אל תרדה בו בפרך - מסע מצולם בעקבות הנושאים בעול הציבור

 

אם בסל הטרדות שלכם, מונחת גם הטרדה המסוקרת להלן, אתם מוזמנים להצטרף לסיור. אם לאו, מומלץ לכם להמשיך אל התחנה הבאה.

מעת לעת, בעת שאני נקלע לבתי מדרש שונים, צדה עיני באופן אוטומטי את המצב הנתון בשטח, כמו את דרכי ההתמודדות הספציפיים שבהן נוקטים אנשי המקום, על מנת להשליט סדר בסביבה.

לאחרונה הזדמנתי לישיבת ההסדר 'מעלה-גלבוע'. כדרכי בהגיעי למקום שכזה, וכפי שהורתה לי מידת סקרנותי, יצאתי ל'סיור לימודי' בעקבות הספרים ובעקבות לומדיהם.

'על הדרך', עקבתי גם אחר כוסות הקפה ושאר שאריות, שבסוף, כמעט תמיד יהיה מי שיאסוף אותן, ולא להאמין, אפילו יטרח לשטוף אותן. כמו שתמיד ישארו אלו שידאגו לה(ז)ניח אותן.

ואם כבר, אז כבר. מה עם הניירות המתגלגלים להם היכן שרק לא ימצא מי שירים אותם? וכיצד מתמודדים עם ריבוי הדפים המיועדים לגניזה? ובכלל, מי אמור לשטוף את בית המדרש ואת מבואותיו.

פשוט לא להאמין. אבל ב'מעלה-גלבוע' חשבו על הכל. התוצאות מדברות בעד עצמן, ובהחלט כדאי ליושבי בתי המדרשות די בכל אתר ואתר, לאמץ את חלקן לכל הפחות. ברוכים הבאים לסיור בעקבות 'האיכפתיים.

 

התופעה הזאת מוכרת היטב לחובשי בתי המדרש. הם אלו שחשים על גופם את השלכותיה. לזכותם של רוב הלוקים בה יאמר, כי הם אינם חוטאים במתכוון. למרות זאת, לביקורת הם זכאים, ובצדק.

זה קורה בדרך כלל בסיומו של סדר הלימוד. לאחר לימוד פורה ומענג, שהותיר את הלומד עם שלל זכויות ועם תענוג עילאי שהפך להיות מנת חלקו.

דוקא אז, כשכל כך צפוי היה שיקיים הלומד בעצמו הלכה למעשה את דברי הרמב"ן הכל-כך מוכרים מאגרתו המפורסמת: '...וכאשר תקום מן הספר תחפש אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו...'.

דוקא אז, משום מה, נדמה כאילו לא זכה הלומד שלימודו יביאנו לידי מעשה. זהו אותו אדם שאך לפני רגע יגע בתורה בכל מאודו, תוך שהוא חס על כל רגע לבל ירד לבטלה.
והנה, כאשר נוגע הדבר ללימודם של אחרים, נעלמת לה לפתע אותה חרדה גדולה. משל, מעיד הוא הלומד על עצמו: 'תורתי, ערכה לא יסולא בפז. אולם זו של זולתי, חשובה אמנם, אך פחות. מה בכך אם יאלץ לכלות מזמנו על מנת לחפש את אותו ספר שבדיוק סיימתי ללמוד בו זה עתה!'

הוא אמנם לא אומר זאת במפורש. הוא גם אינו מתכוון לגרום לכך. אולם, תוצאות (אי) מעשיו מדברות בעד עצמן.  

ואגב, הקללה הזאת שאינה כתובה בשום ספר, מוצאת את ביטויה לא רק בספרים, גם בכוסות למשל, ובכל דבר אחר שאינו מוצא את עצמו במקומו הראוי לו.

***

לו היה העוול נגרם לו עצמו, הוא היה מתקומם. הוא לא היה מסוגל לאתר בקרבו בדל של לימוד זכות על גורם העוול הנורא - ואולי אותו לומד פשט שכח להשיב את הספרים למקומם? על כך הוא פשוט שכח לחשוב. כי מה לעשות, ממש עכשיו הוא זקוק בדיוק לאותו ספר, שאותו לומד שכח להשיב למקומו.

נכון, זה קורה גם לו. גם הוא שוכח, ויותר מפעם אחת. אבל הוא התברך בכמות כה גדושה של שכחה, שכבר אינה מותירה אצלו די מקום לזיכרון - מתי התרחש אותו מקרה על ידו.

כך חוזר הדבר על עצמו פעם ועוד פעם, ספר ועוד ספר. ספרים רבים, נותרים על ידו במקום לימודו. ומה עם כל השאר? שיחפשו!

*** 

זה כל כך פשוט, כל כך הגיוני, ולדאבון לב גם כל כך מצוי. וכשהדבר חוזר על עצמו שוב ושוב, ודוקא אצל אותם אנשים, שאצלם היה הכי פחות מצופה שהדבר יתרחש, השגגה הזאת כבר עולה זדון.

וכאן שואל את עצמו הלומד המצוי: מדוע יגרע חלקם של ספרי הקודש? אפשר שזהו מפני שאין בלבנו כלפיהם יחס של כבוד  - לפחות כמו זה המגיע לחפץ יקר ערך?!

***

אכן, כבר לפני מאה שנה ויותר, ייחד רבי ישראל איסר מפוניבז' בעל ספר 'מנוחה וקדושה', פרק מיוחד בראש ספרו לנושא 'כבוד הספרים'.

בראשית דבריו הוא מנפיק הסבר לנחיצות התייחסותו לדברים והצבתם בראש הספר: "כי יד הלומדים ותלמידי החכמים היתה במעל ראשונה והעם ירדו אחריהם, כי למדים מהם. ולכן ייחדתי על זה פרק מיוחד, ולגודל צורך פרסומו נתתי לו דין קדימה בספרי".

לאחר שהוא מצטט מדברי הפוסקים אודות הכבוד שבו ראוי לנהוג בספרי הקודש, הוא פונה אל הלומדים בשאלה נוקבת:

"ומה יענו ליום הדין הסומכים על הספר להנאתן, אם מוצאו על השולחן או על מקום אחר. ואם מוצא הרבה ספרים מונחים זה על זה, סומך עליהם בשתי ידיו ובכל גופו כמו על סטנדר....

וכן בבתיהם, הספרים נתונים בחרפה גדולה יותר שאין נמנעים מלהניח עליהם כלי תשמישם... וזה נוהג בבית שיש בו ספרים הרבה.

ובוודאי התורה מתאבלת ואומרת לפני הקב"ה: 'בניך עשאוני כדף שמסדרים עליו מיני מאכל, הלא צבא לאנוש עלי ארץ, ואיך תשא פניך ביום הדין'.

ועוד אחרת קשה מזו. שהתורה חוגרת שק ומתפלשת באפר, וקובלת לפני קונה ואומרת 'פרעוני קרעוני לגזרים, ונֻתַּתּי למרמס תחת כפות רגלי האנשים'.

ועתה שימו לבכם להתרגל להסתכל תמיד על רצפת בית הכנסת ובית המדרש בשעת התפילה, ותמצאו שדברי כנים, שכמה פעמים תוציאו דפי ספרים מתחת רגלי הדורסים אותם.

 

ועיקר האשמה הוא על חובשי בית המדרש...". מסיק בעל 'מנוחה וקדושה' את דבריו, שגם אם נכתבו בסגנון ובתיאור המציאות שרווחה באותם ימים, לצערנו, רלוונטיים ואקטואליים הם גם בימינו אנו. 

***

אז איך באמת מתמודדים עם התופעה, אם בכלל?

מאחורי הקלעים והמדפים של כל ספריה, ניצב מ'טבע-הספרים' אדם ואולי יותר מאדם אחד - 'משוגע לדבר'. עליו, על כשרונו, על מידת חסדו וטובו ניצב לתלפיות הבנין כולו.

הספרים המוצאים מן המדפים אינם חוזרים כידוע למקומותיהם בכוחות עצמם. בעזרתו האדיבה של המלאך הממונה על השכחה, רבים מן הספרים נותרים עזובים במקומותיהם, ומצפים למאן דהוא שיתמלא עליהם רחמים וישיבם למקומם הראוי להם.

כך, למרות הרצון הטוב לא תמיד הדבר בא לידי ביטוי בשטח. לשם כך ממנים את 'שר-האוצר' (או שהוא מתמנה מעצמו ומרצונו הטוב) - הוא  האחראי להשבת הספרים למקומותיהם. הוא האיש הנכון במקום הנכון. עליו מוטל התפקיד הלא נעים - הדורש ממנו לעשות הכל, על מנת לשוות לסביבה מראה מכובד, תוך שהוא אינו חוסך בתעמולה, וקורא השכם והערב להתחשבות מצד הציבור. 
 

***

מבחינת הספרן, הדבר הפך מזמן מסתם עיסוק סתמי, לדבר שהנשמה תלויה בו.

נטלת ספר ולא החזרת? נטלת ממנו פיסת חיים, כך לפחות הוא מרגיש - משל היה הספר בן יחיד. מה יותר טבעי מאשר יבקש לוודא כי 'הבנים' כולם ישובו בשלום למקום מנוחתם במדף.

נקודת השבר של הספרן, בשתי מילים, היא חוסר התחשבות. כמו בכל תחום, גם כאן הכח מגיע מהשטח.

"אינני מצפה", חוזר ומדגיש הספרן המצוי, "כי יכרעו בפניי ובפני חבריי ברך. אולם, בהחלט מעט ההערכה ושיתוף פעולה מסייעים לנו רבות.

שלא לדבר על ההיפך מכך: אם ספר מסוים נעלם במתכוון או שלא במתכוון, עשוי הדבר להשפיע רבות על תפקודנו.

ניתן אמנם להתגבר על הבעיה בעזרת הסתכלות על חצי הספריה המלאה. אך אין זה דבר של מה בכך עבור מי שמפנה את רוב כוחותיו אל הטיפול השוטף בספריה".

***

מה נותר לו לספרן האומלל לעשות? לחזור ולהתריע, ושוב להתריע, וזה באמת מה שמנסים לעשות הספרנים - לעורר את דעת הקהל, ולא לתת לנושא לרדת מסדר היום.

***

ויש גם את 'הגרסה-החרדית' של המאייר יוני גרשטיין.

בכשרונו המבורך הפיק האמן קריקטורה המיטיבה להעביר גם למתקשי הקליטה את המסר הכל כך פשוט ומתבקש: 'אל תרדה בו בפרך'. 

 

 

 

 

ובמקום הראשון... בני ברק

גידול של עשרות אחוזים בנתוני המיחזור בערים החרדיות

'תאגיד אל"ה' העוסק בהטמעת חשיבות המיחזור בציבור הישראלי ובמגזר החרדי, מסכם בימים אלה את השנה החולפת, 2015, שהצטיינה בפעילות מרגשת, צבעונית ועם מיחזוריות עמוסות לעייפה. מנתונים שפרסם התאגיד עולה, כי הציבור החרדי מפנים את חשיבות מיחזור בקבוקי הפלסטיק כדי לשמור על איכות הסביבה, וממלא את המיחזוריות במיליוני בקבוקים ובהרבה רצון טוב.

מראשית פעילות התאגיד ב2001 ועד תום הרבעון הרביעי של שנת 2015, נאספו ע"י תאגיד המיחזור אל"ה כ- 8.3 מיליארד בקבוקי משקה משפחתיים (ליטר וחצי) ומיכלי משקה בפיקדון, אשר הועברו למיחזור.

סך מכירות הבקבוקים המשפחתיים הסתכם בתום רבעון הרביעי של 2015 בכ- 715 מיליון בקבוקים. מתוך מכירות אלו נאספו ומוחזרו במהלך 2015 כ- 54% בקבוקים שהם כ- 17 אלף טון. במהלך 2015 התקין התאגיד 1,084 מחזוריות בנוסף ל- 13,432 המיחזוריות שהותקנו מעת התיקון בחוק (תחילת 2010). סה"כ פזורות ברחבי הארץ מעל ל- 21,500 מיחזוריות.

גם במגזר החרדי נרשמה עליה משמעותית. נתונים שנאספו בערים אלעד, ביתר, בני ברק, כפר חבד, מודיעין עילית, עמנואל וקרית יערים מבשרים, כי העיר עם המיחזור הרב ביותר לשנת 2015 היא העיר 'אלעד' - אשר מחזרה ב 30% יותר, לעומת 2014.

העיר בה ממחזרים הכי הרבה בקבוקים זו בני ברק, אשר נאספו בה 158.4 טון בשנת 2015, והמיחזור הגבוה ביותר לנפש נעשה בכפר חב"ד, בו מחזרו התושבים כ- 1.12 ק"ג לנפש.

במהלך הרבעון השלישי של שנת 2015 העלה התאגיד בכלי המדיה השונים את קמפיין "בקבוקים לא נופלים בפח רק במיחזורית". בערים החרדיות כיכב במקביל קמפיין הקיץ "ממחזרים וזוכים", בו התבקשו התושבים להשליך בקבוקי משקה משפחתיים ריקים ומסומנים למיחזורית הקרובה למקום מגוריהם, כשמדי שבוע הגרילו אופנים ותלושי קנית ספרים.

בתום הפעילות הוכרזה העיר אלעד כזוכה הגדולה, לאחר שנמדד בה הגידול הגבוה ביותר בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד (יולי-אוגוסט 2015, אל מול יולי-אוגוסט 2014). העיר הגבירה את מיחזור בקבוקי המשקה המשפחתיים ב-95 אחוזים, וזכייתה הביאה לילדי העיר פעילות סוכות מלהיבה ששולבה בלונה פארק ומתקנים מתנפחים.

קמפיין "ממחזרים וזוכים" לווה בפרסום, יח"צ וקד"מ מסיביים שהציפו את חשיבות המיחזור. הפעילות התוססת זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב בכל העיתונות החרדית הארצית והמקומית. באתרי האינטרנט החרדיים ובתחנות הרדיו "קול ברמה" ורדיו "קול חי" .

וזה לא הכל, בחנוכה ערך התאגיד שת"פ חגיגי עם רדיו קול חי תחת הכותרת: "מחזרת, נתפסת, הרווחת".

הפעילות נערכה בשידור חי בשכונות ובערים החרדיות, כשניידת השידור של רדיו קול חי מחלקת סופגניות לילדים הממחזרים.

בנוסף נערך בבית הספר משה שרת בחולון טקס "אות המיחזור". בטקס שהתקיים בנוכחות השר להגנת הסביבה, מר אבי גבאי, יו"ר התאגיד הגב' נחמה רונן ומנכ"ל אל"ה מר חיים זרביב. הוענקו גביעי זכייה לתלמידי בתי ספר וגני הילדים שיאני מיחזור. בין הזוכים היו גם בתי ספר חרדיים.

חיים זרביב מנכ"ל תאגיד המיחזור אל"ה, אומר כי "שיתוף הפעולה ההדוק בין הערים החרדיות ותושביהן, מאופיין ביכולת הגדולה לגייס קהילה שלמה למען מטרה ערכית כמו שמירה על איכות סביבה. תוצאות מיחזור בקבוקי הפלסטיק המשפחתיים הינן תודות לראשי העיר ואגפי השפ"ע שמובילים את התושבים למחזר וליהנות מאיכות סביבה ואיכות חיים גבוהה".

באדיבות 'קוקר'

תמונת הגניזה הישנה יוצאת מן הגניזה

מתקן הגניזה הישן הנראה כאן בתמונה, הסתתר זמן רב בחוברת שיצאה לפני כמה עשורים. נתקלתי בה תוך כדי עלעול בחוברת ששכנה כבוד אצלי במחסן. מן הסתם, היא נמנית על ראשוני המתקנים, שכמותם פזורים היום למאותיהם בריכוזים הדתיים ברחבי הארץ. מסתבר שאין חדש תחת השמש, וכי כבר אז, הם שמשו פוטנציאל נרחב להיערמותם של כתבי קודש בסביבתם.  לשבחם של הממונים על פינוי הגניזה יאמר, כי הם ניסו אז ומנסים גם היום לפעול לטובת הענין. אלא, שלא תמיד המציאות בשטח משתפת פעולה עם הרצון הטוב. פעמים, שהרצון נגנז וקובר תחתיו את הגניזה העולה על גדותיה.

 

  

ויהי אחרי השרפה

בקיץ הקרוב ימלאו שנתיים לשרפה הגדולה שכילתה שטחים נרחבים מיער ירושלים, בשיפולי 'יד-ושם' בואכה שכונת 'עין-כרם'. בימים אלו, לאחר תקופה ארוכה בה נערכו על ידי 'קק"ל' פעולות נרחבות לשיקום היער, זוכה היער סוף סוף לחדש את פניו. השחור שהשתלט על היער, גרם להיעלמותו של הירוק שמילא עד לפרוץ השריפה את מלוא רוחב העין. עתה, לאחר שעצים רבים נכרתו והועמסו אל דרכם האחרונה, יוצא השטח הירוק לדרכו החדשה. עצים חדשים ניטעו במורדות, והלב מלא תקווה, כי לא ירחק היום, ונכדנו יזכו אי"ה גם ליהנות מצילם של העצים. לנו, נותר אלא להמתין ולייחל שעד אז לא תפרוץ שרפה נוספת, וכי אלו השתילים הקטנים יגדלו, יפרחו, ויעשו חייל.  

 

תקנות האשפה

הפתעה נעימה ציפתה לי בביקורי האחרון במכולת האשפה הסמוכה לביתי. מישהו, שמאד הייתי חפץ לדעת מיהו, הגיע משום מקום וללא כל הודעה מוקדמת, בחר להביע בצורה כל כך מקורית, את מה שאני מנסה להביע מזה כמה שנים בעשרות מאמרים נוקבים. אני מסופק כמה גדול כוחו בתחביר, אבל אין ספק שכוחו גדול בהצגת הענין בצורה הישירה והפשוטה ביותר. בלי הרבה השקעה, עם הרבה מחשבה ועם תשומת לה מרובה עוד יותר, הלך האיש או האישה, העלה על הכתב את אשר על ליבו, צילם מספר עותקים, והעלה אותם על גבי מכולת האשפה. כמה מבין משליכי האשפה - מלבדי, התרגשו מהענין? אינני יודע. אני מכל מקום, הזדהיתי עמוקות עם המיזם. הלוואי ירבו כמותו. הלוואי שהוא הצליח להזיז משהו למישהו.

ולמי שמתקשה בקריאת הטקסט המצולם, עשיתי עבורו את העבודה:

 

תקנות האשפה

הריבונו של עולם, נתן לעם ישראל את הארץ הזאת, אל תזלזלו בו (יש לומר, בה).

1. תקשרו את כל שקיות השפה תמיד.

2. תמיד תשימו את כל האשפה בתוך פח האשפה.

אל תשאירו שקיות זבל מעל או ליד הפח.

אחרת הציפורים החתולים והרוח מפיצים אותו בכל מקום

3. אף פעם לא לתת שקיות אשפה לילדים שהם לא מספיק גבוהים כדי להגיע לפח האשפה.

4. אף פעם לא לזרוק אשפה על הקרקע הקדושה שהקב"ה נתן לנו.

 

חמוד ומקורי. דוקא בגלל העברית העילגת יחסית, שיש לתלותה בעובדה שארץ מוצאו של הכותב/ת ממוקמת היכן שהוא מעבר לים.

תעצומות 'הרוח' של עובדי עירית ירושלים

לאחר כשבוע וחצי קשה שעבר על הירושלמים בכל מה שקשור לתחום התברואתי והסביבתי, היום, בשעות הבוקר של יום שישי, הסתערו עובדי העיריה על שכונת הר-נוף, אני מניח שגם על שכונות נוספות, והחזירו לנו את הסביבה. אני, כמו רבים, אוהב בעיקר לבקר את 'המערכת' ולהעניק לה עצות לייעול. הפעם, אני מבקש להניח את הכפפות בצד, ופשוט לומר תודה. תודה שהחזרתם לנו את הצבע הטבעי שנגזל מעמנו בתקופה האחרונה. יש אמנם עדיין מה לשפר, אבל לכך אתייחס בנפרד. עת 'ללכלך' ועת לפרגן.

עקבתי אחר פועלי הניקיון בעבודתם, היה להם לא קל. הרוח הכתה בעוז, הקור גם הוא עשה את שלו. הלכלוכים הרבים שהצטברו בצדי המדרכות, עשו הכל בכדי לחמוק מידיהם. לבסוף, עם מאמץ לא קטן, הם גברו עליהם. נכון לעכשיו, אפשר לנשום לרווחה.

תודה רבה לכם פועלי הנקיון, ותודה גם למי שדאג לשלוח אותם. שתהיה לכם ולכולנו שבת שלום, שבת נקיה ורגועה.

 

  

כזבל דאשתקד

בשעה שהירושלמים ציפו להתעורר לבוקר מושלג שיכסה את הבירה בלבן, הם התאכזבו לגלות כי העיר שחוברה לה יחדיו מכוסה בערימות אשפה שלא פונתה על ידי עיריית ירושלים וזאת  בשל המאבקים מול שר האוצר כחלון.

כתב קוקר שיצא הבוקר לשטח גילה לתדהמתו  ערימות של זבל בכל פינה, באיזור שוק מחנה יהודה האשפה הגיעה אף לגובה של כחמשה מטרים, וכך, במקום לחגוג עם הלבן, התושבים בעיקר נאלצו לאטום את האף.

תושבים וסוחרים בירושלים מאשימים את ניר ברקת שלא עושה שום דבר למען התושבים, ונאבק מול שר האוצר החברתי על חשבון התושבים ועובדי עיריית ירושלים שחלקם אף פוטרו אתמול על ידי ראש העיר, "ראש העיר עסוק ביח"צנות במקום לדאוג לתושבים - העיר פקוקה כל היום ומליאה בזבל", אומר לנו אחד הרוכלים בשוק.