הסדר מוביל למנוחת נפש המאשרת את חיי האדם

'אל התלמיד', זו שמה של חוברת דקה (ל"ב עמודים בסך הכל) בעלת ניחוח עתיק, עדין וקסום, שהזדמנה לידי - הראשונה שיצאה לאור על ידי 'הוצאת משען לתלמודי תורה בארץ ישראל' (הלשכה הראשית בירושלים), במסגרת 'סדרת חוברות לבני הנעורים'. היא ראתה אור לפני 65 שנה, בחודש שבט של שנת התש"ט, כמהדורה שניה. כאשר קודמתה הופיעה כבר בחודש אלול של שנת התרפ"ב - 27 שנים קודם לכן. 

מחברה הוא הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, מי שנודע כמחבר פורה של ספרי הלכה והגות, בנוסף לעמידתו בראש מוסדות 'עץ חיים' - מראשוני תלמודי התורה בעיר, ומן הגדולים שבהם - במשך מאה שנים ויותר.

***

מהדיר החוברת המנוקדת, הרב ישעיהו אריה דבורקס, מביא בפתחה דברים אחדים: "אנו מוסרים פה בידיכם מחברת יקרה מאת מחבר יקר. במחברת זו אצור נסיון כביר של חכם התורה וחכם החיים, והיא נועדה לחניכי תלמודי-התורה. היא כתובה בלב מלא אהבה לתלמידים ובשפה קלה ומובנת".

בין יתר הדברים הפונים אל התלמיד, כלולות הוראות ועצות שונות, העשויות להיות לו לתועלת - כפי שפותח המחבר בדבריו: '...בני לדברי הקשיבה, לאמרי הט אזנך! דע, כי כל אשרך בחיים תלוי בחנוך ילדותך. מילדות תבוא לשחרות, ומשחרות לזקנה. הדרך אשר תתווה לך בנערותך, היא אשר תוליכך ותלוך עד זקנה ושיבה, ומהלימודים אשר תספוג היום, תשפיע אחר כך על בניך ועל חבריך ועל תלמידיך אתה, ובניך ותלמידיך לבניהם ותלמידיהם הם, עד סוף כל הדורות.

הבט נא אל האנשים שכבר באו בימים, וראה מה רבו השינויים, שנשתנו זה מזה, רבים מהם גדולים וטובים, צדיקים, אהובים וברורים, נוחים ומכובדים, ורבים קלי ערך, שחברתם שנואה. המקור לניגודים - הוא חינוך ילדותם. כל אחד ואחד מהם נתחנך על פי דרכו, וגם כי הזקין לא סר ממנה.

זקן אחד קבל ואמר: חבל שימי הילדות והחינוך באים לראשונה וימי הזקנה והידיעה באים לאחרונה, אילו באן להיפך - כמה ידע החניך להוקיר את חינוכו.

בחינוכך מטפלים אמנם הריך, רבותיך ומדריכך, הם העמלים הרבה להעלותך על סולם השלמות. אבל המדריך הגדול ביותר בשבילך, הנך אתה בעצמך. המחנכים יכולים רק להורות לך הדרך, להטותך אל הישרה וללמדך. אולם הלב המקשיב, המוח המשיג, והאוזן השומעת - לך הם וברשותך. אם הקשבת ושמעת לקול מלמדך - אשרך וטוב לך. ואם לבך הקשית ואוזנך אטמת - לשוא כל עמלם. אם אין אתה לך - מי לך? פלס מעגל רגלך, וכל דרכיך יכונו!"      

***

ט"ו פרקים מכילה החוברת, כל אחד מהם, מתפרס על שני עמודים לא גדולים. פרק ו' נושא את הכותרת - 'נקיון סדר ומנוחת הנפש', ומפנה אל התלמיד את הדברים הבאים:

"אל תלכלך בגדיך ופניך, ולא תתראה בניוולך, חפציך ובגדיך יהיו תמיד נקיים, ולא ימצא עליהם רבב ולכלוך, ומכל שכן על גופך.

הסדר - אין גבול לערכו. המסודר יש לו תמיד פנאי, ומעשיו מצליחים, אף שאיננו אץ ורץ. והמבוהל נחפז וממהר ותמיד אין לו פנאי, ואינו מצליח. האיש שלא התרגל בילדותו לסדר ומשטר, סובל הרבה בגדלו ואין נחת לו. הסתגל מימי הילדות לחיות חיים מסדרים. פשטת בגדיך- הנח אותם תמיד במקום מיוחד. לתרמיל ספריך וחפציך בחר לך מקום מיוחד, ואל תפזרם במקומות רבים. אל תשנה מקומותיהם פעם בפעם, אל תחוס על השעה הקצרה, שאתה מבטל לסגור בגדיך וחפציך - הפסד שעה קצרה זו ימנע ממך אחר כך הפסדן של שעות הרבה.

אל תבלבל מעשיך זה בזה, ולא יתבלבלו גם דבריך ומחשבותיך. וכבר אמר רבי זונדל סלנטר זצ"ל (ממייסדי תלמוד התורה 'עץ חיים'): 'המבולבל בהנחת חפציו, והבלתי מסודר במעשיו, מבולבל גם במחשבתו ולא רק בעניניו החומריים, אלא גם בעניניו הרוחניים, וקשה לו לצמצם את מחשבתו גם בעבודת ה' - זו תפלה.

הסדר מוביל למנוחת הנפש, המאשרת את חיי האדם".

***

בחיתומה של החוברת מצויה אגרת הפונה אל ההורים, באמצעות י"ד נקודות, שאותן מבקש המחבר כי יאמצו לעצמם:

בנקודה י"ב מתבקשים ההורים - 'להשגיח שיתרגל בסדר ונקיון, ולא ללכלך ולא לקלקל ולשבר'.

***

לי לא נותר אלא להצטרף לייחול: " 'וישמח אביך ותגל יולדתך', ויבורכו מפי הבריות - 'ברוכים הם שילד שעשועים כזה ילדו, ברוכים הם שבן יקיר כזה גדלו".  

 

העיריה תטפח את הרחוב, אנחנו נטפח את הבנין

יוזמה חדשה וברוכה יוצאת לדרכה אי"ה ממשרדי המינהל הקהילתי של שכונת 'הר-נוף' בירושלים.

כבר עם יציאתה לדרך החליטה הנהלת המינהל הקהילתי שנושא איכות הסביבה וטיפוח השכונה יעמוד בראש סדר העדיפויות של פעילותה. לצורך כך הוקמה ועדה לאיכות סביבה שחברים בה חברי הנהלה ותושבי שכונה.

המטרה של עבודת הוועדה להביא לשיפור משמעותי בטיפול השוטף של העירייה בניקיון וטיפוח ובתודעת הציבור לשמירה על המרחב הציבורי וניקיונו.

ראש העיר הכריז לאחרונה כי בשנים הקרובות תתמקד העירייה בתוכניות העבודה שלה בהשקעה גדולה יותר בשכונות העיר, זאת גם על רקע הביקורת שהושמעה נגד העירייה בשנים האחרונות ובמהלך הבחירות האחרונות.

המינהל הקהילתי מבקש להיות חלוץ בהובלה של יישום ההחלטה של ראש העיר בשכונה.

איך עושים את זה? איך גורמים, מצד אחד, לעירייה לספק את הסחורה? ומצד שני, לתושבים ליטול חלק בשינוי ביוזמה ובשיתוף פעולה? ובכלל, מה ניתן לעשות על מנת להפוך את חיינו כאן לנעימים יותר, לשכונה נקיה ומטופחת יותר? שאלות אלו ודוגמתן, עלו על שלחן הדיונים בישיבתה האחרונה של ועדת 'איכות הסביבה' בראשותו של סגן יו"ר ההנהלה ר' זאבי קלריסטנפלד.

הצעות ורעיונות שונים עלו ובסופו של ערב, התקבלה החלטה על הכנת תכנית כוללת, לה יהיו שותפים המינהל הקהילתי, התושבים ועיריית ירושלים. התוכנית תוגש לראש העיר בביקורו הקרוב בשכונה בדרישה ליישמה בשכונה בשנה הקרובה.
התוכנית תכלול התייחסות לחלקה של העירייה בהשקעה בטיפוח וניקיון השכונה, ולחלקם של התושבים בשיתוף הפעולה לשמירה וטיפוח של המרחב הציבורי, זאת מתוך הבנה כי ללא שיתוף הפעולה של הצדדים קשה יהיה להשיג שינוי ושיפור משמעותי.

חברי הוועדה מאמינים כי הר נוף יכולה להוות דוגמא ומופת לשכונות העיר ביכולתה ליצור את השינוי המיוחל, בזכות נכונות התושבים לקחת אחריות ולשתף פעולה עד להשגת התוצאה.

בקרוב תפרסם הוועדה פרטים נוספים על התוכנית המתגבשת וקידומה מול עיריית ירושלים.

***

ואם כבר, אז עוד בעיה קטנה, שאולי תיפתר ואולי לא:

"בעת האחרונה אנו עדים לתופעה מטרידה של נטישת רכבים וגרוטאות בצידי הדרכים ובחניות ברחבי השכונה.

הדבר מהוה פגיעה הן ביופייה של השכונה והן בתפוסה מיותרת של חניות ובנוסף לכך מהווה סכנה לילדים שעלולים להיפצע מרכבים שאינם עומדים בתיקנם.

אנו קוראים לבעלי הגרוטאות והרכבים הנטושים, לפנות את הרכבים מן הרחובות. ישנה אפשרות לתושב בעל גרוטאה לחתום על כתב וויתור, וכך תפנה העירייה את הרכב ללא תשלום".

איך אומרים? ימים יגידו!

 

מטרת הבריאה - אהבת הבורא

מטרת הבריאה - אהבת הבורא

אחד מן הספרים המוקדשים לנושא 'איכות החיים והסביבה במקורות היהדות' - כשמו כן הוא. הספר שיצא לאור בשנת התשנ"ד, על ידי הרב צבי שינובר והרב יצחק גולדברג בהוצאת 'מופת' - מרכז הדרכה פדגוגי נחלים, הופיע לרגל הכרזתה של שנה זו על ידי משרד החינוך כ'שנת איכות הסביבה'.

בדברי המבוא לספר כותבים המחברים: "...גרעין הנושא בהשקפת עולמה של היהדות - הינו ההרמוניה והיחס שבין ברואיו של הקב"ה בעולמו, כאשר האדם הוא נזר הבריאה, ומכך נגזרת ההשקפה המורה לו כיצד עליו להתייחס לכל אחד מברואי תבל. 

בעוברי בין בתרי הספר - העמוס לכל אורכו במקורות חז"ל ובהפניות לדבריהם, הנוגעים לנושאים שונים ומגוונים בתחום השמירה על הסביבה. לקטתי מתוכם את הדברים הבאים, שהיוו עבורי חידוש, ואשר לא התייחסתי אליהם במאמרים השונים שיצאו מתחת ידי.  

***

 

האדם מצווה על שמירת עולמו של הקב"ה

 

מדברי הגמרא אנו למדים על חשיבותה המיוחדת של שמירת העולם בידי האדם:

"תנו רבנן פעם אחת חש רבי במעיו... בדקו ומצאו עובד כוכבים אחד שהיו לו שלוש מאות גרבי (חביות) יין של תפוחים, של שבעים שנה, ושתה ונתרפא. אמר: 'ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים' (מסכת עבודה זרה, דף מ':)".

פירש על כך המהרש"א: " 'ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים', נראה לפרש, לפי שהיה היין הזה שבא לרפואה שמור כל כך בידי העובדי כוכבים שבעים שנה, נתן למקום (לקב"ה) ברכה בלשון הזו. ועוד יש לומר, לפי שבתחילה כשברא הקב"ה את האדם והניחו בגן עדן, לא השליט אותו בפירות גן עדן, רק שיהיה שומר בגן עדן, כמו שכתוב 'ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשומרה'. אבל כשנטרד מגן עדן, השליט את האדם בכל, ומסר הכל בידו. ועל זה נתן ברכה, שמסר עולמו שמחוץ לגן עדן לאותם שהיו שומרים בגן עדן, להיות להם כל העולם הזה לכל צרכיהם (שם)".

למותר לומר כי הציווי 'לעובדה ולשומרה' ממשיך להיות תקף גם בימינו, דבר המחייב את האדם לנהוג בעולמו של הקב"ה באופן הראוי.   

***

לא האדם בלבד משבח את הקב"ה על יופי מעשיו, כי אם גם הקב"ה בעצמו עושה כן:

"בשעה שברא הקב"ה את האדם... ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן (קהלת רבה, ז', א')'. עוד מצינו בענין זה בדברי חז"ל (בראשית רבה א', ד'): 'הוא לבדו ברא את עולמו הוא לבדו מתקלס בעולמו הוא לבדו מתהדר בעולמו".

תוספת הבנה לדברי המדרש מצויה בדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה ב', ב'): "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד 'צמאה נפשי לאלוקים לאל חי' ".

בהתאם לכך באר הרמב"ם (שם) כמה יסודות מדעיים הנוגעים לאתני הטבע וז"ל: "שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם".

***

שביתת הרופאים בבית החולים 'הדסה' - האם גם עובדי הניקיון ישבתו?

רשמי סיור במסדרונות ובמבואות בית החולים הדסה - עין כרם

על רקע משבר הגירעון והכוונה לפטר עובדים, הכריזו רופאי בית החולים 'הדסה' בירושלים על עיצומים.
בביקורי האחרון במקום (לצרכי ביקור חולה), הטרידה אותי השאלה: האם גם עובדי הניקיון ישבתו?
אין מדרכי אמנם לחוות את דעתי בנושאי בריאות, שבהם אין לי שיג ושיח. אולם, בהתחשב בעובדה שניקיון ובריאות הולכים פעמים רבות יחד, בלתי נמנע הדבר, כי עם הגעתי למקום שכזה, 'אתקל' דוקא בפן ההיגייני של בית החולים ומבואותיו.
ממבט שטחי של 'פציינט' לא כרוני, נראה כי אכן הנהלת בית החולים נותנת את הדגש המתבקש, בכל מה שקשור לתחום.
זה כולל, כאמור, לא רק את המרחב הבנוי, כי אם גם את הכניסות השונות אל בית החולים. למען האמת, אפילו למעשנים, יותר נכון, למאפרים, דואגים כאן. שלטים המוצבים במקומות המועדים לפורענות, מבקשים להזכיר למאפר הסדרתי כי: 'הגינה אינה מאפרה', וגם כי 'החצר אינה מאפרה'.
גינת בית החולים, הינה פינת חמד נאה לכשעצמה, המצדיקה ביקור בפני עצמו - גם אם הנכם בריאים לחלוטין. אין שם כמעט אבן מיותרת, (כמעט) כל אחת מן האבנים המשולבות, נושאת על גבה שם של תורם זה או אחר. כולן יחד יוצרות שביל נאה ומכובד, שערכו (ולא רק הכספי) מצדיק בהחלט את קיומו.
דמותם של הדובים הידידותיים לסביבה, המשמשים כמיכלי אשפה, רק מעצימים את תחושת החוויה, ומקילים מן הסתם על תחושת המבקרים במקום.
כנראה שלא לחנם זכתה 'הדסה' ב-5 'כוכבי יופי' מטעם 'המועצה לישראל יפה'. בשביל המאמץ ההסברתי והחזותי בלבד, מגיע לה.
המאמצים הנעשים למען הניקיון והסדר הטובים, אכן מורגשים כאן בכל פינה. שלטים משלטים שונים, מבקשים להזכיר לשוהים ולמבקרים כי עליהם לחטא \ לרחוץ ידיהם, לפני כל מגע עם החולה וסביבתו.
והיכן ישתו המבקרים \ החולים קפה? ארגון 'דרכי מרים' חשב על כך וסיפק מענה מתאים.

דרכי מרים', שלא תדעו מצרות (אלא אם כן בכוונתכם להצטרף לשורות המתנדבים), הינו ארגון שנוסד על ידי הרב ישראל וינגרטן ז"ל, והוא מספק הסעות עבור החולים ובני משפחותיהם.

ראשיתו של הארגון, אי שם, לפני מספר שנים, כאשר בשכנותו של ר' ישראל, התגורר ילד שבגופו קיננה מחלת הסרטן, ר' ישראל ניגש אליו והודיע לו: 'בכל פעם שאתה נזקק להגיע אל בית החולים, אתה מוזמן להתקשר אלי, ולצרפני אל הנסיעה'. במעשה זה, כך ידע מנסיונו המר (אחר שרעייתו נפטרה ממחלה זו), הוא מיקל על סבלו של החולה, באופן שלא יתואר. נסיעה גררה נסיעה, מקרה גרר מקרה, מעגל הנסיעות התרחב, וכבר התעורר צורך לצרף אנשים נוספים אל מעגל התנועה. מפה לאוזן, מן המשפחה וחוצה לה, עברה השמועה: 'דרושים מתנדבים להסעת חולים ובני משפחותיהם, הנזקקים להגיע אל בית החולים הדסה'. נסיעה אחת של פעם בשבוע, ועוד נסיעה, יצרה מאגר גדול של מתנדבים המוכנים להטות שכם, ולתדלק בטוב ליבם את פעילות הארגון.
שלא תזדקקו, אבל אם כבר נאלצתם להגיע לכאן, דבר ראשון, תירגעו. אין כל סיבה שלחץ הדם יעלה. עוד רגע יהיה הקפה מוכן.  רק עשו טובה, בטרם תחלו בתהליך ההכנה, זכרו: 'לקחתם שתי כוסות? הכפלתם את הוצאות העמותה!'

בימים שבהם 'הדסה' מדממת, ישמשו דבריי הכנים, כצרי למכתה, ויביאו מזור לקופתה הדוויה.

 

 

 

 

   

נמצאו 'שטחים ירוקים' בבני ברק

חוברת שהזדמנה לידי לא מכבר, מספרת את סיפורה של העיר בני ברק במלאות כ"ה שנים לקיומה. החוברת פרי מעשי ידיו של אחד ממקימיה ומראשיה הראשונים, הרב יצחק גרשטנקורן, הינה בעלת ניחוח עתיק, וכוללת סקירה נרחבת בתחומים שונים, המסופרים מכלי ראשון - של מי שחווה על בשרו את חבלי היצירה מאז ימי הקמתה הראשונים ולאורך עשרים וחמש שנותיה הראשונות. עלעול בין דפי החוברת הפגיש אותי עם סיפורה המרתק של חבורה, שמנתה כמה עשרות יהודים יראי שמים מיוצאי פולין, שלא נטלו לעצמם כל הנחה, על מנת להגיע אל המטרה שאותה הציבו בפניהם - הקמתה של מושבה בארץ הקודש על טהרת הקודש.

בני החבורה, בעלי מקצועות מכובדים, זנחו מאחוריהם חיים נוחים ומרווחים, בני משפחה קרובים, ושאר מנעמים שסיפקה להם ארץ מכורתם, הפכו עם הגעתם לעמילי כפיים, המיישמים בעשר אצבעותיהם הלכה למעשה את מצוות ישובה של ארץ הקודש. קשיים רבים היו מנת חלקם של הראשונים, הם נאלצו להתמודד דבר יום ביומו עם מציאות מורכבת וקשה, אליה לא היו מודעים כלל, ואשר נפשם לא הורגלה אליה עד כה. למרות הכל, ברכת השם שליוותה אותם, יחד עם עקשנות ראויה לשמה, הפכו תוך שנים לא ארוכות את משאת נפשם למציאות מבורכת, שאת פירותיה אוכלים בניהם ובני בניהם עד ימינו אנו, בחלוף כתשעים שנה מאז הקמתה.

***

חלק בלתי נפרד מחזונם המבורך, בו ראו תנאי הכרחי לקיומה של מושבה (שהפכה עם השנים לעיר גדולה), היתה הדאגה למראה המטופח והנאה של העיר. ידעו הם היטב כי קיומן של פינות נוי ומרגוע לאורכה של העיר, הינן דבר הכרחי ומתבקש בהתהוותה של עיר מוצלחת ומשגשגת. כך, החלו ליישם עם עלייתם על הקרקע, כבר בימיה הראשונים של המושבה ליישם את משנתם הסדורה. את הרשמים מאותם ימים בראשית מיטיב לתאר הרב גרשטנקורן (שמלבד היותו איש מעש, נודע לא מעט בשמו הטוב כאיש ספר, וכמי שניחן בעט סופרים מבורכת).

תחת הכותרת 'הנטיעות הראשונות', הוא מספר את סיפור המעמד שהפך ליום חג במושבה: "...תלאות מתלאות רבות ושונות היו מנת חלקנו בשנים הראשונות, אולם בברכה אחת התברכנו והיא: 'מידת אופטימיות מרובה', אותה אמונה בלתי נשברת, כי סוף סוף יהיה טוב. זו אשר נסכה בנו אומץ להמשיך ולסחוב בעול בנינה וביסוסה של המושבה, עד שהגענו לאותן השנים, כאשר הנחנו יסודות לרוב המפעלים הקיימים עד היום בבני ברק. לא הסחנו את דעתנו אף משפורה של המושבה בנטיעות ושדרות נוי. כבר אז עלה בדעתנו ליצור פנת מרגוע במושבתנו, ובבוא עונת הנטיעה בחורף (של שנת) התרפ"ה, ערכנו חגיגת ט"ו בשבט עממית, אף יצאנו, אנשים, נשים וטף, עם הרב דמתא (רב העיר) בראש, לנטוע את שדרות רבי טרפון - אותה שדרה נאה מרובת צל המובילה כיום מרחוב רבי עקיבא ל'הר השלום'...".

***

חלפו להן ארבע עשרה שנות עשייה, בנייתה של המושבה מתקדמת ללא הרף, גם מספר תושביה גדל במקביל. שמה הטוב כבר יצא לתהילה ולתפארת למרחקים. היא תופסת לעצמה מקום של כבוד בין יתר המושבות שפארו באותה עת את ארץ הקודש. מצבה הכלכלי אף הוא נעשה בחסדי שמים מבוסס דיו, לא מעט בזכותם של בתי חרושת שונים שהוקמו על ידי תושביה - אשר חלקם העתיקו יחד עמם מארץ מולדתם את עסקיהם המשגשגים.  יחד עם שגשוגה של העיר, לא זונחים פרנסיה את טובת התושבים, ובעיקר את הדאגה לרווחתם ולצלילות דעתם. תחת הכותרת 'נטיעות', מספר הרב גרשטנקורן את סיפורם של אותם 'איים ירוקים' המפארים את המושבה:

"בט"ו בשבט (של שנת) תרצ"ט, נעשה צעד ראשון בנטיעת עצים ברחוב רבי עקיבא (רחובה הראשי של המושבה, מאז ועד הלום), עד בית החרושת 'דובק' (שכבר הספיק מאז להיעלם מן הנוף), (ובהמשך) בשנות 1942-1947, נוצרו מספר איים ירוקים קטנים, ונטעו גינות קטנות בתוך מרכז המושבה. כתוצאה מסדור של תכנית בנין-ערים, נוצרו שטחים נוספים למטרה זו, שנרשמו על שם המועצה, המגיעים ל-45 דונם". אלו הם השטחים לגינות (נכון) ליום 1.5.49, הרשומים על שם המועצה:

על יד שיכון 'הפועל המזרחי' - 4150

אזור התעשייה טקסטיל -  2600

חורשה - 7600

על יד רחוב יהושע - 630

שכונת קרית הישיבה - 10465

שכונת נויפלד-בלחטובסקי - 2970

כביש פתח תקוה-תל אביב -  1000

על יד הר שלום - 10450

ההר הגדול - 4780

בסך הכל - 44645 ממ"ר

***

מתברר שמעמד הנטיעות ביום ט"ו בשבט, הפך למעין מסורת במושבה. כך עולה מתוך התיאור הבא: "בט"ו בשבט של (שנת) תש"ז, נוטע גן ציבורי על שטח של 13 דונם במדרון הר שלום שברחוב יהושע, גן זה יקרא 'בית נוחלה', על שם החברה הראשונה שיסדה את 'בני-ברק', ושמסרה את השטח למטרה זו. לפי התכנית יבנה בו אמפיתיאטרון ל-400 איש, מגרשי משחק לילדים, אגם מלאכותי - על יד מפל מים שירד מהגבעה של הר-שלום ובית-עם. הגן הזה יפתח לקהל עוד השנה".

***

אם הזדמנתם לבני ברק בימים אלו, בחלוף שישים וארבע שנים מאז ראתה החוברת אור עולם, ומשום מה לא זיהיתם את כל אותם שטחים ירוקים שפורטו לעיל. דעו, כי אין זה אלא כשל טכני. היה ועדיין יש הרבה רצון טוב, להפוך את המושבה, שבנתיים הפכה לעיר, למקום ירוק ופורח. מקום שנעים לחיות בו, כפי שמגיע למקום, שמתגוררים בו בני תורה.   

 

מלמד שיהא חס על היפה

בפרשתנו (תרומה) אנו למדים על הקשר הקיים בין 'בית הכנסת' לבין 'בית המקדש' - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה, ח')".

במסכת מגילה (כ"ט.) דרשו חז"ל על דברי הפסוק: " 'לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם (יחזקאל יא, ט"ז)'. אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל".

במדרש (ילקוט תהלים אות תרנ"ט) מובא: "רב הונא אמר כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת בעולם הבא, אמר רבי יוחנן מאי טעמא 'סביב רשעים יתהלכון', והמתפלל בתוכה בעולם הזה כאילו מתפלל בבית המקדש שנאמר 'ואהי להם למקדש מעט בגוים' ". נמצא כי כשם שהשכינה היתה שרויה בבית המקדש כך היא שוכנת בבתי כנסיות.

***

מקור נוסף בפרשתנו מלמד על החשיבות שנותנת התורה לשמירת יופיו של המשכן:

כשרש"י מתייחס לפריסת אהל העזים על המשכן הוא מעיר בפירושו לפסוק "והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעות האהל יהיה סרוח על צדי המשכן (כ"ו, י"ב-י"ג): 'לימדה תורה דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה' ".

למדנו בזה: כי מעבר להיותו של המשכן בנוי בחכמה ובתבונה, ומעבר להיותו יצירה שיופיה בא לידי ביטוי בצורה מיוחדת במינה, כיאה וכמצופה ממקום המהווה את מקום גילוי השכינה. הרי שלא פחות חשובה מן הבניה עצמה, הדאגה לשמירת יופיו של המשכן.

בניה, כל בניה, לאו דוקא של המשכן, יפה ככל שתהא, הינה מעשה הכרוך בהשקעה חד פעמית. אולם, השמירה על המצב הקיים, דורש משאבים אדירים, ולא פחות מכך, אנשים 'שמרנים' וברבים מן המקרים גם עקשנים לא קטנים, שישכילו לעמוד על המשמר, ולמנוע מן השגרה ומן הטבע השוחק לחולל את שלהם.  

***

בעונותינו חרב ושמם בית מקדשנו, ואין לנו כיום לא בית ולא מקדש, לא מזבח להקריב עליו קרבן, ולא כהן שידליק את המנורה.

אולם נחמה פורתא יש לנו בעובדה שהותיר לנו הקב"ה את בתי הכנסת, המשמשים לנו כ'מקדש מעט' - אשר כדברי חז"ל ממלאים הם באופן חלקי וסמלי את תפקידו של בית המקדש.

ראיית בית הכנסת כ"מקדש מעט" תרמה למאמצים לקשטו, שכן התורה מפרטת כי בית המקדש נבנה על ידי שלמה המלך בפאר ובהדר: "וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר בְּרַתּוּקוֹת זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב: וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב (מלכים א', ו', כ"א-כ"ב)".

אכן, מאז ימי החורבן, ועד ימנו, לאורך הדורות כולם, יהודים שאפו לפאר את מבנה בית הכנסת ולהבדילו מבתי מגורים ומבנייני ציבור אחרים. הקשר בין בית הכנסת לבית המקדש השפיע על מבנהו הפנימי של בית הכנסת: אולם התפילה המרכזי נתפס כמקביל ל"עֶזְרַת ישראל" - האולם שבו התכנסו הגברים בבית המקדש; וארון הקודש ובו ספרי התורה נתפס כמקביל לקודש הקודשים בבית המקדש. ארון הקודש ניצב ליד הקיר הפונה לכיוון בית המקדש בירושלים.

בקהילות ישראל שבצפון אפריקה ובאירופה היה זה הקיר המזרחי, "כותל המזרח". הארון עטוף בפָּרוֹכֶת, מעֵין וילון קטיפה רָקוּם המכסה את הארון כולו. ישנם בתי כנסת שבהם דולק לפני הארון נֵר תמיד, זֵכֶר לאֵש התמיד שבערה במנורת הזהב שניצבה בבית המקדש, סמוך לקודש הקודשים. במרכז של אולם התפילה, ליד ארון הקודש, ניצבת במה - מִשְטָח מוּגְבָּה שהקוראים בתורה עומדים עליו. על הבמה ניצבת התֵבָה - מעֵין הגבהה שמניחים עליה את ספר התורה. מבנה זה של הבמה והתֵבָה נתפס כמקביל למזבח הגדול שניצב בבית המקדש.

***

מכלל החיוב לכבד את בית הכנסת, היא הדאגה לנקיונו, וכפי שנפסק בשלחן ערוך (אורח חיים סימן ק"נ סעיף ט'): "נוהגים בהם כבוד לכבדן ולרבצן (פירוש כיבוד - ניקוי הבית, ריבוץ - זריקת מים על פני הקרקע)".

בספר יפה ללב (סימן ק"נ, אות י"א) כותב רבי חיים פלאג'י בשם ספר 'ארחות יושר' (פרק י"ג): "...ומצוה בזמן הזה לכבד ולרבץ בתי כנסיות ובתי מדרשות, וראויים הדברים שהרי טעם הרמת דשן מעל המזבח משום להגדיל כבוד הבית ולהדרו, כמו שכתב בעל ספר החינוך (מצוה קל"ה), נמצא כי ההתעסקות בנקיון בית הכנסת היא מצוה גדולה".

דברים דומים מצויים בספר 'ראשית חכמה'(שער הוראה פרק ט"ו): "...ונודע שבית הכנסת נקרא 'מקדש מעט' ולכן צריך לכבד ולרבץ ולהסיר כל לכלוך כדרך שמכבדים בתי מלכים".

אכן, מצינו מנהג בקהילות ישראל שמחוץ לבית הכנסת היה קבוע פס ברזל חד בקרקע, כדי לשפשף בו את סוליות הנעלים מן הלכלוך

חלק בלתי נפרד מן הדמיון שבין בית הכנסת לבין בית המקדש, הוא ייפויו של בית הכנסת בקישוטים המוסיפים לו פאר והדר, וכפי שכתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק א' הלכה י"א): "ומצוה מן המובחר לחזק הבנין ולהגביהו כפי כח הציבור שנאמר לרומם את בית אלוקינו, ומפארים אותו ומיפים כפי כוחו - אם יכולים לטוח בזהב ולהגדיל במעשיו הרי זו מצוה".

מקור הדברים נמצא כבר בדברי הזוהר (פרשת בשלח): "מצוה לבנות בית מקדש למטה כעין בית המקדש שלמעלה, כמו שנאמר 'מכון לשבתך פעלת ד' ', כי צריך לבנות ביהמ"ק למטה ולהתפלל בתוכו התפילה בכל יום לעבוד את הקב"ה, כי תפילה נקראת עבודה, ובית הכנסת ההיא צריך לבנות אותה ביופי גדול ולתקן אותה בכל התיקונים".

בספר 'המספיק לעובדי השם' (לרבי אברהם בן הרמב"ם, פרק כ"ה, כתב): "הואיל והסמיכו את הגבהת הבניין על האמור בכתוב בבית המקדש 'לרומם את בית אלוקינו', נדע שצריך גם כן ליפות את הבניין ולחפות את הכתלים ולפתח את התקרות והדלתות, לנאותם ולרצף את הקרקע באבני שיש הכי יפה שאפשר, עד שאילו היה אפשר שכל הכתלים והתקרות מחופין בזהב וכסף כעין מה שהיה בבית המקדש יש לעשות כך".

 

***

נדמה שאת בית המדרש של חסידות 'בעלז' בירושלים כמעט שמיותר להציג, הוא בולט ומזדקר היטב על פני סביבתו, וניכר כמעט מכל פינה בצפון העיר וסביבותיה, עד כי הוא נחשב כיום לאחד מתווי ההיכר הבולטים של העיר. ממרחקים מבחינים בגגו המפואר ובגודלו הענק של המרכז העולמי. בשל פארו הרב של המבנה, והעובדה כי הוא בולט לגובה מעל בתי השכונות הצפוניות של ירושלים, מכנים אותו בחיוך בשם 'בית המקדש של בעלז'.

זהו בית הכנסת הגדול בארץ, והוא כולל כ-5,000 מקומות ישיבה למתפללים - 2000 לגברים, ועוד 3000 לנשים וילדים. בימים הנוראים מתפללים במקום לא פחות מ- 8,000-10,000 מקצתם בישיבה ומקצתם בעמידה. גובה הבניין 29 מטר מבפנים ו-19 מטר נוספים מבחוץ, כלומר 48 מטרים בסך הכל. את היכל עזרת הגברים המונה כ-2000 מקומות ישיבה, מאירות אותו 9 נברשות שמשקלן 750 ק"ג. ארון הקודש המפואר שוקל כ-23 טון, גובהו 12 מטר ורוחבו כ-8 מטר. הוא עשוי מעץ שהובא מברזיל, ו-70 ספרי תורה מונחים בו.

המבנה הארכיטקטוני של בית הכנסת עוצב על ידי האדריכל אהרן אסטרייכר הנמנה על חסידי האדמו"ר, בהשראת בית הכנסת שהיה בגליציה. כך למשל, ה'כדורים' המפורסמים שבגג הבניין הנוכחי, שגודלם כמטר כל אחד, מבקשים להזכיר כדורים דומים שעוצבו על גג בית הכנסת בגליציה ושגודלם היה 20 ס"מ. יש לזכור כי גודלו של בית הכנסת המקורי היה 300 מטר מרובע בסך הכל וגובהו שתי קומות. כלומר, מעבר להשראה הכללית, ההבדלים עצומים. אגב, בתוך הבטון שולבו אבנים מבית המדרש הראשון בעיירה בעלז, שנועדו להמחיש את רעיון ההמשכיות ואת תקומתה של החסידות.

למרות גודלו של ההיכל, הוא תוכנן כך שהאקוסטיקה בו מעולה, וניתן לשמוע היטב את שליח הציבור העובר לפני התיבה ובעל הקורא העומד על הבימה המרכזית, בכל רחבי ההיכל, כולל בכל הגלריות והיציעים.

מלאכת התכנון והבניה כולה ארכה לא פחות מ-18 שנים. שהרי מדובר בקומפלקס כמעט בלתי נתפס, המשתרע על יותר מ-30 אלף מטרים מרובעים. הוא כולל מקוואות, שמונה בתי כנסת לימות השבוע, אולמות שמחה, כוללים ועוד.

 

***

מי שביקר במקום ונוכח בעיניו במעצמת העל - הראויה מן הסתם לתואר 'בית המדרש הפעיל והתוסס ביותר בעולם, והעמוס ברוב שעות היממה, הן באיכות והן בכמות', יודע מן הסתם במה הדברים אמורים, מי שעדיין טרם מימש את סקרנותו, מוזמן לעשות זאת בהקדם. מובטחת לו חוויה בל תשכח.

בחג החנוכה האחרון, כמנהגי מדי שנה, קפצתי למקום לביקור קצר, על מנת להאיר את נשמתי באווירה 'המדליקה' השוררת במקום בשעת מעמד הדלקת נרות החנוכה.

 

לא אלאה את הקוראים בתיאור חי ומרתק של המעמד, רק אציין בקצרה כי עצם השהות במקום, בחברתם של אלפי חסידים! יש בכוחה לפרוט גם על הנימים הגסים של הלב. זוהי ללא ספק חוויה מדליקה. הגורמת גם לאדישים שבין הנוכחים, לתזוזה כל שהיא של התעוררות רוחנית.

על הדרך, כדרכי בקודש, בהגעתי למקומות מעין אלו, אני לוטש עיניים לצדדים, ותר אחר ערך מוסף שיספק את סקרנותי. הכי טוב שיהי קשור איכשהוא לתחום התעניינותי - ה'אחד והיחיד'.

במקרה של 'בעלז', לא מדובר בסקרנות גרידא, כי אם בשאלה 'קיומית' של ממש - שאלה שמטרידה אותי מזה עידנים רבים: מי ואיך, שאלתי, ואני עדיין שואל את עצמי אחראי להשלטת הסדר במבנה בעל סדר גודל שכזה? מדובר הלא בתחזוקה 'שוטפת' - תרתי משמע ויומיומית של מבנה, הזוכה דבר יום ביומו לביקורם של מאות ואולי אלפים, אין ספק כי יש 'אדון' לבירה אדירה שכזו!

אחזקת בית הכנסת מתבצעת אמנם באופן רשמי על ידי 'מכירת מקומות ישיבה' במאות שקלים, ובגיוס 'פרנס היום' האחראי על מימון ההוצאות השוטפות בכל יום. זה בכל מה שקשור לצד הכספי. אולם, איך מחלחלים הדברים לשטח עצמו?

מן הסתם, אני מתאר לעצמי, ומשום מה, מעולם לא נגשתי לבחון את הדברים מקרוב, לשם השלטת הסדר הטוב והנקי על כנו במקום שכזה, נדרשות לא רק עשרות ידים עובדות, כי אם גם מישהו שינצח על המלאכה, שישכיל וידע לעשות את הדברים בתבונה ובחכמה, ובעיקר ביעילות.

מדובר ללא ספק באתגר מורכב, שעל פי הנתונים המגיעים מן השטח, עומד בו המקום בהצלחה יתירה.

כאמור, בביקורי האחרון במקום, קבלתי מענה חלקי למידת סקרנותי, בצורת מנשר שבו נתקלתי, הכולל פניה ל'מעלת כבוד אנשי שלומנו, היקרים והחביבים'. תחת הכותרת 'שתחדש עלינו...', פונה הנהלת בית המדרש ופורסת את משנתה 'הסדורה' הנוגעת לאחזקת המקום:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתבה 'ממוחזרת' - מוסדות חרדיים, בראש רשימת המוסדות הממחזרים.

כתבה זו המבוססת על כתבה שנכתבה על  ידי ר' קולינס, פורסמה לאחרונה בעיתון 'יתד נאמן'.

על אף שמן הסתם היתה הכתבה אל מול עיניהם של רבים וטובים, רבים מאד אפילו. מסתבר, שחלק הארי של אותם קוראים נמנה מטבע הדברים על בני הציבור החרדי.  ביודעי ובהכירי את הטענות הממוחזרות ונשנות, מצד גורמים רבים הבוחשים בקדירת 'איכות הסביבה', מהן עולה כאילו הנושא כולו, מצוי מחוץ לתחום שיפוטו והתעניינותו של ציבור איכותי וסביבתי זה. הרי שאין כמו הצגתה של כתבה זו, בכדי להמחיש עד כמה הדברים מנוגדים למציאות הרווחת. יש בהחלט - אפילו הרבה, מה לתקן. ובכל זאת, כשם שאותם מבקרים מקבלים (מן הסתם) שכר (ממי?) על הדרישה, התביעה, ולפעמים גם על ההכפשה, הרי שמצופה מהם, כי לא ישכחו לתת שכר, ואם לא, אז לפחות, קצת לפרגן, כשצריך.

***

איך הפכו מוסדות חינוך חרדיים ל'שיאני המִחְזוּר', מה למִחְזוּר ולנדוניה לכלות, ומה הרוויחו במודיעין-עילית מ'גמ"ח לאיסוף בקבוקי יין'? / ר' קולינס

***

מבלי שנשים לב, במדינת ישראל מתחוללת בשנים האחרונות מהפכה של ממש בתעשיית המִחְזוּר. תוך זמן קצר, הפכנו למעצמה בכל הנוגע להיקפי האיסוף של מיכלי משקה והבאתם למִחְזוּר. מדוע חשוב לאסוף מיכלי משקה, מה אומר על כך החוק, איך זה מתבצע בפועל, באלו כמויות מדובר, ואיך תוכלו גם להרוויח מכל זה? 

***

מיכלית גדולה קלטה את הבקבוקים והפחיות שהושלכו אליה במהירות. העובדים, במיומנות ובזריזות, מיינו את המיכלים הריקים משקיות שנבחרו באקראי לבדיקות סקר, והשליכו אותם למיכל הגדול שמאוחר יותר תכולתו תרוקן ותועבר למִחְזוּר.

מה יש בהם, בבקבוקים ובפחיות, שכל כך חשוב לספור אותם כשהם ריקים, מעוכים קמעה ופה ושם גם סרוטים וחבולים? "בעמדה זו נערכות בדיקות סקר על מנת לוודא שהכמות של הבקבוקים שהגיעו אלינו תואמת למספרים עליהם הצהירו הלקוחות", אומר חיים זרביב, מנכ"ל אל"ה.

"בסופו של דבר, בתמורה להם מועבר כסף מזומן ללקוחות". במפעל המיון של אל"ה באשדוד, ביום שמשי ובהיר, העבודה מתקדמת בקצב משביע רצון. כל אחד אמון על מלאכתו, ההרמוניה בין העובדים מושלמת ובהתאם לה התפוקה וקצב התקדמות העבודה. ויש עבודה. רבה.

***

לאסוף למען הסביבה

'אל"ה', כפי שמסביר זרביב, היא איגוד המִחְזוּר שהוקם ב-2001 כפועל יוצא של אישור חוק הפיקדון. "תאגיד המִחְזוּר אל"ה - איסוף למען הסביבה", נמצא בבעלות יצרני המשקאות הגדולים, יפאורה, טמפו, מי עדן וקוקה-קולה. במסגרתו, אנחנו פועלים בכמה תחומים: איסוף ומִחְזוּר של מיכלי פיקדון ואיסוף ומִחְזוּר מיכלים משפחתיים שנעשה על ידי הציבור בהתנדבות.

"האיסוף הוולונטרי כולל כל בקבוק משקה מליטר וחצי ומעלה. פחות מכך, או ליתר דיוק מיכלי משקה מ-100 מ"ל ועד 1.5 ליטר- פחיות, בקבוקי זכוכית ופלסטיק, מחויבים בדמי פיקדון. בקבוקים שמקבלים עליהם בחזרה דמי פיקדון כוללים גם בירות, יין ואלכוהול בכלל. למעשה, כל מי שמייצר ו/או מייבא משקאות במדינת ישראל, חובה עליו לסמן בקבוק חייב בפיקדון. מבחינת החוק, היצרן חייב לאסוף ולמחזר 77% מהמלאי של הבקבוקים חייבי הפיקדון".

 'אל"ה', הינו גוף פרטי הפועל ללא מטרות רווח, מציין זרביב. בפועל, מעניקים באל"ה שירותים ל-125 יצרנים ויבואנים שכוללים, בין היתר, את החברות הגדולות (המוזכרות להלן, שהן בעלות המניות של החברה), יקבים, יבואנים וכדו': "הגופים והחברות האלה משלמים לנו ואנחנו אלה שבפועל אחראים על האיסוף, המִחְזוּר והעמידה ביעדים של איסוף לפחות 77% ממיכלי המשקה. וכמובן, בסופו של דבר, החזרת הכסף לציבור. הסיבה לכך שתאגיד אל"ה הוקם היא בשל העלויות היקרות של האיסוף והמִחְזוּר. אם כל אחד, בעל עסק או חברה, יצטרך לעסוק בזה, העלויות תהיינה יקרות מאוד ויהיה קושי לעמוד ביעדים הנדרשים. באופן כזה, כשהפעילות מרוכזת על ידינו, המערכת יעילה יותר ולכן הצרכנים משלמים פחות כסף לתפעול".

***

וכל זה למה?

 

העבודה במפעל, מרשימה ביותר. הלוגיסטיקה, המערך הגדול והיעילות שבה פועלת אל"ה מעלים את השאלה שמנקרת שוב ושוב: מדוע בעצם זה חשוב כל כך. ומה, תכלס', זה נותן לנו, האזרחים?

"התשובה לכך היא פשוטה מאוד", אומר זרביב: "במקום שהבקבוקים והפחיות ילכו להטמנה שהעירייה צריכה לשלם עליה וגם על משאיות פינוי, ואגב כך יביאו לזיהום נרחב של קרקעות, אנחנו פועלים לכך שהעלויות האלה תיחסכנה והסביבה תהיה נקייה יותר. היטלי הטמנה ופינוי הנם יקרים מאוד. ברגע שהפסולת הזו נאספת על ידינו, נחסכים כספי ציבור והסביבה נשמרת. כל הבקבוקים והפחיות הולכים למִחְזוּר, במקום צריכה של חומרי גלם חדשים, מה שמעצים עוד יותר את החיסכון. ואם לא די בכך, האריזות הממוחזרות זולות יותר מחדשות, עוד חיסכון על הדרך".

התועלת הרבה שבאיסוף הפסולת - שמקורה במיכלי השתייה והמִחְזוּר שלה, מובנת ככל הנראה על ידי יותר ויותר גופים, חברות ומוסדות, כפי שניתן ללמוד מהנתונים על הלקוחות של אל"ה.

חיים זרביב: "יש לנו כיום כ-3,000 לקוחות בכל רחבי הארץ. הלקוחות מחולקים לכמה קטגוריות: רשתות השיווק - שמחזירות מיכלים ומקבלות כסף עבור ציבור המחזירים, בתי עסק- אולמות, מסעדות, בתי קפה וכדו' ולקוחות פרטיים. לגבי לקוחות פרטיים, הרי שכל אדם שאוסף 1,200 מיכלי משקה ומעלה, מגיעים אליו הביתה מטעם אל"ה ואוספים את הפסולת. בנוסף, יש לנו גם 'אספנים' שאוספים מיכלים ועובדים מולנו. האספנים, שהפכו את הפעילות הזאת לעסק, גובים עמלות מבתי עסק ומתווכים ביניהם לבינינו. יש כאלה שמעדיפים את שירותיהם של האספנים בשל שעות פעילות נוחות יותר מבחינתם וכדומה. מעבר לכך, יש לנו גם תחנות עירוניות, מעין 23 חנויות בכל רחבי הארץ. לחנויות אלה מגיעים עם מיכלים ומקבלים כסף מזומן. חלק ניכר מהתחנות האלה פועל בפריפריה, בערים כמו ירוחם, קריית שמונה, אור עקיבא ועוד".

כשמִחְזוּר וחינוך נפגשים

אפרופו הלקוחות הגדולים של תאגיד המִחְזוּר, הרי שאחד הלקוחות הגדולים של אל"ה הם מוסדות החינוך. חגית חושן, מנהלת השיווק של התאגיד, מספרת לנו כי באל"ה רואים חשיבות רבה באיסוף מיכלי משקה ריקים ממוסדות חינוך: "התועלת כפולה. מחד, כמובן, אנחנו אוספים מיכלים ריקים ובכך מסייעים לחיסכון ולסביבה נקייה יותר. בד בבד, הפעילות הזו תורמת לחינוך התלמידים ומסייעת לחנך את הדור הבא באשר לחשיבות הרבה שבאיסוף ומִחְזוּר. בעידן שלנו, שהופך יותר ויותר תעשייתי וטכנולוגי, יש חשיבות רבה למִחְזוּר. המוצרים החד-פעמיים הולכים ומתרבים, ויחד עמם הסיכון לזיהום הסביבה בהיעדר מִחְזוּר מספיק. ככל שהתלמידים מפנימים את המסר הזה, היקף המִחְזוּר במוסדות החינוך גדל ויחד עמו ההפנמה שבחשיבותו".

זרביב מוסיף, כי בשל הסיבות שלעיל, באל"ה מקדישים מאמצים באיסוף מיכלי משקה ריקים ממוסדות החינוך: "בשל החשיבות הרבה שאנחנו מייחסים למִחְזוּר מיכלי משקה ממוסדות חינוך, אנחנו אוספים בבתי ספר בכל רחבי הארץ באופן אינטנסיבי ומייחדים פעילות מיוחדת לשם כך. בתי הספר אוספים מיכלי משקה, מקבלים מתקנים ו/או שקים לאיסוף ונרשמים כלקוחות. בכל פעם כשמגיעים ל-600 מיכלים, מגיעה משאית מטעמנו ואוספת את התכולה. בתמורה לכך, אנחנו מעבירים כסף באופן ישיר לחשבון הבנק של המוסד. כפי שהדגישה חגית חושן, התועלת היא כפולה. במקביל לאיסוף בפועל, אנחנו תורמים לחינוך הילדים לגבי החשיבות שבמִחְזוּר. כשילד ממחזר, המשפחה ממחזרת. במסגרת הפעילות שלנו במוסדות החינוך, כל מוסד צובר נקודות. על כל 300 מיכלים נצברת נקודה ירוקה. בסוף השנה, הנקודות הללו מתורגמות למתנות- מכשירי כריזה, אוטובוס ליום טיול וכו'".

 1,207,000 מי יודע

 כספי הפיקדון שנמסרים על ידי אל"ה למוסדות החינוך, משמשים בין השאר עבור פעילויות של בית הספר, סיוע לתלמידים נזקקים ועוד. "בציבור החרדי-דתי אספנו עד כה 1,207,000 מיכלי משקה", מספר לנו זרביב. "בתמורה למיכלים, קיבלו המוסדות הללו למעלה מ-360 אלף שקלים. וגם מתנות. ברשימת המוסדות שהגיעו לכמויות הגבוהות ביותר של מיכלים, יש כמה מוסדות חרדיים בולטים. ביניהם, סמינר למורות הרב כהנא בבני ברק שהגיע למקום ה-4. בסמינר הרב כהנא אספו יותר מ-30 אלף מיכלים וקיבלו קרוב ל-9,000 שקל. גם בית ספר "בית יוסף" בפתח תקווה הגיע להישג מרשים, עם איסוף של יותר מ-5,000 מיכלים. בבי"ס רמת אהרון בבני ברק אספו גם כן כמות דומה של מיכלים ובכל שבוע מתקיימת תחרות בין הכיתות, מי אוסף הכי הרבה מיכלים".

 "בסמינר בית יעקב למורות בירושלים (ברח' בן ציון 15) מינפו את המִחְזוּר והפכו אותו לפעילות חברתית. על פי יוזמה של גב' ציפי קאופמן, שהייתה מורה בסמינר, בכל שנה יש הגרלה בין הכלות הלומדות בסמינר. במסגרת ההגרלות מחולקות להן מתנות נדוניה שמקור העלויות שלהן, בכספי הפיקדון שניתנים מהתאגיד. בסופו של דבר, כולם נהנים. התלמידים, המוסדות עצמם והציבור. ככל שחולף הזמן, היקף האיסוף במוסדות החינוך הולך וגדל, לשביעות רצוננו ולתועלת הכלל".

האיסוף עצמו, מתבצע בתהליך פשוט מאוד. "הלקוחות מתקשרים אלינו למוקד ומכוניות שינוע מגיעות לאסוף את המיכלים", אומר חיים זרביב. "הרכבים מגיעים לשני מרכזי עיבוד, באשדוד (שם התקיים סיורנו. ר.ק.) ובדשנים. בשני האתרים האלה נפרקת התכולה, נספרת ובהתאם למספרי המיכלים מזוכים הלקוחות. לאחר מכן, מתקיים מיון, הפרדה בין הצבעים השונים של הזכוכיות, ובין מתכת לבין אלומיניום- כשמדובר בפחיות. בקבוקי הפלסטיק נשלחים לשני מפעלים שהופכים אותם לפתיתי פלסטיק, שמהם מיוצרים מוצרים חדשים. זכוכיות נשלחות למפעל פניציה למִחְזוּר או משמשות כתשתיות. החומר כולו, כל סוג לפי מה שמתאים לו, נשלח למִחְזוּר".

מהכמויות של החומר שנשלח למִחְזוּר ניתן ללמוד באיזו פעילות אדירה מדובר: "במהלך 2013, שטרם הסתיימה (בעת הסיור. ר.ק.), נקלטו כ-62 אלף טונות של מיכלי משקה ומִחְזוּר", אומר לנו אלדר בן שושן, מנהל התפעול של מפעל המיון באשדוד. "לאל"ה מגיעים כ-600 מיליון מיכלים בשנה. כדי לסבר את האוזן, האתר באשדוד קולט מדי יום 1,500,000 מיכלים לערך שהם כ-30-35 מיכלים בשנה". הנתונים המרשימים, שלא לומר המדהימים, הביאו אותנו לשאול האם יש עמידה במה שנקבע בחוק, איסוף של לפחות 77% מהמיכלים חייבי הפיקדון. בן שושן, כמו גם זרביב, מאשרים כי היעד הזה מושג, לכל הפחות.

***

מסייעים לאיסוף ההתנדבותי

 באל"ה, כפי שהוזכר, לא מסתפקים רק באיסוף של המיכלים החייבים בפיקדון אלא אף מסייעים במידה ניכרת לאיסוף הוולונטרי של מיכלים גדולים יותר שנעשה על ידי הציבור. חיים זרביב: "אנחנו מצדנו נוקטים בשלוש פעילויות מרכזיות לטובת הגברת ועידוד האיסוף של מיכלי משקה באופן וולונטרי. מציבים תשתיות - יש לנו ברחבי הארץ 20 אלף מִחְזוּריות שאת רובן הצבנו. הגברת המודעות - באמצעות שיווק ופרסום, וקידום מכירות- כשלדוגמא, בחנוכה שעבר מי שהביא 3 בקבוקים קיבל שקית ממתקים דמי חנוכה. הייתה לנו גם פעילות שכונתה 'מִחְזוּרית הגלידה'. הציבור הביא בקבוקים וקיבל גלידה במתנה. פעילות כזו התקיימה גם בריכוזי אוכלוסייה חרדיים, כמו ביתר עילית ושכונת ויזניץ בחיפה. בבני ברק, היינו שותפים לחוברת קיץ של העירייה עם תכנים בנושא המִחְזוּר".

בתאגיד המִחְזוּר מממנים את הפינוי של המיכלים האלה ואחראים על כל האופרציה של האיסוף והמִחְזוּר. "אנחנו מגיעים ל-50% ומעלה איסוף של מיכלים מעל 1.5 ליטר, שזה למעלה מ-350 בקבוקים בשנה", אומר חיים זרביב. "הכל נאסף בהתנדבות. אנחנו מצדנו דואגים שהחומר ילך למִחְזוּר וממנו מיוצרים מוצרי פלסטיק חדשים. 50% איסוף זהו נתון מרשים מאוד. רק לשם השוואה, במהלך 2012 ארצות הברית הגיעה ל-31% של איסוף בקבוקי פט- בקבוקי פלסטיק קטנים וגדולים. באירופה, הגיעו ל-52% ובמדינת ישראל ל-54%. וכל זאת בתוך תקופה קצרה, באמצעות פעילות אינטנסיבית להגברת המודעות ובשיתוף פעולה מלא ונלהב של הציבור. ואם מדברים על שיתוף פעולה, הרי שאנחנו נהנים ממנו באופן מיוחד ביישובים חרדיים. הצבנו למעלה מ-800 מִחְזוּריות בערים חרדיות, ביניהן: בני ברק, אלעד, עמנואל, ביתר, מודיעין עילית, קריית יערים ורכסים. במהלך 2012 נאספו בבני ברק 104 טון בקבוקי פלסטיק, במודיעין עילית- 18 טונות, בבית- 16 ובאלעד- 9. שיתוף הפעולה בציבור החרדי גבוה, ובהתאם לו הנתונים שלעיל".

***

מכונה משומנת

הפרויקט הגדול של האיסוף והמִחְזוּר בא לידי ביטוי מרהיב במפעל באשדוד. בעשר בבוקר, העבודה בעיצומה. המיה חרישית של מכונות, קולות מהוסים של עובדים ונהמה של מנועי משאיות יוצרים יחדיו מארג אנרגטי של עבודה מסביב לשעון. החל מפריקה של משאיות, דרך מיון ופעולות שונות וכלה באריזה מחודשת ושליחת המיכלים הממוינים למפעלי המִחְזוּר השונים, המפעל משדר מקצועיות ואסרטיביות לעילא. "המשאיות שמגיעות לכאן, מתחברות באופן מיידי לרמפת הפריקה", אומר חיים זרביב, "שם הן נפרקות מהתכולה עמה הן מגיעות. כאן, יש מיון ראשוני בין זכוכית לפלסטיק ולפחיות. הזכוכיות מועברות למסוע אחד ופלסטיק ופחיות נטענים על מסלול שני. במקביל, כאמור, יש עמדה בצד לבדיקות סקר, שבהן נספרים שקים ומכולות על מנת לוודא שהנתונים המוצהרים תואמים את הכמות של המיכלים בפועל".

 "מהמסועים, בקבוקי הזכוכית מגיעים לעמדת מיון, שם ממוינות הזכוכיות בהתאם לצבעים שלהן. לאחר מכן, הבקבוקים נשברים לחתיכות ומועמסים על משאיות בדרך למִחְזוּר, או למפעל פניציה או כחומר לתשתיות. הפלסטיק, במסוע שלו, נוסע לעבר מכבש שדוחס את הבקבוק למעין לבנה שנקשרת בחוטי ברזל. הלבנים, או הקוביות שמתקבלות, מועמסות גם הן על משאיות ומשם נלקחות למפעל מִחְזוּר. בדרך לייצור ה'לבנים', הפחיות מועלות על מסוע מיוחד משלהן כשבמהלך הדרך נעשה בהן מיון, פחיות אלומיניום ופחיות ברזל לחוד. לפני שהן יוצאות לדרך, נשקלות הקוביות".

***

הררים של פסולת למִחְזוּר

אי אפשר שלא להתפעל מהיעילות ומההיקף של המִחְזוּר באל"ה. כמויות מיכלי המשקה שמגיעות לאשדוד הן ענקיות. "הכמויות האלה הן כמויות של חורף", מדגיש יגאל בן יוסף, מנהל המפעל באשדוד. "בהשוואה לקיץ, מדובר בכמויות ממש קטנות. בעונה החמה, מיכלי המשקה פשוט גודשים את האזור. יש לנו ממש גאות...". והכמויות הגדולות האלה, בתוך שעות הן ממוינות, נארזות ונשלחות הלאה למפעלי מִחְזוּר. בסופו של דבר, ציבור הצרכנים עושה שימוש נוסף בחומרים האלה, באריזות ובמוצרים שמכילים חומרים ממוחזרים.

לקראת סיום הסיור, כשמשאית נוספת אך הגיעה והחלה פורקת את המטען הרב שהביאה עמה, חגית חושן ביקשה להעביר מסר לציבור ולהדגיש שוב ושוב את החשיבות הרבה שבאיסוף ובמִחְזוּר מיכלי המשקה: "חשוב שנדע לשמור על מה שקיבלנו. הדור הבא, עוד יותר מאתנו, צריך להמשיך את מהפכת המִחְזוּר ביתר שאת. הילדים של היום נולדו לטכנולוגיה ולתעשייה וגם לצורך למחזר. ככל שנמחזר יותר, נסייע לשמירה על סביבה נקייה ולחיסכון של כספי ציבור. בציבור החרדי לקחו את מהפכת המִחְזוּר למקומות טובים מאוד. בנוסף למתואר לגבי מוסדות החינוך, יש יוזמות כמו גמ"ח לאיסוף בקבוקי יין שהכסף שלו הולך לטובת התושבים במודיעין עילית, ועוד ועוד. בלי הציבור, אי אפשר יהיה להצליח. הוא חלק בלתי נפרד מהמהפכה הזו".

***

אז, אנא מכם, בפעם הבאה, כשאתם מדברים על 'החרדים, ממחזרים או לא?' אל נא, תשכחו לשקלל את הנתונים הבאים:

 

ברשימת המוסדות שהגיעו לכמויות הגבוהות ביותר של מיכלים, יש כמה מוסדות חרדיים בולטים. ביניהם, סמינר למורות הרב כהנא בבני ברק, שם אספו יותר מ-30 אלף מיכלים וקיבלו קרוב ל-9,000 שקל. בבית הספר 'בית יוסף' בפתח תקווה ורמת אהרון בבני ברק אספו יותר מ-5,000 מיכלים.

בסמינר בית יעקב למורות בירושלים (ברח' בן ציון 15) מינפו את המִחְזוּר והפכו אותו לפעילות חברתית. בכל שנה יש הגרלה בין הכלות הלומדות בסמינר. במסגרת ההגרלות מחולקות להן מתנות נדוניה שמקור העלויות שלהן, בכספי הפיקדון שניתנים מהתאגיד. בסופו של דבר, כולם נהנים...".