבדים נאמנים לאדוננו אבינו יושב-מרומים, ולקדש את שמו
ברבים כדי שכל הטועים והתועים, הנוהים אחרי ההבל, יווכחו לדעת שאין כמו יהודי חרדי
בכל מה שקשור להנהגות שבין-אדם-לחבירו, ואין כמו לומד תורה היודע להתנהג בדרך ארץ
ובמידות טובות.
"אנחנו מחויבים להצטייר בעיני הבריות כאנשים
נימוסיים והגונים, נקיים מכל שמץ של עוולה, כדי להקהות את עוצמת ההסתה הפרועה והנוראה
המשתוללת בחוצות", אומר תמיד הגאון הגדול שליט"א.
*
מה אמר מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל לראש עיריית מודיעין
עלית?
קטע נרחב במיוחד בענין שמירת הנקיון מצאנו בכרך החדש
של 'מצוות בשמחה', במצוה ת"ח - 'מצוַת ישראל לתת ערים ללויים לשבת בהן, והן קולטות'.
צריך לזכור שהמגורים בשכונתם של בני תורה, הם לא רק מְכַפְּרים
ומטיבים עם הדיירים; הם גם מחייבים אותם. מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל אמר פעמים
רבות לראש עיריית מודיעין עלית, הרב יעקב גוטרמן, שעל תושבי העיר הזו, ועל ראש העיר
במיוחד, רובצת אחריות כלל-ישראלית, 'כיון שראשי הציבור בארץ ישראל, ובעולם כולו, בוחנים
אתכם כדי לראות האם עיר של אברכים יכולה להחזיק מעמד!
'עליכם לדעת, הוסיף מרן הגראי"ל זצ"ל, שהכל
מביטים בכם לראות כיצד הנס הזה מתנוסס, והאם עיר המורכבת כולה מתושבים חרדיים ומדקדקים
במצוות יכולה להתבסס כראוי, כאשר היא מתנהלת רק על פי תורה וקדושה'.
הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין ציין בפני הרב גוטרמן
שדבריו של מרן רמוזים בדברי 'החינוך', במצוה שמ"ב, "שלא לשַׁנות את מגרשי
ערי הלווים ושדותיהם". ובתוך דבריו שם כתב 'החינוך': 'ולכן היה בדין להיות אותן
הערים אשר יד הכל שווה בהן, ולב הכל עליהם, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח
כל עם ישראל בכך' וכו'.
*
מי שיעמיד קיוסק ליד מגרשי הלוויים - יעבור על לאו דאורייתא!
וכפי שהזכרנו לעיל, 'החינוך' כותב שם שמצוה זו לא נאמרה
על שבט לוי בלבד, אלא גם על תלמידי חכמים. וממילא, המשיך הגר"י זילברשטיין ואמר
להרב גוטרמן, זו היתה כוונתו של מרן הגראי"ל שטיינמן שעורר אתכם על האחריות הגדולה,
שהרי עיני כל ישראל נשואות אליכם, וכאשר העיר מתנהלת כראוי - היא משפיעה על כולם, וממנה
יראו וכן יעשו.
כשהרב גוטרמן שאל 'מה אם-כן תפקידנו הלכה-למעשה, ובמה
מתבטא הדימוי לערי הלווים', השיב הרב שליט"א ואמר, בין היתר, שהחיוב הוא מה שכתוב
להדיא בספר החינוך: 'שהיה מן הדין שהעיר הזו שיד הכל שוה בהן ולב הכל עליהם, להיותה
בתכלית היופי והחמדה'. ולכן יש לשמור בה על הניקיון, הסדר והנוי. 'כי שבח כל עם ישראל
בכך'. השבח של כולנו הוא שיש עיר כזו בישראל.
הנה לדוגמא נפסק ברמב"ם, על-פי הגמרא, שהתורה מחייבת
להקציב אלף אמות מסביב למגרשי הלוויים, ללא בנייה כל-שהיא. מי שמעמיד שם, למשל, קיוסק
למכירת משקאות, עובר על לאו דאורייתא!
למדנו מכך על חשיבות החן והנוי, היופי והאוויר, שצריכים
להיות בערי הלווים. 'כי שבח כל עם ישראל בכך'.
*
האדמו"ר ניקה את המדרכה ליד בית מדרשו
עוד, זאת. הגמרא בסוף מסכת כתובות אומרת שרבי חנינא היה
"מתקן תקליה בארץ ישראל", ופירש רש"י: "משווה ומתקן מכשולי העיר
מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, ומחזֵר שלא ייצא שם רע על הדרכים".
רבי חנינא דאג שלא ידברו לשון הרע על כבישי ארץ ישראל...
ואם כן, קל וחומר במודיעין-עלית שהיא כדמות ערי הלווים - שעליכם לדאוג לתקן המכשולים,
כדי שלא ייצא שם רע על העיר.
הרי ראינו את גדולי ישראל עד כמה הם שמרו על הנקיון!
על כ"ק האדמו"ר מהוסיאטין זצ"ל מסופר שכאשר היה בשואה, אמר שאם יעזרהו
השי"ת לצאת מהתופת הנוראה הזו, הרי כשיגיע לארץ ישראל הוא ינקה את רחובותיה!
ואכן, לאחר שהגיע ארצה, וגם לאחר ששימש כאדמו"ר
ומורה-דרך לרבים, היה יוצא מדי בוקר אל מחוץ לבית מדרשו במרכז תל אביב, והיה מנקה קמעה
את המדרכה.
אז מדוע אנחנו עושים את ההיפך? - אין ספק שזה אחד הדברים
העלולים לדחות בעלי תשובה מאתנו! וכבר היו דברים לעולמים, שיהודים מתחזקים הגיעו לריכוזי
היהדות החרדית, ומשראו את מצב הרחובות, ונחשפו למראות לא-סימפטיים, חזרו בהם מן ההחלטה
להתקרב להשי"ת. ועל גבו של מי תהיה תלויה האחריות?
*
ההשפעה תהיה לא רק על תושבי העיר
כאשר אתם נאים, נקיים ומתוקנים כראוי, אמר הרב שליט"א
לראש עיריית מודיעין עלית, הרי שההשפעה מכך תהיה גדולה לא רק על תושבי העיר החרדים
לדבר ד', אלא גם על הרחוקים שרואים את כבוד שומרי התורה ולומדיה. בסופו של דבר, התנהגות
הזו מעניקה לכם עוצמה-רבתי.
כי משום-מה יש המבקשים ללעוג לשומרי תורה ומצוות, אע"פ
שבליבם פנימה הם יודעים את האמת. והנה, כאשר החרדים לדבר ה' מתנהגים כראוי בעיירותיהם
ובמושבותיהם, וכל הנהגתם היא בחן בהדר ובכבוד, יש ל'המון העם' פחד ויראה כלפיהם.
ולכן אומרת הגמרא במסכת שבת ש"תלמיד חכם שיש רבב
על בגדו חייב מיתה"; כי כאשר עם-הארץ נפגש עם אדם גדול שלבושו הוא ללא רבב, הוא
חש כלפיו כבוד והערכה. הכבוד הזה נותן כוח לתלמיד חכם, וממילא מגביר את העוצמה של שלטון
התורה.
*
ובבית הכנסת, על אחת כמה וכמה!
ואם צריכים לשמור על הנקיון ברחובות השכונות
החרדיות, בבתי הכנסת על אחת כמה וכמה!
והנה, אנחנו מדברים פעמים רבות על המושג 'מורא מקדש',
מאזינים לדרשות מגוונות הנאמרות חדשות לבקרים על נושא זה, קוראים ספרים העוסקים בכך,
ולמרבה הפלא המצב נותר כשהיה. מי שמנסה לחזק ולהתחזק בענין, יודע שהדרשנים והספרים,
השיחות והעלונים, המעוררים על כך, כמעט ולא מצליחים להשפיע על הציבור.
אנחנו נכנסים אל ד' אמותיו של בית מקדש המעט, ולא מרגישים
כל-כך את מה שהיינו צריכים להרגיש... ואם התופעה הלא-משמחת הזו מתרחשת גם אצל הדור
המבוגר, הרי שלגבי הילדים ובני הנוער, והדור הצעיר בכלל, על אחת כמה וכמה. הם הרי רואים
שהוריהם נכנסים לבית הכנסת באותו אופן ובאותה הרגשה שהם נכנסים לביתם, ומה יעשה הבן
ולא יחטא?
כדי להגיע לפתרון-מה בנושא, יש להביא לחיזוק הקשר הפנימי,
הלבבי, עם מה שנקרא 'בית כנסת' ו'בית מדרש'. זה השלב הראשון שבשום אופן אי אפשר לדלג
עליו. אם לא נממש אותו, המצב ימשיך להיות כמות שהוא עכשיו, חלילה. באי בתי הכנסיות
צריכים להרגיש אושר של ממש בהיכנסם אל בתי התפילה והלימוד. הם צריכים להרגיש שמשהו
מושך אותם לשם, 'משהו' שיגרום להם הנאה ותענוג. כל השאר כבר יבוא מאליו, בעז"ה.
*
כך הוא טבעו של אדם
דבר נוסף, חשוב עד מאוד, שעשוי לגרור את הרגשותינו אל
הכיוון החיובי, הוא, אם נשתדל בעצמנו לשמור על נקיונו וחזותו הַנָּאָה והמסודרת של
בית הכנסת. קשה לו, לאדם בן-תמותה, להתייחס בכבוד למקום שהנקיון אינו משמש תו-זיהוי
אוטומטי שלו.
כך הוא טבעו של אדם; כאשר הוא נכנס למקום נקי, מצוחצח
ומסודר, הוא מתייחס אליו בכבוד, וגם - ימשיך לשמור על הנקיון. אף אחד לא מעונין להיות
הראשון שישליך ניירות ולכלוכים על הרצפה...
אם נזכה לראות את בתי הכנסיות בנקיונם, יש סיכוי גדול
שגם היחס האישי שלנו אליהם, ישתנה מן הקצה אל הקצה. והיא-היא הנותנת; מפני שאין אנחנו
מרגישים בחשיבותו ובהדרו הרוחני של בית הכנסת, גם נקיונו והדרו החיצוני אינם חשובים
כל-כך בעינינו.
זה המקום לקרוא לכל מתפללי עמך בית ישראל, בכל מקומות
מושבותיהם, לדאוג לנקיונו ולצחצוחו של בית מקדש המעט שלהם. כאשר הנכם רואים נייר או
לכלוך על הרצפה, התכופפו והרימו אותו והשליכוהו לפח האשפה. בכך אתם גורמים במו-ידיכם
להשבת עטרה ליושנה. לא פחות ולא יותר.
אנחנו מכירים ת"ח שאינו חס על כבודו, ומקפיד להרים
תמיד כל פיסת-לכלוך הנראית על רצפת בית הכנסת. מנגד, באחד מבתי הכנסיות נתקלנו ביהודי
הדואג להחליף כל מנורה שאיננה פועלת, והוא עושה זאת על חשבונו הפרטי.
האמינו לנו; כמה כסף זה כבר עולה לו?! - לא הרבה! אבל
הוא משיב בכך את כבודו המושפל של בית הכנסת. מאוד-מאוד אכפת לו שהמקום בו הוא מתפלל
ולומד, ייראה יפה ומואר. וכשמנורות אינן פועלות, זה נראה ממש ההיפך.
מדוע בביתנו הפרטי אנחנו מזדרזים להחליף מיד כל מנורה
ברגע שהיא מתקלקלת, ואילו בבית הכנסת אין הדברים כך?! ולפעמים מזדמן לראות מנורות שאינן
פועלות שבועות וחודשים, ואף אחד אינו דואג להחליפן. ואחר כך עוד רוצים שהמתפללים יתנהגו
בכבוד בבית הכנסת!
*
פתאום הם ירגישו 'כמו בבית'
יתירה מכך. יש ענין גדול שבית הכנסת יהיה גם מפואר, עד
כמה שהדבר אפשרי מבחינת המתפללים. המושג 'פאר והדר' נתון לביטוי יחסי, כל ציבור והפאר
שלו. כל ציבור והיכולת שלו.
אבל, כאשר המתפללים נכנסים למקום מהודר ומרשים, הדבר
מותיר עליהם רושם רב, וממילא ההתייחסות שלהם לבית הכנסת, תהיה אחרת. ככה הדברים פועלים
בתקופתנו. וחבל להילחם נגד זה.
בוודאי שלא כל ציבור יכול להרשות לעצמו להקים מבנה מפואר
ורב-רושם. אבל גם אם הריהוט הכללי, השולחנות והסטנדרים, הכסאות והחלונות, אומרים הוד
והדר, מצב זה יסייע לכולם לשנות את היחס לבית הכנסת. פתאום הם ירגישו 'כמו בבית', מבחינה
חיובית כמובן; וכמו שבמעונם הפרטי יש הקפדה על יופיים של הפריטים המאכלסים את הבית,
כך הדבר בבית הכנסת.
אבל כאשר החלונות 'חורקים' ושבורים, הכסאות מנותצים ואי
אפשר לשבת עליהם, והמראה כולו מבייש את מי שנכנס לשם, נדמה שבמצב כזה גם היחס יהיה
בהתאם... לא שאנחנו מצדיקים זאת, חלילה; אבל מה לעשות אם זה טבעו של אדם, וזו המציאות...
נכנסנו כמה פעמים לבתי כנסת מרשימים ונאים בתבניתם, הן
במעטפת החיצונית שלהם, והן בחלקים הפנימיים, ונוכחנו על-אתר שהציבור המגיע לשם יודע
את אשר לפניו, ומתייחס בהתאם, דהיינו - בכבוד ובהערכה.
ואל תגידו שאלו הם סממנים חיצוניים גרידא; לא, בפירוש
לא. הכבוד וההערכה שרוחשים המתפללים למקום כזה, מגיעים ממקום של מורא, כי 'נפשם מתפעלת
שם לטוב, והלבבות מתרככים ונכנעים לקבל שם מלכות שמים שלימה', כדברי 'החינוך' - 'נפשם
מתפעלת שם לטוב'!
*
מרן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל נזכר ב...מטאטא
הסיפור דלהלן נסוב על מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל,
ראש ישיבת פוניבז', שמרן הגאב"ד דבריסק הכתירו בתואר 'ראש ראשי הישיבות'.
היה זה בתקופה הראשונה לייסודה של ישיבת פוניבז', ולהנהלה
לא היו אמצעים על מנת לכלכל את צרכי הישיבה. הרב מפוניבז' שהה באותה תקופה בחו"ל,
באיסוף כסף אצל נדיבי-עם.
הגיע המצב עד כדי כך שלא היה כסף לתת לעובדי הנקיון,
והם עזבו את המוסד. מרן הגר"ש רוזובסקי, שהיה איסטניס בטבעו, נכנס יום אחד לישיבה,
והבחין בלכלוכים המצויים על הרצפה, ולא יכול היה לסבול את המצב הנורא.
בישיבה למדו באותה תקופה רק כמה עשרות תלמידים. כיון
שהיה זה בשעת בוקר מוקדמת, היכל הישיבה היה ריק. ר' שמואל סגר את ההיכל, הגיף את הדלתות
והווילונות, ואז - לקח מטאטא והחל לנקות את האולם. סיים לטאטא, ולקח דלי וסמרטוט ושטף
את הרצפה. כך עשה מספר ימים, ואיש לא ידע מי אחראי לנקיון בישיבה.
עד שמרן הרב מפוניבז' חזר מחו"ל, והזרים כסף לקופת
הישיבה, ועובדי הנקיון שבו לעבודתם.
ואיך התגלה הסיפור? - הוא-עצמו סיפר זאת.
כשחלה הגר"ש את חוליו האחרון, והיה על ערש דווי,
התכנסו בני משפחתו סביב למיטתו, ואז פכר רבי שמואל את ידיו ואמר בצער: עם מה אני מגיע
לעולם העליון?
שמעתם שאלה??? מרן זצ"ל, שכאמור היה ראש לכל ראשי
הישיבות, ואת תורתו שותים בצמא ריבֵּי-רבבות הלומדים, שאינם יכולים לצלוח את הסוגיות
הקשות בלי 'שיעורי רבי שמואל' (וזכורני שמו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל
היה כורך את דבריו וסברותיו של ר' שמואל עם גדולי האחרונים כמו ה'אבני נזר' ודומיהם)
- אותו רבי שמואל לא יודע עם מה הוא יגיע לעולם העליון?
עד שנפלטה אנחת-רווחה מפיו של ראש הישיבה. הוא סיפר לבני
ביתו מה שהיה בזמנו עם הנקיון בישיבה, ואיך הוא טאטא את ההיכל, ואמר: 'אני אקח את המטאטא
ואעמוד איתו בפני בית דין של מעלה'! - - -
האם על המטאטא הלזה יש פירוש על הרשב"א, או הסבר
כלשהו על רש"י מוקשה במסכת בבא קמא?? - לא! ואם כן מה מצא הגאון האדיר ההוא במטאטא??
על-כרחנו נמצאנו למדים שיתרונה של המצוה הזו, של טאטוא
ההיכל, נמדד בכך שהדבר נעשה בהסתר, באין-רואים, אבל יש גם בו-עצמו יתרון גדול של
שמירת כבוד השם יתברך.
הדוגמא שניתנה לאיש הצבא
במצוה תקס"ו - 'מצוה
להתקין יד במחנה', כותב החינוך בשרשי המצוה, '...כי כל הירא מעבֵרות שבידו כבר הלך
לו ושב אל הבית, ונשארו הטובים אשר רוח אלקים שוכן בתוכם, וראוי להם לעמוד בנקיות,
כאשר ידוע ומפורסם שהנקיות מידה מן המדות הטובות המביאה לידי רוח הקודש, וכדדרש רבי
פנחס בן יאיר בפרק קמא דעבודה זרה (כ' ע"ב). וגם יש בזה שבח לאומה, כי יבואו אליהם
מלאכי גוי, ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טינוף.
הגאון הגדול שליט"א סיפר ש'איש צבא ביקש לשמוע מאתנו
מה פירוש המושג 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. והשבתי לו, הנה לך דוגמא מהמציאות שבה אתה
נמצא, דהיינו חיי הצבא.
כשאתם יוצאים לקרב, או לפעולה צבאית כלשהי, מה הן הפקודות
הצבאיות הניתנות לחיילים המשתתפים בקרב? - שאלתי את הקצין, והוא השיב ופירט את סגנון
הפקודות הללו, שעיקרן הוא כיצד לנצח את האויב, ולהערים עליו עד שייכנע.
אז הנה, בוא תשמע עכשיו את הפקודה שנותנת התורה שלנו
לפני יציאה למלחמה. נאמר בתורה (דברים, כ"ג י"ג-י"ד) 'ויד תהיה לך מחוץ
למחנה ויצאת שמה חוץ; ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את
צאתך'.
רבים חושבים שמדובר בעניינים רוחניים, ובוודאי שיש שם
גם עניינים כאלה, אבל 'החינוך' במצוותנו מסביר את ציווי התורה בשמירה על הנקיות ביציאה
למלחמה, בדברים גופניים.
'שנצטווינו, כשיצאו חֵילותינו למלחמה, שנכין ונייחד לחיל
מקום ידוע, שיהיה שם כל איש יוצא לעשות צרכיו, כדי שלא יעשו צרכיהם בכל מקום, ובינות
המלונות, כמו שיעשו האומות'.
ובשרשי המצוה מסביר 'החינוך' - 'שנפשותן של ישראל דבקות
בשכינה לעולם, וכל שכן במחנה, שכולן נקיי הנפש וכו'; וגם יש בזה שבח לאומה, כי יבואו
אליהם מלאכי גוי, ויראו מחניהם קדוש ונקי מכל טינוף'.
ובמלים שלנו, זה נקרא לשמור על הנקיון והנקיות בכל מקום,
ובמיוחד בבית ה', שכאשר יגיעו לשם אנשים שלא זכו לשבת בבית ה', ויראו את המקום נקי
ומצוחצח, הרי יגרום הדבר 'שבח לאומה', וקידוש השם גדול.
הנה תראה, פניתי ואמרתי לאיש הצבא, מה מצוה אותנו התורה
בצאתנו למלחמה, וגם זה בכלל 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'.
כי חוסר-הנקיון והלכלוך, הולכים יד-ביד עם החטא והכיעור,
כמו שמובא בבעל הטורים בפרשת בשלח (שמות, י"ז י"ד), שהמלים 'כְּתָב זאת זכרון
בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק וכו', הן ראשי תיבות 'זבוב'.
***
המאמר מתפרסם כאן באדיבות עיתון 'יתד נאמן' - שבו פורסם בערב שבת קודש פרשת מקץ התשע"ט
