תקנות האשפה

הפתעה נעימה ציפתה לי בביקורי האחרון במכולת האשפה הסמוכה לביתי. מישהו, שמאד הייתי חפץ לדעת מיהו, הגיע משום מקום וללא כל הודעה מוקדמת, בחר להביע בצורה כל כך מקורית, את מה שאני מנסה להביע מזה כמה שנים בעשרות מאמרים נוקבים. אני מסופק כמה גדול כוחו בתחביר, אבל אין ספק שכוחו גדול בהצגת הענין בצורה הישירה והפשוטה ביותר. בלי הרבה השקעה, עם הרבה מחשבה ועם תשומת לה מרובה עוד יותר, הלך האיש או האישה, העלה על הכתב את אשר על ליבו, צילם מספר עותקים, והעלה אותם על גבי מכולת האשפה. כמה מבין משליכי האשפה - מלבדי, התרגשו מהענין? אינני יודע. אני מכל מקום, הזדהיתי עמוקות עם המיזם. הלוואי ירבו כמותו. הלוואי שהוא הצליח להזיז משהו למישהו.

ולמי שמתקשה בקריאת הטקסט המצולם, עשיתי עבורו את העבודה:

 

תקנות האשפה

הריבונו של עולם, נתן לעם ישראל את הארץ הזאת, אל תזלזלו בו (יש לומר, בה).

1. תקשרו את כל שקיות השפה תמיד.

2. תמיד תשימו את כל האשפה בתוך פח האשפה.

אל תשאירו שקיות זבל מעל או ליד הפח.

אחרת הציפורים החתולים והרוח מפיצים אותו בכל מקום

3. אף פעם לא לתת שקיות אשפה לילדים שהם לא מספיק גבוהים כדי להגיע לפח האשפה.

4. אף פעם לא לזרוק אשפה על הקרקע הקדושה שהקב"ה נתן לנו.

 

חמוד ומקורי. דוקא בגלל העברית העילגת יחסית, שיש לתלותה בעובדה שארץ מוצאו של הכותב/ת ממוקמת היכן שהוא מעבר לים.

תעצומות 'הרוח' של עובדי עירית ירושלים

לאחר כשבוע וחצי קשה שעבר על הירושלמים בכל מה שקשור לתחום התברואתי והסביבתי, היום, בשעות הבוקר של יום שישי, הסתערו עובדי העיריה על שכונת הר-נוף, אני מניח שגם על שכונות נוספות, והחזירו לנו את הסביבה. אני, כמו רבים, אוהב בעיקר לבקר את 'המערכת' ולהעניק לה עצות לייעול. הפעם, אני מבקש להניח את הכפפות בצד, ופשוט לומר תודה. תודה שהחזרתם לנו את הצבע הטבעי שנגזל מעמנו בתקופה האחרונה. יש אמנם עדיין מה לשפר, אבל לכך אתייחס בנפרד. עת 'ללכלך' ועת לפרגן.

עקבתי אחר פועלי הניקיון בעבודתם, היה להם לא קל. הרוח הכתה בעוז, הקור גם הוא עשה את שלו. הלכלוכים הרבים שהצטברו בצדי המדרכות, עשו הכל בכדי לחמוק מידיהם. לבסוף, עם מאמץ לא קטן, הם גברו עליהם. נכון לעכשיו, אפשר לנשום לרווחה.

תודה רבה לכם פועלי הנקיון, ותודה גם למי שדאג לשלוח אותם. שתהיה לכם ולכולנו שבת שלום, שבת נקיה ורגועה.

 

  

כזבל דאשתקד

בשעה שהירושלמים ציפו להתעורר לבוקר מושלג שיכסה את הבירה בלבן, הם התאכזבו לגלות כי העיר שחוברה לה יחדיו מכוסה בערימות אשפה שלא פונתה על ידי עיריית ירושלים וזאת  בשל המאבקים מול שר האוצר כחלון.

כתב קוקר שיצא הבוקר לשטח גילה לתדהמתו  ערימות של זבל בכל פינה, באיזור שוק מחנה יהודה האשפה הגיעה אף לגובה של כחמשה מטרים, וכך, במקום לחגוג עם הלבן, התושבים בעיקר נאלצו לאטום את האף.

תושבים וסוחרים בירושלים מאשימים את ניר ברקת שלא עושה שום דבר למען התושבים, ונאבק מול שר האוצר החברתי על חשבון התושבים ועובדי עיריית ירושלים שחלקם אף פוטרו אתמול על ידי ראש העיר, "ראש העיר עסוק ביח"צנות במקום לדאוג לתושבים - העיר פקוקה כל היום ומליאה בזבל", אומר לנו אחד הרוכלים בשוק.  

בני-ברק נלחמת במשליכי הפלייארים

עיריית בני ברק מחריפה את הצעדים נגד משליכי הפשקווילים: ביוזמת מנהל אגף התברואה בעירייה נתי נחום השתלטו הבוקר פקחי העירייה על הרחובות המרכזיים בעיר שם הושלכו אלפי פשקווילים לקראת הפגנת הגיוס של 'הפלג הירושלמי' ו'העדה החרדית' וניקו את העיר מהפשקווילים שכיסו אותה.

בעקבות תלונת תושבים במהלך הלילה, יצאו פקחי העירייה במתכונת מוגברת לפנות בוקר לפינוי וניקוי העיר מהפשקווילים אותם זרקו פעילי 'בני תורה' ו'העדה החרדית'.

במהלך הלילה, קיבל נתי נחום, מנהל אגף התברואה, פניה טלפונית מתושבים על כלי-רכב ממנו מושלכים פאשקווילים לרחובות. התושבים דיווחו גם כי התריעו בפני המשליכים על חומרת מעשיהם, אך אלו, לא זו בלבד שלא הפסיקו בהשלכת הכמויות האדירות של הפאשקווילים, אלא אף החלו בהטחת דברים כנגד התושבים.

בעקבות זאת, יצאו נציגי אגף התחבורה למקום ותיעדו את כלי-הרכב והנוסעים בו. נציגי אגף התברואה צפויים להציג בפני ראש העיר את החומר התיעודי בעניין, ולנסות להגיע למצב בו משליכי הפשקווילים ישלמו קנסות בסכום של עשרות אלפי שקלים.

 

משלחנו של מבקר העיריה

נדמה כי אין צורך להשקיף על עירית ירושלים מחלונותיו הגבוהים של משרד מבקר-המדינה. גם אין צורך לטפס עד לשם בכדי 'לגלות' כי ישנם 'ליקויים' בהתנהלותה של העיריה.

לא כך היינו מצפים שתיראה עיר הבירה שלנו, גם העיר היקרה. אבל, עובדה, צאו לאחד מרחובותיה של העיר, חפשו את הניקיון. קשה להאמין שתמצאו אותו.

מה לעשות, ככה זה, ירושלים כלילת היופי, אינה מצדיקה כיום, מבחינת יופייה החיצוני, את התואר שניתן לה לפני אלפי שנים.

***

האם יש מה לעשות בכדי לשנות את המצב? כנראה שלא.

מניסיוני האישי, אוכל לומר, כי ניסיתי כמעט הכל. הקדשתי לענין הכאוב הזה, עשרות רבות, אולי מאות שעות, בהתנדבות מלאה כמובן. עם מי לא ניסיתי לדבר. אל מי לא כתבתי. לצערי, אפילו חרס מלוכלך לא העליתי בידי.

התחושה הרווחת כיום הינה, שאין עם מי לדבר. תאמרו 'זו תחושה שלך, ולך תסתדר איתה'?

אז ככה, כאדם שמעורה בחברה, וכמי שנקיונה של העיר הזו - ובפרט של השכונה שבה אני מתגורר, ניצב בראש סדר עדיפויותיו, יוצא לי לשוחח על הענין עם לא מעט אנשים.

אנשים מזהים אותי כפעיל סביבתי, פונים אלי, ומשיחים את דאגתם. כבר כתבתי על כך, כנראה גם עוד אכתוב על כך רבות.

כאמור, לא שאני מאמין שמשהו באמת ישתנה בעקבות כך. אולם, לפחות, אדע כי ניסיתי לעשות משהו.

בכדי שיתחולל שינוי אמיתי, מהותי, המערכת צריכה להזדעזע, בינתיים לא נראה שזה הולך להתרחש.

***

עד אז, אשוב שוב לאותן נקודות תורפה, אנסה להציף אותן, גם להפיץ אותן, לכל מי שמוכן יהיה להקדיש בשבילן אפילו דקה.

השינוי המיוחל, מסתבר, שלא יבוא בצורה זו. אבל לפחות ידעו מי שצריכים לדעת, איך העיר הזאת מתנהלת.

אתם מוזמנים לצאת איתי שוב לסיור ווירטואלי בחוצות העיר. אתחיל כדרכי ב'הר-נוף', השכונה שבה אני מתגורר. הנה, מדגם קצר ולא ממצה על קצה הלכלוך, של עובדות, שאת חלקן לקטתי בצדי הדרכים, וחלקן זרמו אלי, במהלך הימים האחרונים:

פיזור פליירים, הדבקת מודעות על מכולות אשפה, הדבקה פיראטית ועוד

הייתם מצפים מעירייה שמטפחת את סביבתה כי תקצה ולו מעט משאבים על מנת להתמודד עם מגפה שכזאת. בפועל, גם אם נעשה משהו בענין, כנראה שלא הרבה.

בכוונה אינני מתייחס לשכונות כמו 'גאולה', או 'מאה שערים', שם מדובר במגפה של ממש, שמסופקני מאד אם ניתן יהיה אי פעם לפתור אותה.

הדבקת מודעות על קירות / פיזור פליירים ועוד כהנה תופעות מגונות, הפכו לצערי ולבושתם, לחלק בלתי נפרד מהדי. אנ. אי. שלהן. הן מבחינתי, מצויות בשלב זה מחוץ לתחום שטח ביקורתי. אם כי יש להניח, שגם להן מצוי פתרון כל שהוא.

רצוני להתייחס דוקא לשכונה כמו 'הר-נוף'. שכונה מבוססת יחסית, וממילא אמורה להיות גם מטופחת. אך לא. ממש לא.

אציג כאן מדגם מייצג של מראות שכיחים, שבהם נתקל כל עובר ושב, לאורך ולרוחב השכונה:

מכולות אשפה רבות חשופות למרחב, הסירחון והזוהמה השוררים בסביבתם - בהתאם (לפני כשלוש שנים, דובר על כך שהן תוחלפנה בפחים טמוני-קרקע, בנתיים זה לא קרה. אפשר שזה יקרה במהלך שנת 2016, אם אכן, יתרחש התרחיש, אהיה מן הראשונים לפרסם את הנס ה(לא)גלוי.

כידוע, מנהג עתיק ולא מכובד ישנו בעיר-הקודש - במסגרתו מנצלים כל שטח פנוי להדבקת מודעות. חביבות מיוחדת ישנה למכולות האשפה, הן הראשונות לשמש כפלטפורמה לקיומו של המנהג הלא חביב.  

מכולות אשפה, הלא מצויות לרוב בשכונתנו. סיור שטחי מציג תמונה מכוערת שבה בלתי ניתן כמעט למצוא מכולה שאינה מכוסה מכביש ועד ראש, במודעות ענק.

האם מישהו בעירייה ניסה להתמודד עם התופעה? מתי, אם בכלל, נקנסו אותם מדביקי מודעות פיראטיות על השחתת רכוש ציבורי?! מסופקני.

שאלתי, ואני שואל את עצמי השכם והערב: הזאת היא העיר ירושלים - זו האלופה בהענקת דוחו"ת על כל צעד ושעל?! זו שמשכילה לייצר מקורות הכנסה 'מקוריים'.

האם זו העיר, שכל כך חשוב לה מצבן של חצרות ומקלטי הבתים המשותפים - בהן היא עורכת ביקורות חדשים לבקרים, ומאיימת / קונסת תושבים תמימים וקשי-יום על לכלוך שהצטבר בחצרותיהם?!

אם אכן כל כך חשוב לה לעירייה המצב הסביבתי, מדוע לא תפעל ביחס לכיעור ההולך ומצטבר ברחובות השכונה. מדוע להיטפל לחצרות - שבהן הלכלוך אינו מפריע לתושבים, ויתכן שאף לא לדיירי הבתים?!

שמא תשקיע העירייה אותם משאבים גם בתחום הדבקת המודעות, שפרטי האחראים להדבקתן מתנוססים על גביהן!

משום מה, וזאת אני אומר בזהירות, ישנה תחושה לא נעימה באוויר, כי מישהו שם למעלה, אינו מעוניין בפתרון הבעיה.

שמא תאמרו, 'הבעיה טמונה רק ב'לוחות-המודעות' הפיראטיות'. ממש לא. מדביקי המודעות בלוחות המורשים - שלפי מיטב הבנתי, פועלים על פי זיכיון, מחוללים אף הם את שלהם.

מדובר בתופעה מוכרת: המדביקים משתרעים על הלוח אחת למספר ימים ובוחנים את מצבו. אם הוא עמוס מדי במודעות ישנות, אחת דינן להיתלש באחת, ולהיות מושלכות אל הרצפה - בצורת פלטה גדולה ומגושמת.

'מי ינקה?' שאלתי אותם לא אחת. 'אחת ל... אנחנו מנקים', השיבו. עד אז, וגם לאחר מכן, ניתן להבחין בשכבות-גסות לא מעטות שכאלו, כשהן מושלכות בסביבת לוח-המודעות. בדרך כלל, בצורה מוצנעת יחסית, מאחורי הלוח.

ומה אומרים על כך בעירייה? הנצחתי יותר מפעם אחת את התופעה המכוערת, שלחתי את הממצאים אל האחראי על הפיקוח. הוא הבטיח שיחזור. אני ממתין.

גם אצלי הם ימתינו באותו מקום לא מכובד, לצד קטעי וידאו לא מעטים, שבהם נראים מדביקים פיראטיים כשהם בעיצומה של המלאכה. חלקם עושים זאת על גבי גדרות המקיפות שטחי בניה, חלקם על ארונות חשמל. אם מישהו יזקק להם פעם, ידע כי הם שמורים אצלי בנאמנות.   

***     

ומה יש לי לחדש בתחום פיזור הפליירים?

הנה, דוגמה קטנה מיום שישי האחרון. תחושת בטן ספרה לי כי הולך להיות חם היום. הלכי הרוח בקרב הציבור-החרדי יצרו אצלי תחושה כי מישהו, יגיח מאי שם מתי שהוא - כחצי שעה בטרם כניסת השבת, ישליך מה שישליך תוך כדי נסיעה פראית, ויעוף לדרכו.

אנחנו, נשאר עם הסחורה המזוהמת לאורך השבת כולה, ועם ספיחיה - גם לא מעט ימים לאחריה.

כאזרח טוב, סמסתי למי שסברתי כי בידו מצוי הפתרון לבעיה. ידעתי אותו כי קיימת סבירות גבוהה להשלכת פלאיירים.

נכון, ניחשתם יפה. הכל עבד כמתוכנן. הפליירים הושלכו. איש לא הפריע להם בעבודתם.

כנראה שקשה לפקחים לעזוב את ההכנות לשבת, בשביל איזה כמה אלפי מודעות מעצבנות - שאגב, אינני מצליח להבין את פועלי הניקיון, איך הם לא הופכים עולמות בכדי למגר את התופעה. אין לי הסבר שיניח את הדעת.  

אני רק מהרהר לעצמי: מה היה קורה אילו, מישהו היה מחליט להרים דוקא בשעות אלו מרפסת או משהו דומה. איפה היו אז הפקחים?!

***

רבות עוד יש לי לכתוב על מצב השכונה שלנו בפרט, ועל מצבה של ירושלים בכלל.

נקודות תורפה רבות ממתינות לטיפול נאות, אמנה בקצרה כמה מהן:

·       טיפול שטחי ולא מקצועי בפניות העושות את דרכן למוקד 106

·       מוקדי לכלוך ואשפה, שאינם זוכים לטיפול לאורך תקופות ארוכות.

·       טאטוא לא מקצועי ושטחי של צדי הכבישים.

·       הגדרת שטחים לא מעטים ברחבי השכונה כ'פרטיים'. מדובר בתופעה מוכרת ומקוממת. 'פרטי', זה אומר, שרחוב איקס אינו זכאי לטיפול שוטף, משום שכך הוגדר בעת הקמת השכונה. אז מה אם דייריו משלמים את מלוא סכום הארנונה המושת עליהם. הם גרים ברחוב 'פרטי', ושיסתדרו. אולי בערב פסח יגיעו אליהם. עד אז, שימשיכו ללכלך חופשי. 

 

לאלו ועוד תקוותי להתייחס בהרחבה בבוא העת.

*** 

לעת עתה, אסתפק ברשימה זו, שתצטרף מן הסתם לקודמותיה. אינני תולה תקוות גדולות בשינוי המצב הנוכחי, אולם, לפחות אשיח את מצוקתי ואתרום את חלקי בהנצחת התופעה המכוערת.

תקווה גדולה שוכנת בלבי, כי אזכה לחזות מתי שהוא בבוא גואל לציון, ובמציאת פתרון לבעיותיה הקשות של העיר.

עד אז, אולי אנסה להתקדם שלב נוסף - העלאת נתונים למדיה החזותית. אולי היא זו שתזרז את הטיפול, ותביא לשינוי המצב הנוכחי.    

***

מתי ניקו כאן בפעם האחרונה?

 

 

וכאן?

 

מידת חסידות - על מיחזור ב'בית-יעקב' החסידי

באירוע שנערך לאחרונה בבית הספר משה שרת בחולון, הוכרזו הזוכים בתחרות “מיחזור זה משחק ילדים” שיזם תאגיד 'אל”ה' בין בתי הספר השונים.

בין הזוכים המאושרים נמצא בית הספר “בית יעקב החסידי” באשדוד אשר זכה במקום השלישי והמכובד, לאחר שתלמידותיו מחזרו כ- 50,635 מיכלי משקה ששוויים כ- 15,190 ₪ דמי פיקדון, אשר ישמשו לרווחת הבנות, מימון פעילויות וציוד לבית הספר.

תלמידי בית הספר היסודי ” משה שרת” בחולון זכו לשיעור עם מורה לא שגרתי - השר להגנת הסביבה מר אבי גבאי, אשר נפגש עם התלמידים בטקס חגיגי לרגל ההכרזה על בית הספר כממחזר ביותר על פי נתוני תאגיד המיחזור אל”ה, לשנת הלימודים תשע”ה.

מהנתונים שנחשפו בטקס עולה כי בשנת הלימודים האחרונה נאספו על ידי כלל מוסדות החינוך בישראל - 3.8 מיליון בקבוקי משקה. בתמורה לבקבוקים אלו – קבלו בתי הספר דמי פיקדון בסך כולל של 1.14 מיליון ₪ אשר שימשו לרווחת התלמידים, מימון פעילויות וציוד לבתי הספר.

להלן הזוכים בקטגוריית בתי הספר: למקום השלישי והמכובד - הגיע בית הספר “בית יעקב חסידי” מאשדוד עם כ- 50,635 מיכלי משקה שהינם כ- 15,190 ₪ דמי פיקדון.

למקום השני - הגיע בית הספר “נוף צורים” מצור יגאל שמיחזר כ- 54,680 מיכלי משקה שהם כ- 16,404 ₪ דמי פיקדון.

למקום הראשון הגיע בית הספר “משה שרת” מחולון שמיחזר מעל 62.5 אלף מיכלי משקה וקיבל עבורם מעל 18,750 ₪ דמי פיקדון.

***

תלמידים ממחזרים ומרוויחים

 

“מיחזור זה משחק ילדים” הינו פרויקט שנערך על ידי תאגיד המיחזור אל”ה מזה 9 שנים.
הפרויקט הייחודי מעודד את תלמידי בתי הספר להביא בקבוקים למחזור ומחנך אותם לפעילות ירוקה.
מוסדות החינוך הזוכים נהנים מדמי הפיקדון (30 אג’ לבקבוק ) ומפעילויות שלשמן נאסף הכסף. כמו מימון שיעורי עזר לילדים מתקשים, טיפולים באמצעות בעלי חיים במוסדות לחינוך מיוחד, רכישת ציוד לבתי הספר, שדרוג חצר משחקים בגני הילדים, יציאה לתכניות מרתקות, סדנאות וכיוב’.

בטקס שנערך בבית הספר בחולון בפני כ- 600 תלמידים, ביניהם תלמידי בתי ספר וגנים מרחבי הארץ זוכי “אות המיחזור”, השתתפו לצד השר גבאי, יו”ר תאגיד המיחזור נחמה רונן, מנכ”ל תאגיד המיחזור חיים זרביב, ראשי ערים ומועצות והוענקו גביעי זכיה ותעודות לבתי הספר ולגנים שמחזרו כמות רבה של מיכלי משקה בפיקדון, בשנת תשע”ה.

השר להגנת הסביבה ח”כ אבי גבאי אמר בטקס כי “המודעות לשמירה על הסביבה הולכת וגדלה. לילדים יש תפקיד חשוב - ללמד את ההורים שלהם איך לנהל אורח חיים סביבתי יותר”.

יו”ר תאגיד המיחזור נחמה רונן, ציינה כי “זהו דור שבו הילדים גדלים על ערכים גלובליים עם מודעות צרכנית בריאותית וסביבתית גבוהה ביותר. הם יודעים מה חשוב ובמה הם מוכנים להשקיע ולוקחים את האחריות על המיחזור בבית ואחריהם כל המשפחה”.

מנכ”ל אל”ה חיים זרביב הוסיף ואמר כי בטקס נמצאת נציגות מרשימה לבתי הספר של הציבור החרדי וכי ניכרת עלייה משמעותית בשיעור המיחזור בקרב ישובים חרדיים במקביל לשאר אזורי הארץ.

 

באדיבות: שלמה כהן, אתר jdn

 

 

יופי של סוכה

"...'זה א-לי ואנווהו' - התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה ספר תורה נאה, וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין (שבת קל"ג:)".

***

כבר מקדמת דנא רווחה התופעה בקרב יהודים מחבבי מצוה, להדר, לעטר ולפאר את תשמישי הקדושה אשר ברשותם. יפיפותו של יפת שכנה דרך קבע באוהלי שם. לא רק בעלי האמצעים שיכלו לאפשר לעצמם לרכוש חפצי קודש ושאר כלים נאים, רתמו את החומר לטובת הרוח. רבים וטובים, מבין קדושי אמוני ישראל, עשו זאת למרות מצבם הדל. כסף וזהב אמנם חסרו להם לרוב, אולם ידי הזהב שבהן התברכו, עשו זאת לא פחות, ואולי טוב יותר מאשר אותם בעלי מלאכה מובהקים, שדרשו הון רב בעד תוצרתם המסחרית.

הראש היהודי השכיל תמיד להמציא ולשכלל. כל עוד הדמיון עבד, יכולים היו כלי המעשה להוציא את המחשבות אל הפועל. בכל דור ודור, התאימו את עצמם היהודים למצבם הנתון. וכשהארנק מנע זאת מהם, השכילו לגבור גם על המכשולים שהציבה המציאות היומיומית.

***

נדמה הדבר כי מבין כלל המצוות המתייחדות בעשייתן בצורה נאה, נוטלות המצוות הקשורות לחג הסוכות חלק נאה במיוחד.

כבר בעיצומו של חודש אלול, ועם חלוף יום הדין ביתר שאת, עבור בימים שבין העשור לחודש לבין חג הסוכות, ובעיצומם של ימי חג בפרט, תופסות מצוות מיוחדות ונאות אלו את ראש ורובו של סדר היום היהודי.
זה מתחיל מעשיית הסוכה על ידי הזריזים המקדימים לעשותה תיכף לאחר ראש השנה, עבור בבחירת ד' המינים למצוות נטילת הלולב -  אשר רבים הם המקדישים בעבור בחירתם שעות יקרות והון יקר לא פחות, על מנת לצאת ידי חובת המצווה בהידור ובהדר המקסימאלי, ועד לעיטור הסוכה הזוכה ליחס מיוחד - שהעניקו לה חז"ל. לא לה בלבד, כך גם ליתר המצוות האגודות עם חג הסוכות. כה נאה הוא המראה של אותן מצוות, עד כי אף החיצוניות הופכת באמצעותו לחלק בלתי נפרד ממעשה המצווה.

***

כיום אמנם נעשים מרבית קישוטי הסוכה המנצנצים בשלל צבעים וגוונים שונים, באופן מלאכותי, באמצעות מכונות שונות ועל ידי יצרנים שונים - שרובם נמנים דוקא על בני העם הסיני, המשמשים כשליחים (לא) נאמנים לסוחרי (ובני) ישראל העושים זכר לענני הכבוד שהקיפום, ביציאתם מתחת שעבודם של בני העם המצרי. 

כך מתאזרחים בסוכותינו ניירות מנצנצים, פירות פלסטיק ממינים שונים, ותמונות מעוצבות בגדלים ובצורות שונות ועוד ועוד...

אכן אם נישא את עיננו אל העבר הלא רחוק, ניווכח לגלות קישוטים טבעיים, מקוריים ומפתיעים שנתלו ברוב פאר והדר, אשר חוצבו ממקורות קודש - בעשר אצבעותיהם של אנשי מעשה, רבים מהם הוכרו כאנשים של צורה.

לא אנשים של צורה בלבד, גדולי תורה של ממש נודעו במהלך הדורות ועד לדורנו אנו, כמי שהשקיעו את מיטב מרצם בהכנת קישוטים שהוכנו, משבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל ומשאר פירות העץ ואוצרות האדמה השונים שהתברכה בהם ארצנו.

היו שעפו בדמיונם אל הציפורים בעלות הכנפיים שהוכנו מקליפות הביצה, אשר נתלו והתעופפו בחלל הסוכה.

***

על אודת חביבות המצווה ובהקשר להכנה אליה מסופר, כי כשעלה הצדיק רבי מרדכי טברסקי מרוסיה לארץ ישראל, הביא עמו את קרשי הסוכה שקבלם בירושה מאבותיו הקדושים הצדיקים מצ'רנוביל. חן ויופי השתקפו מדפנותיה של סוכתו, ורגש קודש הורגש בצילה.

דפנות הסוכה, שכללו חיטובים וקישוטים מעשי ידיו הטהורות של רבי מרדכי עצמו - שלמודות היו לצייר ציורים נפלאים וחיטובים מעשי אמן. הפליאו את כל רואיהם. 

שבעה קרשים הביא עמו בעלייתו, והם שיצרו את דופן המזרח בסוכתו.

***

עד כמה חביבה המצווה בשעתה, ולא בשעתה בלבד, אף לאורך השנה כולה, ניתן ללמוד מ'יקירי-ירושלים', אשר סלסלו במנהג יפה זה מאז ומעולם.

רבי יעקב גליס מספר בספרו 'מדמויות ירושלים' על רבי מתתיהו בן רבי שלמה עלבא (נפטר ביום ב' בטבת התרפ"ד), שהוכר כאחד מיחידי דורו בקיום מצוות חג הסוכות: "...בחודש אלול היה נוסע לשכם - מרחק 65 ק"מ מירושלים, שעה ארוכה היה מבלה בפרדסים שם, בבחירת אתרוג נאה. בעודו על העץ, כשהבחין באתרוג שמצא חן בעיניו קטפו במו ידיו, עטפו בפשתן ושילם את מחירו. משם נסע לעמק הירדן מרחק 36 ק"מ משכם, שם גדלים הלולבים הטובים, מבלה שם שעה ארוכה ובוחר לו לולב.

עת הגיע ללימוד מסכת סוכה (ל"ז): 'מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדים את הלולב בגימוניות של זהב', קיים בעצמו את הדברים הלכה למעשה. כבר למחרת היום פנה אל הצורף, צרף מחשבה למעשה, שלשל לידו חמשה נפוליונים של זהב, על מנת שיתיכם ויעשה מהם חוט אחד, נטל את החוט וכרכו סביב לולבו בחלקו העליון ברוחב 7 ס"מ, כטבעת זהב.

בחג עצמו, נוהג היה רבי שלמה לצעוד אל עבר 'הכותל' ולולבו בידו, ולברך עליו שם. רבים היו קופצים על ההזדמנות, ומבקשים להצטרף אל קיום המצווה.

סוכתו נודעה בשעתו כנאה ביותר ב'מאה-שערים', עשויה ומהודרת היתה בטוב טעם. כי הקדיש מהונו ומזמנו על כל פרט ופרט שהיה עשוי לשפר את הסוכה, ברצותו לקיים מצוות 'זה א-לי ואנווהו'.

***

סוכתו, אותה עיטר וייפה בקישוטים נאים ומפוארים, הפכוה למוקד עלייה לרבים. לא רק את מוחו השכיל לשלב בה, גם ובעיקר את ליבו הגדול, לב אחד לאביו שבשמים. 

המזדמנים לסוכתו, ורבים היו, הבחינו תיכף עם כניסתם את גודל השקעתו בסוכה.

בשעת תליית הקישוטים הקפיד לדייק שיהיו תלויים ומונחים בדיוק רב, זה לעומת זה, והכל לכבוד המצווה.

בצעירותו, אף ניסר בעצמו את העצים, חתכם וגלפם, תוך שהוא משלב בהם קישוטים נחמדים למראה עדינים ומפוארים. אמנם, כשהבחין שהדבר מפריעו מלימוד תורתו, הפסיק לעשותם בעצמו, אף כי המשיך לפאר הסוכה בכל מה שהיה יכול.

***

בדור האחרון, היה זה הצדיק רבי יצחק נתן קופרשטוק זצ"ל מ'בתי -ברוידא' שבירושלים, שאת קיום מצוותיו פיאר ביופי ובהדר.

יהיה זה ניסיון שלא יעלה יפה, אם אתבקש לתאר ולהעריך כמה כוח ומוח השקיע בכדי לפאר כל מצוה ביופי ובהדר. אם בעיטור סוכתו במיני קישוטים שונים ומגוונים, ובחריטות עץ. אם בקישוט בתי כנסיות וארונות קודש בציצים ופרחים מיוחדים.

אף כי בביתו לא חידש כמעט רבי יצחק נתן דבר מאז נישואיו, אולם בכל הנוגע להידור מצוה לא חשך כל כח וזמן על מנת לזכות ולזכות אחרים במצוות 'זה א-לי ואנוהו'.

אהבתו לתורה ולקיום מצוותיה, לא תמה בחלק הלימוד והעיון, לא פחות גדול, היה כוחו בתחום המעשה, אחר שזכה ונתקיים בו: 'ואמלא אותו... בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל-מלאכה, לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכה'.

ההידור בקיום הפסוק 'זה א-לי ואנוהו', הפך עבורו לסוגיה הלכתית-מעשית, באמצעותה פעל לפאר ולרומם בתי כנסת רבים.

לא דבר של מה בכך הוא, עבור תלמיד חכם מובהק שעתותיו מדודות המה - לפנות מזמנו היקר, העמוס בכל טוב יגיעה ועמל בתורה. כוחות רבים ומחשבה מרובה השקיע בכדי לפאר כל מצוה ביופי ובהדר, הן בעיטור סוכתו במיני קישוטים שונים, עשויים חריטות עץ ומשולבים מוטיבים יהודיים ידועים ומוכרים.

לא רק לעצמו דאג, ואף לא לבית הכנסת שבחצרו בלבד הקדיש מזמנו היקר, רבות טרח למען קישוט בתי כנסיות שונים, מאותם רבים הפזורים לאורכה ולרוחבה של עיר הקודש, ולמען עיטור ארונות הקודש שבהם - בציצים ובפרחים מיוחדים.

לא רק בכח החידוש השתמש על מנת לקדש את החומר, גם את הישן השכיל רבי יצחק נתן לעטר ולפאר. זמן רב הוקדש מצדו על מנת לנקות ולצחצח מידי ערב שבת את ארון הקודש. תוך כדי הניקוי היה בודק ומעיין אם אין בו חלקים הצריכים תיקון. היה ומצא איזה חלק שבור או פיסת פרוכת שנקרעה, נוטלם עמו לביתו, על מנת לתקן ולתפור את הטעון תיקון.

מעת לעת היה צובע את ארון הקודש שבבית הכנסת שבחצר מחדש, בכדי לשוות לו מראה מהודר, במנהג זה החזיק אף בשנות זקנה ושיבה, גם אז היה עושה הכל בעצמו.

*** 

אחת מאותן דמויות פאר, שעדיין חי עמנו לאורך ימים טובים, הינו רבי יעקב ויסברג הי"ו, שכבר החל מלפני  חמישים וארבע שנים נחשבת סוכתו ל"סוכת הפלא המפוארת ביותר בירושלים כולה, ואפילו במאה-שערים".

לא חלפה שנה מאז זכייתה בשנה הראשונה לתחרות, וכבר היא זוכה שוב והפעם לביקורו של ראש העיר דאז, מרדכי איש-שלום, שהטריח עצמו הנה, על מנת להתרשם מקרוב, בדברים שעליהם רק שמע עד כה ממקום שבתו. "ראוי היה שתזכה בפרס גם השנה" כותב איש-שלום לר' יעקב, "אלא שהתקנון מחייב להימנע מכך". 

סוכתו התבלטה מאז ומעולם במוצגים ייחודיים שהצטיינו ברמה גבוהה, הן מבחינת הטעם הטוב בתכנון והן מבחינת כושר הביצוע.

היצירות הרבות מספור, כמו מספרות מעצמן על העמל הרב, על השעות היקרות ועל החביבות הגדולה שהושקעה בעשייתן לשם קיום המצוות, בבחינת 'זה א-לי ואנווהו'.

***

מללמעלה למטה:

רבי יצחקופרשטוק זצ"ל בסוכתו

האמן הישיש רבי יעקב ויסברג ממאה שערים, ניצב בסוכתו ליד אחת מאלפי יצירותיו, שרבות מהן מפארות את סוכתו - שזכתה לפני למעלה מחמישים שנה בתואר 'הסוכה הנאה בירושלים' 

קטע מעיתון הבוקר המדווח על זכייתו של האמן במקום הראשון בתחרות 'הסוכה הנאה' בבירה 

בעת קבלת הפרס

האמן בביתו עטור היצירות מחזיק בידיו את קופסת האתרוג מעשה ידיו

צילום: ברוך יערי (כל הזכויות שמורות)