יום שישי, 26 ביוני 2015
הניקיון - אחד מן המסמלים המובהקים של בן תורה
מאמר זה כקודמו, מכיל דברים נוקבים שפורסמו בירחון 'קול ברמה', וראוי כי נציגם אל מול עינינו.
הרב יצחק זילברשטיין רבה של שכונת רמת-אלחנן בבני ברק, חוזר ומציג בהם את משנתו הסדורה, שבראשה ניצבת החובה המתבקשת מבני-תורה לשמירה על הניקיון בסביבתם:
בתקופה האחרונה חלה נסיגה בשמירה על הניקיון ברחובותינו. נדמה כי זהו הזמן להזכיר את דבריו של רבנו המרא דאתרא שליט"א, המעורר לאורך כל השנים על חובתנו כבני תורה לשמור על הניקיון ברשות הרבים.
שום צידוק ושום תירוץ לא יעמדו בפני מי שמשליך אשפה לרחוב, במתכוון או שלא. אין שום אמתלה או התנצלות שבכוחן להסביר את התופעה המבישה. ככל שהאדם מחובר יותר לתורה וליראה, כך צריכה לקנן בקרבו יותר השאיפה לניקיון ולסדר, וכפי שמסופר על רבים-רבים מגדולי ישראל.
בוודאי שאין ברצוננו לאחוז בתפקיד הקטגור, אולם המשליך כלים, בגדים, בקבוקים וכל כיוצא בזה, לרשות הרבים, צריך לפשפש היטב במעשיו, ולקבל על עצמו שמהיום והלאה הוא מיטיב עם הציבור, ולא חלילה להיפך.
אין ספק בכך שהשלכת חפץ למדרכה היא המשימה הקלה ביותר של בעל-החפץ המעוניין להיפטר מהכלי, אבל קלילות-הדעת הזו צריכה להסתיים.
כל הנושא הזה ששמו 'יחסים בין בני אדם' צריך להתקבל אצלנו כמושג רוחני עליון, מושג שגם הקב"ה רוצה, כמובן, בקיומו.
יש האומרים שהם אינם שומרים על הניקיון, משום שאין להם פנאי לכך... טענה זו לא רק שהיא מגוחכת מיסודה, אלא היא גם איננה נכונה כלל ועיקר. מפני ששמירת הניקיון איננה פונקציה של זמן. אם היינו נזהרים דיינו שלא להשליך פסולת במקום האסור, והיינו שומרים על ילדינו לבל ישחיתו גם הם את הרכוש הציבורי, לא היה צריך להקדיש זמן לנקות את הבנין.
יש לזכור שהמקום הנקי ביותר בעולם צריך להיות מקום-יישובם של בני תורה. מי כמו תורת ישראל מקפידה שהאדם ישמור על ניקיונו, ניקיון בגדיו וניקיון סביבתו, והרי אחד מסימני ההיכר של תלמיד חכם הוא על פי בגדיו הנקיים מכל רבב!
מקום-דיורם של שומרי-תורה נדרש להוות סמל ודוגמא לניקיון מופתי. דווקא בשכונה שבה מתגוררים לומדי תורה, אמורים המתהלכים בה לחוש שהתורה היא המדריכה את הדיירים בכל פרט ופרט בחייהם הפרטיים והציבוריים.
לפני מספר שנים חובר תקנון ע"י אחד מוועדי הבתים בשכונת רמת אלחנן, שכלל סעיפים רבים שהכניסו סדר בפעילות הבנין, ניקיונו וצורתו, וראויים הם לחיקוי. אלו הם דברים שהשכילו הדיירים הללו לעשות, לטובתם-שלהם.
יש להבין, כי דיירים השומרים על ניקיון הבנין וכל הכרוך בו - עושים, ראשית לכל, טובה לעצמם. הם יהיו הראשונים שייהנו מכך.
המודעות והדחיפה לכך צריכים לבוא מהמבוגרים, הם אלה האמורים להשפיע על ילדיהם ועל הדור הצעיר כולו ולהספיג בהם את שמירת הניקיון. אולם אם המבוגרים עושים ברשות הרבים ככל העולה על רוחם, הצעירים יהוו בבואה להתנהגות זו, ואי אפשר יהיה לצַפות מהם שיתנהגו אחרת.
הזכרנו פעמים רבות את הענין של חילול השם הנגרם בעקבות אי-שמירה על הניקיון. הדבר חשוב שבעתיים בתקופה כשלנו, בה מתגברת ההסתה כנגד ציבור לומדי התורה. אין כמו מקום-ישוב נקי, בכדי ליצור הערכה וכבוד כלפינו אצל אורחים המזדמנים לשכונתנו.
יום רביעי, 24 ביוני 2015
לא יקטפו הפרחים את הפרחים
בעבר הבאתי מספר ציטוטים שנשמעו מפיו של הרב יצחק זילברשטיין רבה של שכונת 'רמת אלחנן' בבני ברק. מאותם דברים ניבטת היטב דאגתו של הרב לסביבה. בפעמים רבות, הוא חוזר וקורא ושוב חוזר, ומבקש מקהל עדתו, מבוגרים עם נערים, כי ינקטו משנה זהירות והקפדה בכל הקשור לשמירת הסביבה, איכותה וניקיונה.
רשימה זו כקודמותיה מבטאת את החשיבות שמייחס הרב לנושא זה, הטעון שיפור רב.
בהכירי את המציאות, שבה לא רבים הם הקולות המהדהדים ברשות הרבים בתחום זה, ראוי שדבריו של הרב ישמשו כדוגמת מופת, וכתמרור דרך, עבור רבים מאתנו הרואים בעיסוק בנושאים אלו, דבר משני וזניח.
המשקל הרב שמעניק להם הרב, מוכיח שוב ושוב, עד כמה ראוי לפעול, ועוד כמה יש לנו להתקדם, עד להשגת התוצאה הרצויה.
מאמר זה כקודמיו נשלח אלי על ידי הרב משה מיכאל צורן, אחד מן הכותבים הוותיקים בעיתון 'המודיע', אשר בנוסף, מקדיש מזה שנים ארוכות, חלק ניכר מעתותיו להבאת דבריו של הרב אל ציבור גדול הנהנה מכל מילה היוצאת מפיו.
הדברים רואים אור מידי כחודש בירחון 'קול ברמה' שהרב צורן משמש בו גם ככותב את רוב ככל המאמרים המופיעים בו, גם כעורכו, וגם כמו"ל.
ברשותו ובאדיבותו הדברים מתפרסמים כאן בצורתם המקורית, וכאמור, הם מבטאים היטב את היחס הנכון, האמור לשרור בקרבנו ביחס לסביבה:
***
התקבלו לאחרונה טענות על אודות ילדים הפוגעים בפרחי הפארק, ואינם מאפשרים להם לצמוח, וכן מזיקים את המכשור המוצב בגן כמו ממטרות, צינורות השקיה וכדומה.
לא די שבמעשים אלה פוגעים הילדים בראש ובראשונה בעצמם ובסביבתם הקרובה, שהרי הפארק נועד עבורם ולהנאתם, עוד הם משחיתים בכך את הנשמה שבקרבם, "כי לכל פרח יש מלאך האומר לו גדל, ומי שמפריע להם לגדול, כיצד יבקש מהקב"ה שהוא יגדל?" - כתב הרב מרא דאתרא לפני מספר שנים, במכתב שהפקיד בידיו של האחראי על הפארק.
את מכתבו פתח הרב בפניה להורים: "כולנו רוצים לראות נחת מילדינו וכולנו רוצים שיגדלו לתלמידי חכמים, אך אסור להם להפריע לפרחים לגדול, כי לכל פרח יש מלאך וכו' ".
הרב פונה אל הילדים והוריהם וכותב: "וכמו כן מתבקשים הילדים והוריהם לשמור על תקינות המתקנים והממטרות והניקיון, כי בתיבת נח למדנו כמה חמור הוא הגזל ובפרט גזל הרבים שקשה מאוד להשיבו".
לצערנו, פשטה נורמה בלתי-מובנת, שכאשר מדובר בצרכי ציבור וברכוש הציבור, אין מגלים נכונות לעמוד על המשמר ולפקוח עין שלא לגרום נזק. זאת בניגוד גמור ליחס שמגלה האדם לרכושו הפרטי, עליו הוא משגיח בשבע עיניים, ואכפת לו על כל נזק קטן הנגרם לו.
לא פעם מזדמן לראות ילדים ההולכים ממש בין הפרחים שניטעו זה עתה, ורומסים ברגליהם עשרות רבות של שתילים צעירים וטריים, שזה להם יומם הראשון בפארק. כאשר ההורים מצדם מסוגלים לשבת על הספסל במנוחה, לראות את המתרחש מול עיניהם, מבלי להגיב, הכיצד יתכן הדבר?!
ושוב עולה מאילה השאלה המתבקשת: וכי מותר לגזול את הרבים?! בלא מעט הזדמנויות התריע הרב מרא דאתרא וציטט בשם קדמונים: כי ישנם מקרים שבהם אחד הילדים מפתיע את הוריו, ולאחר תקופה של שנים ארוכות שבהן למד בהתמדה מרובה, הצטיין במידות טובות וביראת שמים טהורה. הוא מתדרדר לפתע-פתאום ללא כל סיבה מובנת, עד שכמעט שאי אפשר להקימו.
ההורים המודאגים באים ושואלים מדוע ולמה, הלא לא התרחש שום דבר חריג שבעטיו סרח הבן?! והם אינם יודעים כי כאשר ישבו עם הבן-יקיר, כשהיה עוד בגיל צעיר מאד, ולא מחו בו על גזל הרבים, והילד המשיך במעלליו גם אם לא עשה זאת בכוונה זדונית, הרי שלכל דבר יש חשבון ואין שום דבר ההולך לאיבוד.
ובאמת שאי אפשר לבוא בטענה אל ילד בן שנתיים-שלוש, הבוחר לו את מסלול הטיול שלו דוקא בין הפרחים, בתוך הערוגות ומרבדי השושנים. אם לא יהיה מי שיסביר לו שהמעשה אינו הגון, הוא לא יתפוס זאת בכוחות עצמו.
***
הפארק, חשוב לזכור, נועד לאפשר לנו את הרחבת-הדעת הזקוקה כיום לכל בן-אנוש, קל בן בנו של קל וחומר לבני תורה, המאמצים את מוחותיהם וזקוקים לעיתים למעט מנוחה. מי, אם לא אנחנו, נשמור על ילדינו לבל יקלקלו את המראה המרענן הנשקף מהגינה?! מי, אם לא ההורים, ישמרו על ה"פרחים" שלהם וילמדו אותם לשמור על הפרחים שבפארק?!
התופעה הנזכרת (אותה בחר לפרסם הרב צורן לקראת חג השבועות) באה לידי ביטוי נמרץ יותר, עם התקרב חג השבועות, עידן של פריחה לכלל ישראל - שקיבלו אז תורה מסיני והפכו לבניו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. לומדי תורה חווים את הפריחה הזאת בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם. בני תורה אנחנו, בנים לכל דבר, ולכן אין שמחה כשמחתנו ביום נתינת התורה וירידתה לעולם.
כיון שכך, עוולה גדולה היא לבוא דווקא לקראת חג השבועות, יום מתן תורתנו, ולהשחית את מראה הפארק ע"י קטיפת הפרחים המלבלבים שם בימים אלה.
מזה כמה שנים שאנו מתריעים על כך, ועדיין יש מקום להזכיר לכלל ההורים כי ידאגו להשגיח על ילדיהם לבל יכשלו באיסור דאורייתא של גזל, כדי לקיים את המנהג הנאה של קישוט הבית בפרחים.
גם בנושא זה פרסם הרב מרא דאתרא מכתב מיוחד תחת הכותרת "מצוה דרבנן הבאה בעבירה דאורייתא". וכך כותב הרב:
"מנהג ישראל מקדמת דנא לקשט ביתם בירקות ופרחים זכר למתן תורה. אך דא עקא, השטן שעינו צרה במצוות שמקיימים בני ישראל, מפתה את צעירי בני ישראל לעבור על איסור דאורייתא של גזל כדי לקיים המצוה של המנהג. אנו עושים זכר לעשרת הדברות, שבהם נאמר לא תגנוב על ידי גניבה. לכן באתי בבקשה לתושבי שכונתנו היקרים, להזהיר גדולים על הקטנים: לבל יקטפו פרחים מ'פארק ברוקלין' (הניצב בפאתי השכונה), דבר שיש בו משום גזלת כספי הציבור - פעמים שעל ידי קטיפת פרחים נגרם הרס לצמחיה כולה. כמו כן אבקש מאד לא לקטוף מרשות שאינה שייכת לקוטף.
***
אני הקטן, כיהודה ועוד לקרא, מצטרף לדבריו הברורים והנוקבים של הרב, מהם עולה ומהדהדת התקווה העזה להרגשת השינוי המיוחל בסביבתנו, הן במישור הרעיוני, והן במישור המעשי.
תוויות:
בני ברק,
גזל הרבים,
הרב יצחק זילברשטיין,
רמת אלחנן
יום שני, 25 במאי 2015
ה'סדר' - עטרת כל המעלות
"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו'.
פירש על כך רש"י: 'כל דגל יהיה לו אות - מפה צבועה תלויה בו. צבעו של זה לא כצבעו של זה. כל אחד כגוון אבנו הקבוע בחושן, ומתוך כך, יכיר כל אחד את דגלו (במדבר ב', ב')".
***
רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל (תרל"ג-תרצ"ו, המשגיח של ישיבת מיר בליטא, בשנות כהונתו עיצב את שיטתה המוסרית של הישיבה ושימש כמנהלה הרוחני), מרחיב בביאורו לפסוק זה, ואגב זאת, מנצל את ההזדמנות להרבות בשבחה של תכונת הסדר, ובהשפעתה המכרעת על חיי האדם:
"האריכה התורה כל כך בענין הדגלים והזהירה באזהרות חמורות על שמירת חוקותיהם, וישראל היו נזהרים בזה מאד. מצינו שמשורר ששיער במיתה (אדם משבט לוי שתפקידו היה לשיר בבית המקדש, אם שינה מתפקידו, והחליט על דעת עצמו להגיף את השערים, דינו למיתה).
ולכאורה מה בכך, והלא שניהם קדושה אחת הן, שניהם בני לוי, ומה בכך איפה אם אחד יסייע לחברו בהגפת הדלתות?" מקשה רבי ירוחם.
הוא מיישב זאת כך:
"אני התחנכתי ב'קלם' (ישיבה ליטאית שהתקיימה בעיר 'קלמה' שבליטא, בין השנים תרכ"ו-תש"א. הישיבה התנהלה על ידי רבי שמחה זיסל זיו - 'הסבא מקלם', ברוח תנועת המוסר שייסד רבו, רבי ישראל סלנטר), מקום שבו היו זהירים מאד בענין הסדר.
הסבא היה כועס אם לא העמידו את הכסא במקומו, כפי שהיה כועס על מעשה של חילול שבת.
אני ירשתי ממנו בגד, אשר היה נראה כבגד חדש ממש, והוא נשאו שלושים שנה.
והנה, אצלנו אם קפלי המכנסיים נראים יפים תמיד, הרי זה משום שאנו מביאים המכנסיים לחייט לעתים תכופות, לגהצם. אבל ב'קלם', לא היו עושים כן, אלא הבגד היה עומד בעינו זמן רב, מפני שנזהרו מאד בשמירתו.
הסבא לא היטה מעולם עיניו אל הצד, להביט אל הצדדים. ואם היו רואים ב'קלם' אדם שהביט על הצדדים שלא לצורך גדול, היתה זאת שם לחרפה גדולה.
ואני בבואי ל'קלם' בפעם הראשונה, נכנסתי בשעת תפילת ערבית שארכה כשעה שלמה, ואף שחשקי לראות את הסבא היה גדול מאד, כי לא ראיתיו עד אז. אף על פי כן, לא הרימותי עיניי להסתכל בו, ולא ראיתיו עד למחר.
פחד כזה היה שורר שם בענין הרמת עין. ואם לפעמים שהסבא נטה את ראשו, היתה אז באמת סיבה גדולה לכך. וגם אז היה מטה כל גופו להסתכלות, אבל לא צידד לעולם עיניו לבדנה.
אנו מניעים פעמים אין מספר את המגבעת שעל ראשנו, פעמים לכאן ופעמים לכאן, אבל הסבא היה מניחה פעם אחת ביום על ראשו, ומאז ואילך לא היתה זזה ממקומה כל היום.
הסבא היה אומר: 'שהסדר דומה לקשר שבשלשלת של מרגליות, שאף שהעיקר הלא הן המרגליות, והקשר הלא הוא רק טפל. מכל מקום, הלא אם יתירוהו, הנה יפלו המרגליות ארצה. כן הוא ענין הסדר. הסדר, הוא השומר כל הטוב שבעולם, אף על פי שהוא לעצמו אינו אלא דבר תפל.
ואם האדם הוא מסודר, אז תורתו, תפילתו וכל מעשיו מובטחים בקיומם. ואם לאו, חלילה, תיפולנה 'המרגליות' ארצה.
צריך האדם לקום ממיטתו בזמן קבוע, להתפלל בזמן קבוע, להתחיל לימודו בזמן קבוע, וגם לפסוק מלימודו, צריך שיעשה זאת בזמן קבוע'.
הסבא סיפר בשם רבי חיים מוואלוז'ין: שכשמגיעה השעה שקבע לו האדם לסיים סדר לימודו, עליו להפסיק אז בין תיבת 'אמר' לתיבת 'רבא', ולהניח תיבת 'רבא' לסדר הבא. אין לשנות הסדר אפילו אם ירעמו ויברקו סביבו.
הוא לא היה שומע שום אמתלה לביטול סדר, אפילו מחלה לא היוותה תירוץ מספק. סדריו ארוכים מאד היו, עד שמונה שעות ללא כל הפסק. יהיה מה שהיה. אף שהיה מסוכן גדול, לא היה מקצר מסדריו".
***
מוסיף רבי ירוחם בענין זה ואומר: "כל הבריאה מתנהגת על פי סדר מופתי, אם איזה דבר שהוא ישנה זמנו אפילו כחוט השערה, יהיה העולם חרב מיד. למשל, אם תזרח השמש מוקדם מן הרגיל, אף רגעים אחדים, הלא מיד יגרם כתוצאה מכך חורבן גדול.
מכאן נוכל ללמוד כי סדר אינו רק כקשר שבשלשלת מרגליות, כי אם הוא דבר שהכל תלוי בו, ובלעדיו לא יוכל להתקיים דבר. הסדר הוא לעיכובא, הוא מן המעלות הגדולות ביותר, וכמעט שהוא עטרת כל המעלות.
רואים אנו אומות, אשר יש להן מעלת הסדר, ואמנם היא לסיבה להם לשלמות התעשייה.
ואם מעלת הסידור גורמת למעלות כה גדולות בדברים גשמיים, קל וחומר שתפעל גדולות, אם נרתום אותה אל הרוחניות.
אחר כל דברנו, נבין כי פשוט כל כך, מדוע הרחיבה התורה כל כך בסדר חניית ישראל במדבר".
רבי ירוחם ליבוביץ
תוויות:
חשיבות הסדר,
ישיבת מיר,
ישיבת קלם,
רבי ירוחם ליבוביץ,
שיטת המוסר
יום שני, 11 במאי 2015
נקיות מביאה לידי טהרה
הבנאדם הלך, השקיע הרבה מחשבה - איך לא לעשות את זה אגרסיבי מדי: שמצד אחד יבינו שכואב לו, ומצד שני, שאיש לא יתעצבן. התוצאה לפנינו.
לעניות דעתי, אין דרך יפה יותר להתמודדות עם בעיה כה מכוערת.
אני שולח מכאן את רגשי הזדהותי עם האיש האלמוני שמאחורי הניסיון - לעשות: את העולם, את הארץ, את העיר שלי, את השכונה שלי, יפים יותר. הלוואי שמישהו יצליח להבין למה התכוון האיש.
תוויות:
ואהבת לרעך כמוך.,
זבל,
מכולות אשפה,
ריחות לא נעימים,
שכנים יקרים
יום שלישי, 5 במאי 2015
שכונת 'הר-נוף' בטוחה גם בל"ג בעומר
לקראת אירועי ל"ג בעומר יצאו רבני השכונה והקהילות בשכונת 'הר-נוף' בירושלים, בקריאה לשמירה על הרכוש הציבורי.
מן הראוי לציין, כי בשנה שעברה תרמה ההיערכות המוקדמת להערכה בקרב הגורמים המקצועיים, זאת בנוסף לציות המוחלט לכללי הבטיחות - ובפרט נוכח העובדה שלא הודלקו מדורות ברחובותיה הפנימיים של השכונה.
בעיריית ירושלים הביעו שביעות רצון מהיענות התושבים ומשיתוף הפעולה המלא, כן נשמעו דברי ההערכה מצד תושבים הסובלים משאיפת עשן, שברכו על השינוי הנפלא שהתחולל בענין זה ברחבי השכונה.
גם השנה נקראו ילדי 'הר-נוף' לשתף פעולה, ולהדליק רק על פי ההנחיות ובמקומות המותרים בלבד.
יום שבת, 2 במאי 2015
מי ירים את הסככה
שני מכתבים אלו, הופיעו במדור 'רשות הרבים' של עיתון 'יתד נאמן', הראשון שבהם מכיל דברי תודה לישראל קלרמן סגן ראש העיר ירושלים, שסייע בהסרת המיטרד, שפגם בהנאתה של משפחת ולדנברג מ'יפי הנוף וההיסטוריה בת אלפיים השנים הנשקפים לעיניה בהוד קדומים ממערות הסנהדרין'.
ולדנברג פנו לקלרמן, וכדרכו, הפעיל את צוות עוזריו המסור, והכל על מקומו בא בשלום, לאחר אי אלו עיכובים והליכים בירוקרטיים מצויים.
***
המכתב השני מפרגן קצת פחות, ואף יוצר ציפיות. במקרה, או שלא, הוא נכתב על ידי, והוא כולל בקשה לטיפול במטרד שכונתי, שכבר חלפה עליו למעלה משנה, ועדיין לא בא על פתרונו. צרפתי יחד את שני המכתבים, כי יתכן מאד שאם קלרמן יראה את הראשון, הוא יגלה גם את זה שבא אחריו. ומי יודע, אולי גם כאן יהיה זה הוא שישחזר שוב את 'הפתרון הסופי'. בהצלחה קלרמן.
הירשם ל-
רשומות (Atom)